יכין המוציא יין כדי מזיגת הכוס ר"ל שיוציא רביעית הכוס. שכשימזגנו בג' חלקים מים. יהיה רביעית הלוג. והוא ביצה ומחצה. שהוא שיעור כוס בהמ"ז וקידוש והבדלה. וא"כ שיעור הוצאת יין 3/8ביצה: חלב כדי גמיעה כפי בליעת אדם בבת אחת. והוא יותר מכגרוגרת [תוס'. והקשה בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א הגאבדק"ק לאנדסבערי לפי מ"ד כריתות (די"ד א') דבית הבליעה אינו מחזיק יותר מב' זיתים. ולרמג"א (תפ"ו) ר"ל שאינו מחזיק ג' זיתים. אבל באמת מחזיק יותר מב' זיתים. והוא כשיעור ביצה. וא"כ איך שיערו כאן כדי גמיעה בגרוגרת שהוא רק שליש ביצה או 4/9 ביצה ותרצתי לו דאע"ג דבית הבליעה מחזיק כביצה. עכ"פ אין דרך לגמוע יותר משיעור גרוגרת]: דבש כדי ליתן על הכתית מכה שבגב הבהמות. ואע"ג דחזי לאכילת אדם. אזלינן לחומרא דסגי בשיעור מועט: שמן כדי לסוך אבר קטן ר"ל אצבע קטנה שברגל של ילד בן יומו. ולרש"י א' מפרקי אצבע ילד בן יומו: מים כדי לשוף לשפשף: בהם את הקילור מטלית שנותנין על העין לקרר חמימותו [אב"י ול"מ נ"ל שהיא מלה יוונית קאלליראן. והוא תחבושת העין. ונקרא כך על שתואר הרטיה כעין עוגה שנקרא ג"כ קילורין]: וכל השופכין מים דלא חזו לשתיה רק לגבל הטיט: רבי שמעון אומר כולן ברביעית כל המינין שנזכרו במשנה: ולא אמרו כל השיעורין הללו לעיל במשנה. שכולן פחות מרביעית: אלא למצניעיהן אסוקי מלתא דר"ש היא. וס"ל דלמצניע עצמו מדהחשיבן להך מילתא סגי ליה בשיעור זוטא. משא"כ לסתם בנ"א צריך רביעית: המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה (פאסס). לאוחזה בו. דמתוך שהחבל קשה מקלקל לנפה וכברה. ואינו ראוי רק לקופה: גמי (באסט): כדי לעשות תלאי לנפה (זיעב) לקמח: ולכברה (זיעב) לנקות התבואה וכן מוכח לענ"ד מאהלות (פי"ח מ"ב) (וי"מ איפכא). לתלותן בו. ובציר שיעורן מאוזן הקופה: רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן להראות לסנדלר מדה שצריך למנעל של קטן בן יומו. ושיעורו בציר מתלאי: נייר (פאפיר) העשוי מעשבים. ומדעשוי מחוטי עשבים נקרא נייר. כי נייראן בל"י חוטין דקים: כדי לכתוב עליו קשר מוכסין (מארקע). שנותן המוכס להסוחר לראיה שכבר שלם לו המכס. ורגיל לכתוב ב' אותיות גדולות מכתב המורגל: והמוציא קשר מוכסין חייב קמ"ל אף שכתוב על קלף חייב: נייר מחוק שאינו ראוי לכתוב עליו: כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון (באלזאם פלעשכען) [אב"י היא מלה רומית פאליאטום והוא בושם לח הנעשה מעלי וורדים ובשמים. והכלי שישימוהו בו נקרא על שמו]: עור דמליח ולא עפיץ: כדי לעשות קמיע ר"ל לכסות בו קמיע: קלף (פערגאמענט). דמדחשוב לא עביד מניה קשר מוכסין: כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין ולא קאמר שבמזוזה. דשם אין כתוב פ' שמע על קלף בפ"ע: שהיא שמע ישראל תמוה וכי לא ידעינן שהיא שמע ישראל. ונ"ל לפמ"ש רתוי"ט דאצטריך תנא למנקט תפילין. דקמ"ל דמה"ט משערינן בה. מדנצרכה לכל אדם. ע"כ. והרי לפמ"ש רב"י (א"ח ל"ב י"ד) יש לעשות פרשת שמע מקלף עב ביותר. א"כ סד"א דלהכי נקט פרשה קטנה שבתפילין. דבעי נמי שיעור בעובי הקלף כעובי פ' שמע שבתפילין. להכי סיים. כדי לכתוב וכו'. ר"ל דהשיעור רק בהמשך הקלף ולא בעביו: דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול (שמינקע): כדי לכחול עין אחת שכן הצנועות עוטפות ואין מגלות רק עין א' וכוחלות אותה: דבק (ליים): כדי ליתן בראש השבשבת (ליים רוטהע). שנותנין הדבק על נסר שבראש הקנה. שכשהצפור יושב עליו. נדבק וניצד בו: זפת (פעך): וגפרית (שוועפעל): כדי לעשות נקב צלוחית שמשים בו כסף חי. סותם פיו בזפת או גפרית. וחוזר ועושה נקב דק בהסתימה: שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן על נקב שבמגופת פה צלוחית של יין. שהיין דק משמן: חרסית לבינה כתושה: כדי לעשות פי כור לטוח במקום שהמפוח נכנס בכור: ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט לטוח מושב הכור (כך מסקנת הגמ' ודלא כר"ב ורמב"ם בפירושו): סובין (קלייע): כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב לשמור החמימות: סיד כדי לסוד קטנה שבבנות ר"ל אצבע קטנה של בת. דכך רגילין לעשות לילדה שצמחו בה רבוי שערות. והיא עדיין רכה בשנים. מושחין גופה אבר אבר בסיד. ועי"ז השער נושר והגוף מתעדן: רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול ר"ל להשיר השער שֶׁבְּרַקָה (שלעפפע) בל"א: רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי מצח שסדה אותו להאדימו (ודלא כר"ב): [אב"י ומורכב מב' מלות בלשון יון אנטי אפס ר"ל "נגד ההבטה" שהמצח של אדם מובט תיכף בהאדם. לכן ייפוהו]: אדמה טיט אדום: כחותם המרצופים לשון רומי מַרזוּפיוּם. ור"ל שק לצרור בו סחורה. שיניחו עליו חותם: וחכ"א כחותם האיגרות והוא פחות מחותם מרצופין: וחכמים אומרים כדי לזבל כרישא זוטר שיעוריה מכרוב: חול הגס כדי ליתן כדי לערבו: על מלא כף סיד (שבמוירער קעללע): קנה כדי לעשות קולמוס המגיע עד קשר אמצעי שבאצבע: ואם היה עב שאינו ראוי לכתיבה: או מרוסס משוברת: כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים ביצת תרנגולת שקלה ביותר להתבשל. והשיעור כדי שיתבשל כגרוגרת ממנה: טרופה (צערשלאגען) ומעורבת בשמן. שממהרת להתבשל עי"ז: ונתונה באילפס (טיגעל). ומחמם האילפס בקנה הנ"ל: עצם כדי לעשות תרווד (לעפפעל): רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף (שליססעל צאהן): זכוכית כדי לגרור בו ראש הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי השתי המתוחין שלא יתקפל חוט על חבירו. וכשנקטם ראשו מחדדו בזכוכית: רבי אליעזר בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה שיעורי' משקל י' מעה. שהן יחד כמשקל קט"ז שעורות בינונית והוא מעט יותר מקווינט (ועי' מ"ש בס"ד פ"ו דשבועות ב') וס"ל דלא טרח אינש לגרש עוף ע"י זריקת צרור. דבהרמת קול מתגרש: חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו קרשים שמונחים זע"ז. נותנין חרס בין קרש לחבירו. כדי שלא יתעקמו: דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כדי לחתות בו את האור ליקח בו גחלת בוערת: ולחשו לשאוב: מים מגבא גומא קטנה. ור' יוסי מחמיר. דלחתות אש צריך שיעור גדול טפי שלא יכווה. וקרא לא זו אף זו קאמר. ולהכי אזלינן לחומרא (מיהו לכאורה ר' יוסי נמי מיקל דפוטר באין לו ב"ק):

מלכת שלמה כדי מזיגת הכוס של ברכת המזון וכו'. לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט כתבו תוס' ז"ל והא דלא נקט במתני' כדי מזיגת רביעית מילתא אגב אורחיה קמ"ל דכוס של ברכה ברביעית ועוד דמהאי טעמא דחזי לכוס של ברכה חשיב ומיחייב בפחות מרביעית לפי שיכול להוסיף עליו מים ע"כ. ובגמ' דייקי' ממתני' דכוס של ברכה טעון רביעית דקתני כדי מזיגת הכוס ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה וקתני סיפא ושאר כל המשקין [ברביעית] שמעי' מינה דאין הוצאה במשקה הראוי לשתיה בפחות מרביעית הלכך ע"כ כי שיעור ביין כדי מזיגה שיעור הראוי לשתיית רביעית נקט והיינו רובע רביעית דכי יהיב על חד תלת מיא כדרך המזיגות הראויות לשתיה יעמוד על רביעית. ובירושלמי בפירקי' ובפ' ערבי פסחים ובפ"ג דשקלים משמע דמתני' ר' יהודה היא דתניא התם מים כדי גמיאה. ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמיאה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס: חלב כדי גמיאה. גרסי' באל"ף לשון הגמיאיני נא הכי פשטינן בגמ'. וכתב הרמב"ן ז"ל בפ' כי תצא בפסוק לא תתעמר שאעפ"כ אומרים ממנו מגמע ואינו פולט אבל מגמע ובולע ע"כ: ובירושלמי הדא דתימא בחלב בהמה טהורה אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת וכן פי' ר"ע ז"ל והכריחו בתוס' בשם ר"י ז"ל דכדי גמיאה נפיש מכגרוגרת. והר"ן ז"ל כתב שיעורא דבכדי גמיאה לא אתפרש ובודאי שהוא פחות מרביעית דהא קתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית ש"מ דכדי גמיאה בציר מרביעית דרביעית להקל נאמר ולא מצינן למימר דכדי גמיאה היינו מלא לוגמיו דהא וכו' עד אלא ודאי לענין שבת בשל עולם הן שמין בבינונית עכ"ל ז"ל. וגם המגיד משנה כתב שם פי"ח שהוא פחות אפ' מכדי לוגמיו של אדם בינוני ואין צ"ל מרביעית ע"כ: דבש. ירושלמי הדא דתימא בדבש ישן שאינו טוב כי אם ליתן על הכתית אבל חדש אינו ראוי לאכילה ולא לכתית ושיערו כדי לשורפו ולבשל בו ביצה קלה: שמן כדי לסוך אבר קטן של תינוק בן יומו. כדפי' ר"ע ז"ל ופי' רש"י ז"ל אבר קטן אחד מפרקי אצבע קטנה ע"כ וכר"ש בן אלעזר וכן א"ר ינאי ודלא כר' נתן. ונלע"ד דשמן אכילתו ורפואתו תרוייהו שכיחי ובעינן למיזל ביה לחומרא כדבש אע"פ שלא נזכר בגמ' שאכתוב בסמוך: מים כדי לשוף וכו' ואע"ג דמים שתייתו שכיחא רפואתו לא שכיחא דהא יש שפום קילור ביין וחלב והוה לן למיזל בתר שתייתו לקולא כדאזלינן גבי יין וחלב שהם ג"כ שתייתן שכיחא רפואתן לא שכיחא דהא יש שפים במים תירץ אביי בגמ' דבגלילא שנו שהן עניים ומקפידי' מדבר מועט וחסין על יין וחלב לשוף קילור ואין שפים כלל אלא במים הלכך הדר ה"ל כדבש דרפואתו נמי שכיחא כמו אכילתו שהרי אין שום משקה אחר ראוי לכתית הכא נמי שיפה במים שכיחא ובעינן למיזל לחומרא בשיעור קטן. רבא אמר אפילו תימא בשאר מקומות כדשמואל דאמר שמואל כל שקייני מסו ומטללי פי' מסככין על העין עד שתכלה מראיתו לגמרי מפני שהן עבין בר ממיא דעדיפי מכולהו דמסו ולא מטללי והוי בכל המקומות רפואת המים שכיחא. ובירושלמי א"ר אלעזר הדא דאת אמר באילין מיא דטלא ברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה. והרמב"ם ז"ל כתב בפירוש מישנתנו וזהו במימי היאור בלבד שהם יפין לעין. אמנם שם רפי"ח פסק כירוש' שכתבתי: ושאר כל המשקין ברביעית ומשמע אפי' דם ודלא כר"ש בן אלעזר ורשב"ג שאומרו בברייתא כדי לכחול בו עין אחת שכן כוחלין בדם תרנגול הבר ובדם דעטלף: וכל השופכין ברביעית. כתבו תוס' ז"ל דדוקא אברייתא קבעי בגמ' שופכין למאי חזו משום דדומיא דדם קתני להו התם כדאיתא בגמ' דמאיס טובא ומשני דחזו לגבל בהן את הטיט אבל שופכין דמתני' איכא למימר דחזו לכמה דברים לרחוץ בהן כוסות וקערות דלא מאיסי כולי האי אלא שאינם ראוין לשתיה ע"כ. וגרסי' שוּפָכִין הפ"א בנקודת קמץ: ר"ש אומר כולן ברביעית. ירושלמי משיבין חכמים לר"ש אפשר לומר דבש ברביעית וחומץ ברביעית והוא מותיב לין כמה דאית לכון כל האוכלין מצטרפין לכגרוגרת כן אוף אנן אית לן כל המשקין מצטרפי' לרביעית: לא נאמרו כל השעורים הללו אלא למצניעיהן א"ר מנא למצניעיהן כל שהן ותני כן על דר"ש לא נאמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעיהם הא למוציאיהם ברביעית: