Halacha
הלכה א
אֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה בֵּין בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מֵרַע. כֵּיצַד. מַה שֶּׁתּוֹצִיא שָׂדֶה זוֹ מָכוּר לְךָ. מַה שֶּׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה נָתוּן לְךָ. תְּנוּ מַה שֶּׁתֵּלֵד בְּהֵמָה זוֹ לִפְלוֹנִי. לֹא קָנָה כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
כסף משנה
1.
A person cannot transfer ownership over an article that has not yet come into existence. This applies with regard to a sale, with regard to a present or with regard to the disposition of an oral will.What is implied? If a person states: "What my field will produce is sold to you," "What this tree will grow is given to you," "Give so and so the offspring that this animal bears," the recipient does not acquire anything. Similar principles apply in all analogous situations.
הלכה ב
הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ אַף לְאַחַר שֶׁבָּאוּ הַפֵּרוֹת לָעוֹלָם. וְאִם שָׁמַט הַלּוֹקֵחַ וְאָכַל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ מִשְּׁנֵיהֶם אֵין חַיָּב לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע:
כסף משנה
2.
When a person sells the fruit of a date palm to a colleague, he may retract even after the fruits of the date palm have already come into existence. If the purchaser harvests the fruits, they are not expropriated from him. If either of them retracts, he is not required to receive the adjuration mi shepara.הלכה ג
אֲבָל הַפּוֹסֵק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וְלֹא הָיָה אוֹתוֹ הַמִּין שֶׁפָּסַק עָלָיו בִּרְשׁוּת מוֹכֵר. חַיָּב לִקְנוֹת וְלִתֵּן לַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁפָּסַק. וְאִם חָזַר מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע:
כסף משנה
3.
When, however, a person sells produce at the market price, although the seller was not in possession of the type of produce, the seller is obligated to purchase the amount of produce he pledged, and give it to the purchaser. If he retracts, he must receive the adjuration mi shepara.הלכה ד
מִי שֶׁפָּסַק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק שֶׁיִּתֵּן אַרְבָּעָה סְאִין בְּסֶלַע. אִם הָיוּ שִׁבֳּלִים הֲרֵי זֶה קָנָה לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. וְהוּא שֶׁיַּרְאֶה לוֹ בַּגֹּרֶן אוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּשּׁוּק הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ. אֲבָל אִם לֹא נִרְאָה לוֹ בַּגֹּרֶן וְלֹא אָמַר לוֹ הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מוֹכֵר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שֶׁמָּא פָּסַק עִם אַחֵר וְאֵין צָרִיךְ לְחִטִּים אֵלּוּ:
כסף משנה
4.
The following rules apply when a person sells produce at the market price, promising to give four se'ah for a sela. Even if the grain was in stalks, the transaction is completed, and if he retracts, the seller is liable to receive the adjuration mi shepara, provided either of the following stipulations is met:a) the seller shows the purchaser that he possesses grain in his storehouse, or
b) the purchaser tells the seller in the market place: "I am relying on you." If the purchaser did not tell the seller: "I am relying on you," the seller does not consider this to be a firm agreement, and he is not required to receive the adjuration mi shepara if he retracts. For he says to himself: "Perhaps the purchaser also made such an agreement with another individual and he does not actually require this wheat."
הלכה ה
דָּבָר שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַקְנֶה אֵינוֹ נִקְנֶה. וַהֲרֵי הוּא כְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. כֵּיצַד. מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאַבָּא מָכוּר לְךָ. מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם נָתוּן לְךָ. שָׂדֶה זוֹ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה קְנוּיָה לְךָ. לֹא קָנָה כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
כסף משנה
5.
An entity that is not in the possession of the seller cannot be acquired; it is like an entity that has not come into existence.What is implied? When a seller says: "What I will inherit from my father is sold to you," "What my net will bring up from the sea is sold to you," or "When I purchase this field, it is sold to you," the purchaser does not acquire anything. Similar principles apply in all analogous situations.
הלכה ו
מִי שֶׁהָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס וְנָטוּי לָמוּת וְרָצָה לִמְכֹּר מִנְּכָסָיו מְעַט כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדָּמִים בְּצָרְכֵי קְבוּרָה. הוֹאִיל וְהַבֵּן עָנִי וְאִם יַמְתִּין עַד שֶׁיָּמוּת וְיִמְכֹּר יִשְׁתַּהֶא הַמֵּת וְיִתְבַּזֶּה. תִּקְנוּ חֲכָמִים שֶׁאִם מָכַר וְאָמַר מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאָבִי הַיּוֹם מָכוּר לְךָ מִמְכָּרוֹ קַיָּם. וְכֵן צַיָּד עָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַה שֶּׁיֹּאכַל שֶׁאָמַר מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מִן הַיָּם מְצוּדָתִי הַיּוֹם מָכוּר לְךָ. מִמְכָּרוֹ קַיָּם מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו:
כסף משנה
6.
When a person was on his deathbed and the heir desired to sell some of the dying person's property to spend the money for the sake of the burial, our Sages ordained that if the heir says: "What I will inherit from my father today is sold to you," the sale is binding. The rationale is that since the son is poor, if he is forced to wait until his father dies to sell the property, the corpse will remain unburied and be disgraced.Similarly, provisions were made for a poor fisherman who has nothing to eat. If he says: "What my net brings in today from the sea is sold to you," the sale is binding. This was ordained to provide for his livelihood.
הלכה ז
הַבֵּן שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו בְּחַיֵּי אָבִיו וּמֵת הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב. בֶּן הַבֵּן מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. שֶׁהֲרֵי אָבִיו מָכַר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא עֲדַיִן לִרְשׁוּתוֹ. וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים בִּרְשׁוּת הָאָב וְזֶה יוֹרֵשׁ אֲבִי אָבִיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
כסף משנה
7.
If a son sold property belonging to his father during his father's lifetime, but the son died in his father's lifetime, the son's son may expropriate the property from the purchasers. The rationale is that his father sold something that had not entered his domain. Thus, the property remained in the domain of the grandfather, and the grandson inherited the estate of his grandfather. Similar principles apply in all analogous situations.הלכה ח
מִי שֶׁנָּתַן קַרְקַע מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ וְנָתַן לוֹ עַל גַּבָּהּ מֵאָה דִּינָרִין. אִם הָיוּ הַדִּינָרִין מְצוּיִין בִּרְשׁוּתוֹ כֵּיוָן שֶׁזָּכָה בַּשָּׂדֶה זָכָה בַּדִּינָרִין. וְאִם אֵין לוֹ דִּינָר אֵין מְחַיְּבִין אֶת הַנּוֹתֵן לִתֵּן לוֹ מֵאָה דִּינָרִין עַד שֶׁיָּבִיא הַזּוֹכֶה רְאָיָה שֶׁהָיָה לָזֶה דִּינָרִין בְּעֵת הַמַּתָּנָה. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִטַּלְטְלִין שֶׁמַּקְנֶה אָדָם אוֹתָם עַל קַרְקַע. אִם אֵינָם בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן לֹא קָנָה. שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ:
כסף משנה
8.
The following rules apply when a person gave a colleague landed property as a present, and together with it gave him 100 dinarim through a kinyan agav. If the dinarim existed in his domain at the time he gave the present, when the recipient acquired the field, he also acquired the dinarim. If. however, the giver does not have a dinar, we do not obligate the giver to give the recipient 100 dinarim until the recipient brings proof that the giver possessed dinarim at the time the recipient acquired the present.The same principles apply to other movable property that a person desires to transfer together with landed property through a kinyan agav. If the movable property is not in the domain of the seller or the giver at the time the recipient acquires the present, he does not acquire it. For a person may not transfer ownership over an article that is not in his domain.
הלכה ט
מִי שֶׁהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר הֲרֵי זֶה מַקְנֵהוּ בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה. לְפִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו הוּא וַהֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. וְאִם כָּפַר בּוֹ זֶה שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹתוֹ. שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָבַד שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. אֲבָל הַמִּלְוֶה הוֹאִיל וּלְהוֹצָאָה נִתְּנָה אֵינָהּ בָּעוֹלָם וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַקְנוֹתָהּ אֶלָּא בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן. וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיְתָה מִלְוֶה בִּשְׁטָר מַקְנֶה אֶת הַשְּׁטָר בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן דָּבָר הַנִּמְסָר לִקְנוֹת שִׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ:
כסף משנה
9.
When a person has entrusted an object to a colleague for safekeeping, he may transfer ownership over it, either through a sale or through a gift. The rationale is that an entrusted object is in the domain of its owner, and we operate under the presumption that the entrusted object continues to existsIf, however, the person to whom the article was entrusted denies receiving it, the owner may not transfer ownership of it. It is as if the article were lost; it is not in his domain.
Different rules apply with regard to a loan. Since a loan is given with the intent that it be spent, it cannot be transferred except through a ma'amad sh'loshtam, a convention that is not based on a motivating reason, as we have explained.
If the loan was supported by a promissory note, the creditor may transfer ownership of the promissory note with a written authorization and the transfer of the note, for there is an entity that can be transferred through which one can acquire the encumbrance it contains.
הלכה י
כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. כָּךְ אֵין אָדָם מַקְנֶה לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ עֻבָּר הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וְהַמְזַכֶּה לְעֻבָּר לֹא קָנָה. וְאִם הָיָה בְּנוֹ הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ קָנָה:
כסף משנה
10.
Just as a person may not transfer ownership of an article that has not yet come into existence, so too, he may not transfer ownership of an article to someone who has not come into existence. Even a fetus is considered to be someone who has not come into existence, and thus, when a person wishes to endow a fetus with an article, the transaction is not binding.If, however, the fetus is the person's son, the transaction is binding. The rationale is that a person feels great closeness to his son.
הלכה יא
הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ נְכָסַי לַבָּנִים שֶׁתֵּלְדִי מִמֶּנִּי הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקְנוּ כְּלוּם. שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה בָּהֶן בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה עֲדַיִן לֹא בָּאוּ כְּדֵי לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ קְרוֹבָה לָהֶם:
כסף משנה
11.
When, however, a person tells his wife: "I will give my property to the children that you will bear," the children do not acquire anything. Since the woman was not pregnant at the time the present was given, the children had not yet reached a stage at which it could be said that a person feels great closeness for them.הלכה יב
הַמַּקְנֶה לְמִין מִמִּינֵי חַיָּה לֹא הִקְנָה כְּלוּם. הִקְנָה קְצָת נְכָסָיו לִבְהֵמָה אוֹ לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם וְחָזַר וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ קְנֵה כִּבְהֵמָה זוֹ אוֹ כְּעֻבָּר זֶה לֹא קָנָה כְּלוּם. אָמַר לוֹ קְנֵה אַתְּ וּבְהֵמָה זוֹ אוֹ אַתְּ וְעֵבָּר זֶה קָנָה מֶחֱצָה:
כסף משנה
12.
When a person desires to transfer ownership of property to an animal, the transfer is not effective at all. If a person attempted to transfer part of his property to an animal or to a person who did not exist, and afterwards told a colleague: "Acquire a share of my property as this animal does," or "... as this fetus does," [the colleague does not acquire anything.If he tells him: "You and this animal shall acquire my property," or "You and this fetus ... ," the person acquires half of the property.
הלכה יג
אֵין אָדָם מַקְנֶה לֹא בְּמֶכֶר וְלֹא בְּמַתָּנָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ אֵינוֹ נִקְנֶה:
כסף משנה
13.
A person cannot transfer ownership - neither through a sale nor through a present - over an object unless it has substance. If it has no substance, ownership of it cannot be transferred.הלכה יד
כֵּיצַד. אֵין אָדָם מַקְנֶה רֵיחַ הַתַּפּוּחַ הַזֶּה אוֹ טַעַם הַדְּבַשׁ הַזֶּה אוֹ עֵין הַבְּדלַח הַזֶּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ אֲכִילַת פֵּרוֹת דֶּקֶל זֶה אוֹ דִּירַת בַּיִת זֶה לֹא קָנָה. עַד שֶׁיַּקְנֶה לוֹ גּוּף הַבַּיִת לָדוּר בּוֹ וְגוּף הָאִילָן לֶאֱכל פֵּרוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
כסף משנה
14.
What is implied? A person cannot transfer ownership over the fragrance of an apple, the taste of honey, the color of crystal or the like. Therefore, when a person desires to transfer ownership of the right to partake of the fruits of this date palm or to dwell in this home, the recipient does not acquire anything. For the transaction to be effective, the owner must transfer the house itself for the sake of dwelling in it, or the tree itself for the purpose of eating its fruit, as will be explained.הלכה טו
דִּין הַהֶקְדֵּשׁ וְדִין הָעֲנִיִּים וְדִין הַנְּדָרִים אֵינוֹ כְּדִין הַהֶדְיוֹט בִּקְנִיָּתוֹ שֶׁאִלּוּ אָמַר אָדָם כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד בְּהֶמְתִּי יִהְיֶה הֶקְדֵּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת אוֹ יִהְיֶה אָסוּר עָלַי אוֹ אֶתְּנֶנּוּ לִצְדָקָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ לְפִי שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם הֲרֵי זֶה חַיָּב לְקַיֵּם דְּבָרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ל ג) "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה":
כסף משנה
15.
The laws applying to transactions involving property consecrated to the Temple, the poor, and vows are not the same as those involving ordinary people. If a person says: "All the offspring of my animal will be consecrated to the Temple treasury," "... will be forbidden to me," or "... will be given to charity," although the offspring does not become consecrated - because it does not yet exist - the person making the statement is obligated to keep his word,, as Numbers 30:3 states: "He must act according to the statements that he utters."הלכה טז
וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן אִם צִוָּה אָדָם כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע וְאָמַר כָּל מַה שֶּׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה לָעֲנִיִּים. אוֹ כָּל שְׂכַר בַּיִת זֶה לָעֲנִיִּים זָכוּ בָּהֶן הָעֲנִיִּים:
כסף משנה
16.
Since this is so, if a person on his death bed says: "Whatever this tree produces should be given to the poor," or "The rent from this house should be given to the poor," the poor acquire these objects.הלכה יז
יֵשׁ גְּאוֹנִים שֶׁחוֹלְקִין עַל דָּבָר זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין הָעֲנִיִּים זוֹכִין אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁהֶדְיוֹט קוֹנֶה בָּהֶן. וּלְפִיכָךְ לֹא יִזְכּוּ בְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וְאֵין דַּעְתִּי נוֹטָה לִדְבָרִים אֵלּוּ. שֶׁאֵין אָדָם מְצֻוֶּה לְהַקְנוֹת. וְהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו בִּצְדָקָה אוֹ בְּהֶקְדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם הַנֵּדֶר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּעֲרָכִין:
כסף משנה