רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule
טהורות
נידה
פרק ט
א ב ג ד ה ו ז ח ט י
Tahoros
Niddah
Chapter 9
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
  א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9 0:10 0:11

Mishnah

משנה א
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ וְרָאֲתָה דָם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם עוֹמֶדֶת, טְמֵאָה. וְאִם יוֹשֶׁבֶת, טְהוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְהוֹרָה:
ברטנורה האשה שהיא עושה צרכיה. משתנת מים:אם עומדת טמאה. דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואתא דם מן המקור בהדייהו:יושבת טהורה. בגמרא מוקמינן לה ביושבת על שפת הספל ומקלחת מי רגלים לתוכו בחוזק. וכשהיא מקלחת בחוזק, אין דרך דם המקור לצאת עם מי רגלים. ואי לבתר דתמו מיא בא דם זה מן המקור, לא היה הדם נמצא בתוך הספל אלא על שפת הספל, שדם הבא מן המקור, שותת ויורד ואינו מקלח. ודם זה שנמצא בתוך הספל, על כרחך ממקום מי רגלים בא ומכה יש בה שם, ולא מן המקור. ובעומדת על שפת הספל ומקלחת בתוך הספל, לא היה אפשר להעמידה, דעומדת אי אפשר לה לקלח, ולהכי איצטריך תנא למנקט יושבת:רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה. והלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב אם עומדת טמאה. כתב הר"ב דאמרינן מי רגלים הדור למקור כו' דאיידי דדחיק להו עלמא. דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור. הדור מי רגלים למקור כו' רש"י בר"פ דלעיל: יושבת טהורה. כתב הר"ב בגמ' מוקמינן לה ביושבת על שפת הספל ומקלחת מי רגלים לתוכו בחוזק כו'. אבל עומדת אי אפשר לה לקלח. כדמסיק הר"ב לקמן. וכן פירש רש"י והקשו התוס' דא"כ אמאי נקט כלל עומדת. לא ליתני אלא יושבת. ולפלוג בין מזנקת לשותתת. ויש ליישב דנקט עומדת. משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת היא. א"נ משום ר"י נקט לה. דאפילו בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר. ומ"מ פירשו בענין אחר. ואין להאריך בזה. ומ"ש הר"ב וכשהיא מקלחת בחוזק אין דרך דם המקור לצאת כו'. שמחמת הזינוק [נסתם] המעין של דם. תוספות [סד"ה דלמא]:
יכין מלכת שלמה
1.
A woman who was attending to her needs and observed an issue of blood: Rabbi Meir says: if she was standing she is unclean but if she was sitting she remains clean. Rabbi Yose says: in either case she is clean.
משנה ב
אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׂוּ צְרָכֵיהֶן לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא דָם עַל הַמַּיִם, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא דָם, אֶלָּא שֶׁחֶזְקַת דָּמִים מִן הָאִשָּׁה:
ברטנורה שעשו צרכיהן. הטילו מי רגלים:רבי יוסי מטהר. דהא אפילו באשה גרידתא דליכא אלא חדא ספיקא, ספק בא מן המקור, ספק בא ממקום מי רגלים, מטהר רבי יוסי לעיל, וכל שכן הכא דדילמא מאיש אתי. ולא הדר תנא הכא רבי יוסי מטהר, אלא לאשמועינן ממשנה יתירתא דאפילו לכתחילה מטהר ר׳ יוסי לאשה שעושה צרכיה וראתה דם, שתתעסק בטהרות. דלא תימא דוקא דיעבד מטהר ר׳ יוסי טהרות שנתעסקה בהן, אבל לכתחילה לא אמרינן לה שתתעסק, קמשמע לן:ור׳ שמעון מטמא. אפילו הכא דאיכא ספק ספיקא, כדקתני טעמא:שחזקת דמים מן האשה. ולעיל פסקינן הלכה כר׳ יוסי דמטהר ואפילו בחד ספיקא, כל שכן הכא דאיכא תרתי:
תוסופות יום טוב רבי יוסי מטהר. כתב הר"ב דהא אפילו באשה גרידתא כו' אלא לאשמועינן ממשנה יתירתא דאפילו לכתחלה מטהר רבי יוסי לאשה שעושה צרכיה וראתה דם. שתתעסק בטהרות. דאילו לבעלה. לא שייך לכתחלה ודיעבד. והא ליכא למימר דלעולם באשה לבדה דוקא בדיעבד. והכא בס"ס קמ"ל דאף לכתחלה. דודאי דלכתחלה דבס"ס לא איצטריך כלל לאשמועינן: ור' שמעון מטמא. אבל ר"מ מטהר הכא כמו רבי יוסי. וכדתניא ר"מ ור' יוסי מטהרין. ומתניתין איידי דסליק מרבי יוסי. פתח בדרבי יוסי. גמרא:
יכין מלכת שלמה
2.
A man and a woman did their needs in the same bowl and blood was found on the water: Rabbi Yose says it is clean, Rabbi Shimon says that it was unclean, since it is not usual for a man to discharge blood, but nevertheless the presumption is that blood is from the woman.
משנה ג
הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנָכְרִית אוֹ לְנִדָּה, הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָהּ. שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד, וְנִמְצָא עָלָיו דָּם, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן אוֹ עַל הָאִצְטַבָּא שֶׁל מֶרְחָץ, רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר, שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים:
ברטנורה השאילה חלוקה. ואח״כ לבשתה היא ומצאה עליו כתם:לנכרית או לנדה. לנכרית שהיא רואה דם, שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה, דומיא דנדה:הרי זו תולה בה. וטהורה. דכיון דנדה היא, לא מקלקלה לה מידי. ונכרית נמי טמאה ותליא בה. אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחברתה טהורה, ואחר כך לבשתו חברתה, שתיהן טמאות, כדקתני שלש נשים וכו׳, דכיון דאי תליא בה, מקלקלא לה, מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך:של אבן. דאינו מקבל טומאה. וספסל דרישא [איירי] בכלי עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה:אינו מקבל כתמים. כלומר לא גזרו על כתמים הנמצאים בו. וטעמא דר׳ נחמיה, דכתיב (ישעיה גש׳) ונקתה לארץ תשב, כיון שישבה לארץ שאינה מקבלת טומאה, נקתה. והוא הדין לכל דבר שאינו מקבל טומאה. וכן אם ישבה על גבי כלי חרס, שאין מקבל טומאה מגבו, או על גבי מטלניות של בגד שאין בהן שלש על שלש שאינן מקבלין טומאה, בכל אלו לא גזרו על כתמים הנמצאים בהם. והלכה כר׳ נחמיה:
תוסופות יום טוב לנכרית. לשון הר"ב שהיא רואה דם שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה דומיא דנדה. פירוש לא הרואה בעידן שאלה קאמר. דא"כ מאי שנא נכרית אפילו ישראלית נמי. וכדקתני או לנדה. אלא רואה. שהגיע זמנה לראות וראתה קאמר. ולאפוקי לא הגיע זמנה לראות וראתה. והא דקאמר נכרית דומיא דנדה. לאו דומיא דנדה ממש אלא דמדמינן להו כל היכא דאיכא לדמויינהו. והיינו נכרית שכבר ראתה כנדה שרואה עכשיו. ב"י סי' ק"ץ בשם הרשב"א: שלש נשים כו'. משום הנהו גווני דמתני' ה' נקט נמי הכא שלש: או שישבו על ספסל אחד. זו אחר זו. דומיא דחלוק ונ"מ לבדקה אחת מהן ומצאה טמאה כדלקמן. כן כתב הרשב"א בשם הר"א. ב"י:
יכין מלכת שלמה
3.
If she lent her shirt to a non-Jewish woman or to a menstruant she may attribute a stain to either. If three women had worn the same shirt or had sat on the same wooden bench and subsequently blood was found on it, all are regarded as unclean. If they had sat on a stone bench or on the projection within the colonnade of a bath House: Rabbi Nehemiah says that they are clean, for Rabbi Nehemiah says: anything that is not susceptible to uncleanness is not susceptible to stains.
משנה ד
שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵאָה, הִיא טְמֵאָה וּשְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת, וְתוֹלוֹת זוֹ בָזוֹ. וְאִם לֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לִרְאוֹת, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן רְאוּיוֹת:
ברטנורה ותולות זו בזו. שאם היתה האחת מעוברת, תולה הדם בשאינה מעוברת, והיא טהורה:ואם לא היו ראויות. כגון שהיו כולן מעוברות או כולן מניקות, כולן טמאות כאילו ראויות לראות, דמכל מקום דם מבינייהו נפק:
תוסופות יום טוב שהיו ישנות במטה אחת. ותכופות ודבוקות יחד. כדפירש הר"ב במשנה דלקמן: בדקה אחת מהן. מיד תיכף למציאת [לה] הדם. אבל אם שהתה כדי שיעור בדיקה. דהיינו כדי שתקנח בחורין ובסדקין אין הבדיקה מועלת לטמאה. לטהר האחרות. ולא לטהורה. לטהר עצמה. מסקנת הפוסקים. ועיין במשנה דלקמן: ותולות זו בזו. כלומר אם לא בדקה שום אחת מהן. או בדקו כולן ונמצאו טהורות. וכתב הר"ב שאם היתה האחת מעוברת כו' וכן לכל ד' נשים דדיין שעתן. ושוות הן. במשנה ג' דפ"ק. וכן תני להו בהדיא בגמ':
יכין מלכת שלמה
4.
Three women who were sleeping in one bed and blood was found under one of them, they are all unclean. If one of them examined herself and was found to be unclean, she alone is unclean while the two others are clean, [for] they may attribute the blood to one another. And if they were [all] not likely to observe blood, they must be regarded as though they were likely to observe one.
משנה ה
שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָם תַּחַת הָאֶמְצָעִית, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. תַּחַת הַפְּנִימִית, שְׁתַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת טְמֵאוֹת וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. תַּחַת הַחִיצוֹנָה, שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁעָבְרוּ דֶרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה. אֲבָל אִם עָבְרוּ שְׁלָשְׁתָּן דֶּרֶךְ עָלֶיהָ, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה, הִיא טְהוֹרָה וּשְׁתַּיִם טְמֵאוֹת. בָּדְקוּ שְׁתַּיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת, הֵן טְהוֹרוֹת וְהַשְּׁלִישִׁית טְמֵאָה. שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגַל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בֵּין שְׁנֵי גַלִּים טְהוֹרִים, וּבָדְקוּ אַחַד מֵהֶן וּמָצְאוּ טָהוֹר, הוּא טָהוֹר וּשְׁנַיִם טְמֵאִין. שְׁנַיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרִים, הֵם טְהוֹרִים וְהַשְּׁלִישִׁי טָמֵא. שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרִים, כֻּלָּן טְמֵאִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְחֶזְקַת טֻמְאָה, לְעוֹלָם הוּא בְטֻמְאָתוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ, טֻמְאָה הֵיכָן הִיא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בּוֹדֵק עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה:
ברטנורה תחת הפנימית. אותה של צד הקיר קרויה פנימית, וחיצונה קרויה אותה של צד דרך עליית המטה. והא דמפליג תנא הכא בין כשנמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונה, ולעיל קתני ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, ולא מפליג בין נמצא תחת פנימית לנמצא תחת חיצונה, מפרש בגמרא דלעיל איירי כשהן תכופות ודבוקות יחד, הילכך איכא לספוקי בחיצונה אפילו כשנמצא הדם תחת הפנימית:אימתי. אמרו נמצא תחת החיצונה פנימית טהורה:בזמן שעברו דרך מרגלות המטה. דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם:אבל עברו שלשתן דרך עליה. שהן דורסות ועוברות על החיצונה:כולן טמאות. ואפילו פנימית, דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה:לגל טמא. שהיה שם כזית מן המת:עד שמגיע לסלע או לבתולה. קרקע בתולה. ואם לא מצא, הגל טהור, דאימור בא עורב ונטל את הטומאה. אבל הכא כשבדקו שלשתן ומצאו טהורות, מודו רבנן לר׳ מאיר דכולן טמאות, דהאי דם מהיכא אתא, על כרחך מחדא מנייהו הוא. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב בדקה אחת מהן ונמצאת. טהורה ולעיל קתני ומצאה טמאה. ותן האמור בזה בזה. והאמור בזה בזה: כולן טמאות. ומיהו תולות זו בזו. כדלעיל:
יכין מלכת שלמה
5.
If three women slept in one bed, and blood was found under the middle one, they are all unclean. If it was found under the inner one, the two inner ones are unclean while the outer one is clean. If it was found under the outer one, the two outer ones are unclean while the inner one is clean. Rabbi Judah said: when is this so? When they passed by way of the foot of the bed, but if they passed across it, they are all unclean. If one of them examined herself and was found clean, she remains clean while the two others are unclean. If two examined themselves and were found to be clean they remain clean while the third is unclean. If the three examined themselves and were found to be clean, they are all unclean. To what may this be compared? To an unclean heap that was mixed up with two clean heaps: If they examined one of them and found it to be clean, it is clean while the two others are unclean; If they examined two of the heaps and found them to be clean, they are clean while the third one is unclean; And if they examined the three and they were all found to be clean, they are all unclean, the words of Rabbi Meir, For Rabbi Meir used to say: any object that is presumed to be unclean remains unclean until it is known to you where the uncleanness is. But the sages say: one continues the examination of the heap until one reaches bedrock or virgin soil.
משנה ו
שִׁבְעָה סַמָּנִין מַעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם. רֹק תָּפֵל, וּמֵי גְרִיסִין, וּמֵי רַגְלַיִם, וְנֶתֶר, וּבוֹרִית, קְמוּנְיָא, וְאֶשְׁלָג. הִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טָהֳרוֹת, הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, הֲרֵי זֶה צֶבַע, הַטָּהֳרוֹת טְהוֹרוֹת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. עָבַר אוֹ שֶׁדֵּהָה, הֲרֵי זֶה כֶתֶם, וְהַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל:
ברטנורה שבעה סממנין מעבירין על הכתם. שאין הדם בטל עד שיעביר כולן עליו:רוק תפל ומי גריסין. מפרש לקמן במתניתין:נתר. אלו״ם בלע״ז. ומין קרקע הוא ומזהיר. ובערבי קורין לו שי״ב:בורית. מין צמח הוא שמנקה ומטהר:קמוניא. עשב שמיבשים אותו וטוחנים אותו ומנקין בעפרו את הידיס להעביר את הזוהמא. ובלשון גמרא קרוי שלוף דוץ:אשלג. לא אתפרש לי:הטבילו. לבגד שיש בו כתם קודם שהעביר עליו הסממנים הללו:הרי זה צבע. דאי הוה דם הוה עבר:שדיהה. נשתנה מאדמומיתו:
תוסופות יום טוב שבעה סמנין מעבירין על הכתם. ולעיל פ"ז מ"ב כתבתי בשם התוס'. דה"ה בכבוס טוב: מעבירין על הכתם. שאם הדבר מסופק אם הוא דם או צבע. בין לבעלה בין לטהרות מעבירין עליו ז' סמנין. ואם עמד בעינו הרי זה צבע. וטהורה. ואם אינה מעברת עליו ודאי טמאה מספק. שאין זה ספק של דבריהם דהולכין בו להקל. שהרי כבר אנו יכולין לעמוד על עקרו של דבר בבדיקה. הלכך כל שאינה בודקה בסימנין הרי היא טמאה והבגד טמא. המגיד פ"ט מהא"ב [הלכה ל"ו]: ונתר. כתב הר"ב בערבי קורין לו שי"ב. ועיין מ"ש בזה בריש פ"ב דכלים: או שדיהה. פי' הר"ב נשתנה מאדמימותו. כלומר שחסר ממנו מראה האדמימות. כדפירש הר"ב בדיהה דלבנונית במ"ב פ"ק דנגעים. *[וכן במכילתין ספ"ב]: הרי זה כתם כו' וצריך להטביל. ואפילו דיהה ולא עבר. מהני טבילתו. ועיין מ"ש במשנה ב' פ"ג דאהלות [ד"ה שכל הבלוע]:
יכין מלכת שלמה
6.
Seven substances should be applied to a stain: tasteless spittle, the liquid of crushed beans, urine, lye, soapwort, cimolian earth, and potash. If one immersed it and then handled clean things on it, and then applied to it the seven substances and the stain did not fade away it must be a dye, and the clean things remain clean and there is no need to immerse it again. If the stain faded away or grew fainter, it must be a bloodstain and the clean things are unclean and it is necessary to perform immersion again.
משנה ז
אֵיזֶהוּ רֹק תָּפֵל, כֹּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם. מֵי גְרִיסִין, לְעִסַּת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, חֲלוּקַת נָפֶשׁ. מֵי רַגְלַיִם, שֶׁהֶחֱמִיצוּ. וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס שָׁלשׁ פְּעָמִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. הֶעֶבִירָן שֶׁלֹּא כְסִדְרָן, אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר שִׁבְעָה סַמָּנִין כְּאַחַת, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם:
ברטנורה שלא טעם כלום מבערב. כל אותה הלילה, והיינו תפל בלא טעם. והוא שישן מחצות אחרון של לילה עד הבוקר. ועד שלש שעות ביום נקרא רוק תפל לענין זה. ואם השכים בבוקר ושנה פרקו, לא הוי רוק תפל:לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש. שנחלק האוכל מן הקליפה. לועסה לגריסת הפול ומעבירו על הכתם:שהחמיצו. שהסריחו. וכמה חימוצן, כל ששהו שלשה ימים:וצריך לכסכס. לשפשף שלש פעמים לכל סם וסם, כדרך כיבוס בגדים שכופל צד עם צדו ומשפשף:כסדרן. ששנויים כאן:לא עשה ולא כלום. לא לבדוק ולא לבטל:
תוסופות יום טוב כל שלא טעם כלום. שהאוכל ממתקו ומעביר את כחו. רש"י. וכ' הר"ב והוא שישן כו' ובמ"ח פרק בתרא דפסחים תנן ישנו כו' וקאמר ר' יוסי דהיינו נתנמנמו. והלכה כמותו. ובגמ' דהכא מסקי' נמי דכי נתנמנם סגי. ותמיהני דלא מסייעינן מההיא דפסחים. ומ"ש הר"ב ואם השכים בבקר ושנה פרקו לא הוי רוק תפל. פרש"י דהדבור מעביר כח הרוק: וצריך לכסכס. פי' הר"ב לשפשף כו' שכופל צד עם צדו ומשפשף כן ל' רש"י ומסיים נמי ומוליך ומביא אבל לא מלאני לבי להגיה זה משום דבגמ' (דף סג) בעי ר' ירמיה אי הולכה והובאה נחשביה כא' או כתרתי ועלה בתיקו. ואפשר דהואיל וכתמים דרבנן לקולא. וא"צ להוליך ולהביא ג"פ. ומ"מ הרמב"ם בפ"ט מהא"ב (הל' ל"ז) כתב ג"כ ומוליך ומביא בכל כסכוס: לא עשה ולא כלום. ל' הר"ב לא לבדוק ולא לבטל. וכן לשון רש"י וכלומר שאם יודע ודאי שהוא דם ורוצה לבטלו כדי שתטלה לה הטבילה דהא תנן במשנה ב' פ"ג דאהלות שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור הא יכול לצאת טמא. ואע"ג דלא נפיק:
יכין מלכת שלמה
7.
What is meant by tasteless spittle? From one who had eaten nothing [that day]. The liquid of crushed beans? The chewing of split beans, ready to be swallowed. Urine? That has fermented. One must scour the stain three times with each of the substances. If he applied them out of the prescribed order, or if he applied the seven substances simultaneously, he has done nothing.
משנה ח
כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת, דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְאֵלּוּ הֵן הַוְּסָתוֹת, מְפַהֶקֶת, וּמְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּפִי כְרֵסָהּ, וּבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, וְשׁוֹפַעַת, וּכְמִין צְמַרְמוֹרוֹת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן. וְכֹל שֶׁקָּבְעָה לָהּ שָׁלשׁ פְּעָמִים, הֲרֵי זוֹ וָסֶת:
ברטנורה כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. לעיל בפרק קמא תנינא לה, והתם מיירי בוסתות דיומי כגון מט״ו יום לט״ו יום, או מחודש לחודש, והכא מיירי בוסתות דבגופה, שכל זמן שייראו בה סימנים הללו רגילה לראות בהן, אבל אין לה זמן קבוע לראות:מפהקת. יש מפרשים, פותחת פיה בכל כוחה. אלחר״י בלע״ז. ויש מפרשים, פושטת זרועותיה וגופה. אשטרנ״י קלא״ר בלע״ז:בפי כרסה. נגד טבורה:שפולי מעיה. בית הרחם:ושופעת. מפרש בגמרא ששופעת דם טמא מתוך דם טהור, כגון שהיא רגילה לראות דם טהור תחילה, דהיינו דם שאינו מחמשה דמים טמאין, ואח״כ דם טמא. והאי נמי הוי וסת. וכל שעה שתראה דם טמא אחר דם טהור, דיה שעתה:צמרמורת. לשון סמר מפחדך בשרי (תהילים קי״ט:ק״כ). אריצמינ״ט בלע״ז:אוחזין אותה. כך למודה להיות בכל עת שהיא רואה:וכן כיוצא בהן. משאר סימנים שהנשים הרואות דם למודות להיות בכך. כגון שראשה כבד עליה, או אוחזה רתת ורעד, או כאב לב, וכיוצא בזה, אם קבעה לה שלש פעמים הרי זה וסת:
תוסופות יום טוב ואלו הן הוסתות מפהקת כו'. וכולהו הני וסתות איירי שמפהקת או מעטשת שעה או שתים בעת שרגילה לראות אבל משום פיהוק או משום עטוש חדא זימנא לא קבעה מדמפליג (במתני' דלקמן) בין תחלת וסת לסוף וסת. ובחד פיהוק וחד עיטוש לא שייך תחלה וסוף. תוס'. ואיכא למידק דאי משום הא דלקמן אמאי מצריכין כל כך שיהא שעה או שתים. וגם קשה ז"ש כלל או שתים. ול' הרא"ש כמה פעמים זה אחר זה וגם לא תלי טעמא בדלקמן אלא משום דחדא זימנא זה דרך כל האדם: ומעטשת דרך מטה. טור סי' קפ"ט: צמרמורת. כ' הר"ב ל' סמר מפחדך בשרי. וצמרמורת כפול. הרמב"ם. והסמ"ך והצד"י מתחלפים. ששניהם ממוצא השינים. ובחבורו רפ"ח מהלכות א"ב כתב ויסתמר שערות בשרה ומתישב בהכי מאי דהדר כתב הר"ב לק' או אוחזה רתת ורעד אע"ג דאין כן דעת הרמב"ם בהך דלקמן שהוא כ' (רפ"ח מהא"ב) או ייחם בשרה. אבל נראה בעיני שחלוף גרסאות הן בגמ' (דף ס"ג) דהר"ב גורס ורותתת והרמב"ם גורס ורותחת בחי"ת:
יכין מלכת שלמה
8.
For any woman who has a regular period it suffices [to reckon her period of uncleanness from] the time she discovers the flow. And these are the signs of a regular period: [if the woman] yawns, sneezes, feels pain at the top of her stomach or the bottom of her bowels, discharges mucus, or is seized by a kind of shivering, or any other similar symptoms. Any woman who established for herself [one of the symptoms] three times behold this is a regular period.
משנה ט
הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִתְחִלַּת הַוְּסָתוֹת, כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְתוֹךְ הַוְּסָתוֹת, טְמֵאוֹת. בְּסוֹף הַוְּסָתוֹת, כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְתוֹךְ הַוְּסָתוֹת, טְהוֹרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף יָמִים וְשָׁעוֹת, וְסָתוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה, אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַיּוֹם שֶׁלָּהּ:
ברטנורה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות שבגופה. כגון בתחלת העטושים והפיהוקין וכיוצא בהן:אף ימים ושעות וסתות. שעות נמי וסתות נינהו, ובתר דידהו אזלינן. שאם היתה רגילה לראות מעשרים יום לעשרים יום ומשש שעות לשש שעות, מותרות לשמש ביום עשרים עד שש שעות, וחוששת בשעה ששית לבד. עברה שעה ששית ולא ראתה, מותרת לשמש כל היום כולו:היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה. סיומא דמלתא דרבי יוסי היא:אינה אסורה אלא עם הנץ החמה. וכל הלילה משמשת. ואם עבר הנץ החמה ולא ראתה, משמשת כל היום. דדוקא שעת הוסתות חוששת, ותו לא:רבי יהודה אומר כל היום שלה. כלומר מותרת לשמש כל היום, משעבר הנץ החמה ולא ראתה. אבל כל הלילה שלפני הנץ החמה של וסתה, אסורה לשמש. ועם הנץ החמה דקתני, היינו דרגילה למחזי בסוף ליליא מקמי דלמטי תחלת יממא, ואנן אסרינן לה כל עונת וסתה. נמצאת אסורה כל הלילה שהיא עונת וסתה. והלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב בסוף הוסתות. ולא נמשך אחר הוסתות כך מסיק הטור סי' קפ"ט בשם הרשב"א: רבי יוסי אומר אף ימים ושעות וסתות. כ' הר"ב שעות נמי וסתות כו' מותרת לשמש וחוששת בשעה ששית לבד דתניא והזרתם את בני ישראל מטומאתם (ויקרא ט״ו:ל״א) מכאן אמר רבי ירמיה (ובפ"ב דשבועות דף י"ח גרסינן א"ר יאשיה) (וכן נראה) אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. וכמה אמר רבה עונה. ולמאי דכתבתי במשנה ד' פ"ב דקיימא לן וסתות דרבנן קרא אסמכתא בעלמא וכן כתב המגיד בפ"ד מהא"ב (הלכה י"ב) גם הר"ן פ"ב דשבועות: ר' יהודה אומר כל היום שלה. פי' הר"ב משעבר הנץ החמה ולא פליג אוסתות הגוף דרישא וכן כתבו כל הפוסקים. ומ"ש הר"ב דהלכה כר"י הכי אמר רבא בגמרא:
יכין מלכת שלמה
9.
If a woman usually observed her menstrual discharge at the onset of the symptoms of her regular periods, all clean things that she handled while the symptoms were in progress are unclean. But if she regularly observed them at the end of the symptoms, all clean things that she handled while the symptoms lasted remain clean. Rabbi Yose says: even days and hours may determine regular periods: if she regularly observed blood flow at sunrise she is forbidden intercourse at sunrise only. Rabbi Judah says: all that day is hers.
משנה י
הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר וְשִׁנְּתָה לִהְיוֹת רוֹאָה לְיוֹם עֶשְׂרִים, זֶה וָזֶה אֲסוּרִין. שִׁנְּתָה פַעֲמַיִם לְיוֹם עֶשְׂרִים, זֶה וָזֶה אֲסוּרִין. שִׁנְּתָה שָׁלשׁ פְּעָמִים לְיוֹם עֶשְׂרִים, הֻתַּר חֲמִשָּׁה עָשָׂר וְקָבְעָה לָהּ יוֹם עֶשְׂרִים, שֶׁאֵין אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת, עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה שָׁלשׁ פְּעָמִים. וְאֵינָהּ מִטַּהֶרֶת הַוֶּסֶת, עַד שֶׁתֵּעָקֵר מִמֶּנָּה שָׁלשׁ פְּעָמִים:
ברטנורה ואינה מיטהרת מן הוסת שפסק ממנה, שלא לחוש לו:
תוסופות יום טוב שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענו ג"פ. וה"מ למעקריה שאינו נקבע כדי שתהיה צריכה ג"פ לעקרו אבל לחוש לו חוששת אפילו בפעם א' כמבואר בגמרא וממתני' דקתני וזה וזה אסורין לא הוה שמעינן אלא בימי נדתה ולא בי"א ימים שבין נדה לנדה כמבואר בגמרא: ואינה מטהרת הוסת עד שתעק' ממנה ג"פ. וה"מ כשקבעתו ג"פ אבל לא קבעה לה אלא פעם אחד. או ב"פ. בחדא זימנא מיעקרא כדאיתא בגמרא:
יכין מלכת שלמה
10.
If a woman regularly observed [menstrual blood] on the fifteenth of the month, and then she changed and observed it on the twentieth both become prohibited. If she changed twice and observed it on the twentieth both [are still] prohibited. If she changed it three times to observe it on the twentieth then the fifteenth becomes permitted and the twentieth is set [as her regular day], for a woman does not establish a regular cycle until she sets it three times, and she doesn't lose her regular cycle until she is free from it three times.
משנה יא
נָשִׁים בִּבְתוּלֵיהֶם כַּגְּפָנִים. יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ אָדֹם, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ שָׁחֹר, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מְרֻבֶּה, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מֻעָט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל גֶּפֶן יֶשׁ בָּהּ יַיִן. וְשֶׁאֵין בָּהּ יַיִן, הֲרֵי זֶה דּוֹרְקְטִי:
ברטנורה יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור. כך יש אשה שדם שלה אדום, ויש שדם שלה שחור:כל גפן יש בה יין. כל אשה יש לה דם נדה ודם בתולים:ושאין בה הרי זה דורקטי. דור קטוע. כלומר קטוע בנים, עקרה שאינה יולדת:
תוסופות יום טוב נשים בבתוליה' כגפנים וכו'. הדברים הללו הם מועילים לנו בדיני הטוען לא נמצאו בתולים לנערה ורי"א כי יש נשים שאין להם דם לא דם נדה ולא דם בתולים אמנם לא תוליד כו' הרמב"ם:
יכין מלכת שלמה
11.
Women in regard to their virginity are like vines: One vine may have red wine, while another has black wine. One vine may yield much wine while another yields little. Rabbi Judah stated: every vine yields wine, and one that yields no wine is but a dorketi.
טהורות נידה פרק ט
Tahoros Niddah Chapter 9