א
0:1

Mishnah

משנה א
כָּל גַּגּוֹת הָעִיר, רְשׁוּת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוֹךְ עֲשָׂרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵרוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת, רְשׁוּת אֶחָד לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן, וְלֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבָּיִת:
ברטנורה כל גגות העיר רשות אחד. ואע״פ שדיורים חלוקים למטה לשני בני אדם מ״מ הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהן חלוקת רשות וכלים ששבתו בגג זה מותר להוציאן לזה:ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו י׳ דאם חלוק מהן בגובה י׳ אסור לטלטל ממנו לגגין, גזרה משום תל גבוה עשרה ורחב ארבע ברשות הרבים דלא ליתי לכתף עליו:כל אחד רשות לעצמו. ואם לא עירבו דיורים שלמטה אסור לטלטל מזה לזה:ר׳ שמעון. מיקל מכולן וקאמר, גגות וחצרות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה בלא עירוב ואפילו היו הגגות גבוהות יותר מעשרה או נמוכות יותר מעשרה, דלית ליה לר״ש עירובי חצירות אלא משום כלי הבית:לכלים ששבתו בתוכן. כלים ששבתו באחת מהן, מוציאים אותן מזה לזה:אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית. והביאן לחצר ע״י שעירבו בני החצר, אסור להוציאן מחצר זו לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצרות יחד. והלכה כר״ש:
תוסופות יום טוב שלא יהא [גג] גבוה כו'. כתב הר"ב גזירה משום תל גבוה י' ורחב ד' ברשות הרבים. דהוי רשות היחיד כדפירש בריש פי"א דשבת. ומה שכתב הרמב"ם כגון עמוד כו' ברשות היחיד הוא שגזר ר"מ משום תל כו' ברשות הרבים. וה"ה לגגים דמתני' דהוי כמו עמוד כו' ברשות היחיד דגזרינן משום תל כו' ברשות הרבים: גבוה עשרה או נמוך עשרה. אע"ג דהיינו הך דאם האחד גבוה מהשני עשרה. בהכרח השני נמוך ממנו עשרה וכן להפך. נקט הכי. משום דלפעמים שתי הבתים הסמוכין בגגותיהן אין שום אחד מהן גבוה יותר מחבירו. אלא שבית האחד נבנה בעמק לפי שאין קרקע שתי הבתים שוה ואז לא שייך לומר שזה גבוה. אלא שייך לומר שזה נמוך: קרפיפות. פי' הר"ב שאינן יותר מבית סאתים. ובלא הוקף לדירה. וכר"ע בפ"ב מ"ה דהלכה כמותו. ואי הוקף לדירה אפי' ביתר נמי וכדאיתא בטור סימן שע"ב וכתב עוד דאפילו לא הוקף לדירה והוא יתר מבית סאתים אע"ג דאסור לטלטל בו יותר מד' אמות כדלעיל מכל מקום הוי לר"ש רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה כדפרש"י ריש פרק י"ט דשבת דף ק"ל: לכלים ששבתו בתוכן. פי' הר"ב מוציאין מזה לזה מסיים הרמב"ם ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אלא א"כ ערבו. פ"ג מה"ע: ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. פי' הר"ב והביאן לחצר על ידי שעירבו ואע"ג דהשתא שכיחי מאני דבתים בחצר אפ"ה כלים ששבתו לתוכן שרי לטלטולי ולא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. וליכא למימר יאמרו שני כלים בחצר א' מותר וא' אסור דרבי שמעון לטעמי' דלא גזר בכי הא. במ"ו פ"ד. גמרא. [*ומה שכתב והלכה כר' שמעון. גמרא]:
יכין מלכת שלמה
1.
All the roofs of a town are a single domain, provided no roof is ten handbreadths higher or lower [than the neighboring roof], the words of Rabbi Meir. The Sages say: each one is its own domain. Rabbi Shimon says: roofs, courtyards and karpafs are all one domain with regard to objects that were within them when Shabbat began, but not with regard to objects that were in the house when Shabbat began.

מועד עירובין פרק ט
Moed Eruvin Chapter 9