יכין מותר בצלי קמ"ל אף דבלשון תורה צלי נקרא נמי. מבושל, כדכתיב ויבשלו הפסח, בנדרים הלך אחר לשון בנ"א: ובשלוק שאינו מבושל כראוי, אבל במבושל יותר מדאי אסור [רי"ז]: אסור במעשה קדירה רך [זופפע]: ומותר בביצת טרמיטא ביצה שמחממין אותה באופן שלא תקפה בבישול: ובדלעת הרמוצה שנטמנה באפר חם שתתמתק: הנודר ממעשה קדירה אין אסור אלא ממעשה רתחתה [זופפע] ממאכלים שצריך לרתחן הרבה: בין גדולים בין קטנים דדג משמע גדול, ודגים משמע קטנים: בין טפלין ר"ל אינן מלוחין: בין חיין בין מבושלין ה"ה באסר ע"ע דג משמע בין חי ובין מבושל: ומותר בטרית טרופה מין דג טרוף ומעוך כדייסא: ובציר מי דגים מלוחים, [לויגע]. ודוקא ביצא מהן קודם שנדר, אבל לאחר שנדר אסור, וכן קום ודבש לקמן [רי"ז ורט"ז סקט"ז]: הנודר מן הצחנה תערובות דגים ממועכים: ובמורייס שומן דגים: מותר בקום [מאלקען]: בין טפילה דלא תימא דבאינה מלוחה אינה נקראת גבינה רק חלב קפוי: ובקיפה דק דק שבשולי קדירה: ור' יהודה אוסר נ"ל דר' יוסי ור' יהודה פליגי, דלר' יהודא דוקא רוטב אסור, מפני שהוא טעם גוף הבשר שאסר עליו, אבל קום שהוא רק בעינו מעורב בחלב, לא אסרו עליו מעולם, ולר' יוסי אדרבא, קום כבר היה בו ממש בהתערובות שאסר עליו, ובעודו שם נקרא חלב, משא"כ רוטב לא היה בעין בשעת הנדר ולא אסרו עליו מעולם, ולר"ן דגרס ר' יוסי בתרווייהו, צריך מה"ט רישא וסיפא לאשמעינן דבתרוויהו מחמיר ר' יוסי: אם יש בו בנותן טעם שאין ס' כנגדו: אסור ובמין במינו אינו בטל, ככל דשיל"מ, אבל לא באסר עליו רק בשר סתם כפלוגתתך עלינו. וקיי"ל כחכמים [רט"ו י']: מותר בתבשיל שיש בו טעם יין נ"ל דרישא קמ"ל, אף דעדיף מרוטב, דהכא יש ממשות היין שאסרו ע"ע שם אפ"ה דוקא באסר ע"ע גוף ידוע, אז אפילו רק טעמו אסור, אבל באסר ע"ע מין ידוע, אפילו מעורב ממשתו מותר, וסיפא בנודר מענבים וזיתים דמותר ביין ושמן, קמ"ל אף דגרע מקום וחלב, דמשקין מפקד פקידי, ואין בהענבים והזיתים דבר הראוי למאכל רק היין והשמן, להכי סד"א דכשאסר הגרגרין הו"ל כאילו אסר בפירוש המשרין עליו, קמ"ל: וביוצא מהן וכל שכן במעורב ממשותו מדקאמר זה או אלו: מסתוניות ענבים שאינן נגמריה עד הסתיו, ואין עושין מהן יין רק חומץ: כל ששם תולדתו קרויה עליו כדבש תמרים, חומץ סתווניות: ונודר הימנו מהמין עצמו: וחכמים מתירין (אף) בסתווניות עצמן דמדאינן ראויין לאכילה, מסתמא כוונתו לחומץ, וקיי"ל כת"ק [שם]: מן השמן סתמו שמן זית: מותר בשמן שומשמין [ליינזאאמען]: מן הדבש סתמו דבש דבורים בלשון בנ"א, משא"כ בתורה סתמו דבש תמרים: מן החומץ סתמו מיין: מן הכרישין [קרעססע] מותר בקפלוטות מין כרישין שאין נכללים בשם כרישין סתם: מותר בירקות השדה שגדלים בלי זריעה: מפני שהוא שם לווי ואינן נכללים בשם ירקות סתם: מן הכרוב [קרויט]: אסור באיספרגוס כשפארגעל בל"א [כך כתוב באור אסתר, שהיה בקי בלשונות המזרחיות וכן כתב רש"י הכא שהוא מין כרוב, וכן כתב הערוך בשם רבינו האי גאון שהוא ממיני הכרוב, ששורין אותו ביין, ולפ"ז הא דקאמרינן (ברכות נ"א א') ו' דברים נאמרו באספרגוס, אין שותין אותו וכו', דמשמע שהוא משקה. י"ל דהיין ששורין בו אותו מין כרוב, ג"כ נקרא על שמו, מיהו הכא שפיר מצינן לומר דמיירי בהעשב הזה בעצמו ואזלא ליה תמיהת רתוי"ט, אלא דמיירי בב' מינין דומין ככרישין וקפלוטות לעיל] ומין זה הוא שנכלל בשם כרוב: מן הגריסים [ערבסען] או [באהנען] טחונין: אסור מן המקפה מרק קפוי שלהן: אסור בשום [קנאבעל] רגילין לתת במקפה: אסור באשישין פסולת עדשים: או חטה שאיני טועם מותר לכוס חיים כל אכילה חי נקרא כוסס ולא פליג את"ק, והלכה כת"ק [שם]. מיהו בכל פרקן, אם אין המנהג לקרותן כך, הולכין אחר לשון בנ"א, ואם קצת קורין כך וקצת כך, ספק נדרים להחמיר, אפילו נגד רוב שקורין באופן אחר אם לא שאמר שנתכוון כמו הרוב [רי"ז ס"א]:

מלכת שלמה הנודר מן המבושל. וכו' רפ"ט דהלכות נדרים וסי' ז': ואיתה בירושלמי פ"ג מינין. ובפ' בכל מערבין. ורוב פירקין איתיה בטור י"ד סי' רי"ז. והתם הגרסא שאני טועם בלי יו"ד וכן בכמה דוכתי: מותר בצלי. ר' יאשיה אוסר דבאתריה אפי' צלי קרוי מבושל ומסמך לה אקרא דכתיב ויבשלו את הפסח: שלוק כל שנתבשל יותר מבשולו הראוי לו נקרא שלוק עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כדאיתא פ' כל הבשר כבד אוסרת ואינה נאסרת אבל שלקה אוסרת ונאסרת כך פי' הרא"ש ז"ל אבל הר"ן ז"ל פי' שלוק בשיל ולא בשיל דנהי דשליקה נמי משמע מבושל יותר מדאי כדאמרי' בפ' כל הבשר שלקה אוסרת ונאסרת מ"מ שלוק דהכא בשיל ולא בשיל הוא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ותבשיל שנתבשל יותר מדאי בכלל מבושל הוא ע"כ: ומותר בעבה שנאכל בלא פת ומתני' דלא כבבלאי דא"ר זירא בבלאי טפשאי אכלי נהמא בנהמא. ואמרי' בגמ' דאסור בצלי ובשלוק דהא מיתאכלא ביה רפתא וכתבו תוס' והר"ן ז"ל וכי קתני שאיני טועם לאו דוקא דאמר הכי אלא לרבותא נקטה לומר דאפי' אמר שאיני טועם מותר בעבה ומפורש בירוש' דכי היכי דבקונם תבשיל מותר בעבה ה"נ נודר מן המבושל מותר בעבה ע"כ: ביצת טרמיטא. ס"א טרמיטן. גמרא אמר שמואל ביצה שמשימין אותה אלף פעמים במים חמים ואלף פעמים במים קרים עד שמתקטנת כדי שיוכל לבלוע אותה ואם יש כאב במעיו סריך על ההיא ביצה וניכר בה וכד נפקא ממעיו שלימה ידע אסיא מאי סמא מתבעי ליה ובמאי מיתסי והעושה אותה שוה אלף דינרין. וכתבו תוס' ז"ל טורמיטא אין בו משמעות: ובדלעת הרמוצה. ר' נחמיה אית ליה בברייתא דרמוצה היינו מין דלעת הנקראת רמוצה על שם מקומה וכתבתיה ברפ"ק דמסכת כלאים: