יכין ארובה שהיא בתוך הבית דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר: ויש בה פותח טפח שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]: טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית: כנגד ארובה טהור ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים: הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה ר"ל שמונחת כאן או כאן: נתן את רגלו מלמעלן ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט: עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה: הבית טמא ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא: וכנגד הטומאה טמא ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]: כנגד ארובה טהור דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]: טהור הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא: נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח: טמא דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד: טהור דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל: ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים: שקדמו את הטומאה ממעל להארובה: טהור גם השני: מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הכא מיירי בארובה שאין בה טע"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה: וכנגד הטומאה טמא ואע"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח: כנגד הטומאה טהור דס"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ"ה מדעכ"פ א"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע"ט. ולא פליג ר' יהודה: ותטמא כנגד הטומאה כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן: טמא אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י"ד. כנגד הטומאה טהור דמדאין כזית נגד הארובה הו"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח: ארובות זו על גב זו בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו: ויש בהן פותח טפח שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב': בין מלמעלן בין מלמטן ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון: הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג: ודבר שאינו מקבל טומאה ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון: ממנו ולמטן טמא דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]: ממנו ולמעלן טהור דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה: הבית טהור דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא: בין מלמטן האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד: אין טמא אלא התחתון דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע"ט. ועי"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק"ט על הארובה. הרי א"צ להדבר ההוא כלל. דבל"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית: הכל טמא אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע"ט. והרי בכה"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר"ל הבית התחתון כולו טמא דע"י הכסוי שע"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג"כ נטמאה. ומדמק"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב': אלא תחתון הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט"ו מ"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש"ל: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה: שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה: אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה: טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]: בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]: טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]: הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית: היתה נתונה הקדירה: בצד האסקופה שעומדת בחוץ סמוך להמפתן: היא נוגעת במשקוף פותח טפח ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]: טומאה תחתיה רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי: או על גבה לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף: בוקעת ויורדת הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה: תוכה וגבה טהור תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה: בתוכה או על גבה הכל טמא דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח: או מודבקת בשקוף ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח: טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:

מלכת שלמה ארובה שהיא בתוך הבית וכו'. פ"ק דסוכה דף י"ח בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע מדקתני כנגד ארובה טהור אלמא אין לבוד באמצע למהוי כסתום ואפילו בפחות מטפח כדתנן ברישא דאידך מתני' וכדפי' שם רעז"ל. ודחי שאני טומאה דהלכתא גמירי לה פירוש ומהלכתא לא גמרי' מידי אחרינא אלא ההוא דאתמר בה: ועירב את הטומאה הכל טמא. גרסי'. נ"א גרסי' עירב את הטומאה בלא וי"ו ול"ג הכל טמא וכן נראה שהיא גירסת רעז"ל שפי' עירב את הטומאה והכל טמא וגם אותו שנתן רגלו. ועיין במ"ש לקמן פי"א סוף סימן ב'. ועוד נראה שצ"ל בפי' רעז"ל כך [א"ה דע כי בפי' הרע"ב דפוס ראשון (וויניצא ש"ח ש"ט) כתב בזה"ל עירב את הטומאה והכל טמא הביה וכנגד הטומאה שהזית נמשך לכאן ולכאן והנותן רגלו ג"כ טמא ע"כ והנוסחא שלפנינו הוא לפי הגהת התוי"ט. ובזה תבין דברי המחבר. ובאמת דברי הר"ב בנוסח שלפנינו תמיה דלמה פרט הבית באמרו הכל טמא דזה לא שייך אלא בטומאה כנגד ארובה ולא אמר שגם כנגד הארובה טמא בטומאה בבית וע"כ יותר מיושב הגהת המחבר דהר"ב לא הזכיר בהכל טמא לא בית ולא כנגד ארובה דידוע דהכל טמא ר''ל הבית וכנגד הארובה אלא שהוסיף להודיענו שגם הנותן רגלו טמא ומלות הבית הוא מהתחלת הדבור הסמוך.] הבית טמא וכנגד הטומאה טמא שהזית נמשך לכאן ולכאן לחומרא דהמאהיל על מקצת הזית כמאהיל על כולו כיון שהוא חתיכה אתת וכן הוא בהרא"ש ז"ל. ומלות והנותן את רגלו ג"כ טמא שבסוף פי' רעז"ל טעות הן דשייכי אבבא דלעיל דבסמוך כמ"ש כבר: