א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
115
116
117
118
119
120
121
122
123
124
125
126
127
128
129
130
131
132
133
134
135
136
137
138
139
140
141
142
143
144
145
146
147
148
149
Sif
הלכה א
דיני הכריעות בי"ח ברכות ובו ט' סעיפים:אלו ברכות ששוחין בהם באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף ואם בא לשחות בסוף כל ברכה או בתחלתה מלמדין אותו שלא ישחה אבל באמצעיתן יכול לשחות:
משנה ברורה
1.
<b>The Laws of Bowing in the Eighteen Blessings [i.e. Amidah]. Containing 9 S'ifim</b><br>These are the blessings in which we bow: in Avot [the first blessing], [at the] beginning and end; in Hoda-a [the second-to-last blessing], [at the] beginning and end. And if one comes to bow at the end of every blessing or at its beginning, we teach [that person] that one does not bow, but in their [i.e. the blessings'] middles, one may bow.
Mishnah Berurah
הלכה ב
הנוהגים לשחות בר"ה וי"ה כשאומרים זכרנו ומי כמוך צריכים לזקוף כשמגיעים לסוף הברכה: הגה ואע"ג דבאבות כורע בסוף הברכה מכל מקום צריך לזקוף מעט בסוף זכרנו כדי שיהא נראה שחוזר וכורע משום חיוב (ד"ע לפי הטור):
משנה ברורה
2.
Those who have the custom to bow on Rosh Hashana and Yom Kippur when they say "Zokhreinu" ("Remember us") and "Mi Kamokha" ("Who is like You") [the insertions into the first blessing of the Amidah] need to straighten [themselves] up when they reach the end of the blessing. <small>Gloss: And even though in [the blessing of] "Avot", one bows at the end of the blessing, nevertheless, one needs to straighten a little at the end of "Zokhreinu" so that it should be apparent that one is going back and bowing [again] because of the obligation [to bow at the end of the blessing of "Avot"] (His own opinion based on the Tur)</small>
Mishnah Berurah
הלכה ג
הכורע בוכל קומה לפניך תשתחוה או בולך אנחנו מודים או בהודאה דהלל וברכת המזון הרי זה מגונה (פי' שאין לכרוע אלא במקום שתקנו חכמים):
משנה ברורה
3.
One who bows [when saying] "U'vechol Koma Lefanecha Tishtachaveh" ["and every upright one shall prostrate oneself before You"] or "U'lecha Anachnu Modim" ["and to You [alone] we give thanks"] [both from the "Nishmat Kol Chai" prayer], or [when saying] "Hoda'a" [Thanksgiving] in Hallel or Birkat Hamazon [The Blessings after a Meal], behold this is improper (meaning that one doesn't bow other than in a place that the Sages established).
Mishnah Berurah
הלכה ד
המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ולא יכרע באמצע מתניו וראשו ישאר זקוף אלא גם ראשו יכוף כאגמון:
משנה ברורה
4.
One who is praying needs to bend until all the vertebrae in one's spine stick out. One should not bow from one's hips with one's head remaining straight, rather one should also bow one's head like a reed.
Mishnah Berurah
הלכה ה
ולא ישחה כל כך עד שיהיה פיו כנגד חגור של מכנסים ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לשחות עד שיתפקקו כיון שהרכין (פי' שהשפיל) ראשו דיו מאחר שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער עצמו:
משנה ברורה
5.
One should not bow so much that one's mouth would be opposite the belt of one's pants. If one is old or sick and cannot bow until [all the vertebrae in one's spine] stick out, since one bends (i.e. lowers) one's head, it is sufficient since it can be recognized that one wished to bow, but rather that [the lack of bowing] is on account of one's pain.
Mishnah Berurah
הלכה ו
כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תהא עליו כמשאוי:
משנה ברורה
6.
When one bows, one should bow quickly and all at once. When one straightens up, one straightens gently, [with] one's head [up] first and then afterwards, one's body, so that it not be burdensome for oneself.
Mishnah Berurah
הלכה ז
כשכורע כורע בברוך וכשזוקף זוקף בשם:
משנה ברורה
7.
When one bows, one bows at [the word] "barukh" and when one straightens up, one straightens at the [Divine] Name.
Mishnah Berurah
הלכה ח
המתפלל ובא כנגדו עכו"ם ויש לו שתי וערב בידו והגיע למקום ששוחין בו לא ישחה אע"פ שלבו לשמים:
משנה ברורה
8.
One who is praying, and an idol worshiper came in front of one with a [cross] in hand and [the person praying] arrived at the point at which where one bows, one should not bow, even though one's heart is [directed] toward heaven [i.e worshiping only God].
Mishnah Berurah
הלכה ט
אין להוסיף על תאריו של הקב"ה יותר מהאל הגדול הגבור והנורא ודוקא בתפלה מפני שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים אבל בתחנונים או בקשות ושבחות שאדם אומר מעצמו לית לן בה ומ"מ נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים:
משנה ברורה
9.
One may not add to the descriptions of the Holy One Who Is Blessed more than "The Great and the Mighty and the Awesome God". And this is specifically in the Prayer [i.e. Amidah], since one may not change the formulation that the Sages formulated. But in the supplications, pleas and praises that a person says oneself, there is no [problem] with it. Nevertheless, it is proper that one who wants to lengthen the praises of the Omnipresent should say it using [biblical] verses.
Mishnah Berurah