א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
115
116
117
118
119
120
121
122
Sif
הלכה א
דין נותן טעם לפגם בכלים. ובו י"ב סעיפים:נותן טעם לפגם מותר:
משנה ברורה
1.
1. The Laws of "Noten Ta'am Lifgam" - Giving a Bad Taste - in Vessels, 12 Seifim: Noten Ta'am Lifgam is permitted. [If something gives a bad taste it is permitted].
Mishnah Berurah
הלכה ב
קדירה שאינה בת יומא דהיינו ששהתה מעת לעת משנתבשלו בה האיסור הויא נותן טעם לפגם ואפילו הכי אסרו חכמים לבשל בה לכתחלה גזירה אטו בת יומא בין שבלועה מאיסור ובא לבשל בה היתר ובין שבלועה מחלב ובא לבשל בה בשר או איפכא:
משנה ברורה
2.
2. A vessel which is not bat yoma, meaning that the vessel has sat for 24 hours since prohibited substance was cooked in it, this gives a detrimental taste, but even so, the sages forbade cooking in it initially. This is a decree on account of a bat yoma [vessel], whether it absorbed [taste] from a forbidden substance and one wanted to cook something permitted in it, or whether it absorbed some dairy and one wanted to cook meat in it, or the opposite [it absorbed some meat and one wanted to cook some dairy in it].
Mishnah Berurah
הלכה ג
י"א הא דחשיבה פגומה כשאינה בת יומא דוקא שהדיחה יפה וסר ממנה כל שמנונית איסור הדבוק בה אבל אם לא הדיחה יפה שהאיסור הוא בעין אינו נפגם בשהיית מעת לעת (רשב"א וטור וראב"ד): הגה ומ"מ אם יש ששים רק נגד הדבוק בקדרה הכל שרי דמה שבקדרה כבר נפגם וא"צ בטול (כן משמע לעיל סימן צ"ה) י"א דבדברים חריפים לא אמרינן דין נותן טעם לפגם כמו שנתבאר לעיל סי' צ"ה וצ"ו ולכן אם בישל בקדירת איסור שאינה בת יומא מאכיל חריף כגון תבשיל שרובו חומץ או תבלין או שאר דברים חריפין אסור אבל לא מחשב התבשיל חריף משום מעט תבלין שבו (מרדכי פא"מ ורשב"א סי' תמ"ט) וכן נוהגין ועיין לעיל סי' צ"ה וצ"ו אבל אם היה האיסור דבר חריף ואח"כ שהה הקדירה מעת לעת ובשלו בו היתר שאינו חריף מותר דאין החריפות הראשון משוי ליה לשבח (ארוך כלל ל"ח):
משנה ברורה
3.
3. There are those who say that the negative taste created by the passing of 24 hours is only relevant when the utensil is washed well and all unwanted residue is removed, however if it was not washed well and the unwanted residue is present (be-en), 24 hours does not make the food stale (pagum). Rashba, Tur, and Raavad: Rama: Nevertheless if there is 60 times the food which is present (be-en) the mixture is all permitted because that which was swallowed in the walls of the pot became stale (pagum) and does not require bitul. (this is also implied in siman 95) There are those who say when cooking sharp food, we don't say the food swallowed in the wall has a status of stale as explained above in Siman 95 and 96. Therefore if you cooked in a forbidden pot a dish which is mostly vinegar or spices or other sharp foods, it is forbidden. However we don't consider the dish sharp if it only contains a small amount of spices. (Mordechai 81:40 and Rashba Siman 449) And this is the custom. Look above in Siman 95 and 96. However if the forbidden food was sharp and the pot rested for 24 hours and you cooked something permitted in it which is not sharp, the food is permitted because the first sharp food doesn't revitalize forbidden taste. (Aruch klal 38)
Mishnah Berurah
הלכה ד
קדרה הבלועה מבשר וחלב אם קודם שעבר לילה אחד חממו בה מים חשיב כאילו חזר ונתבשל בה האיסור ומונים מעת לעת משעה שהוחמו המים מה שאין כן בשאר איסורים (טור סימן קכ"א וסימן צ"ד וע"ל סימן צ"ד ס"ק כ"ב וסימן ק"ג):
משנה ברורה
4.
Le délai de 24 heures est compté dès le moment où on a cuit dans la marmite, ne fût-ce que de l’eau chaude, lorsqu'il s’agit d’une marmite pénétrée de viande et de lait mêlés ensemble. Pour les autres défenses, le délai compte dès le moment où l’aliment défendu a été cuit.
Mishnah Berurah
הלכה ה
איסור מועט שנבלע בכלי שדרכו שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן זה טעם בהיתר כדי שישתמשו בו כמו קדירה גדולה וחבית וכיוצא בהן הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה אף על פי שהוא בן יומו לפי שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם אבל אם הוא כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כמו קערה וכיוצא בה אסור להשתמש בו שאין מבטלין איסור לכתחלה אפילו איסור מועט ואפילו איסור הבלוע:
משנה ברורה
5.
On peut se servir même de propos délibéré, d’un grand vase, tel qu'une grande marmite ou un grand tonneau, destiné à renfermer de grandes quantités, si la substance défendue dont ils sont pénétrés est trop minime pour communiquer sa saveur aux aliments permis; ceci est même le cas lorsque ces grands vases ont servi à l'aliment défendu le jour même. Mais si ces vases sont destinés à de petites quantités, telles que des assiettes, etc., il est défendu de s’en servir, attendu qu’il est défendu de dissoudre de propos délibéré une substance défendue, fût-elle en petite quantité et fût-elle imprégnée dans le vase.
Mishnah Berurah
הלכה ו
סתם כלי עובד כוכבים הם בחזקת שאינם בני יומן לפיכך אם עבר ונשתמש בהם קודם הכשר התבשיל מותר: הגה אבל אם חמם מים בכלי של עובד כוכבים ללוש בהן פת אסור ללוש באותן מים דלדבר זה מקרי לכתחלה הואיל ועדיין לא התחיל הנאתו שלא הוחמו לשתיה (ש"ד והגהותיו) אבל דבר שנעשה בשבילו ולא בשביל דבר אחר אע"פ שהוא של עובד כוכבים וישראל קונה ממנו לכתחלה מותר דמאחר דכבר נעשה ביד עובד כוכבים מקרי דיעבד: אף על פי כן אסור לומר לעובד כוכבים בשל לי ירקות בקדרתך וכן לא יאמר לו עשה לי מרקחת שכל האומר בשל לי הרי הוא כאלו בישל בידיו ואפשר שעל ידי הרקחים (או שאר אומנים) מותר שכל האומנים מיחדים כלים נקיים למלאכתם כדי שלא יפגמו אומנותם ובעל נפש יחוש שדברים אלו מביאים לידי טהרה ונקיות:
משנה ברורה
6.
Les vases d’un païen sont supposés être inoccupés depuis 24 heures; aussi l'aliment qu'on y cuit sans procéder au nettoyage est-il permis, en cas de transgression accidentelle.<br><small>G<small>LOSE</small>: Mais il est défendu de se servir pour le pétrissage du pain d’une eau chauffée dans le vase d’un païen, attendu qu'en l'occurrence on se trouve dans un cas de propos délibéré, la jouissance de l’eau n’étant pas encore commencée, puisqu'elle n'a pas été chauffée pour être bue. Mais si l'emploi était déterminé d’avance, alors même que la chose appartenait à un païen à qui l’israélite l’a achetée, celle-ci est permise, vu que l’action a été accomplie quand la chose a été en la possession du païen, donc on se trouve en présence d'un fait accompli. Cependant il est défendu de dire à un païen: Fais cuire pour moi des légumes dans ta marmite, ou prépare-moi des compotes, car en disant: Fais cuire pour moi, c’est comme s'il cuisait lui-même. Peut-être est-ce permis chez les confituriers ou autres spécialistes, attendu que ceux-ci destinent à leurs produits des vases propres, pour ne pas faire décrier leur métier. Un homme zélé doit s'en garder, vu que ces observations mènent à la pureté et à la propreté.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ז
כשם שסתם כליהם של עובדי כוכבים אינם בני יומן כך סתם כלים שלנו בחזקת שאינן בני יומן:
משנה ברורה
7.
De même que les vases des païens, nos vases sont supposés être inoccupés depuis 24 heures.
Mishnah Berurah
הלכה ח
כלי שנאסר בבליעת איסור ונתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב (טור בשם רשב"א):
משנה ברורה
8.
Un vase pénétré d'une substance défendue et mêlé avec d’autres vases de façon à ne pas pouvoir en être distingué, se confond avec les autres, si ceux-ci sont au moins au nombre de deux.
Mishnah Berurah
הלכה ט
יש ליזהר מלהניח בבית עובד כוכבים כלי סעודה דחיישינן שמא ישתמש בהם: הגה ואפילו אם נתנם לאומן לתקנם צריך לעשות בהם סימן (ב"י בשם א"ח) שלא ישתמש בהם העובד כוכבים ואם עבר ולא עשה כשחזר ולקחן מן העובד כוכבים צריכים הגעלה ודוקא אם שהו קצת אצל העובד כוכבים דהיינו כחצי יום אבל לפי שעה אין לחוש (מרדכי פא"מ) וכל זה כשרוצה להשתמש בו ביום שנתנו לו דליכא אלא חדא ספיקא שמא נשתמש בו העובד כוכבים או לא אבל אם לא לקחו מן העובד כוכבים עד לאחר זמן דנוכל לומר אף אם נשתמש בו העובד כוכבים כבר נפגם ונשתהה מעל"ע או שנשתהה ביד ישראל לאחר שלקחו מן העובד כוכבים מעל"ע אזלינן לקולא ואין חוששין בדיעבד (סברת הרב) ואם לקחו מן העובד כוכבים באותו יום שנתנו לו ועבר ונשתמש בו בלא הגעלה יש אוסרים המאכל כמו בכלי שהוא בודאי בן יומו (ארוך) ובמקום צורך יש להקל בדיעבד ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין אפילו בעבדים ושפחות העובדי כוכבים שבבית ישראל שלא לייחד כלים שלנו אצלן שמא ישתמשו בהן בדברים האסורים (שם במרדכי) וע"ל סימן קל"ו:
משנה ברורה
9.
Il faut se garder de laisser de la vaisselle dans la maison d’un païen, de crainte que celui-ci ne s’en serve.<br><small>G<small>LOSE</small>: Et alors même qu'on la donne à un artisan païen pour la réparer, il faut la pourvoir d'une marque de façon à empêcher le païen de s’en servir. À défaut de cette précaution, on doit, en la reprenant à l'artisan, la plonger dans de l’eau bouillante. Ce n’est que lorsqu'elle est restée chez l'artisan païen un certain temps, par exemple une demi-journée; mais pour un plus court délai il n'y a aucune appréhension. Il n’est question ici que du cas où on veut s’en servir le jour même où elle a été remise, dans ce cas on ne se trouve en présence que d’un doute unique: si le païen s’en est servi ou non. Mais si l’on ne veut s’en servir que longtemps après la lui avoir remise, on se montre plus modéré, et en cas de fait accompli on n’a aucune appréhension, attendu que dans ce cas le premier doute se complique encore d’un autre: en admettant même que le païen s’en soit servi, peut-être 24 heures se sont-elles déjà écoulées, soit depuis que le païen s’en est servi, soit depuis que l'israélite l’a reprise. Certains auteurs défendent l'aliment comme s’il eût été cuit dans un vase ayant servi le jour même, si, transgressant la loi, on s’est servi sans la plonger dans l’eau bouillante, de la vaisselle donnée et reprise le jour même à l'artisan païen. En cas de besoin et en présence d’un fait accompli on peut se montrer indulgent. Mais de propos délibéré il faut se garder de ne pas laisser la vaisselle entre les mains des domestiques et des servantes païens, employés dans une maison israélite, de crainte que ceux-ci ne l’emploient pour des aliments défendus.</small>
Mishnah Berurah
הלכה י
קערות ששלח ישראל לעובד כוכבים עם מאכל ושהו שם אם ניכר בהם המאכל ששלח הישראל בתוכם מותר ואם לאו אסור אם רגילים להדיח הכלים בחמין דחיישינן שמא הודח עם כלי איסור:
משנה ברורה
10.
Quand un israélite envoie à un païen des mets servis dans des assiettes, celles-ci sont permises si elles ont conservé la trace des mets que l’israélite y avait mis; sinon, elles sont défendues, s’il est d’usage de laver la vaisselle dans de l’eau chaude, de crainte que le païen ne les ait lavées ensemble avec les siennes.
Mishnah Berurah
הלכה יא
כלי סעודה שביד העובד כוכבים ומסיח לפי תומו ואומר שחדשים הם ויראה שהוא כמו שהוא אומר מותר לקנותם ממנו: הגה ויש מחמירים ואומרים שאינו נאמן ואין ליקח כלים מן העובד כוכבים רק כשמוכר הרבה כלים וקונה כלי בין הכלים (רשב"א בשם ר' יונה) וכן נוהגין לכתחלה אבל במקום הדחק כגון שנתארח בבית עובד כוכבים ואין לו כלים נוהגין כסברא הראשונה וכן עיקר ועיין לקמן סימן קל"ז:
משנה ברורה
11.
Si un païen dit incidemment que la vaisselle qu'il a en sa possession est neuve, on peut la lui acheter, si elle en a réellement l’apparence.<br><small>G<small>LOSE</small>: Certains auteurs, se montrant plus rigoureux, disent qu’il ne faut pas y ajouter foi et qu'il ne faut acheter de la vaisselle à un païen que si celui-ci en vend en grande quantité, alors seulement on peut en acheter une partie. Tel est l’usage de propos délibéré. Mais dans un cas pressant, par exemple, quand on est logé dans la maison d'un païen et qu'on n'a pas d'autre vaisselle, on a coutume de se baser sur la première opinion. Ce parti est le meilleur.</small>
Mishnah Berurah
הלכה יב
יש מי שאומר שקערות הבאות מעבר לים שקערורות ירקרקות או אדמדמות אסור להשתמש בהן לעולם בחמין מפני שאינן חדשות שהעובדי כוכבים משתמשים בהם ואינו ניכר:
משנה ברורה
12.
Selon certain auteur, il est défendu de se servir pour des mets chauds de la vaisselle émaillée avec des émaux verts ou rouges, qui arrive d'outre-mer, attendu que cette vaisselle ne peut jamais être considérée comme neuve, les païens pouvant s’en servir avant de les vendre, sans qu’on puisse le constater.
Mishnah Berurah