יכין אור לארבעה עשר ליל שלמחרתו יהיה י"ד בניסן, אחר צאת הכוכבים [א"ח תל"ג רט"ז א']: וי"א ביה"ש [פ"מ. אב"י כ"כ הר"ן בשם הראב"ד, ומשום הכי נקט אור מדעדיין אור היום קצת. ולדיעה א' נ"ל למה דקי"ל דאור כוכבים נמי אור (כפסחים ד"ב א'), להכי נקט אור, ר"ל משעת יציאת אור הכוכבים]: בודקים את החמץ לאור הנר בנר של שעוה יחידי, אבל בנר של חלב או שומן שירא שיטפטף ואינו בודק יפה לא יבדוק לכתחילה. ואם בדק באבוקה דמקטף קטיף נהוריה. או בשל שמן שאינו יכול להכניסו בחורין ובסדקין, אפי' בדיעבד לא מהני. ואפילו בדק ביום י"ג צריך לחזור ולבדוק בלילה, וכן כשלא בדק בליל י"ג ובודק ביום י"ד צריך לבדוק בנר שעוה כלעיל [תל"ג]. והנה מדאוריי' חמץ בביטול סגי ליה דמדמפקירו בלב שוב אינו עובר עליו בפסח בבל יראה, ואפ"ה הצריכו חכמים בדיקה, שמא יבא לאכלו, דלא דמי לשאר אסורים, דחמץ לא בדיל מיניה כולא שתא, ותו, דחמיר נמי משאר אסורים, שעובר עליו בבל יראה, להכי הצריכו רז"ל לבדוק אחריו ולבערו לגמרי. מיהו בבדיקה לחוד לא סגי, שמא ימצא אחר זמן איסורו חתיכת חמץ גדולה, שאינה בטלה מאליה, ואי משהי לי' פורתא, עובר עליו בבל יראה. ואף שיבטלה מיד כשימצאנה, בזמן אסורו לא מהני בטול, מדאינו ברשותו דהרי אסורה לו, להכי אחר הבדיקה יבטלו מיד: כל מקום שאין מכניסין בו חמץ כל השנה: אין צריך בדיקה ולמה אמרו במשנה לקמן: שתי שורות במרתף [קעללער], ור"ל דאמרינן לקמן שצריך לבדוק חמץ בין החביות שבשתי שורות שבמרתף: מקום שמכניסין בו חמץ כל השנה. ואפילי ברגיל רק ללכת לשם תוך הסעודה להביא משם דבר, חייב לבדוק, דשמא שכח שם פת לחם שבידו. מיהו במקום דשכיחי עופות או בהמות, כרפת או חצר שאינו מקורה, אפילו בודאי היה שם חמץ א"צ בדיקה דודאי אכלוהו שם: בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף שבמרתף מונחים חביות שורות שורות בכל רצפת המרתף, ושוב מסדרין עליהן שורות, וכן מסדר וחוזר ומסדר עד הקירה, וקאמר ב"ש שבודק כל החביות שלצד הפתח על פני כולה לארכה ולרחבה כל השורות שבאותה דופן עד הקורה, וכמו כן כל החביות העליונות הרואות הקירה: ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות ר"ל השורה העליונה שלצד הפתח, הסמוכה לקורה, והשורה שלמטה ממנה לצד הפתח: וממקום למקום כשבודק אינו חושש שמא ביני ביני, תביא חולדה חמץ שבכאן לבית הסמוך, או לזוית שבחדר זה, שבדקן כבר: ומעיר לעיר אין לדבר סוף דבשלומ' באותו בית מחדר לחדר יש לדבר סוף שהיה יכול לתקן שיבדקו כמה בנ"א כל החדרים ברגע א', אבל א"כ נחוש נמי שתביא מבית שבחצר זה לבית שבחצר אחר וכו' ואין לדבר סוף. ואע"ג דעכבר מצוי טפי, נקט חולדה לרבותא, אף דמצוייה שם חולדה דמעיזה טפי לבוא מיד אחר הבודק, אפ"ה לא חיישינן: ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור או או קתני, אבל אח"כ לא יבדוק, שמא יאכלנו: יבדוק בתוך המועד בפסח, דהוא עצמו מחזר עליו לשרפו ואיך יטעה לאכלו: לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד אפילו לאחר יו"ט. מיהו בבודק אחר יו"ט אינו מברך על ביעור, דאז אין בדיקתו מצוה קבוע, רק שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה [תל"ה]: ומה שמשייר ר"ל חמץ שמשייר אחר בדיקתו בליל י"ד: יניחנו בצינעא ר"ל יצניענו היטב. ולהכי המתין תנא מלהשמיענו זה עד השתא, משום שלא רצה להפסיק עד שסיים כל דיני בדיקה: כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו כשיחסר לחמו, כשיניח י' וימצא ט', יהיה צריך לבדוק ולבטל מחדש, אם לא שהניח במקום שא"א לשרץ או לתינוק לטלו [תל"ד]: רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש דאע"ג דחמץ אינו אסור בהנאה מדאו' רק מסוף ו' שעות ולמעלה, אפ"ה מדרבנן אסור מתחלת ו', דבשעה א' טועה אדם: ורבי יהודה אומר אוכלין כל ד' ותולין לא אוכלין ולא שורפין [כדכר התלוי, שאינו לא בשמים ולא בארץ], ומותר בהנאה: כל ה' דביום מעונן טועה אדם ב' שעות, משא"כ לענין איסור הנאה, דאיכא הפסד מרובה, לא חיישינן רק לטעות שעה א': ועוד אמר רבי יהודה שתי חלות של תודה של חמץ, וכל א' היתה בגודל עשרון שהוא מ"ג ביצה וחומש, דחלות תודה הם ל' מצה וי' חמץ: פסולות ר"ל מדמונחים שם עד אחר זמן איסורו, להכי לקחו לחמי תודה שנפסלו, שמצויי' אז בעזרה, דכל החייבי תודה, מביאין בי"ג בניסן, דבי"ד אסור להביאן, דא"א לאכלן רק קודם חצות, והרי תודה נאכלת ליום ולילה, ואין מביאין קדשים לבית הפסול, ומדרבו המביאין בי"ג, שכיחי ג"כ פסולין בבוקר של י"ד: ומונחות על גג האיצטכא [בענקע] שבהר הבית לישב העם עליהן, והיו גגות עליהן מפני הגשמים, ומניחין החלות על הגגות, להיות סימן להרואים: ניטלה אחת דבשעה ה' נטלו א': ניטלו שתיהן בשעה ו', וקמ"ל דאף דכהנים זריזים חיישינן לטעות ולא סגי בחלה א' ליטלה בשעה ו'. וזה לחומר איסור חמץ, וה"ה [באוהר]: ותרומה כל ה' שלא להפסיד תרומ': ושורפין כתחילת שש וקיי"ל דמותר לאכול חמץ עד שליש היום, וחשבינן היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אמנם שעה א' מניית קודם חצות יום זה, אסור בהנאה מדרבנן. ומסוף שעה ו' ולמעלה אסור בהנאה מדאו', מיהו בבל יראה אינו עובר עד הלילה (תמ"ג): מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה ר"ל אף כשנטמא בשר הקודש רק בשני לטומאה: אעפ"י שמוסיפין טומאה על טומאתו דבשר שנטמא בשני, נעשה שלישי, וכשנוגע עכשיו זה השלישי בבשר שנטמא באב, שהוא ראשון, נעשה השלישי שני, דאף דאין אוכל מטמא אוכל מדאו', עכ"פ מדרבנן מטמאו, ואפ"ה שרי, מדבל"ז שניהן צריכין שריפה. ונקט הך מלתא הכא, לאשמעי' סיפא דמלתא, דמדבריהם למדנו וכו': לא נמנעו מלהדליק את השמן שמן של תרומה, דאי של קודש הרי אסור בהנאה כשנטמא, ונשרף בבית הדשן בעזרה, ולא להדליקו בנר להאיר: שנפסל בטבול יום ר"ל באדם או בכלי שנטמא ונטבל ולא העריב שמשו עדיין, דאז דינו כשני לטומאה, והשמן שנגע בו אז נעשה שלישי. והא דנקט שמן שנטמא בטבו"י ולא שנטמא בשני, ה"ט משום דחכמים גזרו בכל ז' משקין שנגעו אפילו בשני שיהיו תחלה (כשבת י"ב ב') חוץ מבטבו"י. ולהכי נקט הכא טבו"י לרבותא (ועי' רמב"ם פ"י מאה"ט ה"ג): בנר [לאמפע] שאינה של חרס, דכל כלי שנוגע באב הטומאה שע"י מת, נעשה כמוהו חוץ מכלי חרס: אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו דמת הוא אבי אבות, והנטמא בו הוא אב, והנר כשנגע בהטמא מת, נעשה אב כמוהו, וכשנגע עכשיו השמן שהוא שלישי בנר זה, נעשה זה השמן השלישי ראשון, וקמ"ל ר"ע טפי מר' חנינא, דאפילו ראשון מותר לעשות את השלישי. [והא דלא נקט נר שנטמא בשרן, או נר חרס שנטמא בטמא מת, דבשניהן הו"ל הנר דין ראשון, והשמן כשנוגע בו. נעשה ג"כ ראשון, דהרי משקין נעשין תחלה בכל טומאה שיגעו. ואף דזהו רק מדרבנן, אפ"ה יוסיף אדר' חנינא, דהרי ר' חנינא נמי רק מדרבנן קמ"ל, דמותר להוסיף טומאה דרבנן, דהרי מזה שנעשה השלישי שני, נמי טומאה דרבנן היא, דאוכל מטמא אוכל דין מדרבנן, י"ל דבאמת ר"ע ס"ל דאפילו טומאה דאו' מותר להוסיף. ולהכי קמ"ל דאפילו לעשות להשמן ראשון דאו' מותר]: אמר ר' מאיר מדבריהם של ר"ח ור"ע, דמודו בבבא דבשר שנטמא: ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח אע"ג דלת דמי, דגבי הך דר' חנינא טמא וטמא, משא"כ הך דרבי מאיר טהור וטמא, י"ל דסבירא ליה לר"מ דמדסתם ר' חנינא וקאמר בשר שנטמא בולד [שני], משמע ודאי אפי' נטמא הבשר בולד הטומאה דרבנן כגון שננומא הבשר במשקין שהיו שני, והרי ס"ל לר"מ דמשקין מטמאין אחרים רק מדרבנן, ולפיכך הך בשר שנטמא מהמשקין, טהור גמור הוא מדאו', ולא די שגזרו שיטמאו המשקין להבשר, אלא גזרו ג"כ שיהיו המשקין תחלה, נמצא הך בשר שהיה שני רק מתרי דרבנן, לר' חנינא מותר לעשותו שני דחד דרבנן, כשישרפו עם הבשר שהוא ראשון, דאוכל מטמא אוכל ג"כ דרבנן. לפיכך קאמר שפיר ר"מ, דכמו בבשר שנטמא במשקין הטמאים, דמדאו' טהור גמור הוא, אפ"ה מדאסרוהו חכמים שרי להוסיף לו טומאה דרבנן, לשרפו בהדי בשר שיעשוהו שני דרבנן, כמו כן מותר לשרוף חמץ טהור משהגיע שעה ו', דאסור רק מדרבנן, עם חמץ טמא: אמר לו רבי יוסי אינה היא המדה דס"ל דמשקין מטמאין לבשר מדאו', וכבר קודם שישרפנו עם הבשר הראשון טמא היא, ואיך ילפת מנה לחמץ מתחלת ו', שהוא מותר מדאו': ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע ששורפין ר"ל ואפי' ר"א ור"י שנחלקו לקמן במתני', בהא מודו: על מה נחלקו על התלויה ר"ל תרומת חמץ שטמא' מספק: וזו לעצמה דס"ל דחייב בשמירת התלויה: ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת דס"ל דאינו חייב בשמירתה:

מלכת שלמה כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים שסידר התנא פסחים אחר שבת ועירובין כו'. עוד נלע"ד דמשום דתנן לעיל בשלהי מסכת עירובין דסלקינן מינה דשרץ שנמצא במקדש מוציאין אותו מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח קתני הכא מסכת פסחים דבעי למישרי בה בדיני בדיקת חמץ לבערו ולהוציאו מן הבתים ומכל גבולי ישראל ועוד משום דקתני התם שאם נמצא. השרץ במקום שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת דכופין עליו פסכתר והכא נמי קיימא לן שאם נמצא חמץ בי"ט של חג המצוח דכופין עליו כלי עד מוצאי י"ט ששורפו מש"ה סמיך לה ותנא מס' פסחים דבעי לאתחולי בדיני בדיקת החמץ וביעורו בדכתיבנא: ונראה דאע"ג דדיני פסח שני אינם רק בפרק אחד ממסכת זו דהיינו פ"ט מ"מ נקראת מסכת זו פסחים לשון רבים משום פסח ראשון ושני על הדרך שכתבתי בשם התוס' בריש ערבי פסחים: ומדפיסי התלמוד קראו לכל החמשה פרקים שבמסכת זו דהיינו מתחלת פ"ה עד סוף פ' ט' פסח שני ולאו דוקא אלא כלומר דיני קרבן פסח ראשון גם שני דנהיגי בזמן הבית מה שא"כ בדיני הד' פרקים הראשונים רוב הפרק האחרון וכמעט כולו דנהיגי גם בזמן הזה וכן קראם הר"ן ז"ל כדתשכח בסימן ד' ה' דבפ' ערבי פסחים שהעתקתי שם ובתוספות במקומות אחרות: אור לי"ד וכו'. ביד פ' שני דהלכו' חמץ ומצה סי' ג' ה' ו' ובטור א"ח סי' תל"א ותל"ג וכתב הר"ן ז"ל לא שני לן פירושא אי תנינן אור לי"ד א"נ לאור י"ד א"נ אור י"ד דמוכח בגמרא (הגהה לא מצאתי זה בגמ' כלל ועיקר). דבכל חד מהני תלת לישני איכא לפרושי ליל י"ג שמחרתו י"ד ואע"ג דאיכא לפרושינהו נמי ליל שלאחר י"ד שמחרתו ט"ו שהרי כבר חל זמן איסוריה כדמוכח בגמ' ונמצא עובר עליו ע"כ אבל ברש"י ז"ל אור לי"ד גרסי' וכן כתב ג"כ בגמ' גבי ברייתא דשלמים דיכול יהא נאכל אור לשלישי גרסי' וכן נראה מתוס' דזבחים פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ו) ע"ש: ותימה שלא כתבו כלום גבי אור לשמנים ואחד דבפ"ק דכריתות והובאה בכאן בגמרא בריש פירקין: (הגהה דרש החכם השלם הרב ר' משה אלשיך ז"ל בפ' בא אל פרעה דף ק"ה וז"ל רמז רמז לנו התנא באמת כאמור אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר והוא כי כאשר השאור מחמיץ העיסה כן היצה"ר מתמיץ ומפסיד את האדם ומעפשו ועל כן קל עליו חובת ביעור היצה"ר מעליו ולא ייחל עד אשר יגדל או לעת זקנה כי חלילה כי אור לי"ד הלא הוא במלאת לו שנת י"ג ויום א' שמתחיל הי"ד כי אז ייחל היצה"ר לפעמו וזהו לאור הנר כי הנר היא הנשמה לו ואור הנמשך מהנר אחר הי"ג הוא היצר הטוב וזהו לאור הנר וזה בחורין ובסדקין ובכל מצפוני לבו ומחבואות פניותיו ורמז עוד התנא במאמרו בכל מקום שמכניסי' בו חמץ אבל מקום שאין דרך להכניס בו חמץ אין צריך בדיקה והוא כי הנה עיפוש היצה"ר נכנס בכל אברי האדם כל א' וא' לפי עניניו בראשו ללכת בקומה זקופה במצחו בעזות מצח בעין לראות רע באזן לקבל לשון הרע בפיו ובשפתיו ובלשונו ברכילות ולשון הרע ודבר סרה ופה דובר נבלה ולאכול בו אשר אסרה תורה והלב לחשוב מחשבות און וידים שופכות דם נקי ורגלים ממהרות לרוץ לרעה וההיקש בכל יתר האברים והנה לא כל אדם חוטא בכל אבריו כי אם יש הורגל לחטוא בקצתם ולא בשאריתם ויש יחטא באשר לא חטא רעהו על כן אמר כי בכל אבר אשר ידע שהוא דרכו להכניס בו חמץ אשר חטא בו צריך בדיקה אך אשר ידע שלא הכניס בו חמץ ולא חטא בו אין צריך בדיקה ואחר הבדיקה אם פשפש ומצא צריך ביעור ואחר הביעור צריך בטול שיכניע את יצרו עד שיבטלנו ממש עד שיהא בטיל וחשיב כעפרא דארעא שהוא עד גדר לא יעצור כח להחטיאו כי עשאו למרמס וסגפו וגם כי מן התורה בביטול בעלמא סגי שיהרהר תשובה בלבו צריך גם כן לבערו בדבור ובמעשה בודויים ותחנות בדמעות שליש ולבער בקום עשה כל דבר רע ועיקר הבדיקה לחפש דרכיו ולחקור הוא בלילה שכל אדם מצוי הוא בביתו ובחומותיו במקום שאין אנשים והוא בלתי טרוד בעסקיו כי אז ישב בדד ויתבודד באישון לילה אחר הדלת והמזוזה על הארץ ישב וחשב עם קונהו ית' ויתעלה על כל שטרי חובותיו אשר הוא חייב לו וזהו לאור הנר היא נשמתו שאורה יפה לבדיקה כי יאמר אליה נפשי נפשי אחותי רעיתי התעוררי עורי עורי עד מתי תשתכרי התאבלי ספדי והלילי אבל יחיד עשי לך כי גדול כים שברך כי תחת היותך בהיכלי מלך מלכי המלכים כל קדושים עמך באורך יראו אור ואת עלית על כולנה כל כבודה בת מלך משחקת לפניו בכל עת ומה לך פה עניה סוערה גולה וסורה כו' עיי"ש) ותנא דידן דקתני אור ולא תנא ליל לישנא מעליא נקט וכדאשכחן בעלמא דא"ר יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה הרי שעיקם הכתוב ת' אותיות כדי שלא להוציא דבר מגונה מפיו וכן נמי מייתי בגמ' תו דאשכחן שעיקם הכתוב עד תשע ועד עשר ועד שש עשרה ולאו משום דליל אי הוה תני ליה הוה לשון מגונה אלא מיהו שמעינן מינה שראוי לחכמים לחזר אתר לשון צח ונקי ומש"ה פתח תנא דמתני' לשון אור כדכתיב פתח דבריך יאיר ואשכחן נמי בלשון מקרא שהאור ר"ל לילה במזמור קל"ט פי' רש"י ז"ל ולילה אור בעדני והלילה יהי מאפיל לנגדי אור זה לשון אופל הוא כמו יפיץ ענן אורו וכן כל כוכבי אור וכן ויאר את הלילה ע"כ: וכתב הר"ן ז"ל בשם הראב"ד ז"ל דמשה"נ נקט אור לומר שבתחלת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי לבדוק כדי שלא יתרשל או שלא ישכח וכיון דאותה שעה קושטא הוא שיש בה אור תנא אור משום לישנא מעליא ולא תנא בתחלת ליל י"ד בודקין את החמץ ואם לא מפני טעם זה משום לישנא מעליא לא היה שם התנא חשך לאור ומכאן אתה למד שהביעור צריך להקדימו עם אור היום כדי שלא יתרשל ע"כ: ולשון הרמב"ם ז"ל נקרא לילה אור כמו שקורין דברים הרבה בהפכן וכיון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן העדרים ר"ל לילה ע"כ: עוד העלה הר"ן ז"ל דמדאורייתא בבדיקה לחודה סגי או בבטול לחודיה וכל שבדק מן התורה אינו צריך לבטל הלכך שפיר איכא למימר דבדיקה אתי כדי שלא יעבור עליו בבל יראה שמה שהצריכו חכמי' בטול אחר הבדיקה אינו אלא מדבריהם שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עילוי'. ובדיקה מקראי ילפי' לה בגמ' ובטול איכא מאן דמפיק ליה מתשביתו שתרגם אונקלוס תבטלון ואיכא מאן דמפיק ליה מקרא דכתיב ולא יראה לך והכי איתא בספרי לא יראה שאור בטל בלבך ע"כ: לאור הנר. גמ' ת"ר אין בודקי' לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה ואע"ג דאמר רבא למה צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה ואמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר מ"מ אין בודקין בה דאמר רב נחמן בר יצחק זה יכול להכניסו לחורים ולסדקים וזה אינו יכול להכניסו לחורים ולסדקים ורב זביד אמר משום דזה אורו לפניו וזה אורו לאחריו ואדם האוחז לפניו הוא בודק הלכך אינו יפה לבדיקה ורב פפא אמר משום דהאי בעית פי' שמתיירא שלא יבעיר את הבית ואין לבו על הבדיקה יפה והאי לא בעית ורבינא אמר טעמא משום דהאי משיך נהוריה ואינו דולג בקפיצות אלא נח במקום אחד והאי נפסק וקופץ תמיד: כל מקום שאין מכניסין וכו' גמ' כל מקום לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר חורי הבית העליונים והתחתונים שאין נוחין להשתמש אין צריך לבדוק וגג היציע אע"פ שהוא נמוך הואיל ומשופע הוא אין צריך לבדוק וגג המגדל של עץ ורפת בקר ומתבן ולולין ואוצרות יין ושמן שאין מסתפקים לשלחנו שעכשיו אין השמש נכנס לשם ופתו בידו ואוצרות שמן אין צריכין בדיקה רשב"ג אומר מטה החולקת בתוך הבית ומפסקת פי' רש"י ז"ל החולקת מעמידין אותה במקום מחיצה לחלוק תשמישי הבית ומפסקת שיש הפסק בין שוליה לקרקע דנוחה תשמישתה שיש אויר הרבה צריכה בדיקה: ובגמ' רמי עלה דהאי ברייתא מברייתא אחריתי ומשני להו: (הגהה כתוב בפר הליכות עולם ר"פ שני דשער השלישי כל היכי דתני הכל לדרשא כלומר לאתויי חדוש שלא היה במשמע וכולהו מייתי להו בשמעתתא קמייתא דערכין הכל לאתויי מאי כמו הכל שוחטין לאתויי משומד אוכל נבלות לתאבון ואחרים הרבה אבל כל זימנין דדריש מיניה וזימנין דלא דריש מיניה כגון כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה דדריש לה בגמ' כל לאתויי הא דתניא וכו' וחדלו לספור הנהו דלא דריש כל לאתויי מאי ותימה שאין התלמוד מוליך השיטה שוה בכל מקום ומדברי הכריתות נראה דכל לא אתי לדרשא בשום מקום ואותן שמדקדק בהן לאו מלישנא ומשמעותא דכל אלא מיתורא כגון הך דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ דמשנה יתירה היא דהא באידך בבא קתני ב' שורות במרתף מקום שמכניסים בו חמץ משמע הא מקום שאין מכניסין בה חמץ א"צ בדיקה וא"כ הך דכל מקום יתורא הוא לאתויי הא דתניא וכן כל כיוצא בזה ע"כ: ובריש פ"ק דנדה העתקתי כל דברי ספר כריתות): וּלְמָה אמרו יש גורסין ובמה וכן הוא בבבלי ובירושלמי ובעי בגמ' מרתף מאן דכר שמיה לפוטרו מן הבדיקה דקא מתמה תנא ובמה אמרו ומשני ה"ק כל מקום שאין מכניסין וכו' ואמרי' לעיל כל מקום לאתויי אוצרות יין ושמן ומש"ה אמרי' ובמה אמרו לקמן צריך בדיקה ומפר' מקום שמכניסין בו חמץ והיכי דמי כגון במסתפק וכו' כדפי' ר"ע ז"ל: בש"א שתי שורות. ר' יוחנן מפרש לה כמו שהעתיק ר"ע ז"ל אבל ר' יהודה פירש שתי שורות היינו אותה שרואה את הפתח על פני רוחב כל המרתף והשורה שלאחריה: ובה"א שתי שורות וכו' כדפי' ר"ע ז"ל מוקי לה רב בגמ' ושמואל פירש דהיינו עליונה ושלפנים ממנה בגג החביות בודק שתי שורות על פני כל המרתף ורב דייק חיצונות ואותה שלפנים לאו חיצונה היא וקסבר רב דתנא דמתני' בחיצונות דק בלישניה אבל בעליונה לא דק בלישניה והאי עליונות דקתני למעוטי תתאי דתתייתא כגון שלישית ושתחתיה ושמואל עליונות דייק והאי שלמטה לאו עליונה היא והאי חיצונות דקתני למעוטי גווייתא דגווייתא: ירושלמי הדא דתימא דבעי בדיקה שתי שורות במחוללות פי' שיש חלל וריוח בין חבית לחבית ויכול אדם להכניס בריוח בין זו לזו אבל באפיצות דהיינו דחוקות מעביר עליהם את הנר ודיו ושמעינן נמי ממתני' דחיישי' לנפל הפת מיד השמש ולא אמרי' ודאי אכלו א"ר פנחס אני אומר בשעה שסדרן הכניס שם חמץ: