יכין רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה וה"ה זב עם הטהור: במטה במטה מחגרת: כפה שבראשה ר"ל אפילו צעיף שבראש הטהורה: ישבה בספינה קטנה: כלים שבראש הנס שבספינה אפילו שבראש הנס שהן בגובה: עריבה מלאה בגדים ר"ל נדה וטהורה שנטלו עריבה וכו': בזמן שמשאן כבד טמאין אף דכבר שמעינן לה לעיל פ"ג מ"ב. קמ"ל הכא דאפילו בנשים שחלשות הן. אפילו הכי צריך משא כבד: זב שהקיש על כצוצרא נסר הבולט מעלייה: ונפל ככר של תרומה ע"י כח הקשתו נפל הככר מהכצוצר: טהור דמדכח כצוצר יפה. לא נפל מהסיטו רק מהרעדה: הקיש על המריש קורה שראשי קורות הבית מונחים עליה: על או או: המלבן רבוע של קורות קבועות בארץ או על הגג ול"נ רבוע של חלון או פתח: על הצנור מרזב: אעפ"י שהוא עשוי בחבלים מחובר לכותל בחבל ולא במסמרות. ואין כחו יפה: על התנור ועל הים תיבה קבוע ברחיים לקבל הקמח: ועל אצטרובל מושב קבוע לרחיים: ועל חמור של רחים של יד מושב לרחיים דיד: ועל סאה מדה גדולה. מחובר בקרקע: של רחים של זיתים כולן בהקיש זב עליהן ונפל ככר. טהור. דכחן יפה: ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין הוא המושב. שהמחמם המרחץ יושב עליו: על הנגר יתד שבאסקופה לסגור הדלת: על המנעול מסגר: על המשוט רודער: ועל הקלת דף של עץ שסביב אבן הרחיים: ועל סוכה ענף: שכחה רע אף שהוא על אילן וכו': טמאין דמדאין כחן יפה הקישן חשוב היסט: רבי נחמיה ור"ש מטהרין באלו אמרינן בש"ס [עירובין לה"א] בהתנדנדו בכח ראשון של זב. כעל"פ דטמאים. ובהתנדנדו ע"י כח כחו. דכעל"פ דטהורים. כי פליגי בהרעדה בלי נדנוד. שנעשה ע"י כח ראשון: או על ה' פונדיות כיסין ארוכין: לארכן ר"ל ששכב ארכו לארכן: טמאין דעל כל א' נשען רובו. פעם על זה פעם על זה: לרחבן ר"ל ששכב ארכו לרחבן: טהורין דאמ"ט להיות משכו"מ רק ע"י רובו. ואל"כ אינו רק ראשון. מדעכ"פ נגעו בזב: ישן לרחבן: ספק שנתהפך עליהן לארכן: טמאין ול"א כל הטומאות כשעת מציאתן כטהרות פ"ה מ"ז. י"ל דמיירי שיש קצת הוכחה שכך הוא ?שהתהלך: היה מוטל על ו' כסיות לשון רבים של כסא: אין טמא מדרס: אלא זה שתחת הגוף שרובו נשען עליו. והשאר מגע זב: רש"א אם רחוקין זה מזה טהורין ממדרס. אבל בקרובים פעמים נסמך על רגל א' וברחוקים דנסמך על שניהן יחד אזלי לטעמייהו פ"י דשבת מ"ה בלא יכול אחד להוציאו והוציאו שניהן. דלר"ש פטורים ולחכמים חייב. רב"א: עשר טליות לשון רבים של טלית: טהורין ממדרס. דאינן רק עליונו של זב דאינו רק ראשון כפתיחה סי' כ"ב: טמאין מדרס. דהו"ל תחתון של זב כפתיחה סי' כ"ג: ר' שמעון אומר ביחידי בהיה בכף שנייה שכרעה רק כלי אחד הראוי למשכב: ובמרובין יש משכבות רבות בכף שנייה: שאין אחד נושא את רובו של זב. ואזלי לטעמייהו במ"ד: ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין כולן נעשין ראשון בין כרע הוא או הן כפתיחה סי' כ"ב כ"ג: ובמת ה"ה נבלה: הכל טהור בין משכב ומושב בין אוכלין ומשקין בכף ב'. בין כרע הוא או הן. טהורים דכל הטומאות המסיטות או נסוטות. או נושאות. או נשואות. ע"י כל דבר שאינו אדם. אינן מיטמאין בלא נגעו. חוץ מבזב. דבהסיט הוא למשכבות. הו"ל עליונו של זב. ובהסיטוהו. הו"ל כתחתון של זב. אבל שאר דברים דלא חזו למשכב. בין הסיטן או הסיטוהו נעשו ראשון: חוץ מן האדם דבהסיט הוא לנבילה או מת הו"ל כנושא אותן. ובהסיטוהו הו"ל כאילו נשאוהו דטהור בלא נגען: חומר במת מבזב רב"א ל"ג לד' מלות אלו. ולפע"ד זה דרישא קאי נמי אחומר במת מבזב. מעיקרא כייל להו. והדר מפרש לב' החומרות. שהזב עושה וכו' וחומר במת וכו': שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו אף שלא ננע: לטמא אדם ולטמא בגדים שהנטמא במשכו"מ מטמא בגדים או כלים שנגע בהן קודם שפירש מהטומאה: ועל גביו של זב: מדף ר"ל אינו רק מד"ס דעליונו של זב אינו רק ראשון. לטמא רק אוכומ"ש ולא אדם וכלים: מה שאין המת מטמא דאע"ג דטומאת מת בוקעת למעלה ולמטה. וכלים שהאהילו על המת. או שהמת האהיל עליהן נעשין אבי אבות כפתיחה סי' ח'. עכ"פ בהיתה תקרת האהל מפסקת בין מת לכלים. בין שהיו הכלים למעלה או למטה. אף שהיתה התקרה דקה. ומה שלמטה נכפף ע"י הדבר שממעל לתקרה. אפ"ה הכלים טהורים משא"כ בזב בכה"ג דין עליון ותחתון של זב יש להן: מה שאין הזב מטמא הא דלא חשיב נמי דכלי הנטמא במת נעשה אבי אבות. דעכ"פ אין חומר באבי אבות מבאב. בגוף הטומאה בעצמה. כך נ"ל: היה יושב הזב: מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש וכיון דכל א' אינו יכול. הו"ל כעשה כ"א כולו כפ"י דשבת. ור"ש דמטהר לטעמי' שם וכנ"ל סי' מ"א: היה רוכב על גבי בהמה דוקא בעומדת אבל במהלכת כולן טמאות. דמדנעקר כל שעה רגל א' ונסמכת על ג'. ואינה יכולה לעמוד על ב': מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה והו"ל כל אחד כמסייע שאין בו ממש: ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו ובעומדת טלית שתחת ידיו טהור: והחמור בידיו מש"ה תחת רגליו טהור: ישב על קורת בית הבד שמונח על העקל. ועקל הוא סל שמניחים בו הזיתים שנעצרו: טמאין דוקא במשתמשים הכלים ישיבה עם מלאכתן. דאל"כ אמ"ט מדרס כפ"כ דכלים. כך נל"פ: על המכבש פרעססע לבגדים: טהורין מדאינו מכביד על הבגדים. ומיירי בישב שלא כנגד הבגדים. דאל"כ אפילו אינו מכביד עליהן. טמאים מדרס. דהו"ל כרצוצים מחמת אבן מסמא: ר' נחמיה מטמא דס"ל דמכביד קצת:

מלכת שלמה ר' יהושע אומר נדה שישבה וכו'. שלשה דברים הם שר' יהושע מטמא וחכמים מטהרין בבא דכפה שבראשה טמאה ובבא דכלים שבראש הספינה טמאים מדרס ובבא דנוטלת עריבה וכו' דבזמן שמשאה כבד טמאים. וכל הני ר' אלעזר חסמא מטמא להו משום ר' יהושע וחכמים מטהרין: משאה קל טהורין. הבגדים מטומאת מדרס ואע"פ שהעריבה טמאה מגע זב אפשר דבגדים שבה טהורין לגמרי דאין מגע הזב מטמא בגדים ונהי דאדם הנוגע בזב מטמא בגדים כל זמן שלא פירש כלי הנוגע בזב אינו מטמא בגדים אפילו בעוד שלא פירש דבהדיא תניא בת"כ ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו איש הנוגע במשכב מטמא בגדים ואין משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים הר"ש ז"ל: (הגה"ה וכתב עליו החכם הר"ס ז"ל וקשה לומר שהבגדים שבה טהורים לגמרי דתיפוק ליה שהבגדים הם טמאין במשא הזב והם ראשון ויש לפרש דברי הר"ב ז"ל דלא איירי בעריבה הזאת שנטלתו הנדה אלא אם היתה העריבה טמאה מגע זב ולא במשא הזב וזהו דקדוק לשונו שכתב טמאה מגע זב וכן נמי מתני' דקתני בזמן שמשאן קל טהורין רצונו לומר טהורין ממדרס הזב אבל הם ראשון לטומאה ע"כ): נוטלת נ"א נטלה: