יכין השותפין בחצר, ויש לכל א' בית פתוח לחצר: שרצו לעשות מחיצה בחצר שאין בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [במ"ו], להכי קתני "שרצו". ונ"ל דרבותא קמ"ל, דאפ"ה לא מצי אמר לא נתרצתי אדעתא דמנהגא, אבל ביש בה דין חלוקה, כופין א' לחבירו לחלוק [קע"א א' וקע"ב]: בונין את הכותל באמצע דכל אחד יתן מחלקו מקום לחצי עובי הכותל, ולא מצי למימר שלא נתרצה לחלוק על דעת כן, ושדי לו במחיצת נסרים דקה. ומיירי בכבר ביררו חלק כל א', וגם קנו מידן בקניין סודר, או שהחזיק א' בחלקו ע"י שנעל גדר ופרץ, דאז קנה גם האחר חלק השני [כח"מ ר"ג י'], או שהחזיקו שניהן ע"י הליכה שהלכו בו לאורך ורוחב חלקן, אבל אי ליכא, חד מהנך, אז אפילו קנו מידו, קניין דברים הוא ומצי לחזור בו, מדלא בירר כל א' חלקו [קנ"ז ב']: מקום שנהגו לבנות גויל אבנים שאינן חלקות: גזית אבנים חלקות שגררום במגירה: כפיסין הוא אריח, שהוא חצי לבינה, והוא טפח ומחצה באורך ג' טפחים [וי"א על אורך טפח ומחצה וערתוי"ט עירובין פ"א מ"ג]: לבינים ג' טפחים על ג' טפחים [וי"א על רוחב טפח ומחצה]: בונים אף דלהיזק ראיי' די במחיצה דקה, עכ"פ שמא יפול וקודם שיבנהו יזיקהו בראייה: הכל כמנהג המדינה כמנהג השותפין כשחולקין. "והכל", לאתויי כשנוהגין במחיצת קנים, ובלבד שלא יהיה בה אויר להציץ בו לשל חבירו, דהו"ל היזק ראייה, ולא מהני מנהג. וכ"כ בנהגו ביתר מגויל, אינו מנהג: בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים דכותל גויל צריך טפח יותר בעביו, מעובי כותל גזית, מפני עוקצין הבולטין בהאבנים שאינן חלקות: בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים דעובי כותל כפיסין הוא טפח יותר מכותל לבינים, דנותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח טיט באמצע לחברן יחד, משא"כ בלבינים, נותן לבינה א' של ג' טפחים לעובי הכותל: לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם אף שהחזיק בהן א', שותפין אין להן חזקה זה על זה במילי דשותפות [כמ"ש ב"מ פ"י סי' ג']: וכן בגנה שיש בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [מ"ו]: מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו ה"ק וכן בגינה כשמסופק מנהגן, כמקום שנהגו לגדור דמיא ומחייבין אותו לגדור, אבל בנהגו שלא לגדור, אין מחייבין אותו [קנ"ח]. מיהו בחצר שיש בו דין חלוקה, אפילו בנהגו שלא במחיצה, מחייבין לבנות, משום דבחצר, שדרך לעשות בה דברי סתר, וגם חבירו מצוי שם תדיר, נפיש היזק ראייה שלו טפי מהיזק ראייה דגינה שאינו רק משום עין הרע, וגם אין חבירו מצוי שם כל כך כבחצר: אבל בבקעה מקום שדות תבואה שאינו מצוי חבירו שם כלל רק בשעת קצירה, משא"כ בגינה מלקט ירק היום ומחר. גם נכנס בה לניכוש: מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו ה"ק מסתמא כמקום שנהגו שלא לגדור דמי, ואין מחייבין אותו: ועושה חזית לשון ראייה שמטיח סיד בכותל אמה על אמה, שיחזו לסימן להכיר שהכותל שלו: מבחוץ ר"ל לצד חבירו יעשה הסימן, דאל"כ יעשה חבירו גם הוא חזית, ויאמר שהכותל בשותפות, אבל אין לחוש השתא נמי יקלפו חבירו. דקלופה ניכר הוא: אם עשו מדעת שניהן בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן מיירי שקידם א' ועשה חזית. המקיף את חבירו משלש רוחותיו שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה. ואת השניה ואת השלישית ונמצא שדה הפנימי מוקף מג' רוחותיו: אין מחייבין אותו אין הניקף מחוייב ליתן סיוע להמקיף להוצאות הכתלים מדלא אהני ליה מידי, שעדיין קרקע שלו פתוח: רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל לתת סיוע להכותלים כפי הצריך לשדהו. ודוקא שהתרצה הפנימי שיבנה החיצון הג' כותלים על מקום של שניהן, דאז הנאת שניהן שוה גם בגוף הכותלים. ולת"ק בכה"ג אינו נותן רק כפי הוצאות חצי מחיצת קנים, וקיי"ל כר"י. מיהו כשגדר החיצון הרביעית, אז דוקא בעשה הגדר בינו ובין הניקף אז צריך פנימי ליתן סיוע, אבל בגדר מבחוץ, א"צ פנימי ליתן כלום, אבל אם הפנימי עשה הרביעית, אפילו אם החיצון עשה ג' רוחות שבחוץ, צריך פנימי ליתן סיוע, כפי הצריך בגדר שבינו לחיצון [קנ"ח ו'], ואף דאמרי' לעיל דבשדה לא נהגו לגדור. הנ"מ משום היזק ראייה, אבל הכא עכ"פ נהנה שלא יכנסו הבהמות לשדהו: כותל חצר של שותפין: עד ארבע אמות בגובה, כדי למנוע היזק ראייה: בחזקת שנתן ר"ל כל א' נאמן לומר שנתן חצי ההוצאות, מדידוע לכל שצריך כל א' לסייע, ולולא שנתן היה כופהו בב"ד. [וכ' רב"י ח"מ קנ"ז, דהאי עד ד' אמות, קאי אלמעלה שעד ד"א מחייבין אותו, וקאי נמי אלמטה דעד ד"א הוא בחזקת שנתן. ולפעד"נ דכה"ג אשכחן טובא. דבכל דוכתא שצריך התנא להכפיל המלות, מסתגי בחד, דוגמת זה [נדה דל"ו ב'] המקשה נדה, והיה צ"ל נדה נדה, וכ"כ [טהרות פ"ט מ"ג] משקין טמאין, והיה צ"ל טמאין טמאין, ועי' רתוי"ט שם] : אין מחייבין אותו אפילו היה כך הכותל קודם שנפל: סמך לו כותל אחר לאחר שבנה הא' למעלה מד' ולא סייעו חבירו, סמך חבירו כותל אחר כנגד כותל זה או בצדו, כדי לסכך על גבן: מגלגלין עליו את הכל כל המגיע לחלקו, אף שאין הנאתו כהנאת אחר. [ואף דכל זה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום. ומה"ט הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, והמשכיר גברא דלא עביד למיגר, א"צ להעלות לו שכר. היינו בכבר נהנה, ולא ברוצה ליהנות לכתחילה [כח"מ שס"ג ס"ו]. ואף דברוצה לחלוק שדה השותפין באופן שיקח אחד חלקו סמוך לשדה אחר שלו, י"א דכופין על מדת סדום מה"ט [כח"מ קע"ד א']. נ"ל דהכא שאני שהוציא הלה ממון, להכי מסתבר שכל דבר שב' השותפין נהנין ממנו. יתן כל א' חלקו לזה, אבל התם י"ל דלא מסתבר דבשביל שזה נהנה יתן דמים לחבירו, וכקיצור צנור [ח"מ קנ"ז פ"ז], וכפתיחת חלון לרשות שאינו מזיקו [קנ"ד סט"ז]: בחזקת שלא נתן מדאין זה פשוט לכל שיצטרך לסייע. ולהכי ישבע חבירו בנקיטת חפץ ויטול [קנ"ז]. וכל היכא דצריך להביא ראי' שלא נתן, דוקא באמרו עדים שביום שאמר זה שנתן, עמהם היה ולא נתן, דאל"כ, לא ראינו אין ראי': עד שיביא ראיה שנתן מיהו בבנה בניין קבוע, הו"ל בחזקת שנתן [שם]: כופין אותו לבן חצר: לבנות בית שער חדר שלפני השער שיושב שם שומר הפתח למנוע הכל מלכנס לחצר: ודלת דאף שיש שומר צריך דלת לשמירה בלילה [ודלא כרמ"ז]. וה"ה כל דבר הנצרך מאוד בחצר, אבל לקישוטים שבה א"צ ליתן [קס"א]: רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער דבאינה סמוכה לר"ה א"צ. וקיי"ל כת"ק [שם]: כופין אותו לבן עיר: רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה דבאינה סמוכה למלכות אחרת א"צ. וקיי"ל כת"ק [קס"ג]: ויהא כאנשי העיר ליתן סיוע להנ"ל ולמס: הרי הוא כאנשי העיר מיד וי"א אפי' רק שכר בה דירה לשנה [שם]. ודוקא בשאר נתינות, אבל לצדקה ל' יום, וג' חדשים לתמחוי, ולכסות עניים ז' חדשים, ולקברות עניים ט' חדשים, וי"א דלכולן בל' יום סגי [י"ד רנ"ו ה']: וארבע אמות לזה ד' אמות מרובעות לכל א', חוץ מד' אמות מרובעות לכל פתח ופתח של בית. ואם רוחב הפתח יותר מארבע אמות, נותנין ד' אמות לתוך משך החצר ברוחב כל הפתח [קע"א ג']: ותשעה קבין לזה הוא ג' אלף ותש"ן אמה, באמות מרובעין, והוא ס"א אמה על ס"א אמה בקירוב: ותשעת חצאי קבין לזה ולא נקט ד' קבין וחצי, היינו מדבעי למנקט המנין דנקט ת"ק, ומצינו דוגמת זה בב"מ [פ"ג מ"ז]: וחצי קב לזה הוא ר"ח אמות מרובעות, והוא י"ד על י"ד אמה בקירוב: רבי עקיבא אומר בית רובע כדי לזרוע שם רובע הקב. והוא י' אמות וחומש מרובע: ולא את הטרקלין [שלאסס] נקרא בלשון יון [טראכלום]: ולא את המורן מגדל קטן שבונין בגנה: ולא את השובך [טויבענשלאג]: ולא את בית הבד בית לעצור הזיתים: בזמן שאין שניהם רוצים אז אין אחד יכול לכוף חבירו לחלוק, אבל יכול לכופו לומר קנה חלקי או אקנה חלקך, ודוקא בשוייו [שם]: יחלוקו משום סיפא נקט לה, א"נ דקמ"ל דאין כאן משום בל תשחית מדלא סגי בלא"ה: וכתבי הקודש כ"ד ספרי תנ"ך: לא יחלוקו ודוקא שהן בכרך א', או בב' כרכים, אבל הן מענין א' [קע"ג א'], אבל בב' לטיבותא שהן בב' כרכים וב' עניינים, חולקין:

מלכת שלמה השותפין וכו' כתבו תוס' ז"ל כולה נזיקין חדא מסכתא היא ואפילו לא הוי חדא צריך לפרש למה נשנית מסכתא זו אחר בבא מציעא ואומר ר"י דהיינו טעמא משום דקאי אהך פירקא דלעיל דקתני הבית והעליה של שנים שנפלו שניהם חולקי' וכו' וקרי להו התם בגמרא שותפין וקתני נמי שתי גנות זו ע"ג זו וירק בנתים דהוי ענין שותפות ע"כ. וזה פי' נמקי יוסף המכונה להר"ן ז"ל השותפין פי' מוקמינן בגמרא מתניתין לפום הלכתא בחצר השותפים דאין בה דין חלוקה דהיינו ד' אמות לזה וד' אמות לזה כדתנן לקמן בפירקין ומש"ה קתני רצו כלומר שהסכימו ביניהם לחלוק וכיון שרצו לחלוק מחייבין לבנות הכותל דהיינו כותל סתום בלי שום חלון כדי שלא יראו זה את זה דהיזק ראיה שמיה היזק ונקט בחצר לאשמועינן דאפילו השותפין בחצר שעומדת לפני הבתים ומשתמשין שם ורואין זה את זה ויכולין ליזהר שלא יעשו שם מילי דצניעותא אפ"ה היזק ראיה יש שם וכ"ש מגג לחצר דהא לא מזדהר בעל החצר מבעל הגג משום דכיון דקביע תשמישתיה בחצר ובעל הגג לא קביע תשמישתיה בגג זימנין דעביד בעל החצר מילי דצניעותא ולא ידע דבעל הגג רואה אותו הלכך דין הוא שיהא צריך לעשות מעקה לגגו גבוה ד' אמות כדלקמן בגמרא וכ"ש מבית לחצר שתשמישם יותר קבוע בבית והיזק ראייתה יותר תמיד וכדלקמן בגמרא אבל מגג לגג לא וכדמפורש לקמן בגמרא. וכתב הרשב"א ז"ל דמדלא אדכר תנא גבי חצר מקום שנהגו כלל כמו בגנה ש"מ דלמ"ד היזק ראיה שמיה היזק חמיר טפי היזק דחצר מהיזק דגנה וטעמא דמילתא דהיזק דחצר שהוא משום תשמישו של אדם חמיר טפי דמקפידין בו יותר מבגנה שהוא משום עין הרע בלחוד הלכך אפילו נהגו שלא לגדור אם רצה אחד מן השותפים כופה את חברו לגדור או בגויל או בגזית או בכפיסים או בלבנים באיזה מאלו שירצה אבל בהוצא ודפנא לא אלא דוקא במקום שנהגו כן כדאמרינן בגמרא הכל לאתויי מאי לאתויי אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא ומדאיצטריך לאשמועינן דבמקום שנהגו בהוצא ודפנא אזלינן בתר מנהגא שמעינן מינה דבמקום שאין שם מנהג לא סגי להו בהכי הר"ר יונה ז"ל עכ"ל ז"ל. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו כפיסים פירשו בו חתיכה והלשון כולל בין חתיכת עץ ובין חתיכת אבן או לבינה ומפני שהוא חצי לבינה קרוי כך וכן כתיב וכפיס מעץ יעננה ע"כ: בפי' רעז"ל ובלבד שתהא המחיצה עבה וכו'. אמר המלקט ללשון ראשון דאיתא בגמרא דסברוה דמחיצה היינו כותל מפ' בגמרא דלהכי הדר תנא בונין את הכותל דה"ל למיתני בונין אותו דמחיצה דקתני ברישא היינו גודא כדאמרינן כמו מחיצת הכרם ולא לשון חלוקה כמו ותהי מחצה העדה משום דאי מחיצה ה"א דבמסיפס בעלמא סגי קמ"ל כותל. מסיפס פירוש יתדות של עצים תקועים בארץ נמוכים ובנמקי יוסף כתוב שם שהכותל המפסיק יש בו חלונות ואינו סתום לגמרי נקרא ג"כ מסיפס. נחזור לענייננו דאפילו לפירוש רעז"ל שהוא מסקנא דהלכתא דמחיצה דמתני' היינו לשון חלוקה כלומר השותפים שרצו לחלוק מ"מ אע"ג דלא איצטריכינן לדייק מלת כותל מ"מ מעובה בעינן בכדי שלא יזיק בראייתו את חברו דלשון אחרון זה ס"ל דהיזק ראיה שמיה היזק ובדין הוא דה"ל למיתני השותפים שרצו לחצות בונים את הכותל באמצע אלא נקט כדאמרי אינשי תא נעביד פלוגתא. ופרכינן אי מתני' מיירי בחצר שאין בה דין חלוקה כי רצו מאי הוי נהדרו בהן ואפילו קבלו קנין לא מהני מידי דקנין דברים בעלמא הוא שאין חליפים קונים כי אם בדבר הנקנה או מכר או מתנה או שעבוד קרקע שהקנין חל עליו או מטלטלין. ומשני שקנו מידם ברוחות שזה בורר לו חלק מזרחי וזה חלק מערבי ומעתה נקנה חלק מזרחי לזה וחלק מערבי לזה ואין לאחר חלק בו. ורב אשי תירץ דבלא קנין נמי מיירי וכגון שהחזיק כל אחד בתוך שלו זה ברוח צפונית וזה ברוח דרומית כגון דכל אחד רפק פורתא בתוך שלו דקרקע נקנית בחזקה ועיין בנמקי יוסף. בפירוש רעז"ל צריך להגיה זה נותן ג' טפחים שכותל הגויל וכו'. וכתבו תוס' ז"ל בגויל זה נותן ג' טפחים והא דלא קאמר בגויל ששה טפחים משום דלא ניטעי למימר ששה לכל אחד וא"ת אמאי איצטריך למיתני מדת גויל וגזית כיון דתנן הכל כמנהג המדינה כמו שנהגו כן יעשו וי"ל דאם נהגו יותר משש בגויל לא יעשה וכן כולם אלא כשיעור המפורש ומיהו אם נהגו לעשות פחות משש יעשה דאפילו אם נהגו בהוצא ודפנא יעשה כדמפרש בגמרא. וא"ת מאי בעי בגמרא הכל כמנהג המדינה לאתויי מאי ומשני לאתויי אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא לימא לאתויי כמנהג כל המקומות כמו שנהגו. ונראה לר"ת דדוקא בהוצא ודפנא אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנהג הדיוט הוא ומוכיח מכאן דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתנן הכל כמנהג המדינה ע"כ. וכן כתב ג"כ הרא"ש ז"ל דהכל כמנהג המדינה לא קאי אלא אעיקר המחיצה כמנהגו לבנותה אם בגויל או בגזית או בכפיסים או בלבנים ואפילו בהוצא ודפנא כדאמרינן בגמרא. אבל שיעור עובי החומות לאו במנהגא תליא מילתא אלא בשיעור המפורש במשנתנו דבבציר מהכי קים להו לרבנן דלא קאי עד כאן. וז"ל נמקי יוסף ז"ל ומש"ה האריך תנא למימר זה נותן ג' וזה נותן ג' דלא הל"ל אלא הכל כמנהג המדינה וניחזי אנן היכי מנהגא אלא לאשמועינן דאם נהגו להרבות או למעט בשיעורין אלו הרי הוא מנהג טעות. וטעמא דבעינן שיעורים גדולים כ"כ אע"פ שאינו אלא היזק ראיה משום דחיישינן שמא יפול ויצטרך להתעצם עמו בב"ד. והרא"ה ז"ל מוסיף בה דברים דאפילו בא לכנוס בתוך שלו ולבנות גויל או גזית חברו מעכב עליו משום דא"ל אם אתה עושה לא יהא לי רשות לסמוך עליו ואפילו א"ל אנא יהיבנא ליה רשותא למיסמך מצי אמר ליה אי במכר לא בעינא למיזבן ואי במתנה לא ניחא ליה דכתיב ושונא מתנות יחיה ומינה שאם כנס ובנה בתוך שלו אינו יכול לתבוע מחברו חצי הוצאתו. ואע"ג דבבקעה אמרינן שאם הקיפו מד' רוחיתיו מחייבי' אותו לשלם התם היינו טעמא לפי שכותל בקעה אינו עשוי לסמוך עליו אלא לגדר בעלמא והרי גדרו אבל בכותל חצר יכול הוא לומר אין רצוני אלא כותל שאוכל לסמוך עליו וכיון שכנסת בתוך שלך איני רשאי לסמוך בו. וכיון דפרישנא דהני שיעורי נאמרו כדי שיתקיים נראה כפי אותן המפרשים דאם נעשית הכותל מסיב או מענין אתר יותר קיים עד שיתקיים בבציר משיעורים אלו על פי אומנים בקיאים רשאי דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות דכותל דמתני' משמע דאינו אלא מטיט כדאמרינן בגמרא עלה ה"מ בטינא ולא אמרו בסידא ומיהו יש חולקים בדבר דמתני' אפילו בסידא נמי בעינן הני שיעורי ובהכל כמנהג המדינה י"מ שהשותפי' אע"פ שנוהגין ביניהם בפחות ממנהג בני העיר כל אחד בשלו אין מנהגן כלום כיון שלא התנו עליו במעמד בני העיר הלכך ינהגו כמנהג בני העיר כמו שנהגו כל אחד לבנות בשלהם וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל ע"כ. והרב המגיד ז"ל כתב ס"פ שני דהלכות שכנים שפירשו ז"ל לפי מנהג המדינה מה שנוהגים השותפים לבנות כשחולקים ביניהם ואפי' אינו ר"ל לפי מנהג שאר בנייני השותפים ע"כ: לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם דשותפי' לא קפדי אהדדי ואפי' נשתהה ברשותו הרא"ש ז"ל. וכתבו התוס' ז"ל דהא דאמרינן מהו דתימא להוי אידך המע"ה קמ"ל אינו אלא מאבנים אבל מקום הכותל לעולם פשיטא שחולקים אותו ואיידי דנקט אבנים נקט המקום ע"כ. וכתוב בנמקי יוסף ויש מי שכתב דאפילו היה שם חזית מצד אחד האבנים והמקום של שניהם ואע"ג דבבקעה מהני התם הוא לפי שאין יכולין לכוף זה את זה ולפיכך אפשר שאחד מהם כנס לתוך שלו ובנה ומש"ה מהני ליה חזית אבל הכא אמרי' ליה כיון שאתה יכול לכופו לבנות לא בנית משלך והיינו טעמא דלא תקנו חכמים בכותל חצר חזית מכאן ומכאן כדאמרינן גבי כותל בקעה וכן כתב הר"ר יהוסף הלוי ז"ל אבן מאגאש עכ"ל נמקי יוסף. וכתב עוד בשם הר"ר יונה ז"ל דחזית דאמרי' [דאין] ראיה לחצר היינו דוקא עד ד' אמות שיכול לכופו אבל מד' אמות ולמעלה שאינו יכול לכופו סומכין על החזית ע"כ. ובגמרא נראה דמסיק דהני כפיסים ולבנים בזוטרי מיירי דלא הוו שלשה אלא עם הסיד המחובר מצדיהן וכמו שכתבתי בפ"ק דעירובין סימן ג'. וז"ל הרשב"א ז"ל אמתני' מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסים לבנים בונים הכל כמנהג המדינה. יש לדקדק ליתני הכל כמנהנ המדינה והכל בכלל ולמה פרט כל אלו ועוד למה לי למיתני זה נותן שלשה טפחים הרי הכל כמנהג המדינה. לפיכך יש לנו לומר דאי תנא כמנהג המדינה סתם ה"א שאם הים מנהגם לבנות בגויל יותר מששה טפחים שיכוף לבנות כמנהג המדינה להכא תנא הכי לומר לך שאם נהגו בגויל יכוף אחד מהם לחברו לבנות גויל ואין משנין ממנהג המדינה ומיהו זה אינו נותן אלא שלשה טפחים וזה שלשה ואין הולכין בזה אחר המנהג דבששה טפחים קאי טובא ואין צורך לרוחב גדול ממנו ותנא בתר הכי הכל כמנהג המדינה לאתויי הוצא ודפנא וה"ה למחצלת קנים או מחיצה פחותה ממנה אם נהגו בכך אלא אורח ארעא נקט. ובשם ר"ת ז"ל שמענו שאם נהגו במחיצה פחותה מהוצא ודפנא אין מנהיגם אלא מנהג שוטים וכופה אותו לעשות מחיצה מתקיימת ואין זה נכון והיינו דאמרינן בגמרא למימרא דכל ד' אמות בגבהה אי הוי חמשה טפחים קאי ואי לא לא קאי ואי ס"ד מתני' מנהגא תני לעולם אימא לך בבציר נמי קאי ושאני הכא שבכך נהגו אלא ש"מ דמתני' לא קתני מנהג אלא לבנין הגויל והגזית אבל לא לרחבן וכן נראה מפי' רש"י ז"ל והיינו דבעי בגמרא הן וסידן או הן בלא סידן ואי ס"ד מנהגא קתני מאי נפקא לך מינה. ופירוש מקום שנהגו על מנהג בני המדינה שאם מנהגם לבנות כל אחד ואחד בשל עצמו גויל אף השותפי' כופים זה את זה לבנות גויל ואם שאר כותלי העיר שיש לכל אחד בשלו גזית השותפים בונים גזית וכל א' וא' נותן כפי השיעור הקצוב במשנתנו אבל בודאי אם היה שם מנהג ידוע לשותפים כגון שהתנו עליו אנשי העיר במעמד כולם כופין זה את זה לבנות כמנהגם הידוע ואפילו נהגו לבנות גויל רחב ד' אמות ואע"ג דהאי כותל דקתני מתני' לא עבדינן לי' אלא משום היזק ראיה כדאסיקנא בגמרא והוצא סגי ליה אפ"ה כופי' זה את זה לבנות כותל בנין שמא יפול והלה אינו רוצה לבנות ונמצא צריך להתעצם עמו בב"ד ובין כך ובין כך יהא ניזוק מהיזק ראייתו. ושמעתי שלא נאמרו דברים הללו אלא בכותל טיט אבל בכותל סיד אין צריך בגויל ששה טפחים שהדבר ידוע דבציר מהכי קאי עד ד' אמות ודאקשי' עלה מאמה טרקסין רמויי בעלמא הוא משום דמופלג שיעורא ואע"ג דאיכא טפח יתירא קס"ד למירמינהו ורמיזא בגמרא וה"מ טינא אבל ריכסא וכו' ולא אמרו סידא וכן כל כותל האמור במכלתין שמעתי שהוא של טיט וכן פי' רש"י ז"ל כולן בשל טיט הלכך בשל סיד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות על פי מומחין ולא לעבור על פי רבותינו עכ"ל ז"ל. וביד רפ"א דהלכות שכנים וכולה מתני' עד סוף סימן ד' שם פ' שני סימן י"ד עד סוף הפרק ורפ"ג עד סוף סי' ד' ובפ"ה דהלכות שלוחים ושותפי' סי' ח'. ובטור ח"מ סימן קנ"ז קנ"ח קע"א ובקולין שרש ח':