יכין
מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח ששמע [פאפאגייא] שאומר שנסתרה ודרך העוף ההוא לחזור ולדבר מה ששמע מאדם מדבר, ואף זה ודאי כך שמע גם הוא מאדם, ולרמב"ם ר"ל ששמע שנטמאה: יוציא ויתן כתובה דנאסרה עליו: דברי ר' אליעזר לטעמיה בפ"ק דא"צ עדות לסתירה: ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה נשים שטוות לאור הלבנה ומפחד בלילות מתקבצות לטוות יחד, ומדברות יחד דברים של יום. ואורחא דמלתא נקט, ור"י לטעמיה דצריך ב' עדים. רק מדמפורסם פריצותה גם לאלה הנשים, שוב לא יבדקוה המים ועכ"פ [לא] הפסידה כתובה: אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת באותה סתירה, לכל מ"ד כדאית ליה. והא דלא כלל להו תנא בהדי ע"א, דהרי כולן נאמנים. י"ל משום דסד"א דשניהן שוין בנאמנות, להכי פלגינהו לאשמעינן דבמכחישין זא"ז ע"א עדיף, מדמחייב שבועה בדיני ממונות, ועס"פ: חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה כולן שונאיה [כיבמות פט"ו מ"ד]: ולא לפסלה מכתובתה מדשונאים אותה: אלא שלא תשתה ואע"ג דיש לחוש דחוששין שמא אם תשתה ותמצא נקייה תהיה מותרת לבעלה, והם משנאתן אותה רוצים לאוסרה על בעלה [כיבמות שם]. י"ל כיון שקנא לה ונסתרה רגלים לדבר דקושטא קאמרו, ותאסר על בעלה [כרמב"ם פ"א מסוטה הט"ו]: שהיה בדין שלא יהא עד א' נאמן אטומאה: ומה אם עדות ראשונה שעל הסתירה: שאין אוסרתה איסור עולם רק עד שתשתה: אינה מתקיימת בפחות משנים כפר"ק משנה א': עדות אחרונה שעל טומאה: שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים ואי"ל מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. י"ל לפמ"ש תוס' [ד"ז] דבשתתה ולא בדקוה המים, ואח"כ בא ע"א אטומאה, אסורה. אף דבכה"ג מדלא בדקוה המים, איכא רגלים לדבר איפכא שהעד משקר. עוד י"ל עריפת עגלה יוכיח [כלקמן פ"ט מ"ח]: ועד אין בה כל עדות שיש בה דכל עד סתם בתורה, שנים במשמע. והכא ה"ק קרא שנים אין בה רק עד אחד: כי מצא בה ערות דבר הך קרא לאו בקנוי וסתירה כתיב וגם בש"ס מקשה תיפוק ליה דאין קנוי רק בב' עדים מדכתיב בטומאת סוטה ועד אין בה, בטומאה לבד סגי עד אחד ולא בקנוי. ומשני דה"נ קאמר דקנוי בע"א לא מהני היינו ממעוטא דמלת בה אבל אטומאה בעלמא שלא יהא בעלה חייב לגרשה בעד א' אומר שנטמאת ילפינן מדכתיב כי מצא בה וגו': עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת באותה סתירה: אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה דאוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה. ודוקא בבאו ביחד, אבל בזא"ז והורו כבר על פי הראשון, הו"ל הראשון כב' עדים, ואין דבריו של אחד במקום שנים: אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת אם אמרו לא נטמאת באותה סתירה, ודאי שאינה שותה כלל, דהרי אין כאן חשד. אלא ר"ל היינו אז עמך כשנסתרה, וראינו שלא נטמאת בפניך ועכ"פ אפשר שנטמאת באותה סתירה. וכ"ש כשמזימין אותו שהיה אז עמהן במקום אחר: היתה שותה אפילו באו זה אחר זה: שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה קמ"ל תנא הכא תרתי בבא, דמיירי בפסולי עדות, דאזלינן גבה בתר רוב דעות, בין לקולא בין לחומרא:
מלכת שלמה
מי שקנא וכו'. כתבו תוס' ז"ל ה"ג בסדר המשנה משקנא לה אפילו שמע מעוף הפורח והכי מסתבר ונראה דה"פ מאחר שקנא לה אפילו קודם סתירה שמע פריצותא שהרי עכשיו קצת רגלים לדבר מכוער הדבר ומוציאה בכתובתה מאחר שלא נסתרה ולא נאסרה עליו ובענין זה מצוה לגרשה דאפי' לב"ה דאם הקדיחה תבשילו היינו רשות מיהו מצוה ליכא אלא בכה"ג ע"כ ומה שפירש רע"ב ז"ל שהשמיעה היא שנסתרה הוא פירוש רש"י ז"ל ובדוחק יישבו תוס' ז"ל פי' זה ולשון הרמב"ם ז"ל אפילו שמע מצפצוף העוף שהיא נבעלה ע"כ:
ר' יהושע וכו' ביד פ"א דהל' סוטה סי' ח' ובטור א"ה סי' קע"ח:
מוזרות בלבנה פי' בירושלמי נשים שטוות פשתן משזר ואית דתני מוצרות בצדי מצרן עמר ופי' רש"י ז"ל כלומר משום סתירה שאין בה שני עדים אינה נאסרת עליו ע"כ. וכתוב בספר לקח טוב וטהורה היא ולא הנצולת מן המים בשביל שהיה קלקולה מפורסם עד שנושאין ונותנין בה מוזרות לבנה ע"כ: