יכין הגוזל ה"ה גנב [ח"מ שנ"ד]. ונ"ל דנקט גזלן לרבותא דת"ק דר"ש [רכ"מ ה"ח] דס"ל דרק גניבה מיאש אבל לא גזילה להכי נקט גזלן דאע"ג דלא מיאש אפ"ה קנה מיהו אנן קי"ל [ח"מ שס"ח] בגזלן ישראל הוה יאוש ובגזלן עכו"ם לא מיאש אבל גניבה לעולם מיאש: משלם כשעת הגזלה דהיינו דמי עצים וצמר ולא דמי הכלים. ודוקא בגזל עצים שאינן משופין ועשאן כלים או צמר שאינו טווי ועשאן בגדים, שהן שינוי שאינו חוזר לברייתו וקנינהו. אבל עצים משופין, או צמר טווי, ועשאן כלים או בגדים, שינוי החוזר לברייחו הוא כשינתק הנסרים או יסתר חוטי התפירה, ולא קנה [ח"מ ש"ס ו']. אבל שבח מיהו קנה, וצריך להחזיר להגזלן השבח. וי"א דאף שינוי גרוע כזו עם יאוש קונה. [שס"א]: דמי רחל העומדת ליגזז הפרה והרחל חוזרים בעינא, דבגופן אין שום שינוי, רק מה ששוין השתא פחות משויין בשעת גזילה, ישלם לבעלים, והולד והצמר קנה [כך נ"ל פי' נ"י]. ונ"ל דקמ"ל הך בבא, דאף מעשה קטנה כזאת שעשה בהשינוי שסעד הולד כשנולד, או שגזז הצמר, קנאן ולא הוה כגוזל דקל מחובר וקצצו דלא קנה [כב"ק צ"ו א']. דהתם לא נשתנה שמו, משא"כ הכא. מיהו לרא"ש גם פרה ורחל עצמן קנה בשינוי זה: רחל ונטענה אצלו וגזזה ה"ה בלא ילדה ולא גזזה עדיין, השבח דגזלן הוה: משלם כשעת הגזלה וקמ"ל הך בבא דאף עיבור וטעינה, שהן שינוי דממילא, אפ"ה קנה הולד והצמר. וי"א דשינוי רק אחר יאוש קנה [שס"ב ח'], א"כ קמ"ל אף דיאוש לחוד לא קנה [כשס"א], אפ"ה עם שינוי דממילא קנה. מיהו לרא"ש הנ"ל סי' ג'. טובא קמ"ל דאף דהפרה היא השתא סריקא כמו שגזלה, אפ"ה קנה גם הפרה גופה [כך נ"ל]: זה הכלל לאתויי גנב טלה או עגל ונעשו איל ושור וטבחן או מכרן, פטור מד' וה', דשלו טבח ומכר: משלם כשעת הגזלה קמ"ל הך בבא דאפילו לענין הפסד הגזלן נמי משלם כשעת הגזילה: בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך דכקרקע דמי שעומדת תמיד ברשות בעלים, והכי קיי"ל [שס"ג]: פירות והרקיבו כולן, דהו"ל שינוי הניכר, אבל מקצתן, כהיזק שאינו ניכר הוא [שם] וקמ"ל הך בבא אף שאינו שנוי דממילא, כהנך דרישא, אפ"ה א"ל הרי שלך לפניך: יין והחמיץ דשינוי הניכר הוא ע"י טעמו וריחו: מטבע ונפסל במדינה זו, אך יוצא במקום אחר, דא"ל לך והוציאם שם, והו"ל כהיזק שאינו ניכר: בהמה ונעבדה בה עבירה שנרבעה או נעבדה כע"ז בע"א, דאי בב' עדים היינו יוצא לסקל בסיפא [כך נ"ל כוונת רש"י. אמנם ל"מ י"ל דרישא מיירי בב' עדים, וסיפא בכבר נידן בב"ד]: או שנפסלה מעל גבי המזבח ע"י מום שאינו ניכר, כגון דוק שבעין [מיהו דוקא בבהמה קדושה כבר, דאל"כ אפילו במום גמור פטור מההיזק, דכל בהמות לאו למזבח קיימי [כב"ק דצ"ח ותוס' שם] וקמ"ל כל הני אף שכולן ע"י אדם אפ"ה א"ל הרי שלך לפניך: או שהיתה יוצאת ליסקל וס"ל גומרין דין השור שלא בפניו, דאל"כ יאמר לגזלן הפסדתו בידים שהבאתו לב"ד. ואע"ג שנגח אדם בהיותו אצל הגנב, אין הגנב חייב מדלא שמרו כראוי מדרק גרמא בעלמא הוא [ועי' פ"י מ"ה]: אומר לו הרי שלך לפניך דכל אלו שינוי שאינו ניכר, ולא דמי למטבע שנפסל בכל מקום. דהתם ע"י הצורה שנפסל ניכר הפסדה: נתן לאומנין לתקן וקילקלו שנתן להם נסרים, לעשות כלי ועשאוה ושברוה: חייבין לשלם דמי הכלי, דאין אומן קונה בשבח כלי, והאומן ש"ש הוא [וי"א דקיי"ל אומן קונה בשבח כלי [ש"ו]: נתן לחרש שידה [שעזע] שבעגלה: תיבה ומגדל [שראנק]: לתקן לקבוע בהן מסמר וכדומה: חייב לשלם תנא סיפא לגלויי דרישא מיירי בעשה האומן הכלי ושברה, ואפ"ה חייב: או שהזיק ר"ל שהזיקן וקמ"ל אף דכך מצוי צריך לזהר: ואם מחמת המכה מדהכה בכח יותר מהראוי: הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נשרפה בה, ע"י שהרתיחו יותר מהראוי: נותן לו האומן לבעה"ב: צבעו כאור מכוער, בפסולת הצבע, ואם הקלקול מדלא קלט יפה, פטור, דדלמא הצמר גרם: אם השבח יותר על היציאה שהצמר היה יפה דינר, והצובע הוציא דינר, והשתא שוה ג' דינרין: נותן לו להאומן: את היציאה דינר שהוציא: ואם היציאה יתירה על השבח שהצובע הוציא ג' דינרין והשבח רק ב': נותן לו את השבח ב' דינרין, ולא שכר שלם, ואם שכרו פחות מהוצאתו, לא יתן לו רק שכר שקצב לו: דמי צמרו דקנאה בשינוי כגזלן: נותן לו את השבח מטעם קנס והכי קיי"ל [שם]: הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו שלא גזלו, ועתה רוצה לשוב. ומיירי שנשבע לו מעצמו, דב"ד אין נשבעין עד שיודה בפרוטה ויכפור ב' מעה כסף [ח"מ פ"ח], ואף דהיסת נשבעין אפילו אפרוטה [פ"ח ו'] הרי לא נתקנה עדיין בזמן המשנה: יוליכנו אחריו אפילו למדי שרחוק מאד, וגם הכסף אין נחשב שם כלום [כישעיה י"ג פי"ז], אפ"ה יחזיר לו לשם, אבל בלא נשבע, א"צ לחזור אחריו, רק יודיעו שרוצה להחזירה לכשיבוא אליו [שס"ז]: ולא לשלוחו של נגזל, אא"כ עשאו שליח בעדים, דאל"כ הרי אחריות הדרך על הגזלן, וגם אינו מתכפר עד שיגיע ליד הנגזל: אבל נותן לשליח בית דין שעשאוהו ב"ד שליח להוליכו לנגזל וזה מתקנת השבים: ואם מת הנגזל: יחזיר ליורשיו קמ"ל דאפילו ליורשים יחזיר למדי: נתן לו גזלן לנגזל: מחל לו נגזל לגזלן: אינו צריך לילך אחריו אף דכבר שמעינן לה מדיוקא דרישא. קמ"ל הכא דיוקא, דעכ"פ לכשיבוא הנגזל ישיבנו לו, אף דבשאר פחות משוה פרוטה א"צ להשיב [כח"מ ש"ס ב'], הכא שאני שהיה תחלה פרוטה [כח"מ ש"ס ד']: נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש שבועה ב' שנתנו לו ואח"כ הודה, ה"ה בלא נתן גם הקרן, וחוזר ונשבע על שניהן שמוסיף חומש לקרן לשבועה א' וחומש לקרן לשבועה ב' וחומש להחומש שכפר השתא: ה"ז משלם חומש על חומש חומש של חומש ויחזירם אפילו למדי: עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה ר"ל דחומש שנשבע עליו נחשב שוב כקרן, ולהכי בחזר ונשבע שוב על חומש ב' והודה, חייב שוב גם עליו חומש ואשם, וכן לעולם: וכן בפקדון בכפר ונשבע והודה: בפקדון או בתשומת יד הלואה: או בגזל או עשק את עמיתו כל ממון שבא לידו בהיתר כהלואה או שכירות, וכשתבעו הנותן, כבשו באלמות, נקרא עושק [ח"מ שנ"ט ח']: משלם קרן דאין חומש ואשם רק בהודה: והעדים מעידין אותו שגנבו לעיל נקט שאכלו לרבותא, דאף שאינו בעולם אפ"ה פטור מכפל מדלא טען שנגנב, והכא נקט גנבו לרבותא, אף שהוא בעין אצלו, אפ"ה חייב כפל: משלם תשלומי כפל אבל ד' וה' אין חיובו מפורש רק בגנב ממש ואפ"ה חייב גם שומר בד' וה' מדהוקש לגנב [ב"ק ק"ו ב']. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, פטור גם מכפל, דמששלח בו יד כשלו היא [ב"ק ק"ז ב']: הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם אבל כפל לא דמודה בקנס פטור, אבל חומש כפרה הוא: הגוזל את אביו ונשבע לו דבלא נשבע א"צ הבן להחזיר כשמת: ומת והגזילה בעין, דבאינו בעין אין מצות השבה בהמגיע לחלקו: הרי זה משלם קרן וחומש לבניו של גזלן: או לאחיו אם אין בנים לגזלן [ובח"מ שס"ז ה' כתוב בהיפך שנותן לאחיו של גזלן, ובאין אחים נותן לבניו]. מיהו אחר שנתן לאחיו הכל, חוזר ומחשב עמהן כמה מגיע לחלקו כי כל עיקר טעם נתינתו להם הוא רק כדי לקיים מצות והשיב את הגזילה, וי"א שאינו נוטל כלום מהגזילה [שם]: ואם אינו רוצה נ"ל דלדיעה ראשונה הנ"ל ר"ל שאינו רוצה לדקדק ולעשות מצוה מהמובחר: או שאין לו שהוא עני, וי"א דר"ל שאין לו אחים ובנים: לוה מאחרים: ובעלי חוב באים ונפרעים חובם מהגזילה, ואומר להם כשמשלם זה גזלתי מאבא. וי"א דבאין אחים לגזלן ישיבם לשאר קרובי אביו [שם]: אם מת יירשנו דאז אינה של אביו: בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו אבל עכ"פ הנכסים שלו הן, רק שאינו רשאי ליהנות מהן: ויחזיר לבניו או לאחיו נ"ל דלהכי נקט יחזיר והרי לא נטל. מדחוזר חלילה לכל הקרוב קרוב קודם. מיהו לא יתן להן בידים, דאז יחזיקו לו טובה, וימעול בקונם [כ"כ הר"ן]: ואם אין לו עי"ל סי' נ"ח. וי"א ה"ה אינו רוצה: לוה ובעלי חוב באים ונפרעים דהרי אפילו בחייו שרי בכה"ג באין לו מה יאכל [כפ"ד דנדרים מ"ח], ואף דהתם לי"א אסור לשלם רק חוב שאין המודר חייב לפרוע למלוה. התם המדיר חי ולהכי מדמחוייב לפרוע שוב להנודר, א"כ מהניהו, אבל הכא כשיגבו מהנכסים, לא מחשב נהנה מהנכסים: ואם אין לאיש גואל וזה אפשר רק בגר, דהרי כל ישראל יש לו קרוב במשפחתו: להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן ר"ל הקרן והחומש שחייב להשיבם, קנאם ה', ויתנן לכהן: מלבד איל הכפורים היינו אשם גזילות שמביא: היה הגוזל את הגר: מעלה את הכסף ואת האשם ומת הגזלן: הכסף ינתן לבניו של גזלן, דגם הגזלן כבר זכה בהן משמת הגר, רק שהיה חייב להשיבם כדי שיתכפר, ומדמת א"צ תו כפרה: והאשם ירעה עד שיסתאב שיפול בו מום, מדמת בעליו, דקיי"ל כל שבחטאת מתה, באשם ירעה: וימכר ויפלו דמיו לנדבה לעולות קיץ המזבח: הכסף לאנשי משמר שיחלקום לכהנים שבאותה שבוע במשמרתם בביהמ"ק: ומת קודם שהביא הקרבן: אין היורשים יכולין להוציא מידם של כהנים, דהכסף כבר כפר מחצה: נתן הכסף ליהויריב כך שם משמר הראשון של הכ"ד משמרות שבביהמ"ק: ואשם לידעיה הוא משמר הב', שיקריבוהו הן בשבוע שבמשמרתן: אם קיים האשם בשעה שנתן הכסף: יחזיר ויביא אשם אחר קמ"ל דאין יהויריב יכול למחול, לומר הרינו כאילו קבלנו [כלעיל מ"ו]. דנ"ל דהתם כבר היא שלו ויכול למחול, אבל הכהנים שלא זכו בו עדיין, אין יכולין למחול דבר שאינו שלהן. ואף דבנדר מועיל הריני כאילו קבלתי אף דלא אתא לידיה [כנדרים ס"ג ב'] הכא שאני דעשה יהויריב שלא כדין שקבל האשם קודם השבת הקרן [וכש"ס הכא ועי' רמל"מ פ"ח מגזילה ה"ח]: את הקרן לכהנים, וה"ה לנגזל כשחי: אין החומש מעכב מלהביא הקרבן, אבל עכ"פ חייב ליתנו:

מלכת שלמה משלם כשעת הגזילה דשנוי קונה. ובגמ' איכא תנאי טובא דס"ל דשנוי איני קונה. וכתבו תוס' ז"ל ומדתנא במתני' עצים ועשאן כלים שמעינן דשפוי לא מיקרי שנוי אם לא שנקרא שם כלי כל דהוא עליו או ששמו משתנה באותו שפוי כמו כשורי ועבדינהו קצצייתא פי' קרשים אבל שפוי בעלמא שאין שמו משתנה בשפוי זה לא חשיב שנוי ע"כ. ונראה דהא דנקט לאשמועי' עצים דשנוי קונה גבי גזלה ולא תנייה גבי גנבה משום דעיקר לישנא דקרא דמיניה שמעי' דשנוי קונה הוי מקרא דכתיב והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי לשלומי כך נלע"ד. ובגמ' פריך עצים ועשאן כלים אין שיפן לא צמר ועשאן בגדים אין לבנן לא ורמינהי גזל עצים ושיפן אבנים וסתתן צמר ולבנו פשתן ונקהו משלם כשעת הגזלה ותירץ אביי דתנא דידן קתני שנוי דרבנן דהדרא וכ"ש שנוי דאורייתא דמתני' מיירי בגזל נסרים משופים ועשאן תיבות וקתדראות דהוי שנוי קל שחוזר לברייתו דאי בעי משליף ומנתק הנסרים זו מזו והרי הן נסרים כבתחלה ואפ"ה קני וכ"ש עצים ושיפן דהוי שנוי גמור ומדאורייתא קני וכן נמי צמר דמתני' מיירי בצמר טווי וארגו דעשאו בגדים דאיבעי סתר ליה והוו חוטין כדמעיקרא ואפ"ה קני ותנא דברייתא שנוי דאוריית' דלא הדר קתני אבל שנוי דרבנן לא קתני. ורב אשי תירץ דלעולם תנא דמתני' נמי שנוי דאורייתא קתני ודקשיא לך משפוי ולבון קנה וכלים ובגדים למה לי מתני' ה"נ קאמר עצים ועשאן כלים דהיינו בוכני לכתוש בו דליכא חקיקה אלא שפוי צמר ועשאן בגדים דהיינו נמטי פי' לבדים דאין מלבנים אותם כצמר ונמטי אין הצמר חוזר לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה. והדר פריך ולבון מיהא שנוי הוי בתמיה והתנן בפ' ראשית הגז לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב דלא הוי שנוי ואביי אוקי לההיא כרבנן ומתני' וברייתא דהכא אליבא דר"ש דאמר בברייתא דליבון הוי שנוי ורבא אמר הא והא ר"ש ולא קשיא ההיא דראשית הגז בנפוץ בעלמא ומתני' וברייתא דהכא בדסרקה סרוקי במסרק ור' חייא בר אבין אוקי למתני' בדכברה כברויי בגפרית להתלבן יפה דהוה שנוי וההיא דראשית הגז כגון דחוורה בעלמא ופרכינן תו השתא ומה לר"ש אפי' צבעי' שמענא ליה בברייתא אחריתי דלא הוי שנוי דתניא וכו' לבון מי הוי שנוי ותירץ אביי דההיא ר"ש בן יהודה משום ר"ש היא כדקתני בה בהדיא ומתני' וברייתא רבנן אליבא דר"ש רבא אמר לעולם לא פליגי רבנן עליה דר"ש בן יהודא ושאני צבע מלבון משום דצבע יכול להעבירו ע"י צפון אבל לבון לא הדר לברייתו וכי קתני התם לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור ואוקימנא כדברי הכל בקלא אילן דלא עבר: גזל פרה מעוברת וכו' משלם דמי פרה העומדת לילד. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל משלם דמי פרה מעוברת לילד ודמי רחל טעונה ליגזז וכתב פי' כמה שוה פרה מעוברת למי שקונה אותה שתלד שקונה אותה ביוקר בשביל העיבור פרט למי שקונה אותה לשחיטה שפוחת ממנה בשביל העיבור וכן רחל טעונה ליגזז נאה יותר מלשחיטה עכ"ל ז"ל. וז"ל הרא"ש ז"ל בקצור וגם נראה אע"ג דקאמר דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל טעונה ליגזז דמשמע דשמין הפרה כמה היתה שוה רגע אחד קודם והרחל סמוך לגיזתה והכי הוה מסתבר שהרי גזלה מעוברת וטעונה ואין כאן שנוי אלא הלידה והגיזה עד שעת השנוי היה ברשות הנגזל וברשות הנגזל השביחה ומיהו אינו משלם אלא כמו שהיו שוין בשעת הגזילה דכל היכא דקנה גוף הגזילה בשנוי אינו מחייב לשלם אלא דמי חזרת השומא כשעת הגזלה והכי כייל בסיפא זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה קאי אכולהו באבי דמתני' דכולהו שוין לענין זה שתהא שומא כשעת הגזלה ואע"ג דאם הוציאה הנגזל מן הגזלן קודם לידה וגזיזה היה נוטל בהמתו כמות שהיא דברשותיה אשבח ולא נשתנית ביד הגזלן השתא מיהא דילדה וגזזה ונשתנית הגזלה משלם כשעת הגזילה וכל השבח שהשביח משעת הגזלה ואילך הוו של גזלן. ול"ד להא דאמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שרא זוזא ולבסוף שויא ד' תברה או שתייה משלם ד' משום דברשות הבעלים אייקר דהתם איבדה מן העולם דבאותה שעה נעשה גזלן אבל היכא דהגזילה בעולם אלא שנשתנית וקנאה באותו שנוי משלם כשעת הגזלה וה"ה אפי' לא ילדה נמי משלם כשעת הגזלה ולא כמו שהיתה שוה מידי דהוה אגזל טלה וגזלו זמן מרובה עד שנעשה איל דאילו בא נגזל והוציאו מיד הגזלן אם קודם שנעשה איל היה לוקח בהמתו כמות שהיא ולאחר שנעשה איל משלם כשעת הגזלה דהכי אמרי' לקמן דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה לאתויי דר' אלעאי דגנב טלה ונעשה איל וכו' ועוד אילו באת לומר דמשלם קודם לידה וגיזה משום דמדמית ליה לחביתא התינח גזזה דהוי כתברה אי שתייה לידה דממילא מאי איכא למימר אלא ודאי אין לדמותה לחביתא דחמרא מטעמא דפרישי' והא דקאמר דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל טעונה משום דלפעמים אדם קונה פרה מעוברת לשחיטה בשביל השליל כו' ולפי שראיתי דעות מרובות בפי' משנה זו הארכתי בפירושה: גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה. ואי תקשה לך למאי דפרישנא דברישא נמי משלם כשעת הגזילה סיפא מאי קמ"ל השתא מעוברת וילדה טעונה וגזזה משלם כשעת הגזלה ריקנית ונתעבר' וילדה וטענה אצלו לא כ"ש תריץ דלרב זביד איצטריך ילדה אין לא ילדה לא דשבת דע"ג גזלה דניזק הוי ולרב פפא אתא לאשמועי' דעבור וטעינת הגיזה הוי שנוי כמו הלידה והגיזה ובדין הוא דהו"ל למיתני לא ילדה אלא אגב דתנא רישא ילדה תנא סיפא נמי ילדה עכ"ל הרא"ש ז"ל בקיצור ועוד האריך ע"ש. וכתב נ"י ז"ל שכתב הרא"ה בשם רבו ז"ל דלאו דוקא דמיה ולומר שגוף הפרה קנוי לו בשנוי דלידה וגיזה לאו שנוי הוא בגוף הפרה כו' והשנוי דוקא לגבי צמר וולד הוא ולפיכך ישלם מה שהיה שוה הצמר והולד אז ע"כ. וגם הרמב"ם ז"ל הכי ס"ל בפ' שני מהלכות גזלה וגם רש"י ז"ל אבל הרז"ה והרא"ש והטור ז"ל ס"ל דמעוברת וילדה מיקרי שנוי בגוף הבהמה ומשלם בזה האופן שמשלם הדמים כשהיתה שוה הפרה עם הולד או הרחל עם הגיזה בשעת הגזלה ותשאר הפרה והרחל לגזלן וגם הולד וגם הגיזה הכל לגזלן משום דקננהו בשנוי ואין הנגזל יכול לומר החזר לי פרה ורחל גופייהו שגזלת ממני ושלם לי עליהן שבח העבור וטעינת הגזה רק גוף הפרה והרחל של גזלן ומשלם הדמים שהי' שוין בשעת הגזלה. ובגמ' ת"ר הגוזל רחל וגזזה וילדה משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ. פי' דאע"ג דשנוי קונה ס"ל גבי לצבוע לו אדום דבסמוך הכא קניס ליה משום דגזלן הוא ר' יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה כמות שהיא עכשיו ריקנית והדר משלם דמי גיזות ועובר כשהיו בשעת הגזלה ולא שבח הגזה שהשביחה אצלו ולא שבח הולד דלא קניס ר' יהודה אבל דמים שבשעת הגזלה משלם דליכא למ"ד כל הגזלנים בציר משעת הגזלה ישלמו רש"א רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף משעת הגזלה ומשלם דמים ובעי בגמ' מאי בינייהו דר' יהודה ור"ש אמר רב זביד בשבח שע"ג גזלה קמיפלגי פי' כגון שהשביחה אצלו ועדיין לא נטלה הימנו כגון ריקנית ונתעברה או טענה גיזה דר' יהודה סבר דנגזל הוי וה"ק ר' יהודה גזלה חוזרת בעיניה לבעליה בין לשבח בין לגריעות כמו שהיא בשעת תביעה בדין ור"ש סבר דאפי' שבחה עליה נוטלו גזלן דשנוי קונה ולא ישלם אלא דמיה ראשונים כאילו היא שומא אצלו בכסף ורב פפא אמר דכ"ע שבח שע"ג גזלה דגזלן הוי כוליה ובעיניה דקאמר ר' יהודה כדמעיקרא קאמר והכא למחצה לשליש ולרביע פי' כדרך מנהג המדינה ומקבלי בהמות להשביחן לזמן גדול כזה ר' יהודה סבר גזלה חוזרת בעיניה ממש למחצה לשליש ולרביע לא יהיב ליה ור"ש סבר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן. תנן גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה ילדה אין לא ילדה לא אלא הדרא בעינה בשלמא לרב זביד דאמר שבח שע"ג גזלה דנגזל הוי לר' יהודה הא מני ר' יהודה היא אלא לרב פפא דאמר דגזלן הוי הא מני לא ר' יהודה ולא ר"ש וכ"ש דכר"מ לא מיתוקמא דקתני רישא גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד וכו' ולר"מ משלם גזות וולדות כדהשתא. אמר לך רב פפא ה"ה דאפי' לא ילדה נמי כשעת הגזלה משלם והא דקתני ילדה איידי דנסיב רישא ילדה לאשמועי' דלא משלם גזות וולדות כדהשתא אלא דמי פרה העומדת לילד נקט סיפא נמי ילדה ומתני' ר' יהודה היא. תו גרסי' בגמ' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן דבר תורה גזלה אע"פ שנשתנית חוזרת בעיניה כמו שהיא עכשיו ואפי' השביחה דשנוי לא קני שנאמ' והשיב את הגזלה אשר גזל וא"ת משנתינו דקתני דלא משלם כלים אלא דמי עצים אלמא קני בשנוי משום תקנת השבים היא וכגון שגזל עצים משופים ועשאן כלים דה"ל שינוי החוזר לבריתו דשנוי כי האי לאו שנוי הוא אבל שנוי שאינו חוזר לקדמותו ודאי קונה בלא טעמא דמפני תקנת השבים וכדתנן בסתם משנה לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור דקניה בשנוי. וכתוב בסמ"ג עשין סי' ע"ג ומה שאומר בסמוך גבי נתן צמר לצבע ששנוי אינו קונה מפרש רבינו יעקב ששם מדבר באינו מתכוין לקנות אבל מתכוין לקנות מודה דשנוי קונה ע"כ. ה"ג זה הכלל כל הגזלנים וכו' ואית דל"ג בסוגית הגמ' זה הכלל לאתויי מאי אלא כל לאתויי מאי וכן הוא בהרי"ף וסמ"ג והרא"ש ז"ל וכתב נ"י ז"ל וז"ל כל לאתויי מאי כל דייק אבל זה הכלל הא מרבי לן יוקרא וזולא וכדאמרי' התם במסכת פסחים אילימא דמעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ד' הא תנן זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה הרא"ה ז"ל אבל תוס' שם פ' המפקיד כתבו וז"ל ואע"ג דבפ' הגוזל קמא אמרי' זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה לאתויי דר' אלעאי דאמר גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שנוי בידו וקנאם משמע דלא מיירי ביוקרא וזולא אלא בשנוי כדמיירי ברישא דמתני' הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים היינו דוקא יתורא דזה הכלל אבל פשטא דמתני' דמשלמין כשעת הגזלה מיירי ביוקרא וזולא והתם בהגוזל נמי מייתי לה לענין יוקרא וזולא גבי אייקר כתנא דרב כהנא ובפ' כל שעה גבי לפי דמים משלם עכ"ל ז"ל. והא דתנן דמשלמין כשעת הגזלה היינו היכא דליתיה בעולם אבל אי איתה בעין בין שהוקרה או הוזלה חוזרת כמות שהיא והכי הלכתא הלכך מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא ד' והשתא שויא זוזא בין שתייה בין תברה בין אתבר ממילא משלם ד' כדמעיקרא דבחסר אפי' ב"ה דמתני' דס"פ המפקיד מודו דמשלם כשעת הגזלה כדתנן הכא במתני':