יכין אם יש עמה דם טמאה נדה: טהורה ואפי' דם בחתיכה. דם חתיכה הוא ולא ממקור: טמאה ס"ל א"א לפתיחת קבר בלא דם מעט ונאבד: כמין שערה שער: כמין יבחושים יתושים: תטיל למים וישהו כ"ד שעות בפושרין: טהורה דמדמעוטין נינהו אפי' ר"י מודה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם: שקצים ורמשים שקצים היינו מה שפרה ורבה. ורמש אינו פרה ורבה. רב"א: ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה ר"ל שניהן לחומרא. דיולדת זכר יש לה ז' ימי טומ' ול"ג ימי טוהר. ולנקיבה י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טוהר וזו מספק יש לה י"ד ימי טומאה ורק ל"ג ימי טוהר: אינו ולד צורת פנים כשל אדם כ"ע לא פליגי דבעינן. כי פליגי בשעורא. לר"מ כולה פנים בעינן לכל הפחות. ולרבנן בעין א' כאדם סגי: המפלת שפיר חתיכה וי"א שפופרת של ביצה: מלא גנונים כתולעים: אינה חוששת לולד דבאין דם טהורה לגמרי: ואם היה מרוקם כצורת ולד גופו כעדש' ב' עיניו כב' טיפי זבוב מרוחקות זמ"ז. ב' נחיריו כב' טיפי זבוב מקורבי'. ופיו כשערה. וידים ורגלים אין לו: המפלת סנדל חתיכה כסנדל. והוא ולד שנתקלקל: או שליא קרום שהולד מונח בו: רבי שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא ובטל ברוב בדם לידה: תשב לנקבה בלבד כיון דנקיבה וודאי הכא. הרי ימי טהרה וטומאה דזכר מובלעים בהנך דנקיבה: יצא ולד דעלמא: מחותך או מסורס שיצא שלם אבל דרך רגליו: עד שיצא רוב ראשו דאז ראשו כרובו ואפי' מחותך: משיצא פדחתו מצח: המפלת ואין ידוע מה הוא אם זכר או נקיבה: ולנדה דאין לה ימי טוהר כנדה וטמאה י"ד יום אפי' נקיים ואסורה למקדש ולקודש עד סוף פ' כיולדת נקיבה. וצריכה טבילה לסוף מ' כזכר ולסוף פ' כנקיבה. למ"ד טבילה בזמנה מצוה. ודוקא בלא הוחזקה מעוברת דאל"כ רוב נשים ולד מעליא ילדן: המפלת ליום ארבעים לטבילתה: תשב לזכר שבעה ימי טומאה אפי' היא לידה יבשתא: ולנדה דאין לה ימי טוהר: זה וזה לארבעים ואחד חכמים כת"ק. רק תנא קמשמע לן אף על גב דמסתברא כר"י מדימי טהרה וטומאה כפול בנקיבה. הכי נמי יצירתו כפול. אפילו הכי קיימא לן כת"ק. להכי חזר ושנאה בלשון רבים:

מלכת שלמה המפלת חתיכה וכו'. ופי' חתיכה בלא צורה. ובגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל לא טימא ר' יהודה אלא בחתיכה של ר' מיני דמים דקסבר היא גופה דם וטמאה נדה אבל של שאר מיני דמים טהורה ור' יוחנן אמר של ד' מיני דמים ד"ה טמאה ושל שאר דמים ד"ה טהורה לא נחלקו אלא כשהפילה ואינה יודעת מה הפילה שאבדה החתיכה קודם שבאת לפנינו ר' יהודה סבר זיל בתר רוב חתיכות ורוב חתיכות של ד' מיני דמים הם ורבנן סברי לא אמרי' רוב חתיכות של ד' מיני דמים הן והא דאמר ר' יוחנן שם פ' כל היד בשלשה מקומות הלכו בהן חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי חד מקור דתנן בפירקין דלעיל נמצא בפרוזדור ספקו טמא לפי שחזקתו מן המקור אלמא כיון דרוב דמים התם שכיחי מחזקינן ליה מן המקור והוי טומאה ודאית לשרוף עליהם את התרומה ואידך שליא דתנן לקמן בפירקין שליא בבית הבית טמא לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד ושורפין עליה את התרומה אלמא כיון דרוב שליות אינם בלא ולד מחזקינן לה בטומאה ודאית ואידך דתניא המפלת יד חתוכה או רגל חתוכה פי' מחותכת בצורתה בחיתוך אצבעות אמו טמאה לידה ואין חוששין שמא מגוף אטום באת הואיל ורוב נשים לאו גוף אטום ילדן והיינו כודאי מדיהבינן לה ימי טוהר ככל אשה יולדת ולד מעליא. מפרש התם בגמ' דהאי מנינא דבשלשה מקומות דקאמר ר' יוחנן דהלכו בהן אחר הרוב ותו לא אתא למעוטי הא רובא דר' יהודה דלר' יהודה דאזיל בתר רובא לא כודאי משוי ליה לשרוף על מגעה את התרומה וכתבו תוס' ז"ל שם וללישנא אחרינא דהמפלת דא"ר יוחנן טעמא דר' יהודה דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ולא משום רוב ה"מ למיפרך למעוטי מאי. ועי' בדף כ"ב ע"ב כי משם משמע לע"ד קצת דר' יוחנן גרסינן הכא בגמ' כמו שכתבו תוס' ז"ל ולא כמו שכתוב בדפוס רב נחמן בר יצחק או בלישנא אחרינא רב יהודה: בפי' ר"ע ז"ל ואפי' נמצא דם בתוך החתיכה טהורה. אמר המלקט דלא כסומכוס משום ר"מ ודלא כר"ש בן מנסיא שהיה אומר כדבריו דקורעה ואם יש בתוכ' אע"פ שאינה אגור טמאה ואם לאו טהורה דס"ל כרבנן דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ועדיפא מדרבנן להחמיר יותר דרבנן ס"ל עמה דם טמאה אבל בתוכה טהורה וסומכוס ס"ל דאפי' אם אין עמה דם הואיל ויש בתוכה אמו טמאה נדה. ובגמ' בדף כ"ה אמר רבי דר' יוסי נמי ס"ל כסומכוס ור' אחא פליג ומחמיר טפי מסומכוס דלא בעי דם ממש בתוכה אלא אפי' אם תוכה מאדים טמאה ור"ש בן יוחי מקל מר' אחא וגם מסומכוס וס"ל דדוקא אם יש דם אגור בתוכה טמאה ואם לאו טהורה ומחמיר טפי מת"ק דמתני':