יכין
כך המים בודקין אותו את הבועל: ובאו ובאו מדכתיב וי"ו יתירה: אמר רבי יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב כדבריך אבל אי"ל דר"ל כלקמן, והיינו כרבי דהרי ר"ע ור' יהושע ור' זכריה בן הקצב כולם בזמן החורבן היו כדמוכח מכמה דוכתי וקדמו טובא לרבי שנולד נ"ב שנה אחר החורבן, אחר חורבן ביתר ביום שנהרג רע"ק. והחילוק שבין הדרשות, דר' לא דרש וי"ו יתירה רק ממלת נטמאה יתירה: אחד לבעל ואחד לבועל וא"צ למדרש וי"ו יתירה: בו ביום באותו יום שדרשו נטמאה ונטמאה. שבאותו יום הושיבו ר"א בן עזריה לנשיאות, וניתן רשות לתלמידים רבים לכנס לביהמ"ד: וכל כלי חרש אשר יפול מהם מהשרצים: אלא יטמא דרשינן כאלו כתיב יטמא: לימד על ככר שני שמטמא את השלישי דהשרץ אב הטומאה, והכלי שנטמא ממנה ראשון. והאוכל שנגע בכלי שני, וקרי ביה יטמא, דהאוכל שנגע בשני נעשה שלישי. ונקט ככר, מדמצוי בתנור: שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא דטמא רק מכח ק"ו מטבול יום, שמותר בחולין ופוסל בתרומה, שני שפסול בחולין [כטהרות פ"ב מ"ג]. אינו דין שיעשה שלישי בתרומה. מה לטבו"י שאינו רק באדם וכלים שיש במינן אב, משא"כ אוכל א"א שיהיה אב הטומאה [כפתיחה לטהרות סי' ס"ג]. כלי חרס יוכיח שאין במינו אה"ט [עי' שם סי' ס"ב], ואפ"ה פוסל תרומה. מה לכ"ח שמטמא מאוירו. טבו"י יוכיח. וחזר הדין לא הרי זה וכו', הצד השוה שבהן, שהן טמאין ומטמאין, אף וכו'. ואמר ריב"ז שהדור האחרון יפרך, מה להצד השוה שכן יש בהן צד חמור. ורבן יב"ז צד חמור לא פריך [עי' תוס' כתובות דל"ב א' ד"ה שכן]: והלא עקיבא תלמידך שר"ע תלמיד ר"א בן הורקנס, תלמיד ריב"ז: שנאמר כל אשר בתוכו יטמא ואין הלכה כר' עקיבא ושלישי רק פסול בתרומה: אלף אמה מגרש [אנגער], מקום פנוי מאילנות וזריעה: ואלפים אמה תחום שבת ר"ל ועוד אלף אמה לענין תחום שבת נאמר, ולא לתתם ללויים. וס"ל תחומין דאורייתא, ולא קיי"ל כן: אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים ר"ל ועוד אלף אמה לשדות וכרמים ללוויים: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין תלמוד לומר לאמר דבכל דוכתא פירש לאמור, שנכתב בתואר הלשון שבו נאמר בלי שנוי הגוף, ופירושו בל"א [פאלגענדע ווארטע]. אבל הכא א"צ כן, דהרי בל"ז כתב מקמי הכא "את השירה הזאת" ופשיטא שנכתבה בלשון שנאמרה. א"נ בכל דוכתא י"ל דצריך לאמור לדרשה לא אמור בדברים [כיומא ד"ד ב'] אבל הכא ודאי אין כאן איסור לאמרו: מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל לכך נאמר לאמר משה אמר אשירה לד' וגו' והן עונין אחריו כדבריו, משה אמר עזי וזמרת וגו', והן אומרים אשירה לד', וכן כל פסוק ופסוק: ר' נחמיה אומר כקורין את שמע ר"ל כש"ץ שמתחיל שמע, וקורין הצבור כולן אחריו. כ"כ הכא שרה רוח הקודש על כולן, וכשפתח משה, כוונו כולן לומר יחד השירה ככתבה: ולא כקורין את ההלל נ"ל דלהכי קאמר תו ולא וכו', דסד"א דק"ש ל"ד אלא ר"ל ברכת ק"ש, משום דיש בתפלתן נמי פסוקים שהצבור עונין כל דבור ודבור שאמר הש"ץ [כמג"א סי' מ"ט]. והיינו כקטן המקרא ההלל שנזכר בש"ס [סוטה ד"ל ע"א], להכי קאמר ולא כקורין וכו', דהכא לא קראו השירה פסוק אחר פסוק, כפסוקי ברכת ק"ש, משה תחלה ואח"כ ישראל אלא קראו כולן יחד, רק משה פתח, ובתוס' הביא תוספתא דמפרש ר"נ דמשה פתח אשירה לי"י והם סיימו כי גאה גאה, וכן כל פסוק. וא"כ צ"ל דמה דקאמר כקורין שמע, היינו מדשומע כעונה הו"ל כק"ש פסוק אחר פסוק: ועדיין הדבר שקול ר"ל בספק, דאפשר לפרשו מיראה: לו אני מצפה או איני מצפה דיש לפרשו, לו איחל, בתמיה: איש תם וישר ירא אלהים ולא כתיב אוהב אלדים. ואף על גב דגבי אברהם נמי כתיב כי ירא אלדים אתה. נ"ל דהכא שאני דסמיך ליה וסר מרע, משמע דהיה סר מרע רק מיראת אלדים. משא"כ סתם יראת אלדים היינו יראת הכבוד, [עהרפורכט] בל"א: והלא יהושע תלמיד תלמידך ר"ל תלמיד ר"ע, שהיה תלמיד תלמידו של ריב"ז [כלעיל סי' י']:
מלכת שלמה
כשם שהמים וכו' בירושלמי פ"ק דמכילתין איתה:
כך בודקין אותו את הבועל פי' דממה נפשך לא קאי אבעל שאם הוא נקי מה פשעו ומה חטאתו עד שיבדקוהו המים ואם אינו נקי אלא בא עליה אחר שנסתרה הא לא בדקי מיא אפילו לה כדילפינן מקרא דונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון האשה ההיא תשא את עונה והמים בודקין אותה ואי לא לא אלא ודאי דאבועל קאי ובדין הוא דליתני לבועל אלא אידי דתנא אותה תנא נמי אותו ובסיפא איידי דתנא לבעל תנא לבועל. ירושל' ר' תנחומא מנין המאררים כנגד רמ"ח איברים שיש בה וכנגד רמ"ח איברים שיש בו:
שנאמר ובאו ובאו דה"מ למיכתב באו באו הלכך לר' עקיבא שיתא קראי כתיבי חד לצואה דידה וחד לצואה דידיה חד לעשייה דידה וחד לעשייה דידיה חד לידיעה דידה וחד לידיעה דידיה פי' שלשה פסוקים כתובים בפרשת סוטה ובאו בה גי' פעמים חד לצואה שהקב"ה גוזר שיבואו בה המים וחד לעשייה והשקה את המים והיתה אם נטמאה וגו' שהקב"ה מבטיח ישראל שיבדקוה המים וחד לידיעה שהכהן צריך להודיע דבטן נבדק ברישא והדר ירך כדרך כניסתן שלא להוציא לעז על המים כיון שבקללה הזכיר הירך תחלה וקרי להני תלתא שית משום דר"ע דריש תלתא ווין יתירי דכתיבי בהו לצואה ועשייה וידיעה דבועל ורבי דלא דריש ווי כולהו איצטריכו לדידה דאשה חד לצואה וחד לעשייה וחד לידיעה ושהמים בודקים ג"כ את הבועל נפקא ליה לרבי בגמ' מקרא דכתיב לצבות בטן ולנפול ירך דקאי אבועל דאי לאשה הנבעלת הכתיב וצבתה בטנה ונפלה יריכה:
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. בגמ' בפירקין דלעיל דף כ"ה. וביד פ שני דהלכות סוטה סי י"ב ובטור א"ה סוף סי' קע"ח:
שנאמר נטמאה ונטמאה גרסי' פי' דכתי' אשר תשטה אשה תחת אישה [ונטמאה] ויו יתירא היא:
דברי ר"ע שלשה פעמים נטמאה יש בפרשה חד וקנא את אשתו והיא נטמאה וחד והיתה אם נטמאה וחד תחת אישה ונטמאה אבל ונסתרה והיא נטמאה לאו ממניינא הוא דאוקימנא ליה בפ"ק לעד אחד בטומאה ודאית אלא הני תלתא דספק טומאה דריש ר' עקיבא חד לבועל וחד לבועל וחד לפוסלה מלהנשא לכהן וויו יתירא דבחד ונטמאה לפוסלה מן התרומה שאפילו היא בת כהן ובעלה כהן נפסלה מן התרומה. ור' ישמעאל פליג עליה דר' עקיבא בברייתא ולא דריש וויו יתירא אלא חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה יליף לה מקל וחומר ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה ואע"ג דכהונה חמירא מתרומה והוה לן למישדי קרא יתירא אכהונה ולמשרייא בתרומה אעפ"כ שדינן קרא יתירא לתרומה משום דדומיא דבעל ובועל מה בעל ובועל דמחיים אף תרומה דמחיים ולאפוקי כהונה שאין פסוק זה בא לאוסרה אלא לאחר מיתה דמחיים הא אסורא וקיימא דהא מגרש לה והויא לה גרושה ואסורה לכהונה ור"ע דמצריך קרא לכהונה דומיא דבעל ובועל לית ליה ואי לא כתיב קרא לא הוה מרבינן אלא כהונה דחמירא דכל חד קרא באנפי נפשיה הוא ולא אמרי' הא לא מרבי אלא דומיא דאינך ואי נמי אית ליה ומיתוקש קרא לתרומה אפ"ה אתא ויו יתירא לכהונה ואע"ג דאיכא למילפה בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:
כך היה דורש זכריה בן הקצב ויו יתירא:
רבי אומר שני פעמים רבי נמי מודי דחד קרא דרשינן לתרומה כדר' עקיבא והא דנקט הכא תרי מינייהו ותו לא משום דשמעיה לר' עקיבא דדריש בעל ובועל מרבוייא דויו יתירא וקאמר ליה איהו בעל ובועל מנטמאה נטמאה נפקי להו ולא דרשינן ווין:
אם נטמאה נטמאה צריך למחוק מלת אם. ירושלמי אנן תנינן באו באו אית תנאי תנו ובאו ובאו מאן דמר באו באו ר' עקיבא ומאן דמר ובאו ובאו ר' ישמעאל אנן תנינן נטמאה נטמאה אית תנאי תנו נטמאה ונטמאה מאן דמר נטמאה נטמאה ר' עקיבא ומאן דמר נטמאה ונטמאה ר' ישמעאל ע"כ: