יכין רבי אליעזר אומר אע"ג דלעיל בפ"ז סמוך למלאכת כתב. נזכר צד צבי ומלאכתו. אפ"ה הכא סמך התנא לפרש דיני אורג אצל דיני כותב. מדדמו בשיעורייהו. דכותב בב' אותיות חייב. ואורג בב' חוטין: האורג שלשה חוטין בתחלה בתחלת אריגת הבגד: ואחת על האריג על הארוג כבר: וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף לאו בסוף האריג ממש. דבזה אפילו בחוט א' חייב לכ"ע. מדהשלים על ידו הבגד (כשבת ק"ד ב'). רק ר"ל על האריג: העושה שתי בתי נירין בנירין ר"ל שתים ב' עניבות שבעניבות (שבשעפמע) להיות לבתים לב' חוטי שתי שהניחן תוך העניבות ההם (עי' בל"ט מלאכות במלאכות ב' נירין) בקירוס ר"ל או שהשכיב ב' חוטי השתי בכלי הנקרא (קאמס). והוא כלי עם נקבים הרבה כמנין חוטי השתי. ומשכיבין כל חוט שתי בנקב אחר. דאחר שמשליך חוט הערב מהצד להצד בין חוטי השתי. מקיש האורג עם הקירוס על חוט הערב שהשליך. כדי להסמיכו ולתכפו אל שאר החוטין הארוגים כבר. (כלי זה נקרא בגמ' מצוביתא. לשון צבת. מדהוא צובת ותוכף החוט המושלך אל החוטים. והארוגים כבר): בנפה ר"ל או שהכניס ב' חוטי שתי במלאכת אריגת נפה (פיינעס זיעב): בכברה ובסל או שהכניס הב' חוטין באריגת כברה (גראבעס זיעב) או במלאכת הסל: והתופר שתי תפירות אע"ג דכל הל"ט מלאכות כבר נשנו לעיל בפ"ז. ולא הוצרך תנא לחזור לשנות רק אותן המלאכות שרצה לפרש בהן מידי. והרי תופר חוזר ומזכירו אע"ג דלא פי' בה מידי. ה"ט מדבעי להזכיר קורע. דרצה לפרש בה כמה מילי להכי חזר ותנא נמי תופר: הקורע בחמתו בכעסו: ועל מתו בצערו על מת שאינו חייב לקרוע עליו. דאל"כ מתקן היא: וכל המקלקלין פטורין והכי קיי"ל. חוץ מקורע בחמתו , דלרמב"ם חייב. דמתקן הוא אצל יצרו. ולרש"י וראב"ד כיון דאסור לקרוע בחמתו דהו"ל כעוע"ז (שבת ק"ה ב'). מקלקל הוא ופטור: והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן כמוחק ע"מ לכתוב במקומו. שיעורו במחק כל כך כדי לכתוב ב' אותיות במקומו: שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא רוחב הסיט כפול ר"ל כדי שיטוה מאותו צמר חוט ארוך כהפסק שבין גודל לאצבע. שנקרא סיט כפיל. ונקרא כך. מדכפל בשיעורו ממרחק שיש בין אמה לאצבע שנקרא סיט: והאורג שני חוטין ב' חוטי ערב: שיעורו כמלא הסיט ברוחב הבגד: ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל (שראנק). ובצפור דרור (שפערלינג) בל"א מיירי. דבצדו לבית פטור. דאז אינו ניצוד עדיין: וצבי לבית חייב וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לבית ולחצר או או: ולביברין (טהיער גארטן): זה הכלל מחוסר צידה שקשה לתפסו שם. ואפילו בבית נעול. שאינו מגיעו בשחיה אחת ששוחה לתפסו שישוער ברוחב המקום ובמרוץ הקל של כל חי לפי מה שהוא: פטור כשצדו לשם. ועי' לעיל במלאכת צד: צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב אף שלא צדו לשם בידים: נעלו שנים פטורין דהו"ל ב' שעשאוהו: לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין דכיון דלא אפשר לצודו באחד הרי לכל א' מלאכה: ורבי שמעון פוטר אע"ג דכבר אשמעינן כן לעיל (פ"י מ"ה). קמ"ל התם אע"ג שאעפ"כ עשה כל אחד מלאכה והרי עכ"פ היה יכול כל אחד להוציא כשיעור שבהככר. אפ"ה ר"ש פוטר. וקמ"ל הכא לרבותא לרבנן אע"ג שכל המלאכה א"א רק ע"י ב' אפ"ה מחייבי: ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצדו ר"ל לפנים מהראשון תוך חלל הפתח. וממלא גם הוא הפתח. והוי כמו ב' דלתות. וכשנפתח הראשון עדיין הב' נעול: הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ולא ידע שצבי שם: ונמצא צבי שמור בתוכו דאין מחייבין אותו אח"כ לפתוח הדלת כשיוודע לו שצבי שם. כיון דממילא נשאר ניצד. ה"נ הו"ל ע"י ישיבת הראשון כאילו היה הצבי כבר קשור בבית. וע"י ישיבת השני הו"ל כאילו אח"כ נעל הבית. וע"י עמידת הראשון הו"ל כאילו הותר הצבי מקשורו. שאינו מחויב לפתוח הדלת אח"כ. כיון דממילא ניצד. ולהכי מותר אפילו לכתחילה (מג"א שט"ז):

מלכת שלמה ר' אליעזר ביו"ד. ונלע"ד משום דבפ' הבונה תנן כתב אות אחת סמוך לכתב דסתמא דלא כר' אליעזר מש"ה סמך פ' האורג לדיני כתיבה ועוד מטעם שנכתוב בסמוך בשם תוס' ז"ל דכמו שהכותב בסוף ספר אחד מכ"ד ספרים אפי' אות אחת חייב כיון שהוא סוף הספר ה"נ האורג חוט אחד בסוף היריעה חייב כיון שעל ידו נשלמה אריגת הבגד. וכתבו רש"י והר"ן ז"ל ר' אליעזר אתי לפרושי שיעור אורג שמנו חכמים באבות מלאכות. ובגמי גרסי' כי אתא רב יצחק תני שתים והא אנן תנן שלש לא קשיא הא באלימי הא בקטיני. ובגמ' כריתות דף י"ט אמר רב יוסף ר' יוסי אליבא דר' אליעזר הכי מתני ר' אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב ופי' שם רש"י ז"ל ושנים על האריג כל השיעור הוא זה ובתחלה היינו טעמא דבעי שלשה משום דסתרו דשנים אינם מתקיימין ע"כ וכתבתי שם בסי' ב': וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף. אור"י דה"ג ול"ג בין באמצע בין בסוף דא"כ הוה משמע בסוף הבגד ממש והתם אפי' רבנן מודו דחייב אפי' באחד כדאמרי' בגמ' בס"פ הבונה אבל אי ל"ג באמצע אתי שפיר דבסוף לא בסוף ממש קאמר. תוס' ז"ל: