יכין
השג יד בנודרר"ל מה שהעני נדון בערכין כפי השגת ידו, בתר נודר אזלינן ולא בתר נידר, וכדמפרש לקמן: והשנים בנידרדמה שיש חילוק בערכין בשנים, אזלינן בתר נידר, דילד שהעריך זקן נותן ערך זקן: והערכים בנערךר"ל החילוק שבערכין בין זכר לנקבה, אזלינן בתר נערך ולא בתר מעריך. ול"מ היה נ"ל דעורכין קרינן בחולם: והערך בזמן הערךכדמפרש לקמן, דבהעריך א"ע כשהוא ילד, וכשמשלם הוא זקן, משנם כפי חיובו בשעה שהעריך א"ע: אף בערכין כןר"ל אילו אתרמי בערכין דומיא דקרבנות, אז דינו כקרבנות, רק עני שהעריך לעשיר דקאמרת שאין דינו כקרבנות, ה"ט משום דלא דמי אהדדי, וכדמפרש: שאין העשיר חייב כלוםוהא דקאמר ערך של זה עלי, לא נתכוון רק לפי מדת שנות הנערך כך יתחייב, הלכך נידון כפי השג יד הנודר. אבל מצורע, שאמר עליו אחר, קרבנות של מצורע זה עלי, הרי המצורע חייב להביא, להכי משלם זה כפי חיוב המצורע. ואת"ל עכ"פ מה נ"מ בין דידי לדידך, הרי בין כך או כך נותן בערך כפי הנודר. להכי מסיים אבל וכו': ושמע העני ואמר מה שאמר זה עליהרי זה דמי למצורע, ולדידי נותן וכו': נותן ערך עשירואם עני הוא נותן כל מה שיש לו, והשאר נשאר חוב עליו. [וכחכמים לעיל רפ"ב]. אבל לדידך דקאמרת סתמא דאזלינן בתר הנודר, ולא מחלקת בין שהנידור מחוייב או לא, א"כ גם בכה"ג נותן ערך עני, דהיינו כפי הנודר: או עשיר והעניר"ל עני שהעריך, וקודם שהעריכו הכהן כמה יתן, נתעשר, או שהיה עשיר כשהעריך, ונתעני קודם שהעריכו הכהן: נותן ערך עשירואם הוא עני נותן כל מה שיש לו, והשאר ישאר חוב עליו שכשיהיה לו ישלם. [וקמ"ל הכא דבכה"ג אינו נכלל במאי דקאמר במשנה א' דהערך בזמן הערך, דהיינו רק לעניין זמן סך שנות המעריך גופיה, ולא לעניין זמן השגת ידו. ולהכי קאמר כזמן הערך, ולא קאמר כזמן הנדר. ואפ"ה נקט הך בבא הכא, ולא לקמן כשמפרש הערך בזמן הערך, משום דאיירי הכא בשהעריך כשהוא עני או כשהוא עשיר, להכי נקט נמי כשהעריך כשהוא עני והעשיר או איפכא]: אבל בקרבנותשל מצורע: אפילו אביו מת והניח לו רבואר"ל אפילו אם בשעה שנתחייב בקרבן היה אביו גוסס, והרי רוב גוססין למיתה, ועכשיו מת, וירש רבוא: ספינתו בים ובאו בריבואותעדיין לא באו בשעה שנתחייב. ולא מיירי שהיה הסחורה שלו, דאם כן עשיר היה. רק ר"ל שפסקו לו רבואות שכר ספינתו. והרי שכירתו אינה משתלמת רק לבסוף [כב"מ פ"ט מי"א]. ואי משום ספינתו. האי תנא ס"ל כמ"ד דמניח לו הגזבר להמעריך הדבר שמתפרנס ממנו [כפ"ו מ"ג]. ולא קיי"ל כן, דעכ"פ ספינה לא נחשבת כלי אומנת: ילדשיודע לשם מי מעריך: שהעריך את הזקןילד וזקן שנקט תנא לאו דוקא, רק ר"ל שהיה המעריך פחות בשנים מהנערך: נותן כזמן הערךנקט הנך לאשמעינן דאפילו לקולא אמרינן דאזלינן בתר זמן הערך. וכ"ש דאזלינן בכה"ג לחומרא. וכגון שהעריך פחות מבן ששים ונעשה בן ששים צריך ליתן נ' סלע: יום שלשים כלמטה ממנודבהעריך את פחות מבן ל' יום או ביום ל' שלו, אינו נותן כלום: הןר"ל ואם תאמר וכי כך הוא: אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמירדערך הפחות מששים מרובה על ערך יתר מבן ס': נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה להקלדהערך של מי שאינו עדיין בן ה' וכ' הוא פחות מערך של בן ה' וכ': בין להקל בין להחמירדדוקא לעיל דבעי למילף במה מצינו, מחלקינן בין להקל או להחמיר, משום דמה מצינו אדם דן מעצמו, ולהכי מסתבר שאין ללמוד קולא וחומרא מהדדי. אבל הכא ג"ש שאין אדם דן אותה מעצמו אם לא שמקובל הלממ"ס, וודאי אין לחלק בין קולא לחומרא: חדש ויום אחדר"ל שנת ה' וכ' וס', בכולן נחשב כלמטה ממנו, עד שיהיה הנערך, חודש ויום א' יתר על שנת ה' וכ' וס'. דיליף מפדיון בכור, דצריך ג"כ שיהיה בן ל' ויום א'. דילפינן מבכורות המדבר שכשנפדו ע"י משה, דכתיב גביה, מבן חודש ומעלה תפקדם [כבכורות פ"ח מ"ו]:
מלכת שלמה
השג יד בנודר והשנים בנידר והערכין בנערך. תימא אמאי לא ערבינהו בהדי הדדי וליתני השנים והערכין בנערך ועוד תימא אמאי לא תני זכר שהעריך את הנקבה נותן ערך נקבה ונקבה שהעריכה את הזכר נותנת ערך זכר ולא איצטריך לקמן לומר הערכין בנערך כיצד וכו' תוס' ז"ל. וקשה לע"ד וכי אין דרך תנא למיתני דרך כלל והדר מפרש ואי משום שהפירוש הוא קצר וקרוב לקצרות הכלל א"כ יקשו הם ז"ל ג"כ זו הקושיא אשנים בנידר כיצד שגם פירושה קצר ואמאי שבקו ז"ל מלאקשויי זו הקושיא אהאי רישא ואקשוה אסיפא. והרא"ש ז"ל תירץ לקושיא הראשונה שהקשו הם ז"ל די"ל משום דשנים בנידר אם ילד אם זקן היה ראוי גם השג יד תהיה בנידר אם עני אם עשיר להכי תננהו בחדא לישנא והיינו דקאמר בגמ' איידי דאמר השג יד בנודר אמר השנים בנידר עכ"ל ז"ל. בפי' רעז"ל ותנא דקרי למעריך נודר לישנא דקרא נקט דכתיב על פי אשר תשיג יד הנודר ע"כ. אמר המלקט ומהאי קרא נמי נפקא לן דהשג יד בנודר:
