יכין הר הבית ר"ל ההר שהביהמ"ק בנוי עליו, וההר ההוא מוקף חומה סביב: היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה רווח ההוא שתוך החומה היה ת"ק על ת"ק אמות: רובו מן הדרום שתוך חומת הר הבית היה סביב לחומת העזרה הסורג, והוא היה רחוק מחומת העזרה י' אמות בכל צד בשוה וכלקמן. אבל המרחק מחומת הר הבית עד הסורג בצד דרום היה יותר מהמרחקים שבאחד משאר הצדדים: שני לו מן המזרח ששם היה המרחק מרובה טפי מהמרחק שבצפון: שלישי לו מן הצפון מרובה ממרחק שבמערב: מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו להשתמש שם מה שצריך לעבודת המקדש. ולדעת השלטי גבורים [פ"ב] היה הרווח בצד דרום רס"ה אמות, והרווח מצד צפון ק' אמה. והרווח מצד מזרח ר"נ אמה. והרווח מצד מערב ס"ג אמות. ובכל הרווח ההוא בנויים לשכות, שלשכות הנזכרות במכילתן לא הספיקו לכל תשמישי המקדש, ובאותן הרווחים היה דירת כל הט"ו ממונים של הר הבית. ואפשר שגם הכה"ג דר שם. [עי' תמיד פ"ז סי' ו']. ובש"ג [סוף פכ"ה] מונה מ"ה לשכות שנזכרו בקרא ובש"ס, המעט מהם היו תוך היקף העזרה, והשאר היו בהר הבית רובם בדרום. ועשו כל לשכה במקום הנאות לתשמישה, רק בחרו רוב התשמישים בדרום, משום דירושלים בדרום בית המקדש היה, והיה רוב כניסת העם משם. ונ"ל דלהכי היה שם רוב אצטבאות המכוסות שישבו שם העם בעת הגשם [כרש"י פסחים די"ג ב] [וכל הר הבית מקורה, וכן אמרי' בירושלמי [פ"ח דתענית ד"ט ב'] הדא דתימא הר הבית מקורה היה. ונ"ל שהי' ארובות בקרוי כדי להביא אור תחת הקרוי, ולא ימששו שם בחושך]: ובכל הר הבית סביב ישבו עם פסחיהם עד הערב, בערב פסח שחל בשבת, שלא היו רשאים להוציאו לחוץ לחומה עד מוצאי שבת [כפסחים ס"ד ב']: נכנסין דרך ימין דמשנכנס לשער ורוצה להפנות לצד מהצדדים, פונה לצד ימינו מהשער: ומקיפין ויוצאין דרך שמאל ר"ל דכשיוצא מקיף ויוצא בהשער שהיה בשמאלו כשנכנס. כגון בנכנס בשער שושן שבמזרח הר הבית, פונה בכניסתו לצפון, ומסבב דרך המערב, ויוצא דרך שער דרום, כדי שלא יצטרך להפוך אחוריו להיכל. וכן כל הנכנס בשאר השערים. [מיהו נ"ל דדוקא כשרוצה להקיף. אבל כשרוצה לכנוס משער שושן לעזרת ישראל, עולה משער שושן לעזרת נשים להדיא, ומשם לשער נקנור, וכשחוזר ויוצא חוזר על העקב דרך אחוריו בשער נקנור ויוצא מעזרת נשים ומקיף את הבית דרך ימין כלעיל. דבעזרה גופה א"א שיקיף, דהרי אין ישראל רשאי לכנס לעזרת כהנים רק לסמיכה ולשחיטה ולתנופה [ככלים פ"א מ"ח]. ואע"ג דלקמן סי' נ"ט הוכחנו בס"ד דסמיכה ותנופה ל"ד. אלא כל שלצורך היה ישראל רשאי לילך עד ההיכל וסביב לו בכל מקום. עכ"פ הקפה זו לא מחשב צורך כל כך, וגם יכול להקיף מבחוץ דרך הר הבית. תדע מדאמרינן [יומא דנ"ג א'] דישראל במעמדן חוזרין דרך אחורן על העקב. ואמאי, הרי היו יכולין להקיף מבפנים, אע"כ כדאמרן]: חוץ ממי שאירעו דבר שהוא אבל או מנודה וכדמסיק: שהוא מקיף לשמאל ועושה כן כדי להודיע צערו לרבים ויתפללו עליו [שבת דס"ז א'], דעי"ז אומרים לו מה וכו'. ונ"ל עוד דמשום דרוב הכניסה בדרום היה [כפ"א סי' כ"ד] נמצא מי שנכנס דרך שערי דרום ופונה לשמאלו מקדים וממהר למקום המקדש, ונותן בזה רמז לרואיו שצריך לרחמי שמים, והוא כילד שהוא בצער שהוא רץ ובא לבית אביו מיד: מה לך מקיף לשמאל ומשיב שהוא וכו': שאני אבל ואומרים לו השוכן וכו': שאני מנודה דכשיאמרו לו כן משתמע כאילו עשו לו חביריו שלא כדין, ונדוהו שלא כהלכה: אלא כך אומרים לו, השוכן וכו': ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך דבכה"ג משתמע שהוא עשה שלא כדין, וצריך תשובה: לפנים ממנו ר"ל לפנים מחומת הר הבית: סורג גבוה עשרה טפחים ר"ל מחיצה עשוייה ע"י דפין ארוכים וקצרים שמרכיבין אותן באלכסון זה ע"ג זה, והיא מלאה נקבים כמטה מסורגת. והיא היתה מקפת מחוץ לחומת העזרה, ברחוק י' אמות מחומת העזרה, והיה רק לסימן שאין נכרי וטמא מת רשאין לכנוס ממנו ולהלן. וכנגד כל שער היה הסורג פתוח. [ולראבי"ה לא היה הסורג פתוח רק בצד מזרח, ולא ידענא מנ"ל. גם הוא נגד הסברא, שיהיו כל הנכנסין ויוצאין דרך כל השערים דוחקין א"ע בפתח א', ומה הועילו רבוי השערים והלא הכל זקוקים לפתח זה שבסורג. ואפילו נימא שלראבי"ה היה כל רוח המזרחי או רובו פרוץ, לא מתישב יפה, דהרי כל עיקר עשייתו הוא לסימן. שאין נכרי וטמא מת רשאין לכנס לפנים ממנו כפ"ק דכלים [כמ"ש רתוי"ט]. ועשוהו סורג רק לנוי, גם שיוכלו להציץ דרך הנקבים מקום הקודש. ולראבי"ה הנ"ל אי נימא שכל רוח המזרחי פרוץ היה, מה סימן היה לטמא מת בצד מזרח]: שפרצום מלכי יון שפרצוהו מכמה צדדים, כדי שיכנסו גם הנכרים לפנים ממנו: חזרו וגדרום ר"ל כשחזרו ישראל וכבשו היוונים, חזרו וגדרו אותן הפרצות [וטעו המדפיסים בש"ס וציירו הפרצות]: וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות שכל המקיף העזרה בכניסתו לשם כלעיל, כשמגיע נגד המקום שגדרו הפרצה, משתחווה בפישוט ידים ורגלים כדי להודות על אבדן ממשלת יון ובטול גזירותיהן: לפנים ממנו לפנים מהסורג: עשר אמות שהיה מהסורג עד חומת העזרה רווח י' אמות, והרווח ההוא נקרא חיל [ועי' לעיל פ"א סי' מ"א]: ושלחה חצי אמה שבאותן י' אמות רווח שמהחיל עד חומת העזרה, היה ד' אמות הראשונים קרקע שוה, וששה אמות הנותרים היו מגביהים א"ע בשפוע, ובו' אמות אלה עשו הי"ב מעלות שזכרה המשנה, נמצא שהיו הי"ב מעלות תכופין זה אצל זה. רום מעלה חצי אמה ורחבה חצי אמה. [אבל אי"ל שכל הי' אמות שמהחיל עד חומת העזרה, כולן הגביהו א"ע בשפוע, וא"כ הי"ב מעלות דנקט תנא לא היו תכופים זה אצל זה. ליתא, דא"כ לא היה אפשר שיהיה רוחב כל מעלה מהי"ב מעלות חצי אמה, דהרי כל הרווח המפסיק בין מעלה לחברתה, הוא רחבה של מעלה, ויהיה רוחב כל מעלה לכל הפחות אמה וב' שלישי אמה. אע"כ כדאמרן. עוד נ"ל שהמעלות הללו, לא לבד בין השערים שלמטה ושלמעלה היו, רק היו מקיפים כל הר הבית, והם הם שהוזכרו בש"ס [פסחים די"ג ב'] אדקאמר הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו, ופי' רש"י התם סביב סביב. אלמא דסביב לכל הר הבית היו המעלות הללו. אבל הרווח בחוץ מהסורג לא היה אפשר שיהיה עשוי אצטבאות אצטבאות דהרי כולו קרקע שוה היה עד הסורג. מיהו ממעל להאצטבאות הנ"ל היה גג, דמוכח בסוגיא דפסחים הנ"ל. וכן בכל המעלות שבמכילתן. כגון הט"ו מעלות שמעזרת נשים לעזרת ישראל, וג' המעלות שבין עזרת ישראל לעזרת כהנים, והי"ב מעלות שבין מזבח לאולם, כולן לא לבד נגד הפתח היו, כ"א בכל רוחב העזרה מצפון לדרום. ועי' מ"ש לקמן פ"ג סי' ס"א. ורבותינו לא הזכירו לנו דבר מזה. והמדפיסים בש"ס צורת ביהמ"ק ציירו המעלות רק נגד השערים וכבר הוכחנו כ"פ שהציור ההוא לא נעשה בדקדוק, ואין ללמוד ממנו. ומה"ט נמי לא הזכיר התנא צורת המעלות אלו אם היו טרוטות או עגולות. כמו שהזכיר התנא לקמן בט"ו מעלות שעולות מעזרת נשים לעזרת ישראל. משום דהכא לא שייך לומר כן, מדהיו מקיפות כל ההר הקדוש סביב]: חוץ משל אולם ר"ל חוץ מהמעלות שבין אולם למזבח שלא היו כולן כך [כלקמן פ"ג]: חוץ משל אולם שהיה גובהו מ' ורחבו כ' אמה [שם]: כל השערים שהיו שם היו להן שקופות ר"ל שהיה להם משקוף, דהיינו קרוי שוה. דכל השערים היו מחומשות, דהיינו בעלות ה' צלעות כזה * כמו שנזכר בבנין שלמה: שהיו שם במקום המשקוף: שתי אבנים מוטות זו על גב זו ר"ל שהמשקוף היה עשוי מב' אבנים מונחות באלכסון זה כנגד זה, כזה*. ועשהו כן לסימן לכל הצריך לצאת בהצנע, שיצא בשער זה. [והא דשני תנא בלישניה. דלעיל נקט כל הפתחים, והכא כל השערים. נ"ל משום דמלת פתח כולל נמי כשאין לו דלתות. להכי נקט הכא שער, שאינו בלי דלתות, כדי לאפוקי פתח האולם. שלא היה לו דלתות לומר שקרוי שעל פתח האולם לא היה לו שקופות דהיינו בעלת ה' צלעות. רק קרוי שוה מה' אמלתראות [כלקמן פ"ג מ"ז]: נשתנו להיות של זהב דכשעלו בני הגולה, עניים היו, ובנו לפי עניותם. וכאשר אח"כ נתעשרו ציפו כל הדלתות זהב: מפני שנעשה בהן נס שכשהביאום דרך ים, היה הים הולך וסוער, והטילו אחת מהשערים לים להקל הספינה, והיה הצדיק נקנור שהביאם מצטער מאד על שנאבדה בים. ונעשה להם נס שכשבאו לנמל ראו אותו שער שהטילו לים נשאר פרוף ותלוי תחת הספינה: ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב יותר משל זהב: כל הכתלים שהיו שם בכל בנייני הר הבית: היו גבוהים הרבה מאד, עד שמלבד הפתחים שכולן גבוהין כ' אמה, היה המשקוף שע"ג הפתחים גבוה הרבה מאד [רש"י יומא דט"ז א']: חוץ מכותל המזרחי ר"ל כותל מזרח של חומת הר הבית שרק היא היתה גבוה רק מעט יותר מכ' אמה. [ולתוס' ישנים [יומא דט"ז א'], לא היה המשקוף שעל השער שם גבוה יותר מו' אמות]: שהכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה הר הזיתים שבמזרח ביהמ"ק: ומתכוין ורואה בפתחו של היכל בשעת הזיית הדם לפי שמחומת הר הבית היה קרקע ישרה עד החיל. ומשם עד שער עזרת נשים י"ב מעלות שכל א' גבוה חצי אמה. ועזרת נשים שוב היתה קרקע ישרה עד סמוך לעזרת ישראל, שהיה שם ט"ו מעלות כאלו. אח"כ שוב היתה משער עזרת ישראל קרקע ישרה עד התחלת עזרת כהנים שגבוה אמה מעזרת ישראל. ואח"כ הדוכן סמוך לו והוא גבוה ג' מעלות כלעיל. ואח"כ קרקע ישרה עד בין המזבח לאולם שהיה שם י"ב מעלות כלעיל. נמצא שהיה שם בין הכל מ"ב מעלות משער הר הבית המזרחי עד מפתן ההיכל, וכל מעלה היה גבוה חצי אמה. נמצא שעם האמה שעזרת כהנים גבוה מעזרת ישראל, היה בין קרקע שער הר הבית למפתן ההיכל כ"ב אמה. ולפיכך היה גובה הר הבית סותם את פתח שער המזרח שגבוה רק כ' אמות, ואין הכהן השורף הפרה במזרח הר הבית יכול להשקיף דרך פתח שער המזרח את פתח ההיכל, דאע"ג דהשערים מכוונים היו זה כנגד זה, עכ"פ אסקופת פתח ההיכל היה גבוה ממשקוף של שער המזרח ב' אמות. להכי עשו המשקוף של שער המזרח של הר הבית נמוך, ועי"ז יכול הכהן השורף הפרה להציץ ממעל למשקוף שער המזרח, קצת מחלל פתח ההיכל דרך חלל שאר השערים, דאף דמשקוף שלהן גבוה הרבה מאד, [כרש"י יומא דט"ז א'], עכ"פ אסקופת שער ההיכל גבוה מאסקופת שער עזרת נשים רק ט"ז אמות, מדלא היה ביניהן רק ל' מעלות וגובה אמה א'. נמצא שד' אמות תחתונות של שער ההיכל נראין דרך שער עזרת נשים שגבוה חללו כ' אמות שלא נתכסו ממנו ע"י גובה ההר רק ט"ז אמות: עזרת הנשים שהיה תוך חומת העזרה, אבל רק לצד מזרח של עזרה. [והיה לעזרת נשים שער בצד מזרח. וכן כתב רש"י יומא ט"ז א'], וכן מצוייר ג"כ בכל ציורי המקדש שראיתי. [ואני בעניי לא מצאתי בשום מקום במשנה שהיה לעזרת נשים שער, אף שמסתבר כן. אולם גם כאן שבשו המדפיסים בציור ביהמ"ק של הרמב"ם בש"ס, בשמצויר סדר המעלות משער התחתון עד שער האולם, קראו לשער זה שמהחיל לעזרת נשים, בשם שער שושן. ושם עמוד ב' קראוהו בשם שער נקנור. ולא זה וזה יש בהן רוח חיים, דשער שושן היה בחומת הר הבית החצונה [כמדות פ"א מ"ג], ושער נקנור היה בין עזרת נשים לעזרת ישראל [כסוף פ"ב דמדות]. אבל שער זה שמחיל לעזרת נשים, לא היה לו שם פרטי כלל]: היתה אורך מאה ושלשים וחמש אמות, ממזרח למערב: על רחב מאה ושלשים וחמש אמות מצפון לדרום. וסימנך נשים דעתן קלה [כקידושין ד"פ ב']: וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה בפנים: של ארבעים ארבעים אמה כל לשכה מ' אורך ומ' רוחב: ויוציאני אל החצר החיצונה היא עזרת נשים שהיא חיצונה לעזרה הפנימית וביניהן חומה ושער. משא"כ עזרת ישראל ועזרת כהנים, לאחת יחשבו, מדאין ביניהן חומה ושער, וכלקמן: בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות ואין קטורות אלא שאינן מקורות דקטורת ר"ל מעלות קטור עשן כשמבערין שם אש, מדאין עליהן תקרה: ומגלחין את שערן ומשלחים תחת הדוד משליכין השער תחת היורה שמבשלין בה שלמים שלהן: ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים בודקין העצים, להסיר כל עץ שהתליע בלח. ובהתליע ביבש גוררו וכשר [מנחות פ"ה ב']: היא היתה לשכת מצורעים שאחר שטבל בז' והעריב שמשו, רשאי לכנס לעזרת נשים. רק מדהוא עדיין מחוסר כפורים, אסור לכנוס לעזרת ישראל עד שיביא קרבנותיו ביום ח' [ככלים פ"א]. מיהו כשצריך להכניס בהנותיו למתן דם ושמן ביום ח', טובל בלשכה זאת מקודם, וממתין שם עד שיכניס בהונותיו למתן דם ושמן, דרך שער עזרת ישראל. [ומדמוכח משמו תשמישו, להכי א"צ תנא לפרשו]: היא היתה נקראת לשכת בית שמניה נ"ל דיחדו לכל לשכה מקום הראוי, דלשכת השמנים יחדוה במערבית דרומית משום דמקום הניסוך במזבח ליין ג"כ במזרחית דרומית היה, וגם מנורה בדרום היה. וצפונית מערבית למצורעים מדמוכנים לקרבן להכניס בהונות והרי כל ק"ק נשחטין בצפון. אולם בצפונית מזרחית להתלעת עצים, דעצים צריכים לקרבנות שקרבים למזבח דהיינו עולה וכדומה שנשחטין בצפון, ורק מדלא היו ראויין עדיין עד אחר התלעה לכן יחדוה בצד מזרח דהיינו רחוק מהמקדש. ומזרחית דרומית יחדוה לבשל שלמי נזיר, מדהוא דבר של חול, דבר שגם בירושלים היה רשאי לעשות, רק משום שכמה נזירים שהיו מעיירות אחרות ואין להם מכיר בעיר, יחדו להם לשכה בעזרה. וחלקה היתה בראשונה אעזרת נשים קאי, דמתחלה היה גובה כתליה חלק בלי בליטה באמצע גובהן: והקיפוה כצוצרה ר"ל שאח"כ עשו גזוזטרא, דהיינו תקרה בולטת מאמצע גובה כתליה: שהנשים רואות מלמעלן כשעומדות על הגזוזטרא: כדי שלא יהו מעורבין בשעת שמחת בית השואבה שעשו בעזרת נשים בחג הסוכות: וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה מעזרת נשים: לעזרת ישראל דכל עזרת נשים היתה קרקע שוה, רק בסופה סמוך לעזרת ישראל, היו ט"ו מעלות: שעליהן הלוים אומרים בשיר בשמחת בית השואבה עמדו שם בט"ו שורות על הט"ו מעלות, ובכל שורה שררו שיר המעלות אחר, שורה אחר שורה. ולהכי נקראין המזמורים ההם שיר המעלות, וסיימו העומדים וגו' בלילות של סוכות: לא היו טרוטות ר"ל שהמעלות הללו לא היו ארוכות ובעלות זויות: אלא מוקפות ר"ל רק היו עגולות: כחצי גורן עגולה דמדעמדו עליהן בשיר השורות של הלויים בשמחת השואבה, להכי היו עגולות כדי שיוכלו הכל לראותן יפה. ועוד דמדהן עגולות ובולטות באמצע כבטן, ועי"ז יחזיקי מזמרים הרבה [כסוכה נ"א ב']: על רוחב אחת עשרה: על רוחב אחת עשרה שאין ישראל רשאין לכנוס משם ולהלן רק בשעת סמיכה ותנופה [כפ"א דכלים]. [מיהו י"ל דאע"ג דהמשנה שם לא הזכירה רק סמיכה ותנופה. ה"ה כל שהיה צורך היו ישראל מותרים לבוא שם. דהרי ברגלים כשהיתה עזרה מלאה מישראל, נמשכין משם לבין בית החליפות וכותל העזרה, ומשם לי"א אמה שאחורי בית הכפורת [כיומא דכ"א א' ורש"י שם], וכמו שכתבתי לעיל [ועמ"ש לקמן פ"ה סי' ט']: וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים ר"ל ראשי קורות שרחבות כפסת היד, יוצאות בכל גובה החומה שבסוף עזרת ישראל וסמוך להתחלת עזרת כהנים, בכותל צפון ודרום. כדי שיהיו לסימן לישראל שאינן רשאין לילך להלן לעזרת כהנים: מעלה היתה וגבוהה אמה ר"ל מעלה שגבוה אמה מפסקת בין עזרת ישראל לעזרת כהנים. ואע"ג דכל מסכת מדות ראב"י היא [כיומא ט"ז א'], אפ"ה קאמר הכא ראב"י אומר, דקמ"ל דפליג בהא את"ק, ואפ"ה, קיי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי [יבמות מ"ט ב']: והדוכן הוא אצטבא של אבן שחצבו בה ג' מדרגות: נתון עליה נ"ל דר"ל שהדוכן היה מונח למעלה וסמוך לאותה מעלה בעזרת כהנים. וכנגד הדוכן שוב היה ההר מגביה א"ע אמה וחצי. [אבל אי"ל שהדוכן היה מונח ממש על אותה מעלה. והחצי אמה היתירה של הדוכן היה פורח באויר. ליתא, דהרי לקמן במתני' קאמר דעזרת כהנים היה גבוה מעזרת ישראל ב' אמות ומחצה, דהיינו אותה מעלה של אמה ואמה וחצי של דוכן]: ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה בגובה, שעליהן עמדו הכהנים לברך העם [רש"י]. [ואע"ג דבשלהי תמיד תנינן דעל מעלות האולם עמדו לברך העם. נ"ל דכשהיה להם שם המקום דחוק מריבוי כהנים עמדו השאר על המעלות הללו בשעת ברכת כהנים. וראיה ברורה לדברי נ"ל דמהא דאמרינן [קדושין דע"א א'], אמר ר' טרפון, פ"א עליתי אחר אחי אמי לדוכן [ופירש"י לברכת כהנים] והטיתי אזני לכה"ג, ושמעתי שהיה מבליע השם בנעימות אחיו הכהנים. ור"ל שהכה"ג לא רצה לעמוד צפוף בין רבוי הכהנים שעל מעלות האולם, עמד כאן בין המועטים ברווח. אבל אי"ל דרק הכהנים שעבדו באותו יום עמדו על מעלות האולם, אבל שאר הכהנים שלא עבדו אותו יום עמדו על הדוכן בשעת ברכת כהנים. ליתא. דהאיך אפשר שיהיה הכה"ג בביהמ"ק ולא יעבוד, והרי מקטיר חלק בראש [יומא די"א א']. ותו אפילו לא עבד היה ראוי לכבדו לעמוד במקום הראוי יותר לברכת כהנים. אלא וודאי כדאמרן. מיהו עיקר תשמיש הדוכן היה ללוים לומר עליו שירה בזמר בכל יום [כערכין סוף פ"ב]: נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה ר"ל רוב רוחב עזרת כהנים. דהרי מהמעלה העליון ולמטה לא היה גבוה כל כך, והרי כל המעלות הללו בעזרת כהנים היו: כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע דהיינו משער המזרחי של עזרת ישראל עד החומה המערבי שאחר י"א אמה שאחורי ק"ק [כלקמן ריש פ"ה]: ושלש עשרה השתחויות היו שם דכל המקיף רווח העזרה זו כלעיל סי' ז', היה צריך להשתחוות י"ג פעמים: כנגד שלשה עשר שערים כדקא חשיב להו ואזיל. דכשהגיע המקיף מבחוץ נגד כל שער הפתוח לעזרה, משתחווה לה' ומודה על נוי הבנין לעיני הנכנסין שם. ולמ"ד [לעיל פ"א מ"ד] ז' שערים היו לעזרה, נותן טעם לי"ג השתחויות נגד י"ג פרצות שפרצו מלכי יון [לעיל מ"ג], דכשמגיע המקיף בפנים נגד כל פרצה שפרצו בהסורג שחזרו ישראל וגדרוה, משתחווה. והא דלא חשיב הכא הפתח שמלשכת הגזית לחוץ, ושמלשכת פרהדרין לחוץ, שהרי על כרחך היו פתוחין לקודש ולחול [כיומא דכ"ה א'], וא"כ הו"ל כשאר פתחי עזרה שיוכלו לצאת ולכנוס בהן מהחול להקודש. יש לומר הנך רק פתחים קטנים היו לאדם יחידי ולא נאות להם שם שער: שערים דרומיים סמוכים למערב רצה לומר ד' שערים דרומיים היו יותר קרובים למערב. ואלו הן, שער וכו': שער העליון דמדהיתה העזרה משפע ועולה, לכן השער היותר קרוב למערב נקרא שער העליון, ולא אתפרש מה היה משמש: שער הדלק שבו מכניסין עצים למערכה. או שבו מכניסין אש למזבח [כלעיל פ"א מ"ד]: שער הבכורות שבו מכניסין בכורות לסימן, שאע"ג שכולו לכהנים אפ"ה מותר לשחטן גם בדרום [שם מ"ד]. וכל אלו השערים שמן מוכיח עליהן מה היו משמשין. גם אין בהן פלוגתא. להכי לא שאל התנא למה נקרא שמן כך: שער המים עי' לעיל פ"א מ"ד: ובו המים מפכים ר"ל נחל קטן יצא בשער זה רחב כמלא פי פך קטן. [ואפשר שהוא היה אמת המים שעובר בעזרה הנזכר [פסחים כ"ב ב'] ובכמה דוכתי בש"ס]: ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית של ההיכל. שעיקר יציאתו כקרני חגבים יוצא מק"ק. [ולא ידענא למה לא נקרא שער המים משום בית הטבילה שהיה ע"ב [כיומא דל"א א']. ואפשר משום דהיא היא, דהבית הטבילה שעל השער נתהווה ע"י וואססערקונסט מהנחל שעובר תחתיו. ואע"ג דביומא שם אמרינן דמעין עיטם באו המים לבית הטבילה הנ"ל, י"ל דגם הנחל הקטן הזה יוצא מעין עיטם. או דעשו סימן מדבר הנראה לכל]: שער יכניה מפורש לקמן: שער הקרבן שבו מכניסין ק"ק ששחיטתן בצפון: שער הנשים שבו נכנסין הנשים לסמוך על קרבנן. ואף למאי דקיי"ל [ברמב"ם פ"ג מקרבנות] דאין נשים רשאין לסמוך. עכ"פ צריכין לכנוס שם לעמוד אצל הקרבת קרבנן, כדאמרינן האיך קרבנו של אדם קרב ולא יעמוד על גביו, [כתענית כ"ז א'], וראבי"ה כתב שבו יוצאות הנשים מהעזרה שלהן, שאינך יכולין לצאת בשער שבו נכנסו, כדי שלא יהפכו אחוריהן אל ההיכל. [ותמהני מי עדיפי מישראל שיוצאין מהעזרה דרך אחוריהן [כיומא דנ"ג א'], ותו דכיון דכל השערים הללו בעזרה היו לפנים מעזרת נשים, א"כ מה מקשה [קדושין נ"ב ב'] אשה בעזרה מניין, והרי משכח"ל שהיתה רוצה לצאת דרך העזרה. ואילה"ק בל"ז מה מקשה התם אשה בעזרה מניין, הרי נכנסו לעמוד על קרבנן, וכדאמרן. י"ל זהו מלתא דלא שכיחי שתביא אשה קרבנות ולא בעלה. וכן תרצו שם תוס' על הקו' מסוטה ונזירה. אבל לראבי"ה שהיה להם שער בעזרה לצאת שם, הרי זה דבר מורגל שתבוא לביהמ"ק כמו אנשים]. ונ"ל עוד שזהו שער קטן דלא חשיב ליה תנא לעיל [פ"א מ"ה], דמדמיוחד רק להנשים, ולדבר שאינו מצוי כל כך, להכי לא היה גדול כשאר השערים. וגם כדי שיהיה להנשים סימן באיזה שער יכנסו, לכן היה משונה בקטנו משאר השערים. ושער השיר דקחשיב תנא הכא, נ"ל דהוא שער בית המוקד דקחשיב התם. וא"כ מדמונה התנא השעריס כסדר ממערב למזרח, היה שער הנשים בין שער הקרבן לשער המוקד. אבל אי"ל דשער המוקד הוא שער הנשים, ושער השיר היה למזרח משער המוקד, והוא היה השער הקטן דלא חשיב ליה התם. דאין טעם למה יעשו לשער השיר קטן. ובל"ז לא מסתבר שיחדו שער לנשים דרך ביהמו"ק מקום שמצויין שם פרחי כהונה להחם. ועי' נזיר [דמ"ה ריש ע"ב]: שער השיר שבו מכניסין הכלי שיר ממחילה שלהן שבעזרת נשים: שבו יצא יכניה בגלותו בבית ראשון, כשהוגלה לבבל נכנס תחלה לעזרה והתפלל, ויצא דרך שער זה. ולא פירש התנא טעם קריאת שם רק לשער זה, משום דאין שמו מוכיח למה נקרא כך. וג"ר' עוד שהוא שער הנוציץ שהזכירו התנא לעיל [פ"א מ"ה], דהרי ממערב למזרח קחשיב סידור שערי צפון, כדחשיב בסדור שערי דרום, והרי שער נצוץ היה היותר קרוב למערב, ומסתמא ממנו התחיל התנא למנות סדר השערים. רק שבתחלה היה נקרא שער יכניה, ואח"כ יחדוהו לקיום האש. וכמש"ל [בפ"א] ולכן קראוהו שער הניצוץ: שבמזרח שער נקנור נקרא כך על שם המנדבו: ושני פשפשים היו לו שערים קטנים: אחד מימינו ואחד משמאלו ר"ל שני פתחים קטנים הא' משוך כלפי דרום והב' כלפי צפון, כדי שהיוצאין בו לא יצטרכו לפנות אחוריהן מול ההיכל להדיא, ששער נקנור מכוון היה מול שער ההיכל, [וגם פה נשתבשו המדפיסים בציור ביהמ"ק שבש"ס ומשניות שלא ציירו ב' שערים קטנים אלו]:

מלכת שלמה הר הבית וכו'. ביד רפ"ה דהלכות בית הבחירה וסימן ו'. וכתב שם דכל הר הבית היה מקורה ואינו מבואר לע"ד מהיכן הוציא שכולו מקורה דבפסחים פ"ק ובפ' לולב וערבה לא נתבאר אלא שהר הבית סטיו לפנים מסטיו כמו שכתבתי שם. ופירש הר"ר שמעיה ז"ל הר הבית הר המוריה שעליו הבית בנוי וכן פי' בערוך בערך הר: שם היה רוב תשמישו שבדרום היה רוב תשמיש העזרה ומשמיש המזרח מועט ממנו ותשמיש הצפון פחות משל מזרח ומועט שבכולן במערב שאין תשמיש היכל כ"כ ע"כ. ופירש הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל רובו מן הדרום וכו' פי' בית המקדש היה עומד על ההר אבל לא באמצע ההר ממש אלא רוב ההר היה בדרומו של בית המקדש וירושלים היתה כנגד אותה הצד ובאותה הצד היו עולין כל העולים להר הבית והיו נכנסין משני שערי חולדה והולכים לימינם לצד מזרח והיו נכנסין לעזרת הנשים דרך שער התחתון ונכנסין לעזרת ישראל והרי בדרום היה רוב תשמיש ההר כי הכל היו עולים משם וגם במזרח היתה תשמיש רב כי הרי משם היו הכל נכנסין לעזרה אבל בשאר הצדדין לא היה אלא מעט תשמיש בהר. והנה שיעור ההר מצד מערב לא היה אלא עט מההר. כי ממזרח למערב היה כל הבנין עזרת הנשים קל"ה אמה ועזרת ישראל עם ההיכל היה קפ"ז אמה והרבה היה פנוי במזרח א"כ לא נשאר במערב אלא מעט אבל בין צפון לדרום לא היה בנוי אלא קל"ה אמה עכ"ל ז"ל: