יכין
כהן משיח שחטא בדבר הוראה שחייב עליו פר: ואחר כך עבר ממשיחותו שנטמא ולא יוכל לעבוד ביו"כ, והעבירוהו ומינו אחר תחתיו קודם שהביא הפר. [ולפע"ד דאפילו בנולד בו מום קבוע נמי חייב בפר אפילו על חטא שחטא אח"כ [כרמב"ם פט"ו משגגות]. דהרי כל מצות כהונה גדולה עליו. שאסור לישא אלמנה [כבש"ס די"ב ב'] ודלא כרלח"מ שם שהניח דברי הרמב"ם בצ"ע]. ודוחק לחלק דדוקא באיסור אלמנה וכדומה שנוהגות גם במשוח מלחמה, משא"כ בפר שאינו רק בכה"ג אחד וכיון שנתהוה בו מום קבוע, דחייב האחר שמינוהו תחתיו בפר, פטור הוא]: וכן נשיא שחטא שחטא בדבר שחייב עליו שעיר: ואחר כך עבר מגדולתו שהעבירוהו מלהיות מלך קודם שהביא השעיר. וכגון שנצטרע שאז עובר ממילא ממלכותו [כש"ס ד"י ע"א]. [ונ"ל דה"ה במרדו בו רוב ישראל והעבירוהו. דהרי אפילו דהמע"ה בשעת מרידת אבשלום היה דינו כהדיוט כלקמן סי' ז'. ודלא כרבינו בלחם שמים]: כהן משיח מביא פר דהרי אפילו חטא אחר שהעבירוהו, מביא פר [כמ"ב]. רק איידי נשיא נקט נמי הכה"ג הכא: כהן משיח מביא פר ואע"ג דכשהעבירוהו אסור לעשות שום עבודה בביהמ"ק, בין בבגדי כהן הגדול או בבגדי כהן הדיוט, ורק בדיעבד כשר כשעבד בבגדי כה"ג [כמגילה ד"ט ב', ורמב"ם פ"א מיו"כ]. אפ"ה לענין חטא, בקדושתו הוא עומד: והנשיא כהדיוט ואפילו דוד המלך ע"ה שנתמנה על פי ה', ובאותן ו' חדשים של מרידת אבשלום, עדיין לא מחל המלכות, וחזרה לו, עכ"פ מדמרדו בו רוב ישראל, אם חטא בזמן המרידה, היה מביא כשבה או שעירה כהדיוט [ירושלמי ר"ה ד"א ב']: הרי אלו כהדיוט דבנשיא כתיב, אשר נשיא יחטא, דמשמע שחטא כשהוא נשיא. וכמו כן בכה"ג כתיב, אם כהן המשיח יחטא: רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין כהדיוט: ומשנתמנו פטורין לגמרי, דלר"ש בכל קרבן אזלינן בתר חטא וידיעה. וה"ה דפליג ר"ש במ"א בחטאו והעבירום, דכשנודע להנשיא אחר כהעבירוהו, פטור לגמרי, דחטא וידיעה צריך שיהיו בזמן חיוב הקרבן: נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו ואפילו אינו מזרע בית דוד, ואפילו יש ב' מלכים בישראל, אם אין אחד מושל על חבירו, שניהן מביאין כל א' כשחטא שעיר: לא המרובה בבגדים דכשגנז יאשיהו הארון ושמן המשחה שעשה משרע"ה, שוב היה אסור לעשות שמן המשחה אחר. לפיכך מאז היה הכה"ג מתחנך לכהונה גדולה רק בלבישת ח' בגדים, ונקרא מרובה בגדים, ולא כהן משיח. ולפיכך כשחטא אינו מביא פר על שגגתו: אלא פר הבא על כל המצות דמרובה בגדים שטעה באיסור כרת ועשה כהוראתו מביא כשבה או שעירה כהדיוט [רש"י]: לכהן שעבר דבאירע פסול לכה"ג שנטמא או ראה קרי, והגיע יו"כ שנצרכים לכה"ג לעבוד עבודה, ומינו אחר תחתיו, כשחזר ראשון אח"כ והוכשר, חוזר לעבודתו, והשני אינו ראוי לעבוד לא ככה"ג ולא ככהן הדיוט. וכל מצות כהונה גדולה עליו, וכשימות הראשון, מתמנה הוא תחתיו. וכה"ג הראשון כשחזר, נקרא כהן משמש, והשני נקרא כהן שעבר: אלא פר יום הכפורים שמביא הכה"ג ביו"כ: ועשירית האיפה הן הי"ב חלות שנקראין חביתין. שמקריבין בכל יום משל כה"ג. ובמת הכה"ג ולא מינו אחר תחתיו, קרבין משל יורשים [כסוף פ"ד דמנחות]. ושניהן אינן בכהן שעבר: זה וזה שוין בעבודת יום הכפורים דעבודת יו"כ כשר בזה או בזה, רק הפר בא מהמשמש, אעפ"י שאינו משמש [ירושלמי, ותוספות מגילה ד"ט ב']: ומצווין על הבתולה דהוא אשה בבתוליה יקח מצות עשה היא שלא ישאר פנוי בלא אשה: ואינן מטמאין בקרוביהן בז' מתי מצוה שמותר לכהן הדיוט לטמא להן, ואלו הן, אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו, אבל אלו אסורים לטמא להן, ומותרים ג"כ להקריב בשעה שהן אוננים, כדכתיב ומן המקדש לא יצא: ולא פורעין ולא פורמין דבכה"ג כתיב ראשו לא יפרע, ולפיכך אסור לגדל שער, אלא בכל ע"ש בין שהוא אבל או לא, היה מגלח ראשו, באופן שיהיו כל השערות אחר הגלוח, שוין בגובה, שיהיה ראש שער התחתון בשפוע של ראש, נגד עיקר של שער העליון [כנדרים דנ"א א']. וכן אסור לקרוע בגדיו כשאר כל אדם אפילו על מתו, שנאמר בגדיו לא יפרום: ומחזירין את הרוצח אם מת אחד מהן, כל רוצח בשוגג חוזר ע"י מיתת א' מהן מעיר מקלטו: וההדיוט מלמעלה דכשמת לו אחד מז' מתים הנ"ל שחייב לקרוע, כהן הדיוט מותר לקרוע שפה העליונה של בגדיו, שסביב לצוארו, סמוך לכתף. אבל כה"ג קורע רק שפה התחתונה של בגדו, סמוך לרגליו. דהא דכתיב בגדיו לא יפרום, היינו שאינו פורם כשאר כל אדם: כהן גדול מקריב אונן ביום המיתה אפילו לאחר קבורה, הוא אונן דאורייתא. אבל אנינות לילה שלאחר יום מיתה, וכ"כ הימים שנשתהה בין מיתה לקבורה, הו"ל אונן מדרבנן, אבל לילה שאחר יום קבורה שאינו יום מיתה, שרי לגמרי [רמב"ם פ"ב מביאת מקדש]: קודם את חבירו כעולת הבוקר שמקריבו קודם לשאר קרבנות צבור, מדהוא תדיר בכל יום: קודם את חבירו כדאשכחן בכהן דקדם בכל דבר של כבוד או של רווח, לכל שאר ישראל, משום דמקודש ממנו: פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו דכיון דמשיח מכפר על העדה, עדיף שיתכפר תחלה המכפר, ואח"כ יכפר המתכפר ע"י אחרים. וכן ביו"כ כתיב, וכפר בעדו ובעד ביתו, ואח"כ בעד כל ישראל: להחיות כששניהן עומדין להציל ממות, מציל תחלה האיש. אבל להאכיל, אשה קודמת [י"ד רנ"א ס"ח]: ולהשיב אבדה וטעמא, משום דאיש מקודש טפי, מדחייב גם במצות עשה שהזמן גרמא: לכסות דאשה בשתה מרובה כשתלך ערום. וכמו כן כשצריכה לאכול, בשתה מרובה כשתחזור על הפתחים, ואפילו כשמחזרת השתא על הפתחים, היא קדמה לאיש, דבשתה מרובה כשתמתין עד אחר שיתנו לאיש [ש"ך שם]: ולהוציאה מבית השבי שלא יאנסוה לזנות: בזמן ששניהם עומדים לקלקלה לזנות, כגון איש למשכב זכור: האיש קודם לאשה דאשה שדרכה בכך, אין לה כל כך בושת עי"ז כאיש: כהן קודם ללוי לכל דבר של רווח או של כבוד: ישראל לממזר לאו דוקא לממזר, אלא אפילו לחלל, ישראל קדים. דישראל מיוחס טפי, דהרי בת חלל פסולה לכהונה [וכן כ' הרמב"ם פ"ח ממתנת עניים, וסיים דחלל קודם לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר, שהממזר ודאי פסול, והאחריס ספק]: וממזר לנתין הן הגבעונים שהטעו את יהושע. שנקראו נתינים, ע"ש שנתנן יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים. וזרעם פסול לקהל, לרמב"ם [פי"ב מא"ב] מדרבנן, ולרמב"ן ורשב"א ותוס' ריש אלו נערות, אפילו כשנתגיירו אסורים בחיתון מדאורייתא, ורק בנים שנולדו להן אחר שנתגיירו, אסורים מדרבנן [עי' אה"ע סי' ד']. ולהכי ממזר קדים להם, דאפילו ממזרת שילדה בן מנכרי ועבד, עכ"פ יש בהבן קצת מזרע ישראל משא"כ גר [אבל ישראלית אפילו נשואה שנבעלה מנכרי, אין הולד ממזר, רק פגום לכהונה [כאה"ע ד' סי"ט]: ונתין לגר דנתין היה הורתו ולידתו בקדושה, משא"כ גר: וגר לעבד משוחרר דעבד הוא מזרע כנען, דכתיב גביה ארור כנען, משא"כ גר. וכהן גדול עם הארץ בבית שני היו ממנין לפעמים כה"ג עם הארץ, ע"י ממון שנתן למלכות, ונתמנו בעל כרחן של צבור [כיבמות דס"א א'. ועי' תוס' ב"ב דכ"א א']. ולכה"ג כזה ממזר תלמיד חכם קודם, דכתיב יקרה היא מפנינים, ר"ל יקרה היא התורה מכה"ג שאין לו חשיבות אחר רק שנכנס לפני ולפנים. ועכשו נוהגין שאפילו כהן ע"ה קדים לת"ח, לענין לקרותו לתורה תחלה [א"ח קל"ה ס"ד]. וג"ל עוד מדנקט רק ממזר, משמע דהא נתין גר ועבד אף שהן (לבד) ת"ח, כה"ג קדים להו, מדהוא (לבד) זרע ישראל:
מלכת שלמה
כהן משיח שחטא וכו' עד סוף סימן ד' ביד פט"ו דהלכות שגגות סי' ו' עד סוף הפרק:
כהן משיח מביא פר. ואפילו חטא לאחר שהעבירוהו כך צ"ל בפירוש רעז"ל:
ונשיא מביא שעיר דכתיב חטאתו אשר חטא כך צ"ל בפירוש רעז"ל. וליתיה להאי ילפותא בתלמודא אלא שהרמב"ם ז"ל הביאה. ובגמ' בעיא מנא ה"מ דאמרינן בסיפא דכהן משיח שעבר ואח"כ חטא דמביא פר ומשני דת"ר והקריב על חטאתו מלמד שמביא חטאתו משעבר אבל בנשיא כתיב אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין אבל כשהוא הדיוט אינו מביא אלא כהדיוט:
