יכין המוכר את הבית לא מכר היציע חדר שבעובי הכותל: ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו ר"ל אף שהיציע פתוח להבית. מיהו באין היציע רחב ד' אמות, אף שאינו פתוח לבית הוה כבית [רי"ד]: ולא את החדר שלפנים ממנו אף שפתוח להבית. ואף דכ"ש הוא מיציע. קא משמע לן חדר, אף שמצר לו מצרים חוץ להחדר. וי"א דחדר דינו כיציע לענין רוחב ד' אמות [שם]: בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים והגג רחב ד' אמות. אבל עלייה שפתוח לבית, הוה כבית [שם]: רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח מבית להגג: אינו מכור ולא קיי"ל כן: ולא את הדות בור בחפירה, ודות בנוי כעין בור ע"ג קרקע [עי' פירושינו ר"ה פ"ג סי' ל'], ושניהן עשויין לכנס שם מים, ואין שייכים לבית אפילו הם תוך הבית: אף על פי שכתב לו עומקא ורומא והרי הבור הוא בכלל עמקא ודות *) בכלל רומא: וצריך ליקח לו דרך המוכר צריך ליקח לו דרך להבור והדות מהלוקח, דמוכר בעין יפה מוכר, כדי להרבות דמי המקח. [אבל באמת הוא עצב שהוכרח למכור [כברכות ד"ה א']. גם בל"ז נ"ל דאין קושי' מהך אגדה [ומב"מ דנ"א א'], דדוקא במוכר מה שצריך לעצמו, כלקח טוב נתתי לכם, הוא עצב, אבל מוכר בית. מסתמא א"צ לו, וכל הסוחרים ששים ושמחים כשירבו להן קונים]: וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך וקיי"ל כר"ע [שם]: שאינו צריך ליקח לו דרך דתנאי שלא לצורך הי' ולאטפויי דרך קאתי: מכרן לאחר שמכר הבור והדות ושייר הבית לעצמו: רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך דמוכר בעין יפה מוכר: מכר את הדלת שקבוע בבית בצירים: אבל לא את המפתח [שליססעל], אפילו קבוע בדלת: מכר את המכתשת הקבועה שמחובר בקרקע בטיט: מכר את האיצטרובל כך נקרא בל"י הכן [געשטעלל] בל"א, שמעמידין עליו הרחיים וקבוע בו ב' האבני רחיים, ולהכי מכורים עמו: אבל לא את הקלת אפרכסת, [מיהלען טריכטער] בל"א, שמקבל התבואה לטחון, וי"א שמקבל הקמח הנטחן: ולא את התנור ולא את הכירים שאינן קבועין בארץ. הרי כולן מכורין אבל לא הנך דמשנה א' וב' [שם]: ומערות שפתוחין לחצר או להבתים: אבל לא את המטלטלין כלים ומאכלים המתטלטלין בחצר שאינן קבועין: הרי כולן מכורין חוץ ממאכלים שבתוכן: בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד לעצור השמן שהיו רגילין לעשותו בחצר, מדהיו צריכין ליתן הזיתים במעטן קודם שיכבשום בבית הבד, והמעטן היה עומד בחצר, אבל הגת שהיו דורכין בו הענבים מיד שנקטפו, להכי העמידו הגת בהשדה סמוך להכרם, להכי נקט תנא גת גבי שדה לקמן במ"ט: רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר דאפילו הבתים לא מכר, רק רווח הפנוי שבחצר: מכר את הים הוא עריבה של אבן שטוחנים בה הזיתים: ואת הממל האבן העליון שטוחנין עמו: ואת הבתולות ב' עמודים מבתולות שקמה, שעומדין א' מכאן וא' מכאן לגת, ובכל א' חור זה כנגד זה, שבהן תחובין בריחים, ועל הבריחים מונח הקורה שכובשין בה הזיתים. אבל לא מכר את העכירין נסרין שמשימין על הזיתים ממש תחת הקורה הנ"ל, לכבוש השמן: ואת הגלגל [שרויבע], שכשיסבבוה יכבידו הקורה הנ"ל על הנסרין לכבוש הזיתים: ואת הקורה שכובשין בה הנסרים על הזיתים: מכר את הקורה ואין הלכה כר"א: לא מכר את הנסרים דפין שמניחין עליהן הבגדים: ואת הספסלים שיושבין עליהן במרחץ להזיע: ואת הוילאות שמתנגבין בהן: בין כך וכין כך לא מכר לא את המגורות של מים כלים גדולים שכונסין בהן מים צוננים הנצרכים במרחץ: ולא את אוצרות של עצים לחמם המרחץ: בית הבדין ובית השלחין גנות ופרדסים ונקראו בית השלחין מדרגיל להשקותן [עי' ריש מ"ק]* וכמ"ד והשקית ברגליך כגן הירק ומדצריך להשקותן תמיד, ורגיל לעשותן אחורי ביתו תוך העיר, לפיכך נכללו בכלל העיר, מה שאין כן בית הבעל בכלל שאר שדות העיר נחשבים שהן חוץ לעיר ואפילו הן תוך העיר: המוכר את העיר מכר אה הסנטר כך נקרא בלשון יון שומר העיר [וועכטער] בל"א: שהם לצורכה הסדורות לגדר סביב לה: שהם לצורכו לסמוך בהן הגפנים והיינו כשמכר לו כרם*): ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע אף שהגיע להקצר [רט"ו]: ואת מחיצת הקנים קנים שגדלים בשדה, הרבה מקלח א': שהיא פחותה מבית רובע שמקום גדילת הקנים אינה בית רובע הקב, דהיינו שאינה עשרה אמות וחומש מרובע: ואת השומרה סוכת השומר: שאינה עשויה בטיט גירס' ר"ח העשוייה בטיט בכותליה, אף שאינה מחוברת בקרקע, והכי קיי"ל [שם]: ואת החרוב [באקסהארנבוים]. שאינו מורכב שעדיין בחור ורך: ואת בתולת השקמה עץ תאנה יערי, שעדיין הוא בבחרותו, שאז יניחוהו לגדל בגובה, דבזקנותו קוצצין כל שנה ראשו וענפיו, כדי שיתרבה כת גדולו בעביו, ונקראו אז סדן השקמה: אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה אף שהוכן לכך: ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע אף שצריכה עדיין להתייבש בשדה: ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט לגי' ר"ח הנ"ל גרסי' הכא אינה עשוייה בטיט: וצריך ליקח לו דרך מוכר מלוקח כדי לילך אצל אלו מטעם שבסימן ט': אבל בנותן מתנה נותן את כולם וכן כל הנך דאמרינן לעיל שאינן בכלל שדה, כסדן ושקמה, ובור ודות וכדומה, דבמתנה לכ"ע נותן בעין יפה נותן, ודוקא כל מה שבתוכה [שם ו']: זכו בכולם אפילו בור ודות ושובך שבשדה: המחזיק בנכסי הגר שמת בלי יורש שנכסיו הפקר: הקדיש את כולם דמקדיש בעין יפה מקדיש: ואת סדן השקמה ס"ל מקדיש בעין רעה מקדיש, ואפילו חרוב אף שיונק מקרקע הקדש, לא הקדישו, רק לדבריהן דרבנן קאמר דאפילו לדידהו לא הקדיש עם השדה רק החרוב והשקמה, שיונקין משדה הקדש, ולא מילי אחרינהו שבמשנה ח':

מלכת שלמה המוכר את הבית וכו' עד סוף סי' ו' פכ"ה דהלכות מכירה. ובטור ח"מ סימן רי"ד: לא מכר את היציע הפירוש שפירש רעז"ל ביציע הוא מה שפירש רב יוסף והלכתא כותיה אבל איכא מאן דפירש בגמרא דהיינו אפתא פי' רב אלפס ז"ל כגון עליה שעושין אותה ע"ג בית ואין לה פתח מבחוץ אלא עושין לו ארובה במעזיבה שע"ג הבית שהיא קרקעיתה של אותה עליה וממנו נכנס ויוצא וזהו פתחה מ"ד אפתא לא מזדבנא כל שכן ברקא חלילא דהיינו מה שפירש רעז"ל ומ"ד ברקא חלילא הוא יציע דמתני' אבל אפתא ס"ל דמזדבנא בהדי בית אפילו בסתם כיון שהוא תשמיש גדול לבית אבל ברקא חלילא אין משתמשין בו להניח שם חפצים אלא לנוי הוא עשוי ולהקר שם: ולא את החדר שלפנים ממנו ובגמרא פריך השתא יציע שתשמישו שוה לגמרי לשל בית אמרת לא מיזדבן להדי בית. חדר העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל בית לא כ"ש ואמאי איצטריך ומשני לא צריכא למיתני לא מכר את החדר אלא היכא דמצר לו מוכר ללוקח בשטר מכירה מצרים חיצונים שחוץ לחדר דסד"א מכר את החדר שהרי בתוך המצרים הוא קמ"ל מתניתין דלא מכר אלא בית והאי דמצר חוץ לחדר וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים הרחיב לו שלא ידע לפרש ולומר חדר שלי היא ממערבו של בית דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר והלכך כתב מצרים הניכרים. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל לא צריכא דמצר לו מצרי אבראי יש לפרש דיציע נמי אי מצר לו מצרי בראי לא קנה וה"ק דלהכי תנא חדר לאשמועינן ממשנה יתירה דאפילו היכא שמצר לו מצרי בראי מיירי מתניתין ורישא בחד גוונא וסיפא בחד גוונא לא מוקמינן ויש לפ' דדוקא בחדר אבל ביציע אי מצר לו מצרי בראי קנה הכל ודברי רבינו בהלכות נראין כן ומדלא אוקימנא דבדלית ליה ד' אמות ש"מ דחדר נמי כל אימת דלית ביה ד' אמות לאו חדר הוא ע"כ. וכתב בנמוקי יוסף בשם הר"ר יונה ז"ל דכיון דמיתורא דמתניתין שמעינן דאע"ג דמצר לו מצרי בראי לא מכר לו את החדר ה"ה לענין עליה הבנויה חוץ לכותלי הבית דהיינו יציע דמתניתין כפי דעת רב יוסף שאע"פ שהרחיב לו מצרים החיצונים לא מיזדבן וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ. [הגה"ה וגם הרא"ש ז"ל הכי ס"ל אבל הרמב"ם ז"ל שם בפכ"ה דהלכות מכירה משמע דלא ס"ל הכי אלא דוקא גבי חדר אמרינן הכי אבל יציע דילא חשיב כ"כ אם עומד בין המצרים נמכר עמו ע"כ]. עוד כתוב בנמוקי יוסף ז"ל ולא את הגג אע"פ שאינו מקורה ומגופף מדלא פירשו בגמרא אי מיירי דוקא במקורה משמע להו דמתניתין כפשטה כן דעת הריטב"א ז"ל ודעת רבותינו ז"ל מתני' מיירי במוכר בית סתם ולא פירש לו עומקא ורומא ומש"ה לא מכר אלא את הבית לבדו משום דהני תשמיש אחר להם שאינו כתשמיש בית ממש ואפילו הגג שקרקעיתו מכסה הבית מ"מ כיון שיש לו אפילו צורת פתח שרשות אחר הוא אינו נשמע במכירת הבית כיון שלא פירש אבל פירש לו עומקא ורומא מכר את הכל חוץ מבור ודות כדתנינן לקמן. ואם מצר מצרים החיצונים נ"ל דאף הבירה מכר לו כיון שכתב לו עומקא ורומא משום דל"ד לבור ודות דלית להו תשמיש בית כלל ואי כתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום נ"ל דאפילו בור ודות במשמע וה"ה אם אמר מארעית תהומא עד רום רקיעא כדאיתא בגמרא. אמר המחבר ומיהו יש לספק בזה ונוכל לומר דעומקא ורומא לא קאי אבירה דלאו בכלל עומקא ורומא הוא והא דלא ממעטינן אלא בור ודות משום שהוא בעומק של בית והוה משמע דלמעוטי הוא דקאמר [הגהה נראה צ"ל דלאתויי או דלרבויי] והר"ר יונה ז"ל מסופק אי אהני ולא שיירית לבור ודות דאפשר דלא מהני רק לבית ובירה וכיוצא באלו משום דאיכא דקרו להו לכולהו בשם חד אבל בור ודות וחדר דאית להו שם באנפי נפשייהו אע"ג דכתב ליה ולא שיירית וכו' לא משתמע דאפשר לומר דחד שם אמר ליה ולא תרי שמות ע"כ בשנוי לשון קצת. ובפ' מי שמת דף רל"ב כתוב שם בנמוקי יוסף כיון דהמוכר את הבית סתם תנן הכא דלא מכר את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים דהיינו דיוטא א"כ אם פירש ואמר בהדיא אני מוכר לך הבית חוץ מדיוטא האי לישנא יתירא הוי שיורא להוסיף להתנות שיוכל ג"כ להוציא זיזין לאויר החצר ע"כ: