יכין הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:

מלכת שלמה הנוטע לסייג וכו'. מצאתי מאן דגריס הנוטע לסייג ולעצים ולקורות והכי משמע קצת בירוש' דפליגי התם תנאי איכא מ"ד דבעינן שמקומן יהא מוכיח עליהן כגון לסייג מקום הסייג מוכיח עליו. לעצים כגון שנטען רצופים ולא הרחיקן זה מזה מד' אמות ועד ח' כדמפורש במסכת כלאים. לקורות במשפה הענפים כדי שיתעבו ויהיו גסים ורשב"ג הוא דס"ל הכי ורבנן פליגי עלי' והרא"ש ז"ל פסק כרשב"ג: