יכין לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלם לחלק ותטול חלק במע"ש בשכר הבאתו דהו"ל כפורע חובו ממע"ש דהוא מחוייב להביאו: אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלם דאין זה שכר הבאתו רק מזמינו לאכול: אבל נותנים זה לזה מתנת חנם תמוה דכבר תנא ליה בפ"א מ"א ונ"ל דבפ"א מיירי רק בירושלים התם הו"ל מתנה כמכר דאי לאו דעביד ליה נייח נפשה מקמי הכי לא הוי יהיב לי' מתנה והו"ל כפורע חובו ממעשר שני משא"כ הכא שהוא חוץ לירושלים אדרבה איהו עביד לנותן טבותא בטרחת העלאה סד"א מותר במתנה דאין המתנה שכר ההבאה אלא ההבאה כדי שיאכל [וראי' לדברי בפ"ד מ"ג ומ"ה] וקמ"ל נמי אף דאח"כ בירוש' חוזר המביא לחזור להזמינו אמע"ש אפ"ה שרי ומש"ה נקט זל"ז דמשמע דשניהן נותנין וקמ"ל דלא הוה כהערמ': מפני שהוא ממעט באכילתו דתרומה אסור לזר ולטבו"י. וכ"כ ממעט עי"ז אכילת התרומה דמותרת לאונן ומותר גם להוציאה מירושלים ולאכול בחוץ והשתא כשקנה אותה במעות מע"ש אסור בשניהן: ורבי שמעון מתיר דס"ל מותר להביא קדשים לבית הפסול: אמר להם רבי שמעון מה אם היקל בזבחי שלמים דזה עיקר מצות מע"ש לקנות עבורו שלמים: אמרו לו מה אם היקל בזבחי שלמים שהן מותרים לזרים דאע"ג דאימורין וחזה ושוק אסור לזרים הרי רוב הבשר מותר לזרים ולא גרעו אימורים מעור וקנקן [ועיין פ"א מ"ג]: מי שהיו לו מעות מע"ש: בירושלים וצריך לו לקנות דברים שאינן אכילה שתיה וסיכה: ולחברו פירות חולין וחבירו מתרצה להיטיב עמו בדבר שאין לו הפסד. וכ"ש בשיש לעצמו פירות שרשאי לעשות כן וכמבואר במ"ד [ופ"ד מ"ח] אלא נקט פירות של חברו משום סיפא דבע"ה לא יעשה כן: נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה כמע"ש: ולא יאמר כן לעם הארץ דחשוד לאכול מעשר שני בטומאה: אלא בדמאי שהמעות ממעשר שני דמאי דרוב ע"ה מעשרים הם ונמצא שיש כאן ס"ס שמא מעות הללו אינן מעשר דכבר עישר הע"ה ושמא זה הע"ה שחיללן על מעותיו יאכל פירותיו בטהרה: במדינה חוץ לירושלים והוא צריך להמעות וחבירו רוצה להיטיב עמו: אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם דאף דפירות אינן נפדין בירושלים מעות מתחלל שם: ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם ר"ל הן עצמן דלא עדיף מלוקח מזיד [פ"א מ"ה] דיעלו ויאכלו במקום: נכנסות לירושלם ויוצאות דמעות אין נקלט במחיצות: רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין ודוקא כדי לטחנן ולאפותן בזול ולהחזירן אחר כך: פירות שנגמרה מלאכתן למעשר כפ"ק דמעשר והן עדיין טבל למעשר: ועברו בתוך ירושלים בעודן טבל: יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים דמתנות שלא הורמו כהורמו דמי: ושלא נגמרה מלאכתן כגון סלי ענבים שהעבירן בירושלים להביאן לגת שהי' חוץ לירושלים בצד אחר מהעיר: וסלי תאנים למוקצה ר"ל למקום שמתיבשין שם. אבל סלי פירות לאכילה הו"ל נגמרה מלאכתן: ובה"א יפדה ויאכל בבל מקום דכיון דקליטת מחיצות מדרבנן ס"ל דל"א גבי' דלא הורמו כהורמו דמיין: והדמאי טבל של דמאי אף שנגמ"ל. אבל מעשר של דמאי כבר קלטוהו מחיצה ואסור להוציאו [רמב"ם פ"ב ממעש"נ הל"ט וי"א]: נכנס ויוצא ונפדה אפילו לת"ק: אילן שהוא עומר בפנים מן חומות ירושלים: מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ דרק תוך החומה אכיל מע"ש. ואף דבפ"ג דמעשר סי' ע"ג לא תני הכי התם ר"י והכא רבנן [כמכות די"ב ב']. ונ"ל דמדלא קאמר כפשוטו לא יאכלנו אלא לפנים מהחומה ש"מ דהכ' מיירי ביושב על האילן ואוכל שאין שם מחיצת החומה: בתי הבדים לעצור השמן והיו בנויין בחומת ירושלים: ב"ש אומרים הכל כלפנים אוכלים שם קדשים קלים ומע"ש ואין פודין שם מע"ש להוציאו. מיהו בתוספתא קאמר דלב"ש רק לחומרא קאמר כלפנים דהיינו שלא יפדנו ולא יוציאו משם. אבל אסור לאכלו שם: מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ולא מחלקינן לאין פתוח [כמשנה ה'] דהכא כך התנו בשעת בנין החומה שלא נשגיח בפתח. ולרמב"ם [פ"ב ממעש"נ] יש פי' אחר. ואינו מסכים לגרס' שלפנינו. א"נ דלרמב"ם משנתינו מיירי בפתוחות לזה ולזה: הלשכות חדרים: בנויות בקודש בחומת העזרה: ופתוחות לחול להר הבית: תוכן חול וגגותיהן קודש לשחיטת ק"ק ולאכילת ק"ק ולהתחייב בנכנס שם בטומאה. והוא ששוה הגג לקרקע העזרה כגון שהיה הלשכ' בנוי בשפוע ההר דאל"כ קיי"ל גגות ועליות לא נתקדשו: תוכן קודש וגגותיהן חול אף שהגג שוה לקרקע העזרה: בין שנטמא באב הטומאה כמת ושרץ וכדומה ואפי' בנטמא במה שנגע בהן: בין שנטמא בוולד הטומאה לאו בולד טומאה דאו' רק ר"ל בולד הטומאה דרבנן כגון שנגע בכלי שנטמא במשקין דדוקא בולד בכה"ג מודו ב"ה: בין בחוץ ר"ל שנטמא בחוץ ואח"כ הכניסו: בית שמאי אומרים יפדה ויאכל הכל בפנים ר"ל הפירות והפדיון דמע"ש שנטמא נפד' אפי' בירושלים ואעפ"כ נאכל רק בפנים שלא יאמרו ראינו מע"ש יוצא מירושלים ולא חיישי' שיאמרו ראינו מע"ש נפדה בירושלים דאין קול לפדיי' ויש קול ליוצא: חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ דבכה"ג הו"ל תרתי לריעות' ואין מחיצה קולטתו ולהכי בכה"ג יפדה ורשאי לאכלו גם בחוץ: בפנים ס"ל דוקא בתרתי למעליותא מחיצה קולטתו שנטמא רק בולד הטומאה שמד"ס וכבר נכנס. מיהו דוקא בהכניסו ע"מ שלא יקלטוהו מחיצות דאל"כ אפילו בנטמא בולד בחוץ מחיצה קולטתו כשהכניס.. [ועיין שקלים פ"ח מ"ד ומ"ו דפליגי בכה"ג בדומה לזה]: הלקוח בכסף מע"ש שנטמא בין בפנים ובין בחוץ: אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום ר"ל נפדה אפילו כשהוא טהור אם הוא חוץ לירושלים: תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום כפ"א מ"ח דאמרינן במזיד יעלה ויאכל במקום: יקבר על ידי עורו עם עורו דאין פודין קדשים לאכול לכלבים וכד יין סתום שקנה במע"ש ונשפך פודהו: רבי שמעון אומר יפדה דס"ל פודין קדשים להאכילן לכלבים: לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה ובכה"ג מודה ר' יהודה דפליג במשנה י' דהכא שאני מדהיה יכול להוציאו כשהי' חי משא"כ בפירות: ר' יוסי אומר יקבר ס"ל דדינו כפרי לקוח ממע"ש: לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות ופליגי רבי יהודה וחכמים כבמשנה י': המשאיל קנקנין למעשר שני ר"ל שהשאיל קנקנים שלו למע"ש שלו שחוץ לירושלים: אף על פי שגפן סתמן: לא קנה מעשר ואין צריך לפדות רק היין: זלף לתוכן סתם ר"ל אם שפך לתוך הקנקנים יין טבל [כך משמע בירוש' ודלא כרתוי"ט]: עד שלא גפן ר"ל אם קרא שם למעשר שני בקנקנים עד שלא סתמן: לא קנה מעשר דלא הקדיש למעשר רק היין: משגפן קנה מעשר אילה"ק מ"ש רישא מ"ש סיפא נ"ל דדוקא בקרא שם ליין שבקנקנים סתומים דמי טפי לקונה קנקנים סתומים בירושלים [כפ"א מ"ד]. ומפני שדרך להפריש מבור פתוח כהפרשת תרומה הו"ל כדרך למכור פתוחות פ"א מ"ד דלא הו"ל הקנקן טפל ליין ה"נ בגבולין אין הקנקן טפל ליין וצריך לפדות אח"כ גם הקנקן. ואין לחלק ולומר בשלמא התם בפ"א נתן מעות מע"ש בעד הקנקן. לפיכך כשלא בטל הקנקן לגבי היין צריך למכור הקנקן ולאכול בעד מעותיו של קנקן מאכל בתורת מע"ש. משא"כ הכא איך יחול על הקנקן שם מע"ש. והרי לא נקנה בכסף מע"ש י"ל כיון דא"א להפריש יין בלי הקנקן מה לי שקנהו לקנקן ומה לי שהוקדש בהפרשה. משא"כ ברישא שהיה כבר על היין שם מע"ש קודם שמילאוהו לא דמי לקנקן שקונה בירושלים במע"ש. וכי כל כלי שישפוך לתוכו מע"ש יוקדש גם הכלי בקדושת מע"ש: עד שלא גפן עולות באחד ומאה בנתערב קנקן תרומה בק' חולין: ומשגפן מקדשות ככל שהן דמדחשיב לא בטל אפי' באלף וימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מאחד שנוטל הכהן בחנם: עד שלא גפן תורם מאחת על הכל וחשיב מוקף: בש"א מפתח ומערה לגת לפע"ד קאי אזלף לתוכו סתם שמחלק בו במי"ב בין גפן ללא גפן רק אגב גררא נקט כל הנהו גוונא דמחלק גבייהו ג"כ בין גפן ללא גפן והשתא הדר לקמייתא דהא דבגפן קנה מעשר פליגי ב"ש וב"ה דלב"ש ברצה לקרא שם אחר שגפן ולא יהיו הקנקנים נקנים למעשר צריך לערות לגת קודם שיקרא שם כיון שכבר גפן וכבר היו ראויין שיהיו נקנין למעשר להכי צריך מעשה רבה שיתבטל מעשה ההגפה ולב"ה סגי בפתיחה. כמעיקרא [ולפע"ד זה דעת ריב"ל בירושלמי דקא' על הראשונה הושבה יע"ש]: במה דברים אמורים דלב"ה בפתיחה סגי: במקום שדרכן למכור סתומות ר"ל עם הכלי דמשום דכשמוכר עם הכלי מוכרן סתומין שפיר גלי דעתי' בפתיחה שאינו רוצה להחליט הכלי למעשר: אבל במקום שדרכן למכור פתוחות ר"ל שאין דרך למכור הכל. דשם אין הפתיחה הוכחה שאין רוצה להחליט הכלי. דהרי במקום זה בין כך וכך אין דרך למכור הכלי עם היין. ולהכי לא נתבטל בפתיחה סתימתו דמעיקרא. ודמיא מתניתי' לפ"א מ"ג דבדרכן למכור סתומות וקנה פתוחות אין הקנקן טפל ליין ובדרכן בפתוחות אפילו בקנה סתומות אין הקנקן טפל: לא יצא קנקן לחולין גם לב"ה עד שיערה לגת קודם שיקרא שם: אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה נ"ל דר"ל דמדמותר למכור מע"ש בשדעתו להתפיס המעות בקדושת מעשר [כפ"ד מ"ו ור"ב שם] וזה שהיה לו טבל בקנקנים סתומות פתחן קודם שקרא שם משום שרוצה להחמיר ע"ע למכור המע"ש אח"כ במדה שלא יתאנה המע"ש: יצא קנקן לחולין ר"ל דבכה"ג בפתיחה לחודה סגי. אפי' בדרך למכור פתוחות מדפתחן על דעת להוריקן לגמרי: רבי שמעון אומר אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנים בירושלמי גר' חוץ מקנקנה ונ"ל דה"פ דר"ש קאי אהא דאי משגפן קרא שם קנה מעשר וקאמר ר"ש אם מתחלה כשהיה יין של טבל בחבית אמר לחבירו חבית זו מכור לך חוץ מקנקן מעשר שאקח ממנה. [ומיירי בשמוכר לחבר לצורך דאל"כ הרי אסור למכור טבל כדמאי פ"ה מ"ח]. אע"פ שאח"כ מילא להקנקן מהחבי' וקרא שם אחר שגף הקנקן אפ"ה יצא קנקן לחולין משום דבשעה שמילא הקנקן לא היה כדי למלאות המע"ש בו לחוד ושיהיה הקנקן טפל ליין רק גם משום תנאי שהי' לו עם חבירו ליקח רק מדת קנקן א' מהחבית ובכה"ג לא נתבטל הקנקן ליין:

מלכת שלמה לא יאמר אדם וכו'. לחלק בנקודת סגול גרסי' החי"ת והלמ"ד וכדפי' ר"ע ז"ל. ופי' הרמב"ם ז"ל שאין שנוי בענין אלא נקיות לשון דבין שיאמר שנאכלם שיורה שהוא יתן לו חלק מהם ובין שיאמר לחלק שיורה שהוא יתן לו חלק אבל ברחו מאמרם לחלק מפני שיהיה כמי שנתן פירות מעשר שני שכר למי שהעלם וזה אסור לפי שהוא בעצמו חייב להגיעם שם ע"כ. ובירוש' קאמר שהוא מהלכות של עמעום כלומר שאין לו טעם. ועיין במה שכתבתי בפ"ח דשביעית סימן ד': וְשנשתם בירושלם. גרסינן: אבל נותנין זה לזה מתנת חנם. קשה לע"ד דהכא שייך למיתני או נותנין זה לזה מתנת חנם דכיון דתנא חד גוונא להתרא שייך למיתני או דהוא נמי גוונא אחרינא להתרא ונלע"ד דבקושיא אחריתי יתורצו שתיהן והוא דהכא שייך למיתני או נותן לו מתנת חנם אלא על כרחנו צריכין אנו לומר דאשגרת לישנא דתנא לעיל רפ"ק נקט נמי הכא: