יכין מאימתי מזכירין גבורת גשמים לומר משיב הרוח באתה גבור. ונקרא גבורות. משום דהגשם, א' מגבורות הקב"ה הוא. ולא קאמר זוכרין. דקמ"ל דאין להזכיר משיב הרוח עד שהכריז השמש והזכיר את הצבור לאמרו כמ"ש בירושלמי [וכ"כ אין פוסקין מלומר משיב הרוח בפסח, עד המנחה, שאז כבר שמעו שפסק הש"ץ מלאמרו במוסף [קי"ד]. או נ"ל, דזוכרין הוה משמע בלב [כמגילה י"ח א']. ואילה"ק מפסחים [ק"ו א'] דאמרינן זכריהו על היין. נ"ל דהתם שאני, מדכתיב לקדשו, היינו בקידש באמירה, וכן אמרינן במכילתא, לקדשו בברכה. ובני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א עוררני לזה]: רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג בשחרית יום א' של סוכות. דבחג נדונין על הגשמים, ובשחרית נוטלין הלולב לרצות על הגשמים: רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג ר"ל במעריב שקודם שמיני עצרת [תוס' דב"ב ד"ה משעת. ומסתמא ר' יהושע דמשנה כרבי יהושע דברייתא ס"ל. אבל אי"ל דפליג, ור' יהושע דמתניתין אשחרית דשביעי קאמר וכדמשמע לכאורה מלקמן [ד"ג א'] דקאמר הי ר' יהושע וכו'. ליתא, דהרי גשמים בחג סימן קללה עדיין בז'. ואי"ל דבשחרית של ח' קאמר. זה אינו אחרון של חג. ותו דהרי אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ כמ"ש בירושלמי, ואיך יפסיק בשחרית בין גאולה לתפלה. ואת"ל הרי ר"א דקאמר ביום א' דסוכות מזכיר, ומלולב גמר לה, א"כ ודאי או דפליג אהך דירושלמי דאסור להזכיר קודם הזכרות הש"ץ, או דס"ל דלצורך רבים מותר להפסיק בין גאולה לתפלה. וא"כ ר' יהושע נמי אפשר דפליג אירושלמי כר"א. ליתא, דר"א אפשר דס"ל דבמוסף של יום א' מתחיל להזכיר, אבל רבי יהושע אי ס"ל דבמוסף של שמיני עצרת מתחיל להזכיר א"כ היינו כר' יודא, ובש"ס קאמרינן דר' יודא פליג אר' יהושע דמתניתין. ותו הרי ע"כ צ"ל דלר' יהושע במעריב של ש"ע מתחיל להזכיר, דהרי כל עיקרו טעמו של רבי יהושע שסתר דברי ר"א, הוא משום דגשמים בחג סימן קללה, והרי גם במעריב של ש"ע תו אינן קללה. אע"כ כדאמרן]: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג כסוכה ספ"ב: אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו ר"ל לא אמרתי שיתפלל על הגשמים בחג לומר ותן טל ומטר רק אמרתי שיזכיר אז שיש כח ביד ה' להוריד גשמים, משום דאז זמן גשמים: אם כן לעולם יהא מזכיר אפילו בקיץ. אפשר שיוריד גשמים בגבורתו ית' מדמזכירין מדת יום בלילה מה"ט [כברכות י"א ב'], אלא דהכא שאני דהוא סימן קללה בקיץ. ור"א ס"ל דבאמת בכל השנה אם רוצה להזכיר מזכיר רק קודם שישאל הגשמים חובה לו לרצות על הגשמים כמו שמרצה בזמן ההוא בלולב: אין שואלין את הגשמים לומר ותן טל ומטר: אלא סמוך לגשמים ר"ל אף דפליגי רבי אליעזר ור"י בהזכרת משיב הרוח, עכ"פ בשאלה מודו דאינה רק בזמן רביעה המפורש לקמן [במ"ג]: האחרון המתפלל מוסף: הראשון המתפלל שחרית: האחרון אינו מזכיר והכי קיי"ל [א"ח קי"ד]. מיהו בתפלת לחש יאמרו הצבור משיב הרוח במוסף שמיני עצרת ובמוסף פסח: עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח כמו שמתחיל משה"ר באחרון דסוכות, כך יסיים באחרון דפסח. ואע"ג דלעיל לא קאמר ר' יודא הכי. תרי תנאי אליבא דר"י: ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון דר"ל בניסן, אלמא דבכל חדש ניסן עדיין הגשמים סימן ברכה: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים לומר ותן טל ומטר: רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת ר"ל משום שהעולי רגלים חייבים להשהות בירושלים כל ימי החג [כסוכה מ"ז א' ותוס' שם ד"ה לינה. ובר"ה ד"ה א', ואשתמיטתה לרתוי"ט ד"ה כדי]. להכי לא רצו להתפלל על הגשמים שיעכבום בשובם, לביתם, ואיחרו מלשאל גשמים, עד כדי שיגיע היותר חלש מהם, למקום היותר רחוק מירושלים דהיינו פרת שהוא בצפון א"י, ואותו הגבול היה היותר מרוחק משאר הגבולים מירושלים, דהרחוק ביותר פטור מלעלות לרגל [כפסחים ד"ע ע"ב]. והכי קיי"ל גם השתא. מיהו אנן בח"ל מתחילין לשאל בערבית של יום ס' אחר התקופה. ויום התקופה הוא בכלל הס' [קי"ז]. ואם צריכים לגשמים לא יתפללו על הגשם בשמינה עשרה, רק כל יחיד יבקש על זה בשומע תפלה [ט"ז שם]: התחילו היחידים ר"ל ת"ח גדולים חייבים. אבל תלמידים רשאים להתענות: מתענין שלש תעניות ב' ה' ב': אוכלין ושותין משחשיכה קודם התענית: בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור ב' ה' ב': אוכלין ושותין משחשיכה ליל שלפני התענית עד עלות השחר, כל שלא יישן שינת קבע. וכן בכל תענית. ובהתנה מותר אפילו יישן. וי"א דבשתייה א"צ תנאי. וראוי להחמיר, אם לא שרגיל לשתות אחר השינה [תקס"ד]: אוכלין ושותין מבעוד יום ר"ל מפסיקין מלאכול מבעו"י קודם ליל שלפני התענית: ואסורין ביום התענית: וברחיצה בחמין וכל הגוף. אבל מקצת הגוף בחמין, או כל הגוף בצונן, מותר: ונועלין את המרחצאות החמין [תקע"ו]: בית דין גוזרין עליהם עוד שבע ב' ה' ב', ה' ב' ה', ב': שהן שלש עשרה תעניות על הצבור ואין גוזרין יותר: הרי אלו יתרות על הראשונות בדברים שהן עשה ובפרסום מאד: שבאלו מתריעין בשופרות בתפלה [וכפ"ב]. ונקט מתריעין משום דהתרועה הוא עיקר מה שציותה תורה הרעותם בחצוצרת ונזכרתם, והתקיעה טפל לה: בשני ר"ל כל תענית מהן שהיה ביום ב' בשבוע: מטין עם חשיכה ר"ל פותחין קצת דלת החנות לפנות ערב, מדצריכים לקנות לאכילה: ובחמישי מותרין לפתוח החנות לגמרי כל היום: ממעטין במשא ומתן מלקנות צרכי חופה דוקא [תקנ"א]: בבנין בית חתונה: ובנטיעה אילן לטייל תחתיו. ול"נ דהיינו אילן שהיו רגילין לנטעו ביום שיולד ילד [כגיטין נ"ז א']: באירוסין שלא יארסו כלל: ובנשואין ובלא קיים פריה ורביה שרי: כבני אדם הנזופין למקום ר"ל כאילו נגערו מהקב"ה: עד שיצא ניסן של תקופה. דהיינו ל' יום אחר תקופת ניסן. ולדידן שזמן גשמים שלנו בקיץ, כשהגיע זמן הגשמים ולא ירדו, מתענין היחידים כלעיל, ושוהין ו' ימים, ואח"כ ב"ד גוזרין הי"ג תענית כלעיל. רק שבתענית ח"ל א"צ להפסיק מבעו"י [תקע"ה]:

מלכת שלמה כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים כשהשלים התנא דבריו על המועדים האמורים בתורה חזר לדבר על זמני התעניות הנזכרים בספרי הנבואה והן הצומות שתקנו הנביאים ולזה סידר כאן מסכת תעניות ע"כ: ונלע"ד דלפי פירושו ז"ל צריכין אנו לומר דנקט תעניות דגשמים ברישא אע"פ שלא נזכרו בספרי הנבואה בהדיא כמו ד' צומות משום שהם צורך לעולם ביותר והדר תני בר"פ בתרא תעניות דמעמדות שהיו תדיר בזמן שבית המקדש קיים והדר תנא בסופו תעניות דכתיבי בקרא בספר זכריה צום הרביעי וצום החמשי לענינים שנזכרו בהם שם במשנה אע"פ שדיניהם מוחלקים דלא חמיר צום י"ז בתמוז כצום ט' באב: וצום השביעי וצום העשירי לא תנא להו דלית בהו ענין או דין מחודש טפי ממאי דמשתמע מן המקרא: א"נ דשרי בתעניות דגשמים ברישא כדי לאסמוכינהו למאי דתנן בפ"ק דר"ה כמו שנכתוב בסמוך: ונלע"ד עוד דלהכי נמי סמך תעניות בתר מסכת ר"ה משום דאיכא בתענית ג"כ תקיעות וכדתנן לקמן בפ' שני ותנן נמי בפרק ראוהו ב"ד בתעניות בשל זכרים כפופים ופיו מצופה כסף ועוד שיש בתעניות זכרונות ושופרות כמו שיש בר"ה וביוה"כ של יובל: מאימתי וכו' איידי דתנא במסכת ר"ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים תנא הכא מאימתי ופי' רש"י ז"ל כלומר אגב דתנא בחג נידונין על המים קסבר בנפשיה הואיל ונידונין בחג על המים ש"מ בעינן להזכיר עניינא דמייא לרצויי על המים דליתו לברכה ולהכי קתני מאימתי מזכירין ע"כ: גבורות גשמים מפ' בגמ' מפני שיורדים בגבורה והקשו תוס' ז"ל אמאי נקט גבורות טפי מכח וכמו כן הל"ל מאימת' מזכירין כח גשמים או ליתני גדולות גשמים כלישנא דקרא ותרצו דמן הדין נקט גבורות משום טעמא דאיכא כח ואיכא גדולה א"נ משום דהברכה מתחלת בגבורה להכי נקט גבורות ע"כ: והכי פשטינן לה בגמ' שנקראו הגשמים גבורות דאתיא חקר חקר מברייתו של עולם כתי' הכא עושה גדולות עד אין חקר וגו' הנותן מטר וכו' וכתיב בברייתו של עולם אין חקר לתבונתו מה חקר דכתיב בברייתו של עולם כתיב ביה גבורה דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה אף גשמים הוי כמאן דכתיב ביה גבורה ובגמ' בעינן מנלן דבתפלה דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש: רבי אליעזד אומר מיום טוב הראשון של חג גמ' איבעיא להו ר' אליעזר מלולב גמר לה אי מניסוך המים גמר לה מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דילמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אף הזכרה מאורתא ת"ש דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים ר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו ורבי בברייתא ס"ל כר' יהושע ור' יהודה בן בתירא אומר בשני בחג הוא מזכיר ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר ובגמ' מפרש טעמייהו: אף אני לא אמרתי לשאול וכו' ק"ק לע"ד דהא ודאי שלא אמר לשאול דהא בהזכרה הוא דפליגי מדקאמ' ליה למה הוא מזכיר וכלישנא דרישא דמתני' דקתני מאימתי מזכירין ותו דהא מעיקרא לא שייך שאלה בי"ט ונלע"ד דה"ק ליה אף אני לא אמרתי לשאול וכו' כלומר לא תבין מדברי דכיון שהתחיל להזכיר בי"ט גם אני סובר שמיד בלילה ראשונה של חולו של מועד יתחיל לשאול ותן טל ומטר דלעולם מודינא דאין שאלת גשמים אלא סמוך לגשמים כדתנן בסמוך ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל במה שכתב לא אמרתי לשאול שיתפלל על הגשמים בחג כגון תן טל ומטר ע"כ. אח"כ נזדמן לידי פי' לה"ר יהונתן ז"ל כתיבת יד ומצאתי שפירש וז"ל א"ל ר' אליעזר אף אני איני אומר לשאול אין כונתי לומר שבחי השם בגשמים בעבור שיתן לנו היום או מחר גשמים דהא אין אנו שואלין גשמים בחג כלומר דהיינו ותן טל ומטר בחג אפילו בחולו של מועד שאנו מתפללים י"ח ברכות אלא כונתי לשבחי השם שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו דהיינו אחר ימי החג עכ"ל ז"ל: ובירוש' מחלפא שיטתיה דר' יהושע דבמתני' הוא אומר מי"ט האחרון ובברייתא הוא אומר משעת הניחו הלולב א"ר מנא שכל היום כשר ללולב ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית אף הוא סובר שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר מכיון דהיא חמי לון דלא מדכרין בקמייתא ומדכרין בבתרייתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ע"כ: וכתבו תוס' ז"ל מי"ט האחרון של חג שמיני דלא יתבינן בסוכה ואפילו האידנא אינו אלא מדרבנן משום ספיקא ואע"ג דבקיאינן בקביעא דירחא גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו או משום מנהג אבותינו בידינו כדאיתא בפ"ק דביצה מדכרינן ביום שמיני אבל כל ז' לא שהגשמים לימי סוכה סימן קללה הן כדתנן בפ' שני דסוכה משל לעבד וכו' תוס' ז"ל: הואיל ואין גשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר גרסי' וכן הוא בירושלמי וברב אלפס ובפי' הרמב"ם ז"ל ובהר"ן ובהרא"ש ז"ל ואפשר שגירסא זו היא לכנות בלבד אבל עיקר הנוסח אלא סימן קללה כמו שהוא ברוב הספרים ובגמרא וכדתנן לה נמי בסוף פירקין בכל הספרים. ומפירוש רש"י ז"ל שכתב וז"ל סימן קללה בחג הן כדאמרינן במסכת סוכה וכו' משמע קצת שלא היה גורס הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג בלשון שלילה והנחה רק היה גורס הואיל והגשמים סימן קללה בחג הן מ"מ בפי' רש"י שעל רב אלפס כתוב הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג: משיב הרוח ומוריד הגשמים בעונתו ר"ל שהקב"ה משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו כלומר בזמן הראוי להם: ירושלמי בעונתן הם חביבין כתחיית המתים א"ר יוסי ותמה אני איך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים ולא דמיא בעי בר נש יחון מיתיא כל אימת ולא בעי בר נש יחות מיטרא כל אימת ע"כ: