First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
אֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם, חוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְהָרְצוּעוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי הַבָּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁל שֵׂעָר אֵינָם חוֹצְצִין, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶם:
ברטנורה
אלו חוצצין. חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות. שהבנות מקלעות בהן שער שבראשן, והן מהודקות בשער שבראש ומונעות המים מליכנס בשער:של צמר ושל שער אין חוצצים. ואין הלכה כר׳ יהודה בשל צמר, אבל בחוטין של שער מודים לו חכמים, לפי שהמים נכנסים בהן. ודוקא חוטים שבראש, חוצצין. אבל של צואר, אין חוצצים, שאין אשה חונקת את עצמה:
תוסופות יום טוב
אלו חוצצין באדם. משום דבמ"ה קתני אלו חוצצין בכלים. תנא גבי טבילת אדם אלו חוצצין באדם. הר"ש:
חוטי צמר כו' שבראשי הבנות. כתב הר"ב ודוקא חוטין שבראש חוצצין אבל של צואר כו'. ומיהו ברצועה רחבה וחלקה חונקת וחוצצת כמ"ש ברפ"ו דשבת:
שבראשי הבנות. פי' הר"ב והן מהודקים בשער. דשער נמי בכלל הגוף הוא שצריכים טבילה כמ"ש בס"פ דלעיל:
יכין
מלכת שלמה
משנה ב
קִלְקֵי הַלֵּב וְהַזָּקָן, וּבֵית הַסְּתָרִים בָּאִשָּׁה, לִפְלוּף שֶׁחוּץ לָעַיִן, וְגֶלֶד שֶׁחוּץ לַמַּכָּה, וְהָרְטִיָּה שֶׁעָלֶיהָ, וּשְׂרָף הַיָּבֵשׁ, וְגִלְדֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ, וּבָצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, וְהַמִּלְמוּלִין, וְטִיט הַיָּוֵן, וְטִיט הַיּוֹצְרִים, וְגֵץ יְוֵנִי. אֵיזֶהוּ טִיט הַיָּוֵן, זֶה טִיט הַבּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ), וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן. טִיט הַיּוֹצְרִין, כְּמַשְׁמָעוֹ. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר בְּשֶׁל יוֹצְרִין וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל מָרֵקָה. וְגֵץ יְוֵנִי, אֵלּוּ יִתְדוֹת הַדְּרָכִים, שֶׁאֵין טוֹבְלִין בָּהֶן וְלֹא מַטְבִּילִין אוֹתָן. וּשְׁאָר כָּל הַטִּיט, מַטְבִּילִין בּוֹ כְּשֶׁהוּא לַח. וְלֹא יִטְבֹּל בָּאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו. לֹא יִטְבֹּל אֶת הַקֻּמְקְמוּס בַּפֶּחָמִין, אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף:
ברטנורה
קלקי הלב. שער שבחזה כנגד הלב שנסתבך ונעשה כעין שרשרות, והן נמאסות מן הזיעה:ובית הסתרים באשה. מפני שהשער נאחז ומסתבך באותו מקום מחמת הזיעה והטינוף והלכלוך. ודוקא באשה נשואה שמקפדת על עצמה שלא תתגנה על בעלה הוא דבית הסתרים הוי חציצה, אבל בפנויה דאינה מקפדת, לא הוי בית הסתרים חציצה:לפלוף. צואת העין:גליד. ריר היוצא מן המכה שמתיבש ונעשה גליד:ושרף היבש. אם היה על בשרה מן השרף הנוטף מהאילנות או מן הפירות, ונתיבש שם:גלדי צואה שעל בשרו. שנתיבשה ונעשית גליד:והמלמולין. כשידיו של אדם מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חברתה נעשה על ידו כמין גרגירים של שעורים:בשל מרקה. טיט השרוי בלובן ביצה, עשוי לתקן בו הכלים שנסדקו, שאין המים ממחין אותו. מרקה, לשון תמרוקי נשים. ואין הלכה כר׳ יוסי:יתדות דרכים. טיט שנתמעך על ידי הלוך בני אדם שמהלכים עליו. וכשהוא לח נקרא גץ יוני, וכשהוא יבש, נקרא יתד הדרכים, שקשה להלך עליהן ונראה כמהלך על גבי יתדות:שאין טובלין בהם. אם היה במקוה טיט כזה:ולא מטבילין אותן. אם היה על בשרו. ויש מפרשים, ולא מטבילין אותם אם נטמאו מימיו, דלא סלקא השקה במקום הטיט:הקומקום. כלי נחושת שמחממים בו המים, ומחמת העשן והשלהבת שעולה על גביו נעשה סביביו פחמין:אלא אם כן ישפשף. הפחמין שעל גביו:
תוסופות יום טוב
קלקי הלב כו'. כתב הר"ב שער כו' ונעשה כעין שרשרות. דוגמא אותן קולקין דתנן ברפכ"ט דכלים כ"כ הרמב"ם:
רבי יוסי מטהר בשל יוצרין ומטמא בשל מרקה. פי' הר"ב טיט השרוי בלובן ביצה כו' ואין הלכה כר"י. וכ"כ הרמב"ם ואע"פ שלא פי' שהוא טיט השרוי בלובן ביצה. מ"מ כתב שהוא עב יותר משל יוצרים וגם השרוי בלובן ביצה מפורסם שהוא נדבק יותר מכל הטיטין ולכך צ"ל דעד כאן אין הלכה כר"י אלא במה שמטהר בשל יוצרין וה"ק ר' יוסי ג' טיטין שמנו חכמים לא אלו הן והכי דייק ב"י סימן קצ"ח מדברי הרשב"א דבדיני נ"י:
כשהוא לח. כלומר כשיעור שנתנו בו בספ"ב למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דבפחות מכן לא מקרי לח:
ולא יטבול באבק שעל רגליו. ואם טבל אינו חוצץ הרמב"ם פ"ב מה"מ [הלכה י] והיינו דלא כללינהו בהדי הני דרישא והכ"מ כתב שכן הוא בתוספתא פ"ח והר"ש בפ' דלקמן מ"ד העתיק תוספתא היו רגליו מלאים אבק. וירד וטבל במקוה שיש בו מ' סאה טמא שיפשף או שהטבילו בחמין טהור:
יכין
מלכת שלמה
2.
The matted hair on the heart and on the beard and on a woman's hidden parts; pus outside the eye, hardened pus outside a wound and the plaster over it, dried-up juice, clots of excrement on the body, dough under the finger nails, sweat-crumbs, miry clay, potter's clay, and road-clay. What is meant by 'miry clay’? This means the clay in pits, for it is written: "He lifted me out of the miry pit, the slimy clay" (Psalms 40:3). "Potter's clay" according to its literal sense. Rabbi Yose declares potter's clay clean, but clay for putty unclean. And "road-clay." These become like road-side pegs in these [kinds of clay] one may not immerse oneself nor immerse [other things] with them; But in all other clay one may immerse when it is wet. One may not immerse oneself with dust [still] on one's feet. One may not immerse a kettle with soot [on it] unless he scraped it.משנה ג
אֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹצְצִין, קִלְקֵי הָרֹאשׁ, וּבֵית הַשֶּׁחִי, וּבֵית הַסְּתָרִים בָּאִישׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו, חוֹצֵץ. וְשֶׁאֵין מַקְפִּיד עָלָיו, אֵין חוֹצֵץ:
ברטנורה
ובית הסתרים באיש. דאיש אינו מקפיד. ואפילו אשה אין מקפדת אלא נשואה כדפרישית:ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. והוא שלא יהיה על רוב גופו. ופסק ההלכה לענין חציצה, רובו ומקפיד עליו, חוצץ דבר תורה. מיעוטו, כלומר אם הדבר החוצץ הוא במיעוט הגוף, אע״פ שמקפיד עליו, אינו חוצץ מן התורה, אבל חכמים גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד נמי משום רובו המקפיד. ולא גזרו על מיעוטו שאינו מקפיד אטו מיעוטו המקפיד, דהיא גופא גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה:
תוסופות יום טוב
ובית השחי. בחנם תנייה דהוי בכלל בית הסתרים הר"ש. ומהר"ם כתב וז"ל נ"ל דאיצטריך דאי לא תנא אלא בית הסתרים סתמא ה"א דוקא בית הנקב ובית הערוה שאינו נראה לעולם מפני הכבוד. אבל בית השחי פעמים מגביה זרועו ונראה לא חשיב בית הסתרים קמ"ל. ואי לא תנא אלא בית השחי ה"א דר"א לא פליג אלא בבית השחי. משום דזמנין נראה אבל בשאר בית הסתרים מודה קמ"ל:
רבי אליעזר אומר אחד האיש ואחד האשה. ואין הלכה כר"א. הרמב"ם:
כל המקפיד כו'. אתאן לכ"ע וכדתנן נמי בסוף פירקין. וקצת קשה דה"נ ה"ל למתני' בתר כולהו ואמאי מפסיק בינייהו. [*ובני האלוף כמהר"ר ליווא יצ"ו אמר שיש לפרש דכל המקפיד כו' לא ככ"ע אלא דברי ר"א הן וקאמר שאחד האיש כו' שוין והכל תלי בקפידא שאם הוא גברא או איתתא דמקפיד כו' ומשה"נ לא קתני הכא זה הכלל ובס"פ קתני זה הכלל דקאי אף אאדם. ודבריו נכונים. אבל הרמב"ם והר"ב שפירשו כאן כללא דדינא דמקפיד כו' אי איתא שהם סבורים דדברי ר"א הן. ודלקמן בס"פ הוא שכולל אף לדאדם ה"ל להמתין עד לקמן. ולכן נ"ל שהם דקדקו בלישנא דמקפיד עליו דהל"ל עליהן דהא אקלקי קאי וכן הל"ל חוצצין. ומיהו גם בזה י"ל דכללא דכל המקפיד קבלה בידם היתה על כל עניני חציצה. וכדתנן לקמן. ור"א אותו הכלל שמסור בידם הוא דנקטיה הכא ולומר שגם בענין הקלקי נאמר שהן בכלל דכל המקפיד כו'. ושוב ראיתי שהרא"ש כתב רא"א אחד האיש ואחד האשה כל המקפיד עליו חוצץ ורבנן סברי כל אשה נשואה מקפדת. זה הכלל כל המקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. לפלוף שבעין כו' אלו חוצצין בכלים כו' זה הכלל כו' כל המקפיד כו' מבואר שגירסתו במשנה בדברי ר"א כל המקפיד כו' וגם גורס כאן זה הכלל כו' ואולי שאף כך גי' הרמב"ם והר"ב. ומש"ה לא נטרי להו עד לקמן לפרש דינא דקפידא. ויכולני ג"כ לתרץ דהא דלא נטר התנא עד אחר מתני' דלפלוף דאיידי דר"א נקט כל המקפיד כו' סידר רבינו הקדוש אח"כ מיד זה הכלל וכו' וכ"ש למ"ש דר"א מלישנא דזה הכלל כו' נקט למלתיה]:
יכין
מלכת שלמה
3.
The following do not block: the matted hair of the head and of the armpits and of a man's hidden parts. Rabbi Eliezer says: it is the same with a man or a woman: if it is something which one finds annoying, it blocks; but if it is something which one does not find annoying, it does not interpose.משנה ד
לִפְלוּף שֶׁבָּעַיִן, וְגֶלֶד שֶׁעַל הַמַּכָּה, וּשְׂרָף הַלַּח, וְלִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ, וְצוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן, וְצִפֹּרֶן הַמְדֻלְדֶּלֶת, כְּשׁוּת שֶׁל קָטָן, לֹא טָמֵא וְלֹא מְטַמֵּא. קְרוּם שֶׁעַל הַמַּכָּה, טָמֵא וּמְטַמֵּא:
ברטנורה
לפלוף שבעין. בלח אינו חוצץ, ביבש, חוצץ. ושחוץ לעין דלעיל, בין בלח בין ביבש, חוצץ. וטעמא הוי, דחוץ לעין אדם מקפיד בין בלח בין ביבש. בתוך העין, ביבש מקפיד, בלח אינו מקפיד:כשות של קטן. כמין שער נולד בבשר הקטנים, כעין שער הנולד בקשואין שקורין פאקו״ס בערבי, ואותו שער קרוי בלשון משנה כשות של קישות, כך שער של קטן הדומה לו קרוי כשות של קטן, והנשים קוראות לו שער שוטה:לא טמא. אם נגע טומאה באותו שער לא נטמא הקטן:ולא מטמא. אם היה הקטן טמא באחת מאבות הטומאות, ונגע אדם באותו שער ולא נגע בבשרו, לא נטמא הנוגע, דלא חשיב שער זה יד להכניס טומאה ולהוציא:
תוסופות יום טוב
לפלוף שבעין. כתב הר"ב בלח אינו חוצץ גמרא פרק בתרא דנדה דף סז. ופי' התוספות [דדוקא שבתוך העין] מפני שהדמעה שבעין מלחלחתו ואינו מניחתו להיות יבש. וכתבו עוד דלכלוכי צואה וצואה שתחת הצפורן וצפורן המדולדלת [*נ"ל דיש למחוק וצפורן המדולדלת] דמתני' דאין חוצצין מיירי נמי בלח דאי ביבשה אמאי לא חייצי והיינו דלעיל קתני גבי חוצצין גלדי צואה שעל בשרו שהוא נתייבש כדפי' הר"ב. ומ"ש הר"ב ביבש חוצץ ואימתי נקרא יבש משעה שמתחיל לירק. גמ' שם:
כשות של קטן כו' קרום כו'. ואמנם זכר זה הדבור הנה ואע"פ שאינו מכוונת החציצה [לפי] שזוכר משפטי קרומי החבורה בחציצה. הרמב"ם וכ"כ מהר"ם. אבל הרמב"ם בחבורו פ"ב מה"מ [הל' י"ד] כתב לכשות של קטן לענין שאינו חוצץ ונ"ל דבחבורו גירסא אחרת נזדמנה לו דגרסה וכשות של קטן וכן לא טמא כו' אבל א"א דל"ג כלל לא טמא ולא מטמא דהא העתיקה ג"כ בפ"א מהל' טומאות מת [הל' ד']:
כשות. כתב הר"ב כעין השער שנולד בקשואין כו' בלשון משנה כשות של קישות. ברפ"ב דעוקצים:
יכין
מלכת שלמה
4.
Pus within the eye, hardened pus within a wound, juice that is moist, moist excrement on the body, excrement inside the finger nail, and a dangling finger nail and the downy hair of a child. [These] are not liable to uncleanness and do not cause uncleanness. The membrane which forms over a wound is liable to uncleanness and causes uncleanness.משנה ה
אֵלּוּ חוֹצְצִים בַּכֵּלִים. הַזֶּפֶת וְהַמּוֹר בִּכְלֵי זְכוּכִית, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. עַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַטַּבְלָה וְעַל הַדַּרְגָּשׁ, עַל הַנְּקִיִּים, חוֹצְצִין. עַל הַבְּלוּסִין, אֵינָן חוֹצְצִין. עַל מִטּוֹת בַּעַל הַבַּיִת, חוֹצֵץ. וְעַל שֶׁל עָנִי, אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל אִכּוּף שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, חוֹצֵץ. וְעַל שֶׁל זַקָּקִין, אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְעַל הַמַּרְדַּעַת, חוֹצֵץ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד כְּאִסָּר הָאִיטַלְקִי:
ברטנורה
והמור. מוסקו בלע״ז. ויש ספרים גורסים וחמר:דרגש. מטה קטנה. תרגום וישבת על מטה כבודה (יחזקאל כ״ג:מ״א) דרגשין:על הנקיים חוצצין. משום דקפדי עליהן:בלוסין. מלוכלכים. ודומה לו בגמרא בפרק כלל גדול [שבת דף ע״ו] עיסה בלוסה:אינן חוצצין. דלא קפדי עליה. והיינו טעמא דמטות בעל הבית ועני:איכוף. כמו אוכף. והוא של עור שמשימין על החמור כשנושא המשא:זקקים. נושאי הנודות של עור. לשון זיקא בין מליא בין חסרה שריא, במסכת עבודה זרה (דף ס׳):אינו חוצץ. שאין מקפידין על הלכלוך:עד כאיסר האיטלקי. שהוא רוחב כארבעה גרגרי שעורה, חוצץ. פחות מכאן, אינו חוצץ. ות״ק לא יהיב ביה שיעורא, אלא אפילו פחות מכאיסר חוצץ. והלכה כתנא קמא:
תוסופות יום טוב
והמור . [בערוך פי' מור מסתכ"י *)] ונ"א וחמר. ושתיהן בפי' הרמב"ם. ומפרש וחמר שהוא עפר דבק דומה לזפת:
דרגש. פי' הר"ב מטה קטנה. ועיין עוד בפירושו למשנה ה פ"ז דנדרים:
ועל המרדעת חוצץ. כן הוא בס"א והעתיקה הרמב"ם בפירושו. וכן בנוסחת מהר"ם ז"ל והכי מייתי לה בפט"ו דשבת דף קי"ד. ופשטינן התם דדוקא משני צדדין וכו' [וכ"פ הרמב"ם פ"ג מה"מ הלכה ד'] כדפי' הר"ב במשנה דלקמן:
ר"ש בן גמליאל אומר. פי' הרמב"ם דקאי על המרדעת ומ"ש הר"ב דהלכה כת"ק כ"כ הרמב"ם. ועמ"ש בפ"ח דעירובין:
עד כאיסר האיטלקי. לשון הר"ב שהוא רחב כד' גרגירי שעורה ובריש קדושין מוכח דמשקלו ד' גרגירי שעורה דתנן התם פרוטה שהוא אחד מח' באיסר האיטלקי. ומפרש הר"ב שמשקלו חצי שעורה. ונראה בעיני דאף בכאן לפום ריהטא כתב השיעור ברוחב. ולא דק. שגם הרמב"ם בפירושו דהכא מפ' אשר משקלו ד' גרגירי שעורה:
האיטלקי. עיין בפירוש הר"ב במשנה יב פי"ז דכלים:
יכין
מלכת שלמה
5.
In the case of vessels the following block: pitch and myrrh; In the case of glass vessels, whether inside or outside; On a table or on a board or on a couch; On those that are [usually] kept clean they block; On those that are allowed to remain dirty they do not block. They block in the case of beds belonging to householders, but they do not block on beds belonging to a poor person. They block on the saddle of a house-holder, but they do not block on the saddle of a dealer in water-skins. They block in the case of a pack-saddle. Rabban Shimon ben Gamaliel says: [only if the stain is as big] as an Italian issar.משנה ו
עַל הַבְּגָדִים, מִצַּד אֶחָד, אֵינוֹ חוֹצֵץ. מִשְּׁנֵי צְדָדִין, חוֹצֵץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אַף מִצַּד אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שֶׁל בַּנָּאִים, מִצַּד אֶחָד. וְשֶׁל בּוּר, מִשְּׁנֵי צְדָדִין:
ברטנורה
משני צדדים. שעובר משני עברי הבגד:של בנאים. תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם. וקפדי על רבב שבבגדיהם, דאמר ר׳ יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה:ושל בור. גרוע מעם הארץ. ולא קפיד על לכלוך שבבגדיו אלא א״כ יוצא מעבר לעבר. ומרדעת דאמרן לעיל דחוצץ, היינו שעובר משני צדדין. דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ. והלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב
של בנאים מצד אחד חוצץ. כתב הר"ב דאר"י כל ת"ח שנמצא רבב. בפרק טו דשבת [קיד] . ופירש"י רבב שומן וחלב. ולכך מסיים הרמב"ם בפירושו. וז"ל ומן החיוב הזה נהיה שת"ח יקפידו על לכלוך בגדיהם ואפילו מצד אחד. ע"כ. ויראה לי דתרתי אשמועינן. דלענין קפידא דחציצה כל לכלוך ואפילו אינו רבב. וכן נמי כל בגדיו. דהתם בגמרא מסקינן דדוקא בגלימא אמר ר"י שהוא בגד עליון. ואילו הכא סתמא תנן והיינו דבחבורו פ"ג מה"מ אינו מחלק בין בגד לבגד. [*והטעם שת"ח מחמירין על עצמן שלא יבואו לשיהיו מלוכלכים. במה שיהיו מחוייבים מיתה]:
ושל בור. פירש הר"ב שהוא גרוע מע"ה. וכמו שפי' במשנה ה פ"ב דאבות. וכ"פ הרמב"ם גם בכאן. וצריך לומר דמתני' הכי קאמרה של בנאים שהם ת"ח דקפדי מדר"י מצד א'. אבל של ע"ה נעשה כמו בור דלא קפיד עד שיהיו מב' הצדדים והיינו דהר"ב כתב ומרדעת כו' דלא תהא חשובה מבגדו של ע"ה. ולישנא דגמרא דפט"ו דשבת [דף קיד] הוא ש"מ דע"ה הוא [*לענין זה] כמו בור:
יכין
מלכת שלמה
משנה ז
מִטְפַּחַת שֶׁל זַפָּתִין וְשֶׁל יוֹצְרִין וְשֶׁל מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת, אֵין חוֹצְצִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל קַיָּצִין, כַּיּוֹצֵא בָהֶן. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמַּקְפִּיד עָלָיו, חוֹצֵץ. וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, אֵינוֹ חוֹצֵץ:
ברטנורה
זפתין. זופתי חביות. אי נמי, עושי הזפת:מפסלי אילנות. שנוטלים הפסולת מן האילנות. פירוש אחר, כורתי האילנות. לשון פסל לך, שכורת הענפים מן האילן כדי שיתעבה ויגדיל גופו של אילן:של קייצין. השוטחים לחמה ליבש פירות של קיץ. פירוש אחר, מלקטי קוצין. וכל הני לא קפדי אלכלוך המטפחות שלהם. ואין הלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב
זה הכלל כל המקפיד כו'. לעיל מתני' ג קתני לכללא לחציצה דאדם [*ועי' בפי' הר"ב] והכא קתני לה לחציצה דכלים וקצת יש לדקדק דלעיל לא קתני זה הכלל [*ועמ"ש לעיל בס"ד [ד"ה כל המקפיד]]:
יכין
מלכת שלמה