יכין
מי שאמר הריני נזיר סתם נזירות ל"י: יצא דמקצת יום ככולו: לא יצא מדפירש ל', והרי א"צ לפרש כן, ש"מ שלמים קאמר, לפיכך הו"ל כגילח תוך ימי נזירותו [כרמב"ם פ"ח הי"א] שממתין ל"י וחוזר ומגלח על קרבנותיו: מי שנזר שתי נזירות שאמר הרי עלי ב' נזירות, או הריני נזיר, ונזיר, אבל באמר הריני נזיר ל' יום ול' יום אם גילח יום ל' לא יצא וכמ"א: ואת השניה יום ששים ואחד דיום גלוח הראשון, אף על גב שגילח בו, עולה לנזירות ב', מידי דהוה אמקבל נזירות בחצי יום, שעולה לו אותו היום. נמצא שגם נזירות ב' מגלח ליום ל"א: יצא דמשום דיום גלוח עולה לו הו"ל כאילו גילח השנייה ביום ל': סותר את הכל ול"א בכהאי גוונא מקצת יום ככולו, מדלא הביא קרבנותיו עדיין: רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה דסבירא ליה גם בכהאי גוונא מקצת היום ככולו, והו"ל כנטמא אחר מלאת, דאין צריך לר"א אז רק ז' שלטהרתו. מיהו חייב בדיני נזיר עד שיביא קרבנותיו אחר כך: נטמא יום שלשים סותר את הכל לכ"ע, דל' שלימים נזר כסי' ג': אינו סותר אלא שלשים אף דסבירא ליה לר"א, קצת יום ככולו [כנזיר די"ב]. א) אפילו הכי מדלא קאמר עד ק', דהו"ל בלשון בני אדם עד ולא עד בכלל [כח"מ סמ"ג סכ"ז ועי' פ"ח דנדרים מ"ב], שמע מינה דשלימים קאמר. ב) (מה שאינו כן באמר הריני נזיר ל' יום, מדהוא כמנין שאמרה תורה, אף בלי עד מקצת יום ככולו) [ובזה מיושב לפע"ד קושיית תוי"ט ארש"י]. וס"ל לר"א דבנטמא ביום מלאת, סותר ל' (וכ"כ במשנה ג' דאמר הריני נזיר ולא פרט ימים הו"ל יום ל' כנטמא אחר מלאת): נטמא יום מאה ואחד הוא הדין בכל נזיר שנטמא ביום ל"א, אלא בק' מיירי תנא: סותר שלשים יום דגזרינן יום תגלחת זה, אטו נטמא ביום תגלחת של יום ל' בנזירת סתם, דסותר ל' יום מדאורייתא: אינו סותר אלא שבעה לטעמיה, דסבירא ליה [במ"ג] דאפילו נטמא ביום ל' סותר רק ז': אין עולין לו מן המנין ואפילו לא נטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו, לא עדיף מדהיה נזיר בחוץ לארץ דכל טומאתו מדברי סופרים ואפילו הכי אינו עולה לו [כמ"ו] וכל שכן הכא דעל כל פנים הו"ל טומאה דאורייתא. והוא הדין בהיה טמא למת, ונדר: ואינו מביא קרבן טומאה בנטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו [כפ"ז מ"ב]. מיהו אפילו בלא זה, אם התרו בו שיצא, ושהה, לוקה: ומביא קרבן טומאה ה"פ יצא והזה בג' וז' וטבל, דמתחיל נזירותו ביום שטבל, ומנה איזה ימים לנזירותו וחזר ונכנס לביה"ק, אבל לא נטמא בהנך דפ"ז מ"ב, אז אינו סותר ימי נזירותו שמנה קודם שחזר ונכנס. [ואף דבכל נזיר הדין כן. קמ"ל הכא דאף דנזר בביה"ק, אפ"ה כשחזר ונכנס, אם לא נטמא טומאת נזיר, לא הוה כמעיקרא ולא יהיו עולין לו]. ומביא קרבן טומאה דקאמר, ה"ק ואם שוב נטמא שם בטומאה, שהנזיר מגלח, מביא קרבן טומאה וסותר ימים שמנה קודם שחזר ונכנס: ר' אליעזר אומר לא בו ביום ר"ל מי שנטמא ביום שמתחיל נזירותו אינו סותר: עד שיהיו לו ימים ראשונים דבעינן שיפלו ב' ימים שלימים. ולהכי רק בנטמא בג' סותר כולן: מי שנזר נזירות הרבה יותר מל': ובית הלל אומרים נזיר בתחלה דנזירות שבחוץ לארץ אינו עולה. דח"ל טמא מדרבנן: מעשה בהילני המלכה עיין מ"ש יומא [פ"ג סי' נ"ח]: אלא ארבע עשרה שנה דלא נטמאת כלל [ותמוהין דברי הרמב"ם ור"ב שנמשך אחריו שפירשו המשנה דלא כמפורש בש"ס להיפך עי"ש] וקמ"ל דעל כל פנים אין כאן הוכחה דנימא דלא כר"א לעיל מ"ג, ואפשר עוד דמדלא קאמר לא נטמאת שמע מינה דוודאי נטמאת ואפ"ה כיון דמדאורייתא יצאה בנזירות ח"ל להכי לא החמירו בה בשנטמאה שתסתור מה שמנתה כבר: ואלו מעידים שנזר חמש והוא מכחישן או מסופק או שותק. וב' כיתי העדים מעידין על רגע א': ואין כאן נזירות ואע"ג דבכת אומרת ק' וכת אומרת ר' מודו בית שמאי ובית הלל דיש בכלל ר' ק' וישלם ק' [כסנהדרין ל"א א', וב"ב מ"א ב']. הכא לב"ש שאני, דודאי סתרי אהדדי בנטמא אחר נזירות להכת שאמר שחייב ב' לא סותר מדהוא אחר מלאות, ולאינך הכת סותר. ומכאן נראה לי ראיה לירש"י [נזיר ד"כ] דפירש מתניתין דלא כי האי תנא דפליגי בכת א' בנזיר והיינו תנא דבי ר' ישמעאל ולא היינו רשב"א דסנהדרין ובבא בתרא הנ"ל ודו"ק:
מלכת שלמה
מי שאמר וכו' בפ"ק דמכלתין דף ה'. וביד כולה מתני' עד סוף סימן ב' רפ"ד דהלכות נזירות וסימן ב':
ואם גלח ליום שלשים אית דגרסי יום שלשים: