Halacha
הלכה א
מִנְּהַג יִשְׂרָאֵל בְּמֵתִים וּבִקְבוּרָה כָּךְ הוּא. מְאַמְּצִין עֵינָיו שֶׁל מֵת. וְאִם נִפְתַּח פִּיו קוֹשְׁרִין אֶת לְחָיָיו. וּפוֹקְקִין אֶת נְקָבָיו אַחַר שֶׁמְּדִיחִין אוֹתוֹ. וְסָכִין אוֹתוֹ בְּמִינֵי בְּשָׂמִים. וְגוֹזְזִין שְׂעָרוֹ. וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ תַּכְרִיכִין תְּפוּרִין בְּחוּט שֶׁל פִּשְׁתָּן לְבָנִים. וְלֹא יִהְיוּ דְּמֵיהֶן יְקָרִים. וְנָהֲגוּ חֲכָמִים בְּסוּדָר שְׁוֵה זוּז שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. וּמְכַסִּין פְּנֵי הַמֵּת שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת הָעֲנִיִּים שֶׁפְּנֵיהֶם מֻשְׁחָרִין בָּרָעָב:
כסף משנה
1.
These are the customs observed by the Jewish people with regard to corpses and burial. We close the eyes of the deceased. If one's mouth hangs open, we tie the jaw closed. After washing the corpse, we stuff closed the orifices, anoint it with different fragrances, cut its hair, and dress it in shrouds of white linen which are not expensive. Our Sages followed the custom of using a cloak worth a zuz, so as not to embarrass a person who lacks resources. We cover the faces of the deceased so as not to embarrass the poor whose faces turned black because of hunger.הלכה ב
וְאָסוּר לִקְבֹּר בְּתַכְרִיכִין שֶׁל מֶשִׁי וּבְגָדִים הַמֻּזְהָבִין הָרְקוּמִין אֲפִלּוּ לְנָשִׂיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. שֶׁזֶּהוּ גַּסּוּת הָרוּחַ וְהַשְׁחָתָה וּמַעֲשֵׂה עַכּוּ''ם. וְסוֹבְלִין אֶת הַמֵּת עַל הַכָּתֵף עַד בֵּית הַקְּבָרוֹת:
כסף משנה
2.
It is forbidden to bury the dead, even a nasi among the Jewish people, in silk shrouds or clothes embroidered with gold, for this is an expression of haughtiness, the destruction of useful property, and the emulation of gentile practices.We carry the dead on our shoulders to the cemetery.
הלכה ג
וְנוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה אֲסוּרִין בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל שֶׁמָּא תִּפָּסֵק רְצוּעָה מִסַּנְדָּלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוָה:
כסף משנה
3.
The pallbearers are forbidden to wear sandals, lest the strap of one of them snap and he hold back the performance of the mitzvah.הלכה ד
וְחוֹפְרִין בַּעֲפַר מְעָרוֹת וְעוֹשִׂין כּוּךְ בְּצַד הַמְּעָרָה וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה. וּמַחְזִירִין הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים עָלָיו. וְיֵשׁ לָהֶן לִקְבֹּר בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ. וְהַמְלַוִּין אוֹתוֹ אוֹמְרִין לוֹ לֵךְ בְּשָׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו טו) "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם". וּמְצַיְּנִין אֶת כָּל בֵּית הַקְּבָרוֹת וּבוֹנִין נֶפֶשׁ עַל הַקֶּבֶר. וְהַצַּדִּיקִים אֵין בּוֹנִים לָהֶם נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹתֵיהֶם שֶׁדִּבְרֵיהֶם הֵם זִכְרוֹנָם. וְלֹא יִפְנֶה אָדָם לְבַקֵּר הַקְּבָרוֹת:
כסף משנה
4.
We dig burial caves in the earth and make hollows at the side of the caves. There we bury the corpse with its face upward; we then place the earth and the stones back in place above it. They may bury it in a wooden coffin.Those who accompany the corpse tell him: "Go in peace," as Genesis 15:15 states: "You will go to your ancestors in peace."
Markings are made on the graves. A tombstone is placed on the grave. For the righteous, by contrast, a tombstone is not placed, because their words will cause them to be remembered; a person will not need to visit in the cemeteries.
הלכה ה
הַגּוֹסֵס הֲרֵי הוּא כְּחַי לְכָל דָּבָר. אֵין קוֹשְׁרִין לְחָיָיו וְאֵין פּוֹקְקִין נְקָבָיו וְאֵין מַנִּיחִין כְּלִי מַתָּכוֹת וּכְלִי מֵיקֵר עַל טַבּוּרוֹ שֶׁלֹּא יִתְפַּח. וְלֹא סָכִין אוֹתוֹ. וְלֹא מְדִיחִין אוֹתוֹ. וְלֹא מְטִילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל וְלֹא עַל הַמֶּלַח עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת. וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְנֵר שֶׁמְּטַפְטֵף כֵּיוָן שֶׁיִּגַּע בּוֹ אָדָם יִכְבֶּה. וְכָל הַמְאַמֵּץ עֵינָיו עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים אֶלָּא יִשְׁהֶא מְעַט שֶׁמָּא נִתְעַלֵּף. וְכֵן אֵין קוֹרְעִין עָלָיו. וְלֹא חוֹלְצִין כָּתֵף. וְלֹא מַסְפִּידִין. וְלֹא מַכְנִיסִין עִמּוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין בַּבַּיִת עַד שֶׁיָּמוּת:
כסף משנה
5.
A person in his death throes is considered as a living person with regard to all matters. We do not tie his cheek, stuff his orifices, nor do we place a metal utensil or a utensil that cools on his navel so that his body will not bloat. We do not anoint it or wash it or place it on sand or on salt until the person dies.One who touches him is considered as shedding blood. To what can the matter be compared? To a candle that is flickering, were a person to touch it, it will be extinguished. Similarly, anyone who closes a dying person's eyes as his soul expires is considered as shedding blood. Instead, they should wait some lest he have fainted. Similarly, we do not rend our clothes because of him, uncover our shoulders, recite eulogies, or bring a coffin or shrouds into the house until the person dies.
הלכה ו
מִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו אוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר. אֵין לוֹ בַּיִת אַחֵר עוֹשֶׂה מְחִצָּה וְאוֹכֵל. אֵין לוֹ דָּבָר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה מַחְזִיר פָּנָיו וְאוֹכֵל. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ מֵסֵב וְאוֹכֵל. וְלֹא אוֹכֵל בָּשָׂר. וְלֹא שׁוֹתֶה יַיִן. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאֵינוֹ מְזַמֵּן. וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. וּפָטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִתְּפִלִּין וּמִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. בְּשַׁבָּת מֵסֵב וְאוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. וּמְבָרֵךְ. וּמְזַמֵּן. וּמְבָרְכִין עָלָיו וּמְזַמְּנִין עָלָיו. וְחַיָּב בְּכָל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. נִקְבַּר הַמֵּת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן מְעַט כְּדֵי לִשְׁרוֹת אֲכִילָה שֶׁבְּמֵעָיו אֲבָל לֹא לִרְווֹת:
כסף משנה
6.
When a person's dead is lying before him, he should eat in another house. If he does not have another house, he should construct a partition and eat. If he does not have the materials to make a partition, he should turn away his face and eat. Under no circumstances should he recline and eat or eat meat or drink wine.He does not recite the blessing before eating, nor the grace after meals. Others do not recite the blessings for him, nor is he included in a quorum of three for the recitation of grace. He is free from the obligation to recite the Shema, pray, put on tefillin, or observe any of the mitzvot stated in the Torah.
On the Sabbath, he should recline, eat meat, and drink wine, recite the blessing before eating, and recite grace. Others may recite blessings for him. He is included in a quorum for grace and is obligated in all the mitzvot of the Torah with the exception of sexual relations.
Once the dead is buried, he is permitted to eat meat and drink a small amount of wine to help digest the food that he has eaten, but not in an unrestrained manner.
הלכה ז
אֵין מַשְׁהִין אֶת הַמֵּת אֶלָּא מַדְחִין מִטָּתוֹ מִיָּד. וְכָל הַמַּדְחֶה מִטָּתוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה:
כסף משנה
7.
We do not delay the burial of the dead. Instead, we hurry to bury him immediately. Hastening the burial is praiseworthy. For one's father and mother, by contrast, it is demeaning.הלכה ח
הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת אוֹ עֶרֶב יוֹם טוֹב אוֹ שֶׁהָיוּ גְּשָׁמִים מְזַלְּפִין עַל הַמִּטָּה מֻתָּר. שֶׁלֹּא מִהֵר אֶלָּא לִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וְכָל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ וּלְהַשְׁלִים צְרָכָיו:
כסף משנה
8.
On Friday or the day before a festival, or when rain was drenching the coffin, it is permitted to hurry even the funeral of one's parents. For the person hurried the funeral only as an expression of honor for his father and mother.Whoever delays the burial of his dead overnight violates a negative commandment, unless he delays the burial for the honor of the dead and to complete providing for his needs.
הלכה ט
הָאָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין וּלֶאֱכל מִשֶּׁלּוֹ. וְחַיָּב לֵישֵׁב עַל מִטָּה כְּפוּיָה. וּבִשְׁאָר יְמֵי הָאֵבֶל מֻתָּר לוֹ לֶאֱכל מִשֶּׁלּוֹ וְלֵישֵׁב עַל גַּבֵּי מַפַּץ אוֹ קַרְקַע. וּמֵנִיחַ תְּפִלִּין. וּמִנַּיִן שֶׁהוּא אָסוּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל (יחזקאל כד יז) "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" מִכְלַל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין. וְנֶאֱמַר לוֹ (יחזקאל כד יז) "וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל" מִכְלַל שֶׁכָּל הָעָם אוֹכְלִין מִשֶּׁל אֲחֵרִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן וַאֲסוּרִין לֶאֱכל מִשֶּׁל עַצְמָן:
כסף משנה
9.
On the first day alone, it is forbidden for a mourner to put on tefillin or to eat food of his own. He must sit on a overturned bed. During the remainder of the days of mourning, he may eat his own food, sit on a mat or on the ground, and put on tefillin.What is the source which teaches that a mourner may not put on tefillin on the first day? Instructions were given Ezekiel (Ezekiel 24:17 : "Your glory should be bound upon you." Implied is other people are forbidden. He was instructed: "Do not eat the bread of men." Implied is that other people should eat from others on the first day and are forbidden to eat their own food.