יכין רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת (זייהע). והוא כיס שמסננין בו משקין: ביום טוב דאע"ג דכשמותח שפת הכיס סביב הכלי שמסנן לתוכו. ורוחב פה הכלי טפח. נעשה אהל עראי על הכלי. אפ"ה ס"ל דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו"ט. שרו: ונותנין לתלויה בשבת דאין דרך בורר בכך. אבל לא יתלה לכתחילה משום אהל עראי: וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב דאע"ג דס"ל דאהל עראי בלי מחיצות שרי. הכא ה"ט דאסור מדמחזי כעובדין דחול (שט"ו ס"ט). מיהו באין רוחב פה הכלי טפח. שרי (שי"ט מג"א י"ג): ואין נותנין לתלויה בשבת דהו"ל תולדת בורר: אבל נותנין לתלויה ביום טוב וקיי"ל כחכמים: נותנין מים על גבי השמרים הנתונים במשמרת תלוי' מע"ש: בשביל שיצלו כדי שיתהוו השמרים צלולים ודקים. ויצא יינם לתוך המים: ומסננין את היין הצלול כל כך שראוי לשתותו כמות שהוא: בסודרין המתוחים מבעו"י. דביין ליכא משום מלבן. ובלבד שלא יפרוס הסודר לכתחילה. ולא יעשה גומא בסודר משום שינוי. אבל מים צלולים אסור לסנן בסודר משום מלבן. רק בנפה או בדבר אחר דלא שייך בו מלבן. שרי (שי"ט ט' י"א): ובכפיפה מצרית סל העשוי מנצרים. והוא שלא יהא גבוה קרקע הסל מקרקעית הכלי טפח. ולא דמי לדלעיל (פי"ז מ"ח) דמשמע דמותר לכסות כל הכלים. התם בכסוי המיוחד לאותו כלי לא מחזי כאהל (וערטו"ז סס"י שט"ו): ונותנין ביצה במסננת של חרדל כשמסננים משקה של חרדל. נותנים בה ביצה טרופה. וזה מותר מדאין כוונתו לברר העב מהדק. רק מתכוון להצהיר המשקה ולתקן מראיתו: ועושין אנומלין (האניגזיים) עם בשמים. ונ"ל דקמ"ל אף שיש קצת אומנות בעשייתו וגם דרך לקיימו לזמן מרובה. ונמצא שמטריח לחול: רבי יהודה אומר בשבת בכוס ולא יותר. משום טרחא: ביום טוב בלגין (פלאשע): ובמועד בחול המועד: רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין וקיי"ל כת"ק (שכ"א י"ז): אין שורין את החילתית (מייסטער ווארץ). והוא שורש עשב: בפושרין ואף בצונן אסור. דדרך לשתותו לרפואה. ואסור משום גזירת שחיקת סממנים: אבל נותן החלתית: לתוך החומץ דבכה"ג מאכל בריאים הוא: ואין שורין את הכרשינין (קרעססע). ור"ל אסור לשפוך עליהן מים כדי שיצוף הפסולת למעלה. או שיצלול העפר למטה. משום בורר. וה"ה בשאר עשבים דאסור (שי"ט מג"א סק"ט): ולא שפין אותן אסור לשפשפן בידיו להשיר הפסולת. משום בורר (שם): אבל נותן לתוך הכברה (זיעב): או לתוך הכלכלה סל. אף שעי"ז יפול הפסולת דרך הנקבים: אין כוברין את התבן (העקסעל): בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ (שפרייא). שאינו ראוי לבהמה: אבל נוטל הוא בכברה אף שעי"ז ממילא יפול המוץ דרך הנקבים: ונותן לתוך האבוס (קריפפע): גורפין מלפני הפטם (מאסט אכס) גורפין ומנקין העפרורית מהאבוס שלפניו שלא יקיץ במאכלו: ומסלקין לצדדין כשהמאכל רב לפניו. מסלקין המספוא לצדדין: מפני הרעי שלא יטנפו בצואתו: דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין דלגרוף אבוס קרקע כ"ע מודו דאסור. משום אשווי גומות. וגזרו אבוס כלי אטו אבוס קרקע. ובסילוק לצדדים נמי פליגי. משום דיש שם שכבר נמאס ברירי פה הבהמה. ולא חזי לה עוד. והו"ל טלטול שלא לצורך. וקיי"ל כחכמים (שכ"ד סט"ו): נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת ודוקא לסלק מהחמור וליתן להשור. אבל איפכא לא. מדכבר נמאס ברירי השור ולא חזי לחמור. והו"ל טלטול שלא לצורך (שם): הקש שעל גבי המטה מכאן נמי מוכח דקש הוא הקנה הארוך (כמ"ש בריש כירה): לא ינענעו בידו מיירי שלא חישב עליו מבעו"י לשכיבה. רק שהיה מונח שם. דמוקצה הוא. דסתמא להסקה עומד: אלא מנענעו בגופו ר"ל מנענעו בשאר אבריו כדי לשכב עליו. אבל לא יגע בו בידיו. דאע"ג דטלטול מהצד מותר רק לצורך דבר המותר. והכא מתכוון רק לתקן המוקצה. בגופו מותר לטלטל אף לצורך דבר האסור (שי"א ס"ח): ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר (דעקקע): או סדין (לאקען) דע"י אלו גלי דעתי' מע"ש שמיחדו לשכיבה: מנענעו בידו מיהו קש דידן סתמא נמי מיוחד לשכיבה או לבהמה (מג"א ש"ח סקנ"ג): מכבש של בעלי בתים (פרעססע) של בעלי בתים. והן ב' לוחות. שמשימין הבגדים ביניהן. ומהדקן יחד כדי שיתישרו הבגדים: מתירין מותר לפתחן מהדוק לצורך שבת: אבל לא כובשין דהו"ל טורח לצורך חול: ושל כובסין לא יגע בו ר"ל אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא (מג"א ש"ב סק"ז): רבי יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כולו ר"ל אף שמהודקין עדיין קצת: ושומטו ולחכמים גם זה אסור בשל אומן. והכי קיי"ל (שם):

מלכת שלמה ר' אליעזר אומר תולין וכו'. בגמ' פריך השתא ר' אליעזר אוסופי אאהל עראי לא מוספינן כדכתבינן לעיל בפרק כל הכלים על ההיא דפקק למעבד לכתחלה שרי ומשני ר"א כר"י ס"ל דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש ר"י מתיר אף מכשירי אוכל נפש ודר"א עדיפא מדר"י דמתיר אף מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט. ונלע"ד דלכך סמך האי פירקא לפרקין דלעיל משום דשייכי בחד טעמא דכמו דר' אליעזר ס"ל מכשירי מילה שאפשר לעשותן מע"ש מותר לעשותן בשבת ה"נ ס"ל דמכשירי אוכל נפש אע"ג דאפשר לעשותן מעיו"ט מותר לעשותם ביו"ט: וחכ"א אין תולין וכו'. מדרבנן לחוד הוא דאסור משום דמחזי כמעשה חול: ואין נותנין לתלויה. בגמ' בעינן שימר מאי ומשני רב כהנא שימר חייב חטאת והוי פלוגתא מן הקצה אל הקצה דר"א שרי לגמרי וחכמים מחייבין ליה חטאת ודכוותה אשכחן נמי גבי עיר של זהב דר"א שרי לכתחלה ור"מ מחייב חטאת אע"ג דאיכא למידחי דהתם ר' אליעזר לא קאי אר"מ דאמר חייב רק ארבנן דאמרי פטור אבל אסור וכמו שכתבתי לעיל בפ' במה אשה סי' ג': אבל נותנין לתלויה ביו"ט. וצריך לפרש ולומר שאם היה עושהו מאתמול לא היה טוב כ"כ וחזק והא דתניא בפירקי' דלעיל דאין מסננין את החרדל במסננת שלו ביו"ט אם היה עושהו מאתמול לא היה מתקלקל תוס' ז"ל: