Halacha

הלכה א
הַהֶסְפֵּד כְּבוֹד הַמֵּת הוּא. לְפִיכָךְ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לִתֵּן שְׂכַר מְקוֹנְנִים וְהַמְקוֹנְנוֹת וְסוֹפְדִין אוֹתוֹ. וְאִם צִוָּה שֶׁלֹּא יִסְפְּדוּהוּ אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם צִוָּה שֶׁלֹּא יִקָּבֵר אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁהַקְּבוּרָה מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כג) "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ":
כסף משנה
1.
A eulogy is an honor for the deceased. Therefore we compel the heirs to pay the wages of the men and women who recite laments and they eulogize him. If the deceased directed that he not be eulogized, we do not eulogize him. If, however, he directed that he not be buried, we do not heed him, for burial is a mitzvah, as Deuteronomy 21:22 states: "And you shall certainly bury him."

הלכה ב
כָּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם אֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים. וְכָל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּד אָדָם כָּשֵׁר רָאוּי לִקָּבֵר בְּחַיָּיו. וְכָל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר הֲרֵי שְׂכָרוֹ שָׁמוּר עַל כָּךְ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
כסף משנה
2.
Anyone who is sluggish with regard to the eulogy for a sage will not live long. Anyone who is sluggish with regard to the eulogy of an upright person is fit to be buried in his lifetime. Anyone who sheds tears for an upright person will have his reward for this guarded by the Holy One, blessed be He.

הלכה ג
אֵין מַנִּיחִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ שֶׁל חָכָם. וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה. וְאֵין מוֹצִיאִין מִטָּתוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ פְּתָחִים. לֹא שֶׁיְּשַׁלְשְׁלוּהָ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת. וּבִשְׁאָר הָעָם מֻתָּר לַעֲשׂוֹת:
כסף משנה
3.
We do not place a Torah scroll on the bier of a sage. We do not change him from one bier to another. We take his bier out only through the doorway; we do not lower it to remove it through the gardens. For others, this is permitted.

הלכה ד
אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת לְמֵת. וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּקְרוֹבִים. וְאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כֵּיצַד עוֹשִׂין בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. מַעֲמִידִין שְׁאָר הַקְּרוֹבִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵינָן בְּנֵי אָבֵל. וְאוֹמְרִין לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי קִינוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר שְׁבוּ יְקָרִים שְׁבוּ. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאַחַר כָּךְ עִמְדוּ יְקָרִים עֲמֹדוּ. וְאוֹמֵר כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר כָּךְ [עַד] שֶׁבַע פְּעָמִים:
כסף משנה
4.
We rise and sit no less than seven times in honor of a deceased person. There should be no less than ten men who rise and sit. Only relatives should participate. This rite is carried out only on the first day, in the cemetery, in communities where it is customary to observe it.
How is this rite carried out in communities where it is customary to observe it? We have the other relatives and the members of the family who are not required to mourn stand and we recite dirges and the like in their presence. Afterwards, one says: "Sit honored persons, sit." He then recites other statements of lament before them while they are sitting and then says: "Stand honored persons, stand." He then speaks again while they are standing and repeats this pattern seven times.

הלכה ה
כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב לַאֲנָשִׁים בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. כָּךְ עוֹשִׂין לְנָשִׁים. וּמַסְפִּידִין הַנָּשִׁים כַּאֲנָשִׁים בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין מִטַּת הָאִשָּׁה בָּרְחוֹב לְעוֹלָם שֶׁזֶּה גְּנַאי לָאִשָּׁה. אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָתָהּ קְבוּרָתָהּ:
כסף משנה
5.
Just as we rise and sit in honor of men in places where this custom is observed, we observe the same rites in honor of women. Never, however, do we leave the bier of a women in the public thoroughfare, for this is considered disrespectful for a woman. Instead, she is buried directly after her death.

הלכה ו
הַמְלַקֵּט עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם קִינִים וּנְהִי. וְלֹא בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֲבָל אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי שֶׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדִבְרֵי כִּבּוּשִׁים:
כסף משנה
6.
When a person gathers the bones of a deceased, mourning dirges and lamentations should not be recited, not should the mourning blessing or words of comfort for mourners be said. Instead, we recite only words of praise to the Holy One, blessed be He, and exhortations to repentance.

הלכה ז
הַמְפַנֶּה אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם שִׁדְרוֹ קַיֶּמֶת עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאוֹמְרִים עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. וּמַסְפִּידִין אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם אֵין שִׁדְרוֹ קַיֶּמֶת אֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ. וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. וְאֵלּוּ הֵן בִּרְכַּת אֲבֵלִים דְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים בְּבֵית הָאָבֶל. תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים שֶׁאוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה:
כסף משנה
7.
The following rules apply when a person moves the coffin of a person from one place to another. If the corpse's backbone is intact, we stand in a line for him, recite the mourning blessing and the words of comfort for mourners. We eulogize him even if his bones were moved after twelve months after his death. If its backbone is not intact, we do not eulogize him. We do not stand in a line for him, nor do we recite the mourning blessing and the words of comfort for mourners.
The term "mourning blessing" refers to what is said in the mourners' home. The words of comfort for mourners refers to what is said when standing in a line.

הלכה ח
הַמְלַקֵּט עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ הֲרֵי זֶה מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְלָעֶרֶב אֵין מִתְאַבֵּל אֲפִלּוּ צְרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ. וְאֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן קִינוֹת:
כסף משנה
8.
When a person gathers the bones of his father and his mother, he should mourn for them for that entire day. In the evening, he should not mourn even though they are bound up in his sheet. One does not recite mourning dirges.

הלכה ט
אֵין מַסְפִּידִין אֶת הַקְּטַנִּים. וּבֶן כַּמָּה שָׁנִים יִהְיֶה רָאוּי לְהֶסְפֵּד. בְּנֵי עֲנִיִּים אוֹ בְּנֵי זְקֵנִים בְּנֵי חָמֵשׁ. וּבְנֵי עֲשִׁירִים בְּנֵי שֵׁשׁ. אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת:
כסף משנה
9.
We do not eulogize children. How old must a child be to be fit to be eulogized? For the children of the poor or the children of the elderly, five years old. For the children of the wealthy, six years old. This applies to both boys and girls.

הלכה י
תִּינוֹק שֶׁמֵּת כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹצֵא בְּחֵיק וְנִקְבָּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים. אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד וּבִשְׁתֵּי נָשִׁים מִפְּנֵי הַיִּחוּד. וְאֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאֵין אוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁלֹשִׁים יוֹם גְּמוּרִים יוֹצֵא בִּגְלוּסְקְמָא קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בַּאֲגַפַּיִים. וְעוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה. וְאוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. בֶּן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ יוֹצֵא בְּמִטָּה:
כסף משנה
10.
The following rules apply when a child dies. If he dies within 30 days of birth, he should be carried in one's bosom and buried with one woman and two men in attendance. He should not be buried with one man and two women in attendance because of the prohibition against men and women being together alone. We do not stand in a line because of him, nor do we recite the mourning blessing or the words of comfort for mourners.
When a child was a full 30 days old, his corpse should be carried in a small coffin that can be carried on one's forearms. We stand in a line because of him and recite the mourning blessing and the words of comfort for mourners. A child of twelve months is carried out in a bier.

הלכה יא
כָּל הַיּוֹצֵא בְּמִטָּה רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו. וְכָל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּמִטָּה אֵין רַבִּים מַצְהִיבִין עָלָיו. וכָּל הַנִּכָּר לָרַבִּים רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ נִכָּר לָרַבִּים אֵין רַבִּים חַיָּבִין לְהִתְעַסֵּק בּוֹ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת לִפְנֵי הַמִּטָּה יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַמִּטָּה. לְאַחַר הַמִּטָּה יוֹצְאוֹת לְאַחַר הַמִּטָּה:
כסף משנה
11.
Whenever a corpse is taken out in a bier, people at large should grieve for him. Whenever it is not taken out in a bier, people at large need not grieve for him. Whenever anyone is known to people at large, people at large should occupy themselves with his burial. When one is not known to people at large, people at large need not occupy themselves with his burial.
In a place where it is customary for women to walk before the bier, they walk before the bier; where it is customary for them to walk after the bier, they walk after the bier.

הלכה יב
הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין מַסְפִּידִין אוֹתָן וְאֵין עוֹמְדִין עֲלֵיהֶן בְּשׁוּרָה. וְאֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֶלָּא אוֹמְרִין לוֹ כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עַל שׁוֹרוֹ וְעַל חֲמוֹרוֹ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ:
כסף משנה
12.
We do not eulogize servants and maidservants. Nor do we stand in a line because of them, nor do we recite the mourning blessing nor the words of comfort for mourners. Instead, we tell the master, as we would say if one lost an ox or a donkey: "May the Omnipresent replenish your loss."

שופטים הלכות אבל פרק יב
Shoftim Eivel Chapter 12