יכין אדם וכלים נעשין אהלין לטמא אם אדם או כלים האהילו על הטומאה והטהרה נטמא הטהרה: אבל לא לטהר דאין נחשבים כשאר אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. כשא' מהן למעלה מהאדם והכלי. וא' מהן למטה ממנו. ואפי' כשחצץ ביניהן כלי שאמק"ט. מיהו בכה"ג רק בצירוף דפנות אהלים או בצירוף מעזיבה. מדהכלי בעצמו אמק"ט רר"ז חוצץ. וכלי הבא במדה. ופיה פתוח למעלה וגם אין אהל טע"ט תחת שולי הכלי. אע"ג דכשהיא סתומה אפי' בלא צמ"פ דינה כאהל ומצלת על מה שבתוכה. אפ"ה הכא שפיה פתוח כלפי מעלה. אינה חוצצת בפני הטומאה משום דבין תחתיה או בתוכה אין בה אהל. אבל בשיש כסוי על פיה שכלפי מעלה או שיש אויר טע"ט בין שולי הכלי להקרקע אז נעשת אהל לטמא כל שתחתיה. וגם חוצצת בפני הטומאה [ועי' במחצצים סי' י' וי"א]. והא דאמרינן דאדם וכלים נעשין אהל לטמא ולא לטהר. מדרבנן הוא. דמדאורייתא אינן אהל כלל וגם אינן חוצצין [רמב"ם ספי"ט מטו"מ]. ונ"ל דגזרו שיביא טומאה מדדמי לאהל. ואפ"ה לא יחוץ. מדמצויין להתטלטל כל שעה טפי מבהמה. להכי גזרו ביה רבנן שלא יהיו כשאר אהל לחוץ בפני הטומאה [ונ"ל דמה"ט גם עובד כוכבים דינו בכל זה כישראל. וכן משמע סתימת הפוסקים]. ומה"ט כלי הבא במדה דעשוי לנחת באמת חוצץ. מיהו גם בבהמה שהיא רובצת וטומאה רצוצה תחתיה טומאה בוקעת ועולה ויורדת. ואין גופה חוצץ [תוספתא פי"ג]: כיצד התנא מפרש רק באדם או כלי תמכו האהל. כדי לאשמעינן פלוגתא דר"א. דאי בשהן עצמן האהילו לא הוה פליג ר"א דמדמטמא האדם המאהיל. גם לר"א אינו חוצץ: ארבעה נושאין את הנדבך אבן גדולה רחבה טע"ט. ונשאוהו תחת אויר הרקיע. וה"ה נסר חלק אע"ג שג"כ אמק"ט [כפ"ה סי' מ"ה]. רק נקט נדבך לרבותא אע"ג שאין במינו מק"ט: כלים שעל גביו טמאין דמדנתמך הנדבך ע"י בני אדם אינו חוצץ אף שהנדבך עצמו אמק"ט. ולפיכך כל שכנגד הנדבך למטה ולמעלה. אפילו שלא כנגד הטומאה שלמטה מהנדבך. טמא. דכל תחתית הנדבך כמליא טומאה דמיא. אפילו כשהטומאה למעלה מהנדבך. הרי בקע לתחתיו וכדמסיק. וחוזר ובוקע משם גם למעלה ולמטה. שיהיה גם שם כל כנגד הנדבך טמא [כפ"ט סוף מי"ג]. רק התנא תחילת התפשטות הטומאה דרך הנדבך נקט: ר' אליעזר מטהר דס"ל דהנדבך חוצץ ומיירי שלא האהיל הנדבך על הנושאים אותו. וכגון שאחזוהו בצדדיו או שנשאו הנדבך על מוטות שאין בעביין שליש טפח. שאז לא נטמאו הנושאין המוטות [כלקמן רפט"ז] ולהכי מדנתמך האהל ע"י טהורים. ס"ל לר"א דחוצץ ולרבנן גם בכה"ג כל אהל שנתמך על אדם אפילו הוא טהור אינו חוצץ: נתון הנדבך הנ"ל: אפי' כלי גללים שאמק"ט. ומיירי שאין מחזיקין מ"ס דאל"כ אפי' היו כלי עץ הו"ל כאהל ממש. שאפי' האהילו הן עצמן על המת שוליה חוצצין [כמחצצים הי' י"א] וכ"ש שחוצץ הדבר הנתמך על ידן: כלים שתחתיו טמאים נ"ל דמדלא כלל תנא אדם וכלים בחדא בבא. ש"מ דרק באדם פליג ר"א. ומשום דכשהוא טהור. נזהר הוא בעצמו מלהטמא להכי לא גזרו בו טהור אטו טמא. מדלא שכיח כל כך. משא"כ כלי שאין בה דעת אף שזו אינה בת קבלת טומאה אפ"ה גזרינן בה אטו שאר כלי טהור שאפשר לק"ט. [ומצינו דוגמתו [כלים פ"ח] דגזרו במשקין טמאין שיטמאו כלים. ולא גזרו נמי שיטמאו אדם. וגם זה מהך טעמא וכמ"ש שם בס"ד]: נתון על ארבעה אבנים או על דבר שיש בו רוח חיים כולל בהמה חיה ועוף חוץ מאדם דאינו חוצץ: קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה הוא כמין תקרה שבולטת לחוץ מאמצע גובה הכותל של הבית. ונשאו המת תחתיו: והגיף אחד מהן את הדלת קודם שהכניסו המת תחת האכסדרה. בא אדם שבבית ואחז הדלת שתשאר נעול. עד שיצאו הנושאין המת מתחת האכסדרה. ועשה כן כדי שלא תתפשט הטומאה מהאכסדרה להבית דרך פתח הפתוח: וסמכו במפתח ר"ל או שסתם הדלת ע"י מפתח שתחב שם. והרי אפי' כשמפתח הוא פשוטי כלי עץ שאמק"ט עכ"פ כלי הוא ואינו חוצץ: אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו גם כשיסיר ידו או המפתח: טהור ר"ל מה שבבית טהור: ואם לאו טמא וקמ"ל הכא דאפילו מחיצה בלי אהל. כשנתמך ע"י אדם או כלי אינו חוצץ: שהן נתונות בחלון שרחב טע"ט והוא פתוח בין אהל המת לאהל אחר. ותחב בהחלון חבית חרס שמלאה גרוגרות. או קופה שבתוכה תבן. כדי לסתום עי"ז החלון שלא תעבור בו הטומאה מאהל לאהל: אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן בלי החבית והקופה שהן כלים ואין חוצצין: טהורין ר"ל חוצצים דאז החבית והקופה אינן תומכין את שבתוכן וכליתנהו דמי. וכתב ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל דלהכי נקט גרוגרות בהדי תבן לגלויי דשניהן במוסרחין מיירי ולא חזו לבהמה. ולהכי חוצצין. ותבן מיירי דאית ביה נמי קוצים. דלא חזו גם לבנין. ומשו"ה מדתרווייהו לא חזו למידי מבטל להו בהחלון וחוצצין [כב"ב דיט"ב. ולבו"ת נראה דכל חד מהנך מגלי אחבריה דתני תבן לגלויי אגרוגרות לאשמעינן דכמו דתבן לא חזו לאדם כ"כ גרוגרות דנקט מיירי בכה"ג ונקט גרוגרות לגלויי אתבן דכמו דגרוגרות לא קיימו לבהמה [כביצה דו"ב] וגם לבנין לא חזו ה"נ תבן דנקט מיירי בכה"ג וכגון תבנא סריא ואית ביה קוצים]: ואם לאו טמאין מדנתמכין במקומן ע"י כלי. מיהו דוקא כשפה החבית שהיא כ"ח פונה נגד הטומאה. אבל כשגבה נגד הטומאה הרי גם בלי הגרוגרות הכ"ח עצמו חוצץ. מיהו בעביד מעשה רבה בחיבור החבית בשפתי החלון. אז אפי' אם פה הכ"ח לצד הטומאה. ואפי' היתה הכ"ח טמאה קודם שחיברה בהחלון. או אפי' סתם החלון עם כלי עץ או כלי מתכות טמא. כיון שעשה בה מעשה לחברה בחלון נתבטל טומאתו [ככלים סוף פכ"ה] וחוצצין ג"כ בפני הטומאה [כך כ' התוס' ב"ב די"ט ד"ה ותיפוק]. ולרמב"ם [עי' בועז ססי' ד]. קמ"ל הך בבא דאף שעל כרחך מיירי שמבטל הכלי להשאר שם. אפ"ה דוקא לשיחוץ בעצמו מהני ביטול. ולא בשכבר נטמא הכלי ויחוץ ע"י הגרוגרות שבתוכה. ולהר"ש דס"ל דמתניתין מיירי בלא ביטל להכלי בהחלון. אפ"ה קמ"ל הך בבא כשהועמדו ע"י כלי לא מהני. משום רישא שכשיכולין לעמוד בפני עצמו חוצצין אף שדרך הנך פירות להשאר תמיד בכלים: בית שחצצו בקנקנים כדי להיות מחיצה בפני המת שבבית: וטח בטיח בפנים או בחוץ: טהור ר"ל חוצץ. ומיירי שהיה פה הכ"ח נגד הטומאה. דאל"כ היה גב הכלים בעצמן מצילין [ולרמב"ם הנ"ל סי' כ' מיירי אפי' כשגבן נגד הטומאה ואפ"ה צריך טוח טיט מדמיירי שלא בטלן שם]: ואם לאו טמא מדנתמך הטיט ע"י כלים. וקמ"ל תו הך בבא דאף דהכלים רבים. וא"כ ודאי שלבסוף יסתור מחיצה זו להשתמש בכליו. וסד"א אף שבטלן שם בטלה דעתו אצל כל אדם [כשבת צ"ב א'] קמ"ל דאפ"ה ביכול הטיח לעמוד בפ"ע חוצץ: כותל שהוא לאויר בין הרחוב להבית: והטומאה בתובו רצוצה תוך הכותל. שאין בהחלול שהטומאה בתוכו אויר טע"ט ברום טפח למעלה מהטומאה. דאם יש שם אויר כך. הו"ל הכותל כקבר סתום שמטמא כל סביביו. וגם הבית טמא כולו. אפי' מונחת הטומאה מחצי עובי הכותל ולחוץ [עי' קרית ארבע סי' ג]: והעומד מלמעלן טהור ואפי' עומד ממש מכוון נגד הטומאה. הרי דיינינן להטומאה כמונחת בבית. וחלק הכותל שלמעלה מהטומאה היא כמעזיבה של הבית. והרי המעזיבה חוצצת בפני הטומאה. אפי' כשהטומאה בתוכה רצוצה [וכמשנה ד]: מיהו הבית טמא אף שהטיט שבכותל מפריד וחוצץ בין הטומאה שטמונה בהכותל ובין הבית. עכ"פ כיון דמונח מחצי עובי הכותל ולפנים הו"ל כאילו מונחת הטומאה טוחה בטיט. והיא בתוך הבית. שאין הטיט חוצץ: מחציו ולחוץ הבית טהור ודוקא בשאין גג הבית מאהיל גם על הכותל במקום הטומאה. דאל"כ מתפשטת הטומאה מתחת הגג לתוך הבית. דאע"ג דהכא לא דמי להך דלקמן [רפ"ז] דהתם מדהוה מקום הטומאה טע"ט וסתום מכל צד. להכי מתפשטת הטומאה לכל החדרים שסביבו. מדדין מקום הטומאה שם כקבר סתום. אבל הכא דהטומאה רצוצה שאינה רק בוקעת ועולה כנגדה. וא"א לטמא חלול הבית רק מדגג א' מאהיל על מקום הטומאה והחדר. מ"ש מב' חדרים שהן תחת תקרה א'. וטומאה בחדר א'. שאין החדר שבצדו טמא. י"ל הכא שהטומאה תוך הכותל של החדר. אע"ג שהטומאה מהחצי עובי הכותל ולחוץ הגג מצרפן וכמונחת תוך הבית דמי [כך נ"ל טעם הרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ה]: והעומד מלמעלן טמא דמדלא חשבינן לה כמונחת בהבית. טומאה רצוצה היא ובוקעת למעלה ולמטה כנגדה [וכותל זה משערין כל א' כפי מה שהיא. דאי"ל דמשום שא"כ נתת דבריך לשעורין [כמגילה י"ח ב'] לפיכך נימא שמשערין הכותל כמנהג המדינה [כריש ב"ב]. ליתא דהרי בתוספתא [פ"ז] אמרינן דבניטל מהכותל בפנים [ועי"ז] הוסיף עליו מחוץ הבית טמא. דאי"ל דה"ק התוספתא דכשיעור שנטל מהכותל מבפנים חזר ובנה ועיבה שוב הכותל מבחוץ. ליתא דהרי למשל אם היה הכותל עבה אמה והטומאה מונחת בחצי אמה החיצונה הרי מיד כשנטל חצי אמה פנימית של הכותל כבר מיד נחשבה הטומאה כמונחת בפנים מדאינה כשיעור עובי הנהוג במדינה לכותל הבית. ואיך סד"א שכשיחזור ויעבה הכותל מבחוץ חשוב הטומאה להיות כלחוץ. אדרב' וא"כ פשיטא ודו"ק]: מחצה למחצה הבית טמא תמוה וכי אפשר כן. והרי אמצעית של ב' חצאי הכותל הוא רק כרוחב שערה. והאיך אפשר שיהיה שם כזית. תירץ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל דמיירי שמונחים באמצע כותל חתיכה מב' זיתים מצומצמים. זית על כל חצי כותל. ולפיכך יש ספק אם משהו האמצעי משלים לזית זה או זה. ואני בריה קלה עולימתא דלית לה עיינין. לא זכיתי להבין דברי קדשו. דמה יענה רבינו מאור עינינו ביום שידובר בו משנה ד' בפרקן. וכי גם התם צריך שיהיה רוב הכלים בפנים.ול"מ היה נ"ל דלעולם מיירי הכא בכזית א'. והא דקאמר הכא מחצה על מחצה. אין ר"ל שהטומאה מונחת על רוחב השערה שהוא מקום חצי עובי הכותל. אלא שמונחת במרחק שוה מבפנים כמבחוץ כגון אמה מבפנים ואמה מבחוץ והטומאה באמצע. וכ"כ בכלים בכותל לקמן במשנה ד' מיירי ג"כ בכה"ג שקצת הכלי מונח על חצי כותל זה וקצת הכלי על חצי כותל האחר. ובזה ובזה א"צ חצי מצומצם מכאן ומכאן דהרי בהאהיל מקצת על מקצת סגי [כפ"ג מ"ד ופ"י מ"א ורתוי"ט שם ד"ה מקצת ושם מ"ג]: ר"מ מטמא דשדינן להזית כמונח בבית וכמונח בכותל דלחומרא אזלינן כאן וכאן. ולפיכך הבית טמא. וגם העומד בחוץ למעלה כנגד הטומאה טמא. מיהו נ"ל דבעומד בחצי שלפנים למעלה נגד הטומאה. גם ר"מ מודה דטהור מצד ממ"נ. דאל"כ הו"ל תרתי דסתרי אהדדי: וחכמים מטהרין דס"ל דשדינן הטומאה שהוא בכותל בתר הבית [כל דלא מסתבר להיפך] וכר' יהודה לקמן [פ"י מ"ג] ולא שייך הכא לומר אין דרך טומאה להכניס דככנוסה ועומדת חשבינן לה. הלכך הבית טמא. והעומד נגדה למעלה אפי' בהחצי שלחוץ טהור: רבי יהודה אומר כל הכותל לבית אפי' כולה מונחת בהחצי של חוץ: טהור ופשוט דהעומד למעלה בכל מקום טהור: מחצה למחצה שניהם טמאין ונ"ל דהא העומד למעלה כנגד הטומאה טהור. ומטעם הנ"ל [סי' ל"א]: טומאה באחד מהן וכלים בכותל נ"ל דמדנקט הך דינא דכלים בבבא דכותל בין ב' בתים. ולא בבבא דרישא בכותל שבין בית לשוק. מסתבר דדוקא בכותל שבין ב' בתים אמרינן דכלים שמונחים בהחצי כותל שסמוך להבית הטהור טהורים. דכמונחים באהל הטהור דמי. משום דתשמיש הבית הטהור חשיב כמו תשמיש הבית הטמא. וכיון דמונחים סמוך להבית הטהור. מוכרע טפי דלבית הטהור שייכי. אבל כלים שמונחים בכותל שבין הבית להשוק או לחצר. דאין תשמישן חשוב כל כך כתשמיש הבית [וכמש"ל]. להכי כשהטומאה בבית אף שהכלים מונחים בהחצי שלחוץ. אפ"ה טמאים משום דכמונחים בבית דמי. ואע"ג דבמונח טומאה שם לא שדינן לה בתר הבית. כלי שאני דתשמישי הבית הן. ושייכים טפי להבית: מעזיבה שטחין אותה ממעל להתקרה [ב"מ פ"י מ"ב וכלים פ"כ מ"ה]: שבין הבית לעליה טומאה בתוכה והיא רצוצה בהמעזיבה: מחצה למחצה שניהן טמאין דכמו לעיל במחצה על מחצה שדינן הטומאה כאילו היא בב' הבתים. ה"נ שדינן להטומאה כאילו היא הכא והכא. וטעם הדבר דכמו דהתם ה"ט דמשום דהכותל עשוי לצורך ב' הבתים. ה"נ המעזיבה עשוי לצורך הבית והעליה. דמעזיבה נמי אחזוקי תקרה הוא [כב"מ קי"ז א']: הרי הן טמאין דאע"ג דלעיל [מ"ג] בטומאה בכותל מחצה על מחצה. לחכמים טהור העומד מלמעלה. י"ל התם הכותל לצורך הבית עשוי. להכי כל שבתוכה הו"ל כמונח בפנים. אבל הכא המעזיבה לצורך בית ועליה עשויה [כלעיל סי' ל"ט]: רבי יהודה אומר כל המעזיבה לעליה אבל בכותל שבין ב' בתים להי נשדיה טפי מלחבריה: טומאה בין הקורות בין קורה לחבירתה והקורות הן תחת המעזיבה: ותחתיה כקליפת השום טוח טיט. ועי"ז אין הטומאה נראה בבית [עי' כלים פ"ט מ"א]. והא דאיצטריך למנקט בבא חדשה מקורות. והרי שפיר הוה מצי למנקט כה"ג בטמון במעזיבה דנקט לה במשנה דלעיל. י"ל דה"ט משום דבעי לאשמעינן דביש שם פותח טפח. לכ"ע הכל טמא. וזה שייך רק באויר שבין הקירות. משא"כ במעזיבה לא שייך שיהיה טע"ט אויר במקום הטומאה. מדאינה רק לאשוויי גומות או לאחזוקי תקרה [כב"מ קי"ז א']. להכי אין רגילין לעשותה עבה כל כך שיהיה טע"ט חלול באמצע עוביה מלבד הטומאה וכמש"ל. ומה"ט נמי לא צריך תנא לפרושי במעזיבה דברצוצה מיירי דמסתמא כך הוא: אם יש שם פותח טפח חלול טע"ט ממעל להטומאה: הכל טמא הבית והעלי'. מדהו"ל מקום הטומאה כקבר סתום שמטמא כל האהלים שנוגעים בו סביב: רואין את הטומאה כאילו היא אוטם ר"ל כאילו הטומאה שם רצוצה וכמעזיבה לעיל דיש חילוק בין חצי העליון לחצי התחתון [ועי' רב"א]: היתה נראית בתוך הבית אפי' יש תחתיה כקליפת השום. אבל נראית מהצד. אבל ביש תחתיה הפסק כקליפת השום שמקיף הטומאה מכל הצדדים. אף שבולט לתוך הבית לא מחשב משו"ה כמונח בבית [ככלים פ"ט סוף מ"א]: בין כך ובין כך הר"ב פי' בין שיש במקום הטומאה טע"ט או לא. ובמחכ"ר א"א לומר כן. דהרי גם באינה נראית אמרינן ברישא דביש בה פותח טפח הבית טמא. ובאין בו פותח טפח על טפח ג"כ אפשר שיהיה הבית טמא. כשהטומאה מחציה ולמטה. וא"כ מה חילוק יש בין נראית או לא נראית תוך הבית. ואי"ל דנ"מ עליה דברישא טמא ובסיפא טהור א"כ אדתני סיפא הבית טמא טפי הול"ל העליה טהורה. אלא נ"ל דה"ק בין שהטומאה בין הקורות או במעזיבה בין בחצי שלמטה או שלמעלה. כיון דנראית בבית הבית טמא ועליה טהורה [ועי' רב"א]. ואילה"ק דמ"ש הכא דאמרינן דבנראה תוך הבית כמונח בבית דמי. ומ"ש מלקמן [פי"א סי' מ"ה] אמרינן דאפי' נראה המנורה תוך הבית. כל שאינה בולטת לתוך הבית לא הוה כמונח בבית והמנורה טהורה. וכ"כ אמרינן [כלים רפ"ט] דאף בשנראת המחט תוך התנור. כל שאינה בולטת לשם התנור טהור. י"ל הכא שאני דתקרה לבית התחתון שייכי. וכל חור שבתקרה או שבכותל. הפתוח לחלול הבית לא גרע מחלול שתחת שפוע אהל. דאע"ג שאין בו טע"ט נחשב כחלול האהל [כפ"ז מ"ב] משא"כ במנורה שבדות. אין דופן הדות שייך כלל להבית אלא דמי טפי לחורין שבדופן מגדל [רכ"ד]. וכ"כ במחט שברצפת התנור. אין כל הרצפה שתחת התנור מחשב כתנור מדדרך לטלטל התנור: בית המשמש את הכותל שע"י חלול הבית נעשה הכותל. וכגון שחפרו ב' מערות זו אצל זו ועי"ז נעשה כותל מפסיק בין הרווחים. אבל כותל בית שע"ג קרקע הוא בהיפוך שע"י הכותלים נעשה חלול הבית מופרד. מחלול שחוצה לו. ולהכי כותל כזו נקרא כותל המשמש לבית: ולא אזלינן בתר קורבה וכלעיל בכותל שבין ב' בתים. דהכא הכותל נעשה ממילא מקרקע עולם. ולא נעשה להבית: כיצד כותל שבין שני כוכין שהיו רגילין לחתור בכותלי המערות כמין חורין לתוך עומק קרקע הכותל והיה אורך כל חור כאורך ארון של מת. ומריצין הארון שהמת בתוכו לתוך אותו החור [ועי' ב"ב ספ"ו] וכך עושין במערה אחת כמה כוכין זה אצל זה נמצא שהכותל שמפסיק בין כוך לחבירו ג"כ נעשה מקרקע עולם: טומאה בבתים ר"ל בחלול המערות או בחלול הכוכין [והא דלא נקט הכא כסדר דלעיל [מ"ג וד'] דהיינו תחלה טומאה בכותל ואח"כ טומאה בבית. ה"ט משום דהכא דמיירי מכוכין ומערה. מצוי טפי שיהיה הטומאה בחללן משתהיה תוך הכותל]: וכלים בבתים ועליה כקליפת השום טהורין ר"ל הכלים טהורים ולא דיינינן בהו דין קורבה. מיהו ודאי שטומאה שבכותל בוקעת ועולה ויורדת כנגדה. ואפילו יש במקום הטומאה טע"ט. דאף דאין עליה דין קבר סתום לטמא כל החללים שיסבבוה. מדאין על הטמאה בנין בולט ע"ג הקרקע [ועי' בקרית ארבע סי' ג] עכ"פ כל שאין הטומאה מתפשטת לצדדים מדיש כותל מפסיק אז כל שכנגד האויר טע"ט שהטומאה טמונה שם וסתום מכל הצדדים בוקע ועולה ויורד כנגדה. ונ"ל דנקט תרווייהו כוכין ומערות. דקמ"ל דלא מבעיא כוכין שאין כותל שביניהן גבוה רק ז' טפחים. ואינה שיעור כותל דנימא שהוא כותל הכוך ובטל לגבי כוך. אלא קרקע עולם הוא. אלא אפי' כותל שבין ב' מערות שגובה הכותל הוא ד' אמות [כספ"ו דב"ב] ולהכי סד"א הך כותל ודאי ככותל שבין ב' בתים הוה. ויהיה דינו כמותו. קמ"ל: טומאה תחת העמוד שיש כמין עמוד בתוך המערה לתמוך התקרה שלא תפול: בוקעת ויורדת ואע"ג דגם כשהטומאה בתוך העמוד כך הוא הדין. וא"כ ל"ל דנקט שהטומאה תחת העמוד. ותו ל"ל כלל דנקט עמוד הרי גם בכותל שבין ב' כוכין או בין ב' המערות דנקט ברישא ג"כ כך הוא הדין. דבין שהטומאה בתוך הכותל או תחתיה. טומאה בוקע ועולה ויורדת. נ"ל דעמוד דמתניתין אינה של בנין אלא הוא מגוף הקרקע שבאמצע מערה. ומדנקט סתמא משמע אף שאין הטומאה רצוצה. אלא אף שיש במקום הטומאה רווח טע"ט והוא סתום מכל צד [ודלא כהר"ב] לפיכך סד"א דכיון דאויר טע"ט. שהטומאה בתוכו תחת העמוד. והעמוד עליו מלמעלה בולט. ובליטת העמוד ניכר מכל צדדיו. להכי יהיה דינו כקבר סתום שנפש בנוי עליו. לטמא כל המערה שסביב לו. קמ"ל דכיון דהעמוד נעשה ממילא ולא בבנין ממש להכי אין דינו כקבר סתום. דכל כותל שנעשה בידי שמים אף שיש בתוכו אויר טע"ט אין דינו כקבר סתום. וככותל שונית לקמן [רפ"ז וכ"כ מחלקינן בתוספתא לענין דין מחצה על מחצה בין חציצה שבידי אדם או בידי שמים עי' שם פ"ז]. וקמ"ל רישא דטומאה שמונחת תוך כותל שנעשה מאליו. לא הוה כמונחת בכותל שבבנין. שנחשבת כמונחת תוך הבית. וקמ"ל סיפא דטומאה שמונחת תחת עמוד שנעשה מאליו. אע"ג שהעמוד ניכר מכל צדדיו אפ"ה אין דינו כנפש הבנוי על קבר ואינו מתפשט לכל האהלים שסביב לו: כלים שתחת הפרח הוא כמו עטרה שבראש העמוד לנוי. ונקרא קפיטאל בל"א. וקצוות שפת העטרה שבראשה מתעקם ובולט בשפוע סביב. טפח סביב. והבליטה זו עשויה כעלי פרח שושן סביב לראש העמוד: טהורים דמשום שהטומאה שתחת העמוד בקעה רק למעל' ולמטה לא התפשטה כלל לצדדין תחת הפרח: רבי יוחנן בן נורי מטמא נ"ל דריב"נ ס"ל דכמו דאמרינן [ס"ז מ"ב] באהל משופע דאם הטומאה רצוצה תחת צד א' מהאהל אפי' הטומאה רצוצה במקומה אפ"ה מתפשטת משם לצד האחר של האהל אף שהאויר שתחת השפוע אינו מעורב עם האויר של האהל רק ע"י סדק דק. ה"נ חשבינן להחלול שתחת העמוד שהטומאה שם כאילו הוא חלול א' עם החלול שתחת הפרח. אף שאין ב' האוירין מעורבין רק ע"י סדק משהו אשר נשאר אחר שטמנו שם הטומאה בתחתיתו ולהכי כלים שתחת הפרח טמאים. ואם הרווח שהטומאה שם תחת העמוד הוא טע"ט י"ל דאף שהעמוד נעשה ממילא מחשב ליה כקבר סתום. ומטמא כל האהלים סביב. [ורתוי"פ. כ' בשם מהר"ם דהכא מיירי שהטומאה ממלאת כל תחתית העמוד. ולהכי בטל פרח לגבי עמוד. ותמוה דמנ"ל לרבינו הא לתלות זה בזה. ותו ממלא מאן דכר שמיה. ותו דלו יהא שהפרח כעמוד. והרי גם עמוד גופי' כשהטומאה תחת רוב תחתיתו כלים שבצדה תחת העמוד טהורים. ואי דמוקי הכא שתחת הפרח יש אויר טע"ט. א"כ למה צריך שתהיה הטומאה למלאות כל תחתית העמוד. ומ"ש מאהל משופע [לקמן פ"ז מ"ב] שהבאנו ראיה מינה דא"צ שתמלא הטומאה כל השפוע]. מיהו ודאי דלריב"נ מדהתפשטה טומאה תחת הפרח. התפשטה משם לכל תחתית תקרת המערה וכל הכלים שבמערה זו טמאים וכב' זיזין [פי"ד מ"ה]. ואפ"ה לא פליג ריב"נ ברישא כשאין פרח בראש העמוד דנימא נמי דהחלול שתחת התקרה יהיה נחשב כאילו הוא חלול א' עם החלול שתחת העמוד. דשאני התם. דאין חלול הגדול של המערה שייך כלל להעמוד שיחשב עמו כאהל א'. אבל הכא הפרח והרווח שתחתיו שייכים שפיר אהדדי. עם העמוד וכגוף א' הוו. אמנם בעמוד שבבית מדהוא בבנין. לכ"ע ביש שם במקום הטומאה טע"ט הו"ל קבר סתום שמטמא כל סביביו גם באין פרח בראש העמוד. ורק כשאין במקום הטומאה טע"ט שם. הטומאה בוקעת ועולה ויורדת: אם יש שם פותח טפח שיש תחת הפרח טע"ט ברום טפח שבולט ממעל להטומאה והכלים שתחתיו: טמאין אף דהפרח והעמוד הן מקרקע עולם ומאליו נעשה האהל. הרי קיי"ל דגם אהל שממילא מחשב אהל [כלעיל ספ"ג]. מיהו אפי' לריב"נ לעיל דלא מחלק בין שיש טע"ט תחת הפרח או לא. והרי מדסתם משמע אפי' אין תחתיו טע"ט מטמא. התם מדהטומאה תחת העמוד. ע"כ שיש שם חלול קצת להכי אף שאין תחת הפרח טע"ט מצטרף החלול שתחת הפרח עם החלול שתחת העמוד במקום הטומאה. אבל הכא שתחת העמוד אטום. והטומאה מונחת תחת הפרח פשיטא שצריך תחת הפרח לבד אויר טע"ט. ומיירי הכא ע"כ בשהעמוד עם הפרח שבראשו עומד תחת אויר השמים. דאי תחת תקרת מערה. אפי' אין תחת הפרח טע"ט. הרי ודאי מצטרף אויר שתחתיו עם האויר שתחת התקרה [כרישא דמשנה ה' בפי"ד וכ"כ בטומאה תחת השפוע בפ"ז מ"ב] ומתטמאים עי"ז כל הכלים שתחת התקרה. וכ"ש הכלים שתחת הפרח עצמו. [ונ"ל דלזה כתבו הר"ש והר"ב בריש משנתינו דבעמוד העומד ברה"ר מיירי]: טהורין ואפי' יש על הטומאה אהל טפח ועל הכלים אהל טפח רק שאין ב' האוירים מחוברין. וכגון שבין אויר זה לזה. אין הפרח בולט טפח. אין הטומאה מתפשטת ממקום למקום תחת דבר שפחות מטפח [וכפי"ב מ"ג]: שני פרדסקים פרדסק הוא כמין ארגז שראנק בל"א שהוא תוך עובי הכותל [ערוך]: או זה על גב זה לא מיירי שהטומאה תוך הפרדסק. דא"כ קבר סתום הוא ומטמא כל אהל שסמוך לו [וכרפ"ז] ופרדסק השני אמאי טהור. ותו א"כ אפי' היה פרדסק הטמא נעול היה הבית טמא. מדסוף טומאה לצאת דרך הבית [וכלעיל במגדל נעול פ"ד מ"א]. אלא מיירי שהטומאה רצוצה תחת כותל הבית מכוון תחת הפרדסק. ונ"ל עוד דמיירי דוקא שכל פרדסק רחב טע"ט ברום טפח דאז כאהל בפ"ע דמי. ואפ"ה כיון שהטומאה רצוצה תחת הפרדסק. אע"ג שבוקעת לתוכו. אינה מתפשטת בתוכו. אלא רק נגד הטומאה טמא [ועי' בקרית ארבע בדיני טומאה רצוצה]. אבל אם היה כל פרדסק פחות מטע"ט. אז מדאין בו תורת אהל. ככותל הבית חשוב. ואפי' נעול כפתוח דמי [וכמ"ג]: הוא והבית טמא משום שהטומאה שתחת הפרדסק בקע לתוכו. וכיון שפתח הפרדסק פתוח. מתפשטת הטומאה מהפרדסק להבית דרך הפתח: וחברו טהור דהרי אפי' היתה הטומאה ממש בהבית לא היתה מתפשטת לתוך הפרדסק הנעול. דכאהל בפ"ע דמי ודינו כאילו טומאה בבית שהמגדל הנעול טהור. מדאין דרך טומאה להכנס [כלעיל פ"ד מ"א] ואפי' היו הפרדסקין מכוונין זה תחת זה והטומאה תחתיהן לא אמרינן דהטומאה שתחת הכותל כמו שבוקעת לפרדסק התחתון תבקע ג"כ להפרדסק העליון. ליתא דזהו דוקא כששניהן נעולים אז ודאי טומאה בוקעת אפי' לכמה אהלים שזה ע"ג זה. לטמא בכל א' מה שכנגד הטומאה שלמטה וכמ"ש בס"ד במקום הנ"ל. אבל בשנפתח א' מהאהלים התפשטה הטומאה בכל אותו אהל הפתוח. והתקרה שעל גביו חוצצת שלא תבקע שוב ממנו ולמעלה. והרי גם אם היה קבר סתום דהיינו דמקום הטומאה היה טע"ט תחת הכותל. וכמה אהלים ע"ג. זה ע"ג זה. כיון שנפתח א' מהן. אין הטומאה בוקעת שוב להאהל שע"ג [כפ"ז סי' ז']. מיהו כשהפרדסק התחתון נשאר נעול והעליון נפתח. אז בתחתון הנעול טמא רק נגד מקום הטומאה. ומדלא יכלה לצאת משם דהרי נעול הוא. להכי חוזרת ובוקעת מהתחתון להעליון. ומשם מתפשטת להבית דרך הפתח הפתוח: ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אוטם ר"ל הא דאמרינן וחבירו טהור דמשמע דגם אפילו כשהתחתון נעול והעליון נפתח נמי דינא הכי. אבל בכה"ג אין הכוונה שהנעול טהור לגמרי. אלא דטהור רק מהתפשטות הטומאה מהבית לתוך כולו. אבל עכ"פ רואין הפרדסק הנעול כאילו הוא אטום. כלומר כחומה עבה. והטומאה שלמטה ממנה בוקעת לתוכה. לטמא שם כל מה שכנגד הטומאה שתחתיה. ומשם בוקעת לפרדסק העליון הפתוח: ידון מחצה למחצה ר"ל ואם הבקוע הזה פוגש בחצי כותל שלפנים אז אפי' שניהן נעולים הבית טמא [וכלעיל מ"ג]. ואע"ג דהכא עיקר הטומאה מונחת תחת הכותל. דיינינן לה כאילו מונחת רצוצה תוך עובי הכותל. ואם מונחת הטומאה תחת הכותל נגד חצי הכותל שלחוץ. הבית טהור כשהפרדסקין נעולים. ואין אומרים בכה"ג דרך טומאה לצאת משם דרך הבית. אפי' היתה באמת טומאה ממש מונחת שם. מדאין מקום הטומאה שייך כלל להבית [וכלעיל מ"ג] וכ"ש הכא שאין כאן רק התפשטות הטומאה שתחת הכותל בהחצי ששייך לחוץ. מיהו בכה"ג שהטומאה תחת חצי כותל החיצון וב' הפרדסקין נעולים כיון שרואין התחתון הנעול כאילו הוא אטום. בוקע למעלה גם להפרדסק העליון. כל שבתוכו נגד הטומאה שלמטה טמא. וגם העומד למעלה על ראש הכותל נגד הטומאה טמא. ורק הבית נשאר בטהרתו [כלעיל מ"ג]:

מלכת שלמה נעשין אהלים. כן צריך להיות בפירוש ר"ע ז"ל והגי' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל אהלים במ"ם: הנדבך. בערוך הביאו בערך נרווד ופי' מטה שנושאין בה המת וי"א כמו ארון של מת שנושאין במוטות ע"כ. וכן כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שמצא בספרי כתיבת יד. ועל הפירוש שהביא רעז"ל נדבך אבן רחבה וגדולה כתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה כי אבן אחת אינה נקראת נדבך אלא שורה של אבנים נקראת נדבך ע"כ: כלים שעל גביו. פי' ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל ר"ל כלים שהם כנגד הטומאה ע"כ אמר המלקט בהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב דהלכות טומאת מת בהפך וז"ל ואם היו כלים על גביו אפי' שלא כנגד הטומאה טמאים ע"כ. והאי בבא פירושא דאבל לא לטהר ואדסליק מיניה מפ' ברישא: כלים שתחתיו טמאין. אפי' שלא כנגד הטומאה כאילו נתונים באהל המת דלטמא נעשין אהלים: ור' אליעזר מטהר. ר' אליעזר פליג גבי אדם דנעשה אהל לטהר והה"נ גבי סיפא בנתון ע"ג כלים דפליג כדמוכח בתוספתא וזהו ג"כ מה שכתבו תוס' ז"ל שם פ' לא יחפור דר' אליעזר ס"ל דנעשה אהל לטהר אפי' נדבך שהוא נתון ע"ג כלים אפי' כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ולרבנן אינו נעשה אהל אלא כשהוא נתון ע"ג אבנים ע"כ: