Sif

הלכה א
דין הרוצה להוסיף בברכות ובו ד סעיפים:
אם רצה להוסיף בכל ברכ' מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאינו היה צריך פרנסה מבקש עלי' בברכת השנים ובשומע תפל' יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת כל הבקשו': הגה וכשהוא מוסיף יתחיל בברכה ואח"כ מוסיף אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה (טור סימן תקס"ז) ולהר"ר יונה כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף אותה בשביל כל ישראל אומר אותה בלשון רבים ולא בלשון יחיד ולא יוסיף אלא בסוף הברכ' ולא באמצע ואם שואל צרכיו ממש כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה יכול לשאול אפילו באמצע הברכה והוא שישאל בלשון יחיד ולא בלשון רבים ובברכת שומע תפלה וכן בסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי רבים:
משנה ברורה
1.
<b>The Laws of the One Who Wants To Add [Personal Prayers] In The Blessings. Containing 4 S'ifim:</b><br>If one wanted to add in any of the middle blessings, something similar the blessing, one may add. How so? If one had a sick person, one asks for mercy for [that person] in the blessing of "Refa'einu" ["Heal us"]. If one needs a livelihood, one may ask for it in the "Blessing of the Years". And in [the blessing] of "Shomeya Tefilla" ["Who hears prayers"], one may ask for any of one's needs, for it includes all the requests. <small>Gloss: And when one adds, one should begin the blessing and, after that, add, but one should not add and then begin the blessing (Tur 567)</small>. And according to Rabbeinu Yona, when one adds to the blessing something similar to that blessing, if one is adding it on behalf of all of Israel, one says it in plural language and not singular language, and one should only add at the end of the blessing and not the middle. And if one is asking specifically for one's own needs, for example: there is a sick person in one's home or one needs a livelihood, one can ask even in the middle of the blessing, as long as one does so in singular language and not plural language. And in the blessing of "Shomeya Tefilla" and similarly at the end of prayer, either right before "Yihyu l'ratzon" ["May it be acceptable before You"] or after it, one may ask in either singular language or plural language, whether it is specifically for one own needs or for of the public.
Mishnah Berurah

הלכה ב
יש מי שאומר שכשמוסיף בברכה לצורך יחיד לא יאריך:
משנה ברורה
2.
There is one [authority] who says that when one adds to a blessing for one's individual needs, one should not make it lengthy.
Mishnah Berurah

הלכה ג
אם דילג או טעה בברכה אחת מהאמצעיות אינו צריך לחזור אלא לראש הברכה שטעה או שדילג ומשם ואילך יחזור על הסדר:
משנה ברורה
3.
If one skipped [something] or erred in one of the middle blessings, one only needs to go back to the beginning of the blessing in which one made the mistake in or skipped [something]; and from that point onwards, one goes back in the order [of the rest of the Amidah].
Mishnah Berurah

הלכה ד
שליח צבור שגמר גואל ישראל ושכח ולא אמר עננו לא יחזיר אפי' אם עדיין לא גמר רק רפאינו ואם חזר ברכה לבטל' היא (אלא יאמר עננו בשומע תפלה כיחיד):
משנה ברורה
4.
A prayer leader who finished [the blessing of] "Go'el Yisrael" ["Redeemer of Israel"] and did not say "Aneinu" ["Answer us"] [on a fast day] does not go back, even if one had still not finished [the immediate next blessing of] "Refa'einu" ["Heal us"]. And if one did go back, it is an empty blessing <small>(Rather, one should say "Aneinu" in [the blessing of] "Shomeya Tefilla" as an individual does)</small>
Mishnah Berurah

אורח חיים משנה ברורה א פרק קיט
Orach Chaim Mishnah Berurah 1 Chapter 119