יכין החרש שאינו שומע ולא מדבר: והשוטה המאבד מה שנתנו לו או לן בבה"ק. או יוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו. ורגיל בחד מהנך דרך שטות. ולרמב"ם ה"ה ברגיל בדבר אחר דרך שטות: והקטן אפי' בן י"ג ויום א' או בת י"ב ויום א'. רק שלא הביא ב' שערות לא יתרום. אבל בדיעבד תרומתו תרומה. ואפי' בן י"ב לזכר ובת י"א ויום א' בלי ב' שערות ויודעין לשם מי תרמו ג"כ בדיעבד תרומתן תרומה [כמ"ג]. רק הכא מיירי שאינן בן י"ב ויום א' או בת י"א ויום א'. דאז אפי' הביאו ב' שערות וגם יודעין לשם מי נדרו לא מהני [ועי' י"ד רל"ג ושל"א]: והתורם את שאינו שלו שלא ברשות בעלים. ואפ"ה בתרם משלו הר"ז תרומה: עוכד כוכבים שתרם את של ישראל אפילו ברשות שעשאו שליח. ואין שליחות לעובד כוכבים: אין תרומתו תרומה עיין קדושין [דמ"א] דילפינן כולהו מקראי: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום מדאינו שומע הברכה: ואם תרם תרומתו תדומה דברכות אינן מעכבות: חרש שדברו בו חכמים בכל מקום ברוב המקומות והכא ר"ל חרש שדברו במשנה א' דלא מהני בדיעבד היינו שאינו וכו': שאינו לא שומע ולא מדבר אפי' פקח ונתחרש דינו כשוטה [כאה"ע קכ"א ודלא כר"ב כאן]: רבי יהודה אומר תרומתו תרומה בדיעבד ודוקא כשהגיע לחנוך: רבי יוסי אומר אם עד שלא בא לעונת נדדים עונת נדרי' הוא בן י"ג שנה ויום א' ובת י"ב ויום אחד [כרמב"ם פי"א מנדרי']. ושנה מקודם בודקין ביודעין לשם מי נדרו נדריהן קיימין: אין תורמין זיתים על השמן אפילו יש בהזיתים כל כך שמן כפי שיעור שחייב. על כל פנים כתיב כדגן מהגורן צריכין שיהיו שניהן גמורי': ואם תרמו בש"א תרומת עצמן בהם כפי התרומה שחייב ליתן מהזתים ודינן ככל דמוע תרומה בחולין דבאין ק"א ימכרו לכהן: ובה"א אין תרומתן תרומה מדהתכוון גם על השמן: אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה אפילו העני שהן שלו על כל פנים הוה ליה מפטור על החיוב. וכ"כ הפקר פטור מתומ"ע והיינו בהפקיר קודם שנגמר מלאכתן למעשר [ועי' מ"ש פאה פ"ד סי' ל"ח]: ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו דייקא שנטל תרומה שלו דהיינו תמ"ע אפי' לא ת"ג. ומשכח"ל בהקדימו לוי לכהן ונטל המעשר בשבלי' *) דפטור מת"ג. אבל בלא ניטל גם תמ"ע רשאי לעשות מה שיש בו מהחיוב בת"ג. שיהי' ת"ג על שאר תבואה שחייבת ת"ג [כך כ' הראב"ד פ"ה מתרומות הי"ג] אולם בספרי שהביא הר"ש משמע דרביי' קרא שמותר לעשות כולו ת"ג ובניטלו שניהן פשיטא דלא דהו"ל מפטור אחיוב: ולא ממעשר שני ר"ל אפי' נפד'. אפ"ה מע"ש ממון גבוה הוא ואפי' הקדים המע"ש בשבלי' דפטור מת"ג. ומכ"ש בהפריש כבר ת"ג ממנו: והקדש בנתמרח ביד גזבר דפטור מתומ"ע. ומכ"ש בהפרישן מקודם שנפדו: ולא מן החייב על הפטור שלא הביא שליש [דהיינו כל שזורע' ואינה מצמחת. וסימן לזה בנותן פרי למים ושוקעת רובה. אז הביאה שליש כירושלמי פ"א דמעשר מ"ג]: ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש וה"ה ממחובר על מחובר דלא. אבל באמר ממחובר לכשיתלש דבריו קיימי' [כקדושין דס"ב]: ולא מן החדש על הישן ר"ל מפירות שנה זו על של אשתקד. ושדה שעשתה ב' גרנות בשנה א' מעשרים מזע"ז: ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ר"ל אפי' ח"ל שבגבולי א"י שחייבי' בתומ"ע מתקנת נביאים או החכמים כסוף מסכת ידי'. וה"ה משל סורי' אשל א"י או איפכא: האלם שומע ואינו מדבר: והשכור שאינו יכול לדבר לפני המלך: והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו אלם וערום ובעל קרי [עפ"ג דברכות מ"ד] לא יוכלו לברך ושכור וסומא שמא יתרמו מרע איפה: ואם תרמו תרומתן תרומה דברכות אינן מעכבות. וכן בתרם מהרע על היפה. בדיעבד תרומתו תרומה [כפ"ב מ"ו]. ומה שכופל שלא יתרומו. כדי לחזק הדברים שלא יתרומו לכתחילה בשום פני' כ"כ הר"מ ומה"ט נ"ל דלא כייל הכא חרש שבמ"ב שמדבר ואינו שומע ולתני ו' משום דאיהו עדיף מהנך ה'. דעכ"פ יכול לברך ולברור היפה: אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין אף דיש שיעור לת"ג מד"ס כפ"ד מ"ג. מ"מ יפריש שיעור ההוא באומד. ואם יפחת או יוסיף אין בכך כלום: אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה אפי' לא מדד הכרי. עכ"פ הרואה אומר שתורם במדה: אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן ר"ל לפי אומד חצי' וכו': לא יתרום בסאה חציה שחציה מדה ר"ל מדיש סא' שיש בה סי' איזה מקום חצי'. אף שבזו אין בה סי'. איכא למיחש לרואי': אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין ר"ל שנכתשו ועומדי' להוציא מהן שמן. ולא נגמ"ל. ועסי' י"ג: ואם תרם תרומתו תרומה ולא דמי לדלעיל מ"ד דהתם איכא גזל השבט שמטריח לכהן: ויחזור ויתרום ר"ל לאחר שידרוך הזיתים והענבים. מיהו מדהוא מד"ס והרי לאחר שהפריש התרומה הראשונה. הזיתים והענבים הללו טבולין הן למעשרות ולתמ"ע להכי לא יאכל הכהן לתרומה השנייה. עד שיוציא עליה תמ"ע ומעשרות. ויאכל הכל בקדושת תרומה: הדאשונה שהיא התרומה הגמורה מדאו': מדמעת בפני עצמה בנפלה לפחות מק' נעשה הכל דמוע ואסור לזרי'. וימכור המדומע לכהן חוץ מדמי תרומה שבו: וחייבין עליה חומש באכלה זר בשוגג חייב קרן וחומש: אבל לא שניה דבנתערבה בחולין לאחר שהפריש עליה תמ"ע ומעשרות בטיל' ברוב. וגם בנתערבה בחולין קודם שהפריש עליה תמ"ע ומעשרות הרי יכול להפרישן עליה גם השתא: ותורמין שמן על זיתים הנכבשים בחומץ או במים לאכלן כך. דהו"ל נגמרה מלאכתן: ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום דבשעה שתרם שפיר תרם: תבואה שנתמרח בכרי: ואם תרמו תרומתן תרומה והא דבמ"ד אמרי' דאינה תרומה. תי' בירושלמי דהתם איכא משום גזל השבט. אי משום טרחא דכהן דצריך לעצור הענבי' והזיתים. ואי משום דצריך אומד רב לתרום מהזיתים וענבים כפי שיעור שחייב מהיין והשמן ושמא לא יפריש כפי שיעור זה. משא"כ הכא מיירי במרוח כרי וכדומה שא"צ לכהן להטריח הרבה לגומרן. גם א"א שיטעה להפריש פחות משיעור חיובו. עי"ל דהתם בתרומת תירש ויצהר [ודגן וכדומה שהן דאו'] משא"כ הכא בתרומה דרבנן. והא דאמרי' במ"ח תרומה ויחזור ויתרום תי' בירושלמי. דמ"ח מיירי בנאבד' תרומה ראשונה ומשום גדר מי חטאת נגעו בה שלא יתבטלו. אבל כשיקבל הכהן תרומה אחרת יצטרך לטהר אם הסיח דעתו משמירת גופו מטומאת מת דצריך הזאה [כזבחים דצ"ט]:

מלכת שלמה לא יתרומו. כתב הרמב"ם ז"ל אמרם בכל המשנה תרם כו' (הובא בתי"ט). וז"ל רבינו דוד קמחי ז"ל בשרש כסס רז"ל נשתמשו הרבה בלשון מכס באמרם הי' עובר על בית המכס וזולת זה הרבה עד שמרוב שמושם בו קבעו המ"ם שרשית וקראו ללוקחי המכס שהוא לשון מנין מן במכסת נפשות ע"ש שלוקחין במנין חמשית או ששית או עשירית קראוהו מוכס במקומות הרבה באמרם אין פורטין מתיבת המוכסין כמו שקבעו תי"ו תחילה ואמרו מתחיל מתחילין ותי"ו תרומה ואמרו תורם תורמין ע"כ: ואם תרמו אין תרומתן תרומה. כל עיקר ואסירא בין לכהנים בין לזרים ואם קדש בה אשה אינה מקודשת מטעם טבל. ומתני' דקתני אין תרומתן תרומה דלא כר' אליעזר דאמר התם בשבת תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק אי דעתו צלולה היא אי לא והויא תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום הפקח אחרת: בפי' ר"ע ז"ל. מניינא למעוטי הא דא"ר יהודה וכו' וכן לק' במניינא דבסי' ו' וכ"ה בפי' הרמב"ם ז"ל. ואני ההדיוט נלע"ד דיתכן דמניינא דהאי מתני' הוי למעוטי חמשה דבמתני' דלק' בסי' ו' דקתני ואם תרמו תרומתן תרומה וההוא מניינא דהתם ג"כ למעוטי הני דתנן הכא דאפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ע"כ: החרש כו'. בירושל' מאן תנא חרש דלא כר' יהודה דתניא אמר ר' יהודה מעשה בבניו של ר' יוחנן בן גודגדא שהיו כולן חרשים והיו כל טהרות של ירושלים נעשין על גביהן א"ל משם ראיה שהטהרות אין צריכין מחשבה. סימני שוטה היוצא בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסיתו והמאבד מה שנותנין לו א"ר הונא והוא שיהו כולן בו ור' יוחנן אמר אפילו אין בו אלא אחת מהם מאן תנא קטן דלא כר' יהודה דתניא קטן שהניחו אביו במקשה והי' תורם ואביו מוכר על ידו תרומתו תרומה דברי ר' יהודה וה"נ תנינן בסמוך קטן שלא הביא שתי שערות ר' יהודה אומר תרומתו תרומה אלא ר"מ היא. וחש"ו לא הוי תרומתן תרומה לא לפירותיהן ולא בשליחות בן דעת לתרום פירות שולחיהן. ופריך בירושלמי ויוכיח מעשה חש"ו על מחשבתן דתנינן במכשירין שיש להן מעשה ואין להן מחשבה ומשני ונחשב לכם כתיב את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ושאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו פירש תוס' ז"ל בחולין פ"ק דף י"ג כיון שעיקר תרומה במחשבה וחש"ו אין להם מחשבה לא מסתבר שיוכיח המעשה על מחשבתו. והדר פריך והרי גיטין שאין כתוב בו מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו דתנינן בפ' שני דגיטין הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חש"ו ואמר רב הונא והוא שיהא פקח עומד על גביו ומתרץ תמן זה כותב וזה מגרש פי' ואין המחשבה של קטן מהני לגירושין דבן דעת. הכא הוא החושב והוא התורם פי' ואי לאו קרא דונחשב מהני. תו בעא למידק בירוש' מדקתני מתני' והתורם את שאינו שלו ולא קתני והתורם את של חבירו שאם תרם כרי שהוקדש או הופקר נמי לא הוי תרומה אע"ג דהוי אחר מירוח ופליגי אמוראי עלה: