יכין
הנושא את האשה ופסקה עמו שהתנה כן עמה בשעת נשואין, דאז משתעבד באמירה [כאה"ע נ'], או שנתן לה אחר כך שטר על זה [כח"מ מ']: כדי שיזון את בתה שמאיש אחר: חייב לזונה חמש שנים אף שלא קנו מידו. אי נ"ל דקמ"ל דאין האשה יכולה לחזור ולפטרו, או דקמ"ל דעכ"פ אינו חייב להלביש, כמו שחייבים יורשים לשאר בנות אחר מיתת אביהן: נשאת לאחר שנתגרשה תוך זמן הנ"ל: לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה ולא אתן דמי מזונות: ואחד נותן לה דמי מזונות ותזון אצל מי שתרצה היא, אבל אינה יכולה לכופן שיתנו לה שניהן דמי מזונות [קי"ד ו']: והן נותנין לה דמי מזונות וה"ה בחלתה נותנין לה דמי מזונות בריא: מתו בעלי אמה: בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין אפילו נשתעבד בקנין לזונן, אפ"ה אינן גובות ממשעבדי דמדאוהב בתו וודאי צררה אתפסה, ואפ"ה מבני חורין יגבו: מפני שהיא כבעלת חוב כשנשתעבד בשטר [ועי' אה"ע רס"י נ"א]. מיהו לאו בע"ח ממש היא, דכשמתה הבת, פטור מלשלם ליורשיה: כל זמן שאת עמי דמשמע ולא כשיפרידונו מיתה או גירושין. ונ"ל דקרי להו פקחין, מדאין מן הראוי שיזכיר בשעת נשואין מיתה או גרושין, דלא מקדים אינש פורענותא אנפשיה [כגיטין י"ח א'], לכן מזכירין ברמז: אלמנה שנזונות מיורשים [כרפי"א]: נותנין לה מדור לפי כבודה אפילו נפל הבית או שאין לה בית, נותנין לה שכר דירה [צ"ד ה'. ודלא כר"ב]. וה"ה שמשתמשת בכלים לפי כבודה כבחיי בעלה [שם]: אין ליך מזונות רק כפי ברכת הבית דלא דמי לדלעיל במשנה א' שאף על גב שיש לה מזונות מהשני, צריך ליתן לה האחר דמי מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית, דהתם קבל עליו לזונה סתם, ולא על שולחנו, משא"כ הכא, סתם מזונות של האשה על שולחן בעלה הוא [ועי' ב"ש קי"ד ס"ק י"ב]. ונ"ל דלהכי נקט הך בבא הכא, ולא בפרקן דלעיל בדיני אלמנה נזונת. דקמ"ל הכא דאין דין אלמנה כדין בת אשתו, דהתם בעלת חוב היא, משא"כ מזון האלמנה רק מתנאי ב"ד: והן ילדים ר"ל בבית אביה ונוח לה טפי לישב אצל הדומין לה. א"נ דאבית בעלה קאי דמדכולן ילדים חוששת שיתגרו בה: כל זמן שהיא בבית אביה ונזונת מיורשים: גובה כתובתה לעולם לכשתרצה: שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה שנתנה לפעמים דבר מועט לשכנותיה: גובה כתובתה לעולם ואין שתיקותה מחילה, דרק מדמכבדין אותה בושה לתבע: גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים ואח"כ שתיקותה כמחילה, והכי קיימא לן [ק"א]. מיהו אם שטר כתובה בידה, בכל אופנים גובה לעולם, מדלא החזירה כתובה לא הוה שתיקה מחילה [שם] ורק במחל בפירוש י"א דאף דנקט שטר או משכון בידו אפ"ה הוה מחילה [כח"מ רמ"א ס"ב]: עד עשרים וחמש שנים ואז יש להן מזמן התביעה שוב כ"ה שנים, וכמו כן באלמנה גופה ואפילו רק גלתה דעתה תוך כ"ה שנים שלא מחלה מהני [הר"ן]:
מלכת שלמה
הנושא את האשה וכו' ביד פכ"ג דהל' אישות סי' י"ז ובטור א"ה סי' קי"ד: וק"ק לע"ד אמאי לא תנא הנושא אשה ואפשר לומר דמשום דהכא ודאי באלמנה קאי שהרי יש לה בית מש"ה קתני האשה פי' שכבר היתה אשה עוד אפשר לומר דמאחר שהכניס עצמו בדוחק זה לזון את בתה ודאי שאינו אלא מפני שהיא אשה חשובה וחביבה בעיניו ביותר והיינו האשה כלומר הידועה. ובסמוך בס"ד אכתוב טעם אחר. וכבר כתבתי לעיל ר"פ מי שהיה נשוי סמיכות הני תלת פירקי הכא ודהאי פירקא אתא לפרושי לן דין תנאי בנן נוקבן דאינם נזונות אלא מבני חורין ודין תנאי אלמנה בבית בעלה דכל ימי מיגד אלמנותיך בביתי אלא שהתחיל בתנאי שהתנה עם אשתו לזון את בתה ואפשר דמשום דקתני בסוף פירקי' דלעיל ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה כלומר שרצה לחייב עצמו להתפייס באשה שאינה ראויה לבנים מטעם מה או מפני שכבר קיים מצות פריה ורביה או מפני עשרה או מפני יפיה ומש"ה יש לה כתובה תנא נמי בסמוך לה הנושא את האשה ופסקה וכו' דהכא נמי רצה להתפייס בהיזק ממונו להתחייב לזון את בת אשתו מפני חבת נשואיו עם אמה כך נלע"ד:
ופסקה עמו בגמ' מוקי לה בשטרי פסיקאתא וכשהתנו כן בשעת הקדושין וכדרב גידל ואשמעי' דבאמירה בעלמא קנה כשהן מן הנשואין הראשונים כמו שנכתוב בס"ד בסמוך סוף סי' ב'. ואע"ג דלא אתמרא האי אוקמתא בגמ' רק אליבא דריש לקיש כבר תירץ מהרי"ק ז"ל שם פכ"ג דהלכות אישות דעל כרחין גם לדעת ר' יוחנן צריכין אנו להעמידה כן ע"ש. בפי' ר"ע ז"ל או שאמר לעדים אתם [עי' בתויו"ט] ומיהו אם לא קנו מידו אלא שאמר אתם עדי לא שייך למימר עלה גובה מנכסים משועבדים דתנן בסמוך משום דמלוה על פה בעדים לבד לא גביא ממשעבדי. ועיין במ"ש בשם התוס' במתני' דבסמוך. וכתב הרשב"א ז"ל דאע"פ שהתנה סתם ולא פירש מתי מסתברא דחייב לזונה חמש שנים ראשונות דחזקה דעתם על הראשונות וכן מצאתי מפורש בירושלמי תנא זנה חמש שנים הראשונים בין ביוקר בין בזול היו ביוקר והוזלו אם הוא שעיכב מליתן לה בחמש שנים הראשונים נותן ביוקר ואם היא גרמה נותן בזול היו בזול והוקרו בין שהוא גרם בין שהיא גרמה נותן בזול הדא היא הבת לא עולה ולא יורדת הר"ן ז"ל:
כדי שיזון במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל הוגה שיהא זן וכך הוא בהרי"ף ז"ל אלא דאפשר דשמא היא ז"ל שינה הלשון לפירוש המלה. ומ"מ קשה לע"ד דה"ל למיתני ופסקה עמו לזון את בתה וי"ס דגרסי הכי וי"ס דגרסי ופסקה עמו שיזון ולא גרסינן מלת כדי ואי גרסי' מלת כדי נלע"ד שרמז לנו התנא שחייב לזון הבת ממיטב מאכליו ומשקיו ולא שיאכל הוא ובניו בשר ויין והיא עדשים ומים וכמו שאכתוב בסמוך בשם הפוסקים ז"ל והיינו כדי כלומר די מחסורה וכל ספוקה כאחד מבניו ואע"פ שלא פירשה אמה בשעת התנאי סתמו כפירושו כיון שנתחייב לזונה. ונקט לשון ופסקה ולא קתני והתנתה עמו אפשר שהוא לרמוז דהכא ברישא מיירי בשטרי פסיקתא בלא קנין והתנאי היה בשעת הקדושין כדכתיבנא:
חמש שנים דברו בהווה [עי' תויו"ט] וודאי דלאו דוקא קאמר שהבת קטנה כ"כ בשעת פסיקה אלא אפילו שכבר היא בת עשר או יותר אם נתחייב לזונה נתחייב דסתמא קתני מתני':
לא יאמר הראשון לכשתבוא אצלי אזוננה כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה אלא מוליך מזונותיה מזונות שלימין ולא לפי ברכת הבית דדוקא באלמנה הוא דאמרינן הכי לקמן לפי שכך כתב לה את תהא יתבא בביתי וכו' אבל הכא לא וה"ה לפוסק לחברו שיזון אותו שחייב לזונו במקום שהוא ולא לפי ברכת הבית אלא משלם וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן בפסקי הרא"ש ז"ל:
אלא מוליך מזונותיה למקום שאמה ביד פכ"א דהל' אישות סי' י"ח. ועיין במ"ש בסמוך סוף סי' ג'. ובגמרא אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל אמה ולא אצל אחיה ממאי דבגדולה עסיקינן דילמא בקטנה עסיקינן ומש"ה לא קתני בת אצל אחין משום חששא דשמא יהרגוה בשביל ליירש עשיר נכסים שלה וכמעשה שהיה אבל גדולה דלא חיישינן לרציחה אימא לך דתשב אצל האחין א"כ ליתני למקום שהיא דמשמע לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא מאי למקום שאמה ש"מ בת אצל האם ל"ש גדולה ול"ש קטנה:
וכן לא יאמרו שניהם הרי אני זנין אותה באחת שהרי לא נתחייבנו אלא לזונה אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזוות ומהא שמעינן שמי שמתחייב לזון את חברו הרשות בידו לומר תן לי דמי מזונות והכי איתא בירושלמי המקבל לזון כלתו היא אומרת מעות והוא אומר פירות הדין עמה הר"ן ז"ל. ועיין בפי"א מהלכות מכירה ובטור סוף סי' ר"ז דחשן המשפט. וכתב הרא"ש ז"ל שאם מתה או גרשה בעלה השני שניהם חייבין לזונה ואם כל אחד מהם אומר אני זנה עמי ואיני רוצה ליתן דמים כתב רבינו מאיר הלוי ז"ל שהדבר תלוי אצל מי היא רוצה להיות והכי מסתברא ע"כ. ועוד כתב הרא"ש ז"ל י"א דהא דאמרינן הבת אצל האם היינו באלמנה דוקא דלא שבקינן לבת בהדי קרובי אביה אלא אצל אמה אבל בגרושה שבקינן לה אצל אביה וה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב שראה בתשובת הגאונים דה"ה בגרושה והביא ראיה ממתני' דהנושא את האשה סתמא קתני ומשמע בין גרושה בין אלמנה ועלה קתני למקום שהיא אמה לאשמועינן דהבת אצל האם אפילו בבת גרושה נמי עכ"ל ז"ל ואפשר דמש"ה קתני הנושא את האשה ולא קתני אשה לאתויי אפילו גרושה וכדעת הגאונים ז"ל: