יכין
היה הכהן: נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית לאחר ששתתה: וכהן מניח ידו מתחתיה תחת ידי האשה: ומניפה מוליך ומביא מעלה ומוריד: הניף והגיש הכהן לוקחה מידי האשה מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח: קמץ והקטיר הקומץ: ואחר ישקה את האשה את המים וזה כתוב אחר הקטרת הקומץ: אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה דג' קראי כתיבי בהשקאה, חד לפני הקטרה, כתיב והשקה את האשה. וב' לאחר הקטרה. ואחר ישקה, והשקה את המים, לת"ק השקאה דכתיב קודם הקטרה דוקא. וב' דכתיבי אח"כ, ואחר ישקה ר"ל אחר ומחה דכתיב מקמי הקטרה משמע, דהיינו אחר שמחק יפה ישקנה. והשקאה בתרא קמ"ל קרא שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה, מכריחין אותה לשתות. ולר"ש, ואחר ישקה דכתיב אחר הקטרה, דוקא הוא. והשקאה דכתיב מקמי הקטרה, קמ"ל קרא דבדיעבד מהני כששתתה קודם הקטרה. והשקאה בתרא להכריחה צריך וכתנא קמא: מגילתה נגנזת בצד ההיכל: ומנחתה מתפזרת על הדשן בבית הדשן שבעזרה, ונשרפת שם כשאר פסולי המוקדשין, מדכבר קדשה בכלי: נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים אותה ערעור הוא לשון בלבול ותמהון. ור"ל מהממין ומכריחין אותה: ומשקין אותה בעל כרחה דדלמא מחמת יראה ממאנת: אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות היינו לר"ש. אבל לת"ק לא בדקי לה מיא עד אחר הקטרה: והיא מתמלאת גידין דמדבשרה מתנפח נראית כמלאת גידין: והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה דמתוך אימת מות תפרוס נדה בעזרת נשים, והרי נדה אסורה לכנס בהר הבית. אבל לטומאת מת לא חששו, דמת מותר בשער נקנור [ונ"ל דמהאי טעמא נמי כפלו הוציאוה, ר"ל משער נקנור ומהר הבית, מדאסורה בשתיהן]: היתה תולה לה ודוקא זכות תורה בהוליכה בניה לת"ת, או המתינה לבעלה כשהלך ללמוד: יש זכות תולה שלש שנים הכל לפי רוב המעשה: מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ה"ק שאם תשתה סוטה אחת בפני בתו תדע הבת שזכות תולה להסוטה. אי נמי ר"ל שאם תשתה ולא תמות מיד לא תתיאש מפורעניות ולא תוציא לעז על המים כשלא יבדקוה [כך נ"ל]: דבי אליעזר אומר כל המלמר בתו תורה כאילו לומדה תפלות זנות. שתסמוך ע"ז לזנות. וי"א דר"ל כתפל בלי מלח, דע"י שאין לה לב להבין טעמי התורה, יהיו לצחוק בעיניה: רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב מזונות מועטין: ותפלות מתשעה קבין ופרישות ר"ל מדיש לה בל"ז נטייה יתירה לתפלות, להכי מוזהר טפי מללמדה תורה. והיינו דמזהיר ר' יהושע מללמדה טפי מר"א [כך נראה לי. ולי"נ מהו' אברהם ראטענשטיין שליט"א מצינו טובא שנשנו בלשון פלוגתא, ואינן אלא לפרש, כרתוי"ט פ"ג מ"ו דבכורים, וכ"כ לעיל פ"ב מ"א ד"ה רג"א]: הוא היה אומר חסיד שוטה שמתחסד מלהציל אשה ערומה שטובעת בנהר: ורשע ערום שמערים להטעים דבריו להדיין קודם שיבא בעל מחלוקתו. [ואין זה עורכי דיינים הנזכר במסכת שבועות [דל"א א']. דהתם במספר לו כל הענין. והרי זה לא ירצה הדיין לשמוע. רק הכא מיירי שאינו רק מטעים דבריו לדיין בערמה שע"י סיפורו מדבר אחר יהא מטה לב הדיין להצדיקו אח"כ, וזה לא ימנע הדיין מלשמוע, כך נראה לי]. או שמחמיר לאתרים כמתחסד, ומקיל לעצמו. ועוד טובא חשיב בש"ס: ואשה פרושה במתנהגת בפרישות יתירה כפי שאינו נאות לאשה: ומכות פרושין שמכה ראשו בכותל כאילו מעצים עיניו מלהסתכל סביבו ומנקף רגליו בהלוכו שוחח כמו עניו, ואינו רואה מכשולים שמונחים לפניו בדרך: הרי אלו מכלי עולם שרובן אין תוכן כברן, ובערמימותן לוכדין בנ"א: רבי שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהה גוון הכהה נקרא דהוי. ולי"נ מהר"א רא"ש הנ"ל, ר"ל שיסמכו לזנות, כי לכולם יש זכות מעט מתורה: רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת נעשית חולנית: נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות שנטמאו קודם שנתקדשו בכלי: ותפדה ותצא לחולין, ומהמעות יקנה אחרת: ושבאו לה עדים שהיא טמאה ואף על גב דבכי האי גוונא הקדש טעות הוא, דכשיש עדים לא יבדיקוה המים. על כל פנים גזרינן שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול [כך מסקנת הש"ס ודלא כרתוי"ט]: וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות מיהו בנשואות לכהן הקומץ קרב כהלכתו, והשיריים נשרפין בבית הדשן. ובאינך דמתניתין כל המנחה נשרף בבית הדשן: בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת שירי מנחתה נשרפין, בבית הדשן בין מנחת סוטה או שאר מנחה שתביא: וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת ה"ה בגדולה שאינה עוד ברשות אב, דרק במנחת כהן כתיב כליל תקטר: כהנת מתחללת בנבעלת לפסול לה, אסורה בתרומה ומלהנשא לכהן: וכהן אין מתחלל בבעל חללה או זונה. מיהו כל זמן שהיא בביתו פסול לעבודה: ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים והא דנקט הכא כהן קודם לכהנת שלא כסדר דרישא. ה"ט מדבעי למנקט בכולהו הן קודם ללאו: מה בין איש לאשה בשאר דברים שאינן מענייני כהונה: האיש פורע ופורם כשהוא מצורע: האיש מדיר את בנו בנזיר עי' נזיר [פ"ד מ"ו]: האיש מגלח על נזירות אביו דבנזר אביו והפריש מעות סתומים לקרבנותיו ומת, אם בנו ג"כ נזיר יכול להביא קרבנותיו מהמעות האלו: האיש מוכר את בתו קטנה: האיש מקדש את בתו קטנה או נערה: ואין האשה נסקלת ערומה משום בזיונה: האיש נתלה כל הנסקלין נתלין: ואין האשה נתלית דמיעטה קרא: ואין האשה נמכרת בגניבתה מיהו שייר טובא מה שבין איש לאשה:
מלכת שלמה
היה נוטל וכו'. עד סוף סי' ב' פ"ג ביד דהל' סוטה סי' י"ג י"ד ט"ו. וכתבו תוס' ז"ל דבירושלמי משמע דקאי היה נוטל אכהן ודלא כפי' רש"י ז"ל ומיהו מצינן למימר דמצוה מן המובחר בכהן ע"כ בשנוי לשון קצת:
וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה. הא דאיצטריך תו למיתני וכהן מניח את ידו תחתיה ולא קתני בסתם ומכניס את ידו לאשמועינן דתנופה בכהן. וברוב המקומות גרסינן תחתיה ואית דגרסי' מתחתיה. ובגמ' יליף דתנופה צריכה יד בעלים ויד כהן יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה וכתיב התם ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בתנופת חזה ושוק ואימורין שלהם בעלים אף כאן בעלים הא כיצד מניח ידו הכהן תחת יד הבעלים ומניף והגיש לקרן מערבית דרומית ומפ' בגמרא אברייתא דקתני כנגד חודו של קרן ודיו דר"ל דדי לו שיגיש שם המנחה בכלי ואין צריך לכוף בכלי כדי שתהא הסלת עצמה נוגעת במזבח:
