Halacha
הלכה א
שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ. לְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב ה) "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה":
כסף משנה
1.
Israel was commanded to fulfill three mitzvot upon entering the Promised Land:a) To choose a king, as Deuteronomy 17:15 states: 'Appoint a king over yourselves;'
b) To wipe out the descendents of Amalek, as Deuteronomy 25:19 states: 'Erase the memory of Amalek;'
c) To build God's Chosen House, as Deuteronomy 12:5 states: 'Seek out His Presence and go there.'
הלכה ב
מִנּוּי מֶלֶךְ קוֹדֵם לְמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו א) "אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ" (שמואל א טו ג) "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק". וְהַכְרָתַת זֶרַע עֲמָלֵק קוֹדֶמֶת לְבִנְיַן הַבַּיִת. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז א) "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו" (שמואל ב ז ב) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים" וְגוֹ'. מֵאַחַר שֶׁהֲקָמַת מֶלֶךְ מִצְוָה לָמָּה לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ מֶלֶךְ מִשְּׁמוּאֵל. לְפִי שֶׁשָּׁאֲלוּ בְּתַרְעֹמֶת. וְלֹא שָׁאֲלוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁקָּצוּ בִּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ח ז) "כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ" וְגוֹ':
כסף משנה
2.
The appointment of a king should precede the war against Amalek. This is evident from Samuel's charge to King Saul (I Samuel 15: l-3): 'God sent me to anoint you as king ... Now, go and smite Amalek.'Amalek's seed should be annihilated before the construction of the Temple, as II Samuel 7:1-2 states: 'And it came to pass, when the king dwelled in his palace, and God gave him peace from all his enemies who surrounded him, the king said to Nathan, the prophet: 'Look! I am dwelling in a house of cedar, ... but the ark of God dwells within curtains.'
Since it is a mitzvah to appoint a king, why was God displeased with the people's request of a king from Samuel? Because they made their request in a spirit of complaint. Rather than seeking to fulfill the mitzvah of appointing a king, they were simply intent on rejecting the Prophet Samuel as implied by God's reply to him (I Samuel 8:7 : 'It is not you, but Me they have rejected.'
הלכה ג
אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים וְעַל פִּי נָבִיא. כִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁמִּנָּהוּ משֶׁה רַבֵּנוּ וּבֵית דִּינוֹ. וּכְשָׁאוּל וְדָוִד שֶׁמִּנָּם שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי וּבֵית דִּינוֹ:
כסף משנה
3.
As an initial and preferred option, a king may be appointed only by a court of 70 elders, together with a prophet, as Joshua was appointed by Moses and his court, and as Saul and David, were appointed by Samuel of Ramah and his court.הלכה ד
אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ מִקְּהַל גֵּרִים אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה דּוֹרוֹת עַד שֶׁתִּהְיֶה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". וְלֹא לְמַלְכוּת בִּלְבַד אֶלָּא לְכָל שְׂרָרוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. לֹא שַׂר צָבָא וְלֹא שַׂר חֲמִשִּׁים אוֹ שַׂר עֲשָׂרָה. אֲפִלּוּ מְמֻנֶּה עַל אַמַּת הַמַּיִם שֶׁמְּחַלֵּק מִמֶּנָּה לַשָּׂדוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דַּיָּן אוֹ נָשִׂיא שֶׁלֹּא יְהֵא אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים לֹא יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ:
כסף משנה
4.
A king should not be appointed from converts to Judaism. This applies even if the convert's ancestors had been Jewish for many generations, unless his mother [or father1Tosafot (Yevamot 102a) explain that if a person's father is a native-born Israelite, he may be appointed to positions of authority, regardless of his mother's origins. Alternatively, a king's yichus is questioned only at the beginning of a dynasty. Once the dynasty has been established, a son may assume his father's position, even if his mother is a convert (Noda B’Yehudah, Choshen Mishpat, Responsum l).] is a native-born Israelite, as Deuteronomy 17:15 states: 'You may not appoint a foreigner who is not one of your brethren.'This does not apply to the monarchy alone, but to all positions of authority within Israel. A convert may not serve as an army commander, a leader of fifty, or as a leader of ten. He may not even supervise the allocation of water from a stream to various fields.
Needless to say, a judge or a nasi should only be a native-born Israelite, as it is stated (ibid.): 'Appoint a king over you from among your brethren.' This implies that all appointments must only be 'from your brethren.'
הלכה ה
אֵין מַעֲמִידִין אִשָּׁה בְּמַלְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "עָלֶיךָ מֶלֶךְ" וְלֹא מַלְכָּה. וְכֵן כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֵין מְמַנִּים בָּהֶם אֶלָּא אִישׁ:
כסף משנה
5.
We may not appoint a woman as king. When describing the monarchy, the Torah employs the male form of the word king and not the female.This principle also applies to all other positions of authority within Israel. Only men should be appointed to fill them.
הלכה ו
וְאֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל. לֹא קַצָּב. וְלֹא סַפָּר. וְלֹא בַּלָּן [א.] וְלֹא בֻּרְסִי. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵן פְּסוּלִין אֶלָּא הוֹאִיל וְאֻמָּנוּתָן נִקְלָה הָעָם מְזַלְזְלִין בָּהֶן לְעוֹלָם. וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בִּמְלָאכָה מֵאֵלּוּ יוֹם אֶחָד נִפְסָל:
כסף משנה
6.
Neither a butcher, barber, bath-attendant, nor a tanner should be appointed king or High-Priest. This is not because of an inherent fault, but because their professions are less prestigious, and the people will always treat them lightly.A person who has served in one of these professions for even one day, is disqualified for the monarchy.
הלכה ז
כְּשֶׁמַּעֲמִידִין הַמֶּלֶךְ מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י א) "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ". וּמֵאַחַר שֶׁמּוֹשְׁחִין הַמֶּלֶךְ הֲרֵי זֶה זוֹכֶה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם. שֶׁהַמַּלְכוּת יְרֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז כ) "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". הֵנִיחַ בֵּן קָטָן מְשַׁמְּרִין לוֹ הַמְּלוּכָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל. כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יְהוֹיָדָע לְיוֹאָשׁ. וְכָל הַקּוֹדֵם בְּנַחֲלָה קֹדֶם לִירֻשַּׁת הַמְּלוּכָה. וְהַבֵּן הַגָּדוֹל קוֹדֵם לְקָטָן מִמֶּנּוּ. וְלֹא הַמַּלְכוּת בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַשְּׂרָרוֹת וְכָל הַמִּנּוּיִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ עַד עוֹלָם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה. הָיָה מְמַלֵּא בְּיִרְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְמַלֵּא בְּחָכְמָה מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹם אָבִיו וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ. וְכָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם אַף עַל פִּי שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ לְמִנּוּי מִן הַמִּנּוּיִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁנִּמְשַׁח דָּוִד זָכָה בְּכֶתֶר מַלְכוּת. וַהֲרֵי הַמַּלְכוּת לוֹ וּלְבָנָיו הַזְּכָרִים עַד עוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז טז) "כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם". וְלֹא זָכָה אֶלָּא לִכְשֵׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קלב יב) "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי". אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זָכָה אֶלָּא לִכְשֵׁרִים לֹא תִכָּרֵת הַמְּלוּכָה מִזֶּרַע דָּוִד לְעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחוֹ בְּכָךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פט לא) "אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן" (תהילים פט לג) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם" (תהילים פט לד) "וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ":
כסף משנה
7.
When a king is appointed, he is anointed with oil reserved for this purpose, as I Samuel 10:1 states: 'And Samuel took the cruse of oil and poured it over his head. Then, he kissed him.'Once a king is anointed, he and his descendents are granted the monarchy until eternity, for the monarchy is passed down by inheritance, as Deuteronomy 17:20 states 'Thus, he the king and his descendents will prolong their reign in the midst of Israel.'
If the king leaves only a young son, the monarchy should be held for him until he matures, as Yehoyada did for Yoash. The order of inheritance of the monarchy is the same as that governing the inheritance of property. An older son is given precedence over a younger one.
Not only the monarchy, but all other positions of authority and appointments in Israel, are transferred to one's children and grandchildren as inheritances forever.
The above applies if the knowledge and the fear of God of the son is equivalent to that of his ancestors. If his fear of God is equivalent to theirs but not his knowledge, he should be granted his father's position and given instruction. However, under no circumstance should a person who lacks the fear of God be appointed to any position in Israel, even though he possesses much knowledge.
Once David was anointed king, he acquired the crown of kingship. Afterwards, the kingship belonged to him and to his male descendents forever, as II Samuel 7: 16 states: 'Your throne shall be established forever.' Nevertheless, his acquisition of the monarchy was conditional, applying only to the righteous among his descendents, as Psalms 132:12 states: 'If your children will keep My covenant... their children shall also sit on your throne forever.'
Despite this condition, God assured David that the monarchy would never be taken from his descendents forever, as Psalms 89:31-38 states: "lf his children will forsake My Torah and cease walking in My statutes ... I will punish their transgressions with the rod and their sins with plagues. Nevertheless, I will not utterly remove My grace from him.... His throne shall be ... established forever.'
הלכה ח
נָבִיא שֶׁהֶעֱמִיד מֶלֶךְ מִשְּׁאָר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְנִלְחָם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה מֶלֶךְ וְכָל מִצְוֹת הַמַּלְכוּת נוֹהֲגוֹת בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַמַּלְכוּת לְדָוִד. וְיִהְיֶה מִבָּנָיו מֶלֶךְ. שֶׁהֲרֵי אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הֶעֱמִיד יָרָבְעָם וְאָמַר לוֹ (מלכים א יא לח) "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד" וְגוֹ'. וְאָמַר לוֹ אֲחִיָּה (מלכים א יא לו) "וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלַםִ":
כסף משנה
8.
If a prophet appoints a king from any other tribe of Israel and that king follows the path of Torah and mitzvot and fights the wars of God, he is considered as a king, and all the commandments associated with the monarchy apply to him.Although the kingship was primarily given to David and one of his descendents will be serving as king, there is halachic legitimacy to the rule of other kings. Behold, Achiyah of Shilo appointed Jeroboam and told him (I Kings 11:38 : 'And it shall be that if you obey all that I command you... I will build you a faithful house as I built for David.' Similarly, Achiyah told him (ibid.: 36): 'To his (David's) son, I will grant one tribe, so that David, My servant, will always have sovereignty before Me in Jerusalem.'
הלכה ט
מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הֵם הָעוֹמְדִים לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז טז) "כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם". אֲבָל אִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִשְּׁאָר יִשְׂרָאֵל תִּפָּסֵק הַמַּלְכוּת מִבֵּיתוֹ. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְיָרָבְעָם (מלכים א יא לט) "אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים":
כסף משנה
9.
The kings of the Davidic dynasty will prevail forever (II Samuel 7:16 : 'Your throne shall be established forever.' In contrast, should a king arise from other Israelites, the monarchy will eventually cease from his descendents. For behold, Jeroboam was told: I Kings 11:39 'I will afflict the House of David.... but not forever.'הלכה י
אֵין מוֹשְׁחִין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֶלָּא בְּשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן. וְאֵין מְמַנִּין אוֹתָן בִּירוּשָׁלַיִם לְעוֹלָם אֶלָּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִזֶּרַע דָּוִד. וְאֵין מוֹשְׁחִין אֶלָּא זֶרַע דָּוִד:
כסף משנה
10.
Kings of Israel are not anointed with the special anointing oil, but with Afarsimon oil. Only a descendent of David may be appointed as king in Jerusalem. And only descendents of David are anointed with the special anointing oil.הלכה יא
כְּשֶׁמּוֹשְׁחִין מַלְכֵי בֵּית דָּוִד אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתָן אֶלָּא עַל הַמַּעְיָן:
כסף משנה
11.
The kings of the Davidic dynasty should only be anointed near a spring.הלכה יב
וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה שָׁם מַחְלֹקֶת אוֹ מִלְחָמָה מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְסַלֵּק הַמַּחֲלֹקֶת. לְפִיכָךְ מָשְׁחוּ שְׁלֹמֹה מִפְּנֵי אֲדֹנִיָּה. וְיוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה. וּמָשְׁחוּ יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו:
כסף משנה
12.
A son who succeeds his father as king is not anointed unless he assumes his position amid a dispute over the inheritance or during a civil war. Under these circumstances, he should be anointed in order to remove all disagreement.Therefore, they anointed Solomon because of the claim of Adoniyahu, Jehoash, because of the usurpation of Atalyah, and Jehoachaz, because of [the claim of his brother, Jehoyakim.