א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
Sif
הלכה א
סדר כתיבת התפילין ובו נב סעיפים:מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות שהן קדש לי כל בכור עד למועדה והיה כי יביאך עד כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ופ' שמע עד ובשעריך ופ' והיה אם שמוע עד על הארץ: הגה וצריך לכתבם בסדר הזה לכתוב תחלה הקודמת בתורה ואם שינה פסול ולכתחלה יכתוב של יד קודם של ראש.
משנה ברורה
1.
The commandment of "Tefillin" is to write four passages i.e. "Kadesh" until "l'moadah [m'yamim yamimah]"(Exodus 13:1-10); "v'haya ki yevi'acha" until "ki b'chozek yad hotziyanu Hashem mimitzrayim" (ibid 11-16); "Sh'ma" until "uvish'arekha" (Deuteronomy 6:4-9) and "v'haya im shamo'ah" until "al ha'aretz" (ibid 11:13-21) Rema: They must be written in this order, that is the order they appear in the Torah and if [the scribe] deviates from this order [the tefillin] are invalid. Ideally the arm-tefillin should be written before the head-tefillin.
Mishnah Berurah
הלכה ב
בשל ראש יכתוב כל אחת בקלף לבדה ושל יד כותב כולם בקלף אחד:
משנה ברורה
2.
The head [tefillin] should be written each [parasha] on its own parchment and the arm [tefillin] should be written all [four] of them on a single piece of parchment.
Mishnah Berurah
הלכה ג
יכתבם בדיו שחור בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים: הגה ולכתחלה יחמיר לכתוב בדיו העשויה מעשן עצים או שמנים שרוי' במי עפצים [מהרי"ל סי' קי"ט] וכמו שיתבאר ביו"ד סי' רע"א כתב אפי' אות א' בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולין. אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרה אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי כמוחק את השם:
משנה ברורה
3.
They should be written in black ink, whether or not the ink contains gallnut juice (tannic acid). <i>Rema: It is preferable to be careful to write only with ink made of smoked wood or oil (ie. the collected vapors which were then dried and pulverized) soaked in gallnut juice [Maharil - Siman 119] and as is explained in Yoreh Deah - Siman 271.)</i> If he wrote even one letter in a different color or in gold, the tefillin are invalid. If he gilded the letters, he can remove the gold and leave the bottom letters and the tefillin will be valid. But if he gilded [even] one letter of the Divine Names, there is no solution because removing the gold would constitute erasing a Divine Name [which is forbidden].
Mishnah Berurah
הלכה ד
צריך שלא תדבק שום אות בחברתה אלא כל אות תהיה מוקפת גויל: הגה ויכתוב כתיבה תמה שלא יחסר אפי' קוצו של יו"ד ויהא מתוייג כהלכתו [טור א"ח] ולכתחלה יכתוב כתיבה גסה קצת שלא יהיו נמחקים מהרה וכן מצוה ליפותן מבחוץ ומבפנים: [דברי מרדכי]:
משנה ברורה
4.
No letter may touch another; rather each letter must be completely surrounded by parchment. <i>Rema: And he must write [in a] perfect script which does not miss even the serif on one yud, and has the ornamentation required by halacha [Tur - Orach Chaim]. It is preferable to write a little boldly so [the writing] will not fade quickly. Similarly it is meritorious to make them as nice as possible both inside and out [Divrei Mordechai].</i>
Mishnah Berurah
הלכה ה
צריך שיכתוב בימינו אפילו אם הוא שולט בשני ידיו ואם כתב בשמאל פסול אם אפשר למצוא אחרים כתובים בימין ואיטר יד שמאל דידיה הוה ימין:
משנה ברורה
5.
[The tefillin] must be written with his right hand, even if he is ambidextrous. And if it was written with a left hand, the tefillin are invalid [in a case where] he is able to find another pair that were written with a right hand. [However] a left-handed person's left hand is considered his right [and the laws are reversed].
Mishnah Berurah
הלכה ו
אין (צריך) לשרטט כי אם שטה עליונה ואם אינו יודע ליישר השטה בלא שרטוט ישרטט כל השורות ולא ישרטט בעופרת מפני שמקו' השרטוט נשאר צבוע: הגה וי"א שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים אע"פ שיודע לכתוב בלא שרטוט וכן נוהגין. [ברוך שאמר מרדכי וספר תרומה וסמ"ג]:
משנה ברורה
6.
One must only score the top line. And if he cannot write straight without it then he may score all the lines. The scoring should not be done with lead since the place of the score stays colored. <i>Rema: Some say one must always score the top line and the bottom line and the sides (ie. mark the margins) even if he can write without it, and such is the custom [Baruch She'amar, Mordechi, Sefer Trumah, and Sma"g].</i>
Mishnah Berurah
הלכה ז
הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ולא על הדוכסוסטוס ולא על הגויל. כותבין על הקלף במקום בשר ואם שינה פסול מהו קלף ומהו דוכסוסטוס העור בשעת עיבודו חולקין אותו לשני' והחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס לפי זה כי אמרינן כותבים על הקלף במקום בשר היינו מקום היותר קרוב לבשר דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס וקלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף וכותבים עליהם לצד בשר שמה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו להחליקו ואפילו אם היו חולקים העור לשנים היה צריך לגרר ממנו כך ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד:
משנה ברורה
7.
It is a Received Tradition going back to Moses that tefillin [are written] on the <i>klaf</i> layer, and not on <i>dukhsustos</i> or <i>gevil</i>. We write on the <i>klaf</i> layer, on the flesh side... and any variation is invalid. What is <i>klaf</i> and what is <i>dukhsustos</i>? The raw skin, when it is processed, is split [thickness-wise] in two... the outer layer towards the fur is called klaf and the inner one attached to the meat is called dukhsustos. Thus when we say "we write on the klaf, on the flesh side" we mean the side closer to the flesh i.e. where it connects to the dukhsustos. And our parchment which is not split, is halachically klaf and we write on it on the flesh side since what is scraped away from the hair side is just enough to prepare it, to smooth it out. And even if we were to split the hide to two, it would need to be scraped off. And from the flesh side, we scrape a lot until the only thing left is the klaf alone.
Mishnah Berurah
הלכה ח
צריך הקלף להיות מעובד בעפצים או בסיד וצריך שיהי' מעובד לשמו טוב להוציא בשפתיו בתחלת העבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם ס"ת אבל אם עיבדו לשם מזוזה פסול:
משנה ברורה
8.
The parchment must be processed with gallnut juice or lime and must be processed for the appropriate purpose. It is proper to declare verbally at the beginning of the process that he is preparing it "for tefilin" or "for sefer torah" but if parchment [used for tefilin] was prepared for mezuzah, it is invalid.
Mishnah Berurah
הלכה ט
אם עיבדו עכו"ם להרמב"ם פסול אפי' א"ל ישראל לעבדו לשמו ולהרא"ש כשר אם ישראל עומד על גבו וסייעו: [הגה קצת בעיבודה] [ב"י בשם הרא"ש וכן נוהגין ועיין לעיל סימן י"א סעיף ב']:
משנה ברורה
9.
If a non-Jew processed the parchment, RaMBa"M disqualifies it even if a Jew told him to process it for the sake [of the mitzvah of tefillin]. But RO"Sh holds it is valid, as long as a Jew supervises and helps. <i>Rema: In a small part of the process. [Beit Yosef in the name if the Ro"sh, and such is the custom. And see [what was written] previously in Siman 11 Se'if 2]</i>
Mishnah Berurah
הלכה י
כשמסמנין הנקבים במרצע כעין אותיו' אע"פ שנקל לעכו"ם לזייף אין חוששין משום דמרתת כותי פן יכיר ישראל בטביעות עין:
משנה ברורה
10.
When hides are marked by puncturing with an awl in shapes like letters (ie. If a non-Jew was given a hide to process and the Jew wants to prevent the non-Jew from exchanging the hide for a different one), even though it would be easy for the non-Jew to forge it, we are not concerned since the non-Jew would be afraid that the Jew [who made the marks] would identify them.
Mishnah Berurah
הלכה יא
עור שעיבדו שלא לשמו אם יש תיקון לחזור לעבדו לשמו יתבאר בטור יורה דעה סי' רע"א:
משנה ברורה
11.
[The question of whether or not] hides processed with incorrect intent can be reprocessed with the proper intentions is addressed in the Tur, Y"D 271.
Mishnah Berurah
הלכה יב
יהיה הקלף מעור בהמה חיה ועוף הטהורים אפילו מנבלה וטריפה שלהם אבל לא מעור בהמה וחיה ועוף הטמאים דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ממין המותר לפיך ולא מעור דג אפילו הוא טהור משום דנפיש זוהמיה:
משנה ברורה
12.
The parchment must be [made] from the skin of a domesticated animal, wild animal, or bird which are kosher... even from a נבלה (ie. a kosher animal which died on it's own, without proper halachic slaughtering) or a טריפה (ie. a kosher animal which had some mortal injury or condition). But it may not be made from the skin of a domesticated animal, wild animal, or bird which are not kosher as it is written: "That the Torah of God be in your mouth" i.e. that the Torah itself must be made from halachically edible species. Parchment [for tefilin] may not be made from the skin of fish -- even kosher ones -- because of its excessive stench.
Mishnah Berurah
הלכה יג
יהיה הקלף שלם שלא יהא בו נקבים שאין הדיו עובר עליו דהיינו שלא תהא האות נראית בו חלוקה לשתים:
משנה ברורה
13.
The parchment should be whole, without any holes that ink cannot fill, i.e. that [the ink should not fall through the gap and] make the letter appear split.
Mishnah Berurah
הלכה יד
הסופרים הזריזים עושים שלשה מיני קלפים העב יותר לכתוב בו פרשת שמע שהיא קטנה והדק ממנו לפרשת והיה אם שמוע שהיא יותר גדולה ולפרשת קדש ולפרש' והיה כי יביאך שהם ארוכות עושים קלף דק מאוד ובזה יתמלאו הבתים בשוה וזהו נוי לתפילין:
משנה ברורה
14.
Meticulous scribes make three grades of parchment: the thickest one to write the Parsha of שמע which is the shortest [length], a slightly thinner one for והיה אם שמוע which a longer [than Shema], and for the chapters of קדש and והיה כי יביאך which are longer we make them on a very thin parchment, and through this fill the compartments evenly which makes the tefillin look nice.
Mishnah Berurah
הלכה טו
אם לאחר שנכתב ניקב בתוך הה"א או המ"ם כשר אפילו ניקב כל תוכו שהנקב ממלא כל החלל אבל בירושלמי משמע שגם בפני' צריך שיהא מוקף קלף. ניקב רגל פנימי של ה"א אפי' לא נשאר ממנו אלא כל שהוא כשר להרא"ש: הגה אבל שאר פוסקי' מצריכין כמלא אות קטנה והכי הלכתא [ב"י] ניקב רגל הימני אם נשתייר ממנו מלא אות קטנה כשר ואם לאו פסול:
משנה ברורה
15.
If after it was written, there developed a hole in the middle of the [letter] "ה" or "ם", it is valid. Even if the hole is in the entire inside such that the hold fills all the empty space [it is valid]. But the in the [Talmud] Yerushalmi it's implied that also [if there is a hole] on the inside it needs to be surrounded by parchment [in order for it to be valid]. If there developed a hole on the inner leg of a "ה", even if there's only left [of the leg] a little bit, it's valid according to the Rosh. <i>Rema: But other opinions require [to be remaining] about the size of a small letter, and this is the law (Beis Yosef) </i>. If there developed a hole on the right leg [of the letter "ה"], if there remained from it about the size of a small letter it is valid, and if not it is invalid.
Mishnah Berurah
הלכה טז
נפסק אחת מהאותיו' הגה הפשוטות כגון וי"ו זיי"ן או שנפסק רגל [הא'] (הנו"ן) וכיוצא בה [מרדכי ה"ק ד' צ"ב] אם תינוק שאינו לא חכם ולא טפש יודע לקרותו כשר ואם לאו פסול ואין צריך לכסות לו שאר אותיו' כמו שנוהגים: הגה מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות כתיקונו פסול אע"פ שהתינוק קורא אותו כהלכתו [מרדכי ומהרי"ק שורש ס"ט וריב"ש] הא דמכשרינן כשנפסק אות דוקא כשנכתב בכשרות ואח"כ נפסק אבל אם מתחלה כשנכתב היה שם נקב ונפסק בו או אם רגל הכף הפשוטה או כיוצא בה מגיע לסוף הקלף בלי היקף קלף מתחלתו פסול:
משנה ברורה
16.
If one of the letters got cut off <i>Rema: the [letters that extend] such as "ו" or "ז" or the leg was cut off [of the "א"] (of the "ן"), or similar to it (Mordechai ה''ק ד' צ''ב)</i>... if a child that is neither a genius nor a simpleton knows how to read it, it is valid... and if not, it is invalid. And there is no need to cover other [adjacent] letters (ie. so that the child should be able to read the letter without knowing it from the context of the rest of the word) like the prevailing custom. <i>Rema: However, if we see that there doesn't remain the proper shape of the letter, it is invalid, even if a child can read it properly (Mordechai and Maharik root 69, and the Rivash).</i> That which we said was valid when a letter gets cut off, that's precisely if it was written [originally] in a valid way and afterward it became cut off. But if from the beginning when it was written there was a hole and it was cut off, or if the leg of an extended "ךּ" or similar [letter] reaches to the end of the parchment without [the letter] being surrounded by parchment from the beginning, it is invalid.
Mishnah Berurah
הלכה יז
אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות אין תקנה לגרור הדיו וע"י כך יהיה ניכר האות דהוי חק תוכות ופסול משום דבעינן וכתב ולא וחקק וה"ה אם טעה וכתב דלי"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף אין תקנה למחוק התג לתקן האות משום דהוי כחק תוכות:
משנה ברורה
17.
If a drop of ink falls into a letter, making the letter unrecognizable, it cannot be fixed by removing the [extra] ink in order to make the letter visible, because this would be "internal engraving" and invalid, because the rule is to write and not to engrave. And this is also the rule if he erred and wrote a letter Dalet instead of a Reish, or a Bet instead of a Kaf; they cannot be fixed by removing the protrusion [of the letter] (ie. the top right corner of the Dalet or the bottom right corner of the Bet), because this is like "internal engraving"
Mishnah Berurah
הלכה יח
מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה אין מועיל לגרור הדבק ולפתחה משום דהוי כחק תוכות ומה תקנתה שיגרור כל החרטום ותשאר כצורת נו"ן כפופה ואח"כ יכתוב מה שגרר ורי"ש שעשאה כמין דלי"ת יש להחמיר ולומר דלא סגי כשיגרור הירך לבד או הגג לבד ויחזור ויכתבנו כמין רי"ש משום דבין הגג בין הירך נעשו בפיסול הלכך צריך לגרור שניהם אם נדבקה אות לאו' בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאו' עצמה היתה כתובה כתקנה אם נגעו רגלי הה"א והקו"ף בגג יגרר הרגל ויחזור ויכתבנו ואין צריך לגרור כל האות כי הגג כדין נכתב. אם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה פסול ואין תקנה בגרירה להפרידה דהוי כחק תוכות אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו: הגה וכן הדין ביו"די השי"ן והצד"י והעי"ן והפ"א אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דבוקה: [בית יוסף]:
משנה ברורה
18.
An open "מ" that its opening connected and became closed, it is not effective to scrape the connection to open it up because that would be like "internal engraving". And how do you fix it? You one should scrape the entire "nose" [of the "מ"] and leave over what looks like a bent nun (ie. this form of the letter nun: "נ"), and after he should write what was scraped away. And a "ר" that was written like a "ד", one should be strict and say that it's not enough to scrape the "thigh" [of the "ד"] alone or the "roof" of the "ד" alone and rewrite it like a letter "ר", because then either the "roof" or the "thigh" would have been made in an invalid state, therefore, one needs to scrape off both of them. If two letters became connected whether it was before or after they were completed, it is invalid. And if it was scraped and it disconnected, it is valid. And it is not called "internal engraving" since the letter itself was already written in the proper way. If the "feet" of a "ה" or a "ק" touched the "roof" [of their own letters] he should scrape away the "foot" and go rewrite it and there is no need to scrape away the entire letter because the "roof" was written correctly. If the "foot" of an "א" touched the "roof" of the "א" or the "face" of the "א" on the inside touched the "roof" below it, it is invalid, and there is no way to fix it by scraping to disconnect it because that's like "internal engraving", rather he should scrape everything that was written in an invalid state and rewrite it. <i>Rema: and so too is the law with the "yud's" of the "ש", and the "צ" and the "ע" and the "פ" if they touch the "body" of the letter more than just from the places where they're attached (Beis Yosef)</i>
Mishnah Berurah
הלכה יט
בתחלת הכתיבה יאמר בפיו אני כותב לשם קדוש' תפילין ומלבד זה בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותבה לשם קדושת השם: הגה וי"א דסגי כשמחשב שכותב האזכרות לשמן הואיל והוציא בתחלת הכתיבה בפיו סגי בהכי [הרא"ש ה"ת וס"ת וטור יורה דעה וא"ח] [ויש להקל בדיעבד וכשבא לנמנם לא יכתוב דאינו כותב אז בכונה] [א"ז]:
משנה ברורה
19.
At the beginning of writing he should say out loud "I am writing for the sake of the sanctity of <i>tefillin</i>." And besides from this, every time that he writes a mentioning [of G-d's name] he needs to say that he is writing it for the sake of the sanctity of the name [of G-d]. <i>Rema: And there are those that say that it's enough to have in mind that the writing of the mentionings [of G-d's name] was for their sake since he can rely on what he said out loud at the beginning of writing, here it's enough (the Rosh H"T and S"T, and the Tur Yoreh Deah and A"C) and there is what to rely on to be lenient in this as a non-optimal practice. And if one comes to start dozing off he should not write since then his writing is not with the proper intentions (Or Zaruah).</i>
Mishnah Berurah
הלכה כ
צריך לדקדק בחסרו' ויתרות שאם חסר או יתר אות אחת פסולים ונמצאו המניחים אותם מברכים בכל יום ברכה לבטלה וגם שרוי בכל יום בלא מצו' תפילין ונמצא עונש הסופר מרובה לכן צריך להיות מאד ירא שמים וחרד לדבר השם המתעסק בכתיב' תפילין ותיקונן:
משנה ברורה
20.
One needs to be exact with missing and added [letters], because if there is missing or added a single letter, it's invalid and it will be that those who put on those [<i>tefillin</i>] are blessing every day a wasted blessing. And also, he's in a state every day of being without the commandment of <i>tefillin</i>... and it will be that there is a great punishment for that scribe. Therefore, he needs to have a great fear of heaven and tremble at the word of G-d, one who deals with the writing of <i>tefillin</i> and their mending.
Mishnah Berurah
הלכה כא
כל פרשה אחר שיכתבנ' יקראנה היטב בכוונה ודקדוק פעמים ושלש ויחזור ויקראנה קודם שיתננה בתוך ביתה כדי שלא תתחלף פרשה בפרשה:
משנה ברורה
21.
Each chapter, after he writes it, he should read it well, with focus and meticulously, two or three times. And he should repeat and read it before he places it in its casing, in order so that one chapter shouldn't be switched with another.
Mishnah Berurah
הלכה כב
טוב לנסות הקולמוס קודם שיתחיל לכתוב הפרשה שלא יהא עליו דיו יותר מדאי ויפסיד וכן יזהר קודם שיכתוב כל שם לקרות כל מה שכתב כדי שלא יבואו לידי גניזה על ידו:
משנה ברורה
22.
It's good to test the quill before he starts to write the chapter so that there won't be too much ink than necessary and it will become ruined. And so too he should be careful before he writes every name [of G-d] to read everything that he wrote in order so that it shouldn't come [to become invalid and need] to be placed in a depository on his account.
Mishnah Berurah
הלכה כג
אם מצא שחסר אות אחת אין לו תקנה שאם כן היו כתובין שלא כסדרן ופסולין משום דכתיב והיו בהווייתן יהו ואם יתר אות אחת יש לו תקנה ע"י שיגרור אותה אם היא בסוף תיבה או בתחלתה אבל אם היא באמצע תיבה לא משום דכשיגרור יהיה נראה כשתי תיבו':
משנה ברורה
23.
If it's found to be missing one letter, there is no way to fix it, because if so (that it's fixed) it will be that it was written out of order and it is invalid since it's written [in the <i>Torah</i>] <b>"And it should be"</b> - in the way they are, that's how they should be. And if there is one additional letter, there is a way to fix it by scraping it away if it's at the end or the beginning of a word. But if it's in the middle of a word one can't do this because when he scrapes it away it will appear to be like two words.
Mishnah Berurah
הלכה כד
מותר לכתוב על מקום הגרר ועל מקום המחק אפילו אזכרה ולא ימחק בעודו לח אלא ייבשנו יפה כי אז יגרר בקל ולא ישאר לו שום רושם:
משנה ברורה
24.
It is permitted to write on the place where [letters were] scraped away and on the place where it was erased, even the mentioning [of G-d's name]. And he should not erase while [the ink] is still moist, rather he should let it dry well because then he can scrape it off easily and there won't remain any impression at all.
Mishnah Berurah
הלכה כה
כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה כגון נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתי' או שהיה רגל הה"א או רגל הקו"ף נוגעים או שהיתה אות אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן או שי"ן שכתב עי"ן יו"ד או חי"ת שני זייני"ן ואחר שכתב לפניו חזר ותקנם הוי שלא כסדרן ופסולין אבל להפריד האותיו' הדבוקו' אחר שכתב לפניהם שפיר דמי דכיון שהאות צורתה עליה כשמפרידה מחבירתה לא הוי ככותב וה"ה שאם לא היו מקצת יודי"ן שעל האל"פין והשיני"ן והעייני"ן ורגלי התוי"ן נוגעים בגוף האות והתינוק דלא חכים ולא טפש מכירם שאע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם דכיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן. ויש מי שאומר דה"ה אם חוטרא דחי"ת למעלה אין נוגעים זה לזה אך אין ניכר להדיא פרידתן אע"פ שהתינוק קורא שני זייני"ן מותר להדביקם:
משנה ברורה
25.
Any letter that's written in an improper way and it doesn't have its normal form, for example, the "foot" of an "א" touched the "roof" of the "א", or the inner "face" of the "א" [touched] the bottom "roof", or the "foot" of a "ה" or the "foot" of a "ק" touched, or if one letter was split into two letters, for example a "צ" that was written as "נ" "י", or a "ש" that was written as "ע" י", or a "ח" [that was written] as two "ז"s, and after he proceeded writing, he went back and fixed them, it is as if it was written out of order and it is invalid. But, to separate attached letters — after he proceeded writing — is acceptable, because since the letter had its normal form, when it's separated from its friend it's not as if it was written [right then]. And so too is the law that if the small "י" that's on an "א" and a "ש" and a "ע", and the "foot" of a "ת" was not touching the body of the letter, and a child who's neither a genius nor a simpleton recognizes [the letter], that even though he proceeded writing, he is able to go back and fix it because since the normal form of the letter was recognizable it's not considered written out of order. And there are those who say that so too is the law if the "branch" on the top of a "ח" it not touching this to that, but the separation is not clearly recognizable, that even though a child reads it as two "ז" it's permitted to attach them.
Mishnah Berurah
הלכה כו
אם אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם:
משנה ברורה
26.
If the letters of the name [of G-d] are attached, one is able to separate them.
Mishnah Berurah
הלכה כז
אותיו' ותיבות שנמחקו קצת אם רישומן ניכר כל כך שתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותם מותר להעביר קולמוס עליה להטיב הכתב ולחדש ולא הוי שלא כסדרן:
משנה ברורה
27.
If the letters of the words were erased slightly, if their impression is still recognizable a little bit such that a child who's neither a genius nor a simpleton is able to read it, it's permitted to pass over it with a quill to improve the writing and renew it, and this is not considered [written] out of order.
Mishnah Berurah
הלכה כח
יש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת אפי' בלא נגיעה:
משנה ברורה
28.
There is what to be careful about that the head of a "ל" should not enter the space of a "ה" or a "ח", even without touching it.
Mishnah Berurah
הלכה כט
אם אין הפרשיות שגורו' בפיו צריך שיכתוב מתוך הכתב:
משנה ברורה
29.
If the chapters [of the <i>tefillin</i> are not common in his mouth (the scribe), he needs to write it from [another] written [source].
Mishnah Berurah
הלכה ל
אינו רשאי לכתוב אלא אם כן יודע לקרות:
משנה ברורה
30.
One is not permitted to write [<i>tefillin</i>] unless he knows how to read.
Mishnah Berurah
הלכה לא
אם אינו כותב מתוך הכתב לא יכתוב על פה שמקרא אותו אחר אא"כ יחזור הוא ויקרא בפיו:
משנה ברורה
31.
If he is not writing [the <i>tefillin</i> from [another] written [source], he should not write it based on someone else dictating it to him, unless he repeats it and reads it out loud.
Mishnah Berurah
הלכה לב
צריך להניח חלק למעלה כדי גגה של למ"ד: [הגה שיהיו גם הם מוקפים גויל] [תשובת מהרי"ל סי' קל"ד וב"ש] ולמטה כשיעור כ"ף ונו"ן פשוטה ובתחילתן וסופן אין צריך להניח כלל: הגה מיהו נהגו הסופרים להניח קצת בתחלה וסוף [אגור רוקח] וצריך להניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות וכן בין השיטים כמלא שיטה ובין כל אות כמלא חוט השערה כמו בספר תורה וכמו שיתבאר בטור י"ד גם צריך להניח מעט חלק בין פסוק לפסוק:
משנה ברורה
32.
One needs to leave a space above [the size of] like the "roof" of a "ל". <i>Rema: So that it will be that also they (the "ל"s) would be surrounded by parchment</i> and below [the letters] like the measurement of an extended "ךּ" and "ן". And at the beginning and end there is no need to leave any [space] at all. <i>Rema: However, the scribes have the custom to leave a little [space] at the beginning and at the end, and one needs to leave [space] between each word the size of a word, and between each row the size of a row, and between each letter the size of a strand of hair, like is found in a Torah scroll and like we will explain in the Tur Yoreh Deah, one also needs to leave a little space between every verse.</i>
Mishnah Berurah
הלכה לג
יעשה השורו' שוות שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת ולפחו' יזהר שלא יכתוב ג' אותיו' חוץ לשיטה ואם כתבם לא פסל:
משנה ברורה
33.
He makes the lines equal (justified) so that there shouldn't be one entering [further into the lines] and one go out [further from the lines]. And at least he should be careful to not write three letters outside the row and if he does write them it is not invalid.
Mishnah Berurah
הלכה לד
ב' אותיות שהם תיבה אחת לא יכתוב חוץ לשיטה:
משנה ברורה
34.
Two letters that make up one word should not be written outside of the line.
Mishnah Berurah
הלכה לה
אותיו' השם צריך שיהיו כלם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף:
משנה ברורה
35.
The letters of the name [of G-d] need to all be inside the page, and they should not go outside the page at all.
Mishnah Berurah
הלכה לו
יעשה כל פרשיותיה פתוחו' חוץ מפרשה אחרונה הכתובה בתורה שהיא והיה אם שמוע שיעשנה סתומה ואם שינה פסול: [ויש מכשירין בכולם פתוחות] מהר"ם פאדווה סימן ע"ז בשם אורחות חיים וב"י בשם העיטור ובמדינות אלו נוהגים אף פרשת והיה אם שמוע בראש השטה כשאר הפרשיות ולכן נהגו שפרש' קדש לי והיה כי יביאך ופ' שמע מתחילין בראש שטה ובסוף קדש לי ובסוף והיה כי יביאך מניחים חלק כדי לכתוב ט' אותיו' ובסוף שמע אין מניחים חלק ואם מניחים הוא פחות מכדי לכתוב ט' אותיות ופ' והיה אם שמוע מתחילים באמצע שטה עליונה ומניח לפניה חלק כדי לכתוב ט' אותיו' ונמצא ששלשה פרשיו' הם פתוחות בין להרמב"ם בין להרא"ש ופ' אחרונה היא סתומה לדע' הרמב"ם:
משנה ברורה
36.
He should make all the chapters be open [at the beginning of the line] except for the last chapter that's written in the <i>Torah</i> which is <b>And it will be if you listen</b>, which is made closed [starting in the middle of the line], and if this is changed it's invalid. <i>Rema: and there are those that validated it if all of them are open</i>, and in our cities the custom is that even the chapter of <b>And it will be if you listen</b> is [written] at the beginning of the line like the other chapters. And therefore the custom is that the chapter of <b>Sanctify to me</b>, <b>And it will be when he will bring you</b>, and the chapter of <b>Listen</b> <small>(the first one)</small> [starts] at the beginning of the line, and at the end of <b>Sanctify to me</b> and at the end of <b>And it will be when he will bring you</b> we leave a space the enough to write nine letters, and at the end of [the chapter of] <b>Listen</b> we don't leave any space at all, and if we do leave it should be less than enough [space] to write nine letters. And the chapter of <b>And it will be if you listen</b> we start it in the middle of the above line, and one leaves before it space enough to write nine letters, and you will have discovered that three chapters are open according to [the definitions of open] whether it's like the Rambam or like the Rosh, and the last chapter is closed according to the Rambam.
Mishnah Berurah
הלכה לז
עור הבתים צריך להיות מעור בהמה חיה ועוף הטהורים אפילו מנבלה או טרפה שלהם ורשאי לעשו' מקלף או מעור שליל: הגה וכן הרצועות יכול לעשותן מקלף ועור שליל [מרדכי דף צ"ד] צריך שיהיה מעובד לשמו היכא דאפשר:
משנה ברורה
37.
The leather of the casings needs to be from the leather of a kosher domesticated animal, a wild animal or a bird, even from their carcasses or those unfit for eating. And it's permitted to make them from the skin or the leather of a fetus. <i>Rema: and so too the straps are able to be made from the skin and leather of a fetus (Mordechai, page 94)</i>. And it needs to be processed for the sake [of <i>tefillin</i>] whenever possible.
Mishnah Berurah
הלכה לח
יעשה ד' בתים מעור אחד לשל ראש ובית אחת לשל יד:
משנה ברורה
38.
He makes four compartments from a single [piece] of leather for the [<i>tefillin</i>] of the head, and one compartment for the [<i>tefillin</i>] of the hand.
Mishnah Berurah
הלכה לט
תפילין בין של ראש בין של יד הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעות בתפרן ובאלכסונן דהיינו שיהיה ריבוען מכוון ארכו כרחבו כדי שיהא להם אותו אלכסון שאמרו חז"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים: הגה אבל על גובה הבתים אין להקפיד אם הוא יותר מרחבן וארכן [ב"י בשם אשר"י וסמ"ק והמרדכי ורמב"ם פ"ג: עשאן מרובעות ואחר זמן נתקלקל ריבוען יש מי שאומר שצריך לרבען: הגה ויעשה כל הד' בתים בשוה שלא יהא אחד גדול מחבירו: [ברוך שאמר]:
משנה ברורה
39.
<i>Tefillin</i>, whether the ones that go on the head or on the hand, it's a law passed down from Moshe from Sinai that they are square in their stitching and their diagonal, which is that they should be perfectly square in their length and width in order so that they should have the diagonal about which the sages said "for every cubit in a square, there is one and two fifths [cubits] in the diagonal. And one needs to make sure to square off the base and also the compartments. <i>Rema: But regarding the height of the compartments we do not insist if it's greater than the width and length.</i> If they were made square and after some time their squareness became ruined, there are those who say that one needs to make them square [again]. <i>Rema: And he makes all the four compartments equal [height] so that one is not taller than its neighbor.</i>
Mishnah Berurah
הלכה מ
עור הבתים מצוה לעשותו שחור [וע"ל סימן ל"ג] חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד התפר ואם לא הגיע כשרה והוא שיהיה ניכר החריץ כדי שיהיו ד' ראשיה נראין לכל:
משנה ברורה
40.
It's a commandment to make the leather of the compartments black <i>Rema: and see above chapter 33</i>. The notch that's between each compartment needs to reach [down] until the stitching, and if it doesn't reach it is valid, and that's if the notch is recognizable so that there are four "heads" visible to all.
Mishnah Berurah
הלכה מא
אורך ורחב הבתים וגובהן אין לו שיעור:
משנה ברורה
41.
The length and the width of the compartments and their height has no measurement.
Mishnah Berurah
הלכה מב
שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העור אחד מימינו ואחד משמאלו של ימין המניח של ג' ראשים ושל שמאל המניח של ארבע ראשים: הגה מיהו אם היפך אינו נפסל (מרדכי וסמ"ג ותוספות פ' הקומץ):
משנה ברורה
42.
The "ש" of the <i>tefillin</i>, it is a law passed down to Moshe from Sinai that he should make in the leather of the compartments [of the <i>tefillin</i>] of the head like the letter "ש" extruding from the creases of the leather, one on its right [side] and one on its left. On the right side of the wearer (ie. the right side of the tefillin box from the perspective of the one wearing it), one places [a "ש"] of three "heads", and on the left side of the wearer, one places [a "ש"] of four "heads". <i>Rema: However, if they were switched it does not invalidate. (Mordechi and SMa"G and Tosefot - Perek Hakometz)</i>
Mishnah Berurah
הלכה מג
חריץ של שי"ן דהיינו חודה למטה יגיע עד מקו' התפר: הגה וכן היו"ד שבשי"ן צריך ליגע למטה בשולי השי"ן [סמ"ג] ולא ימשוך השי"ן הרבה אלא שגם שולי השי"ן יהיה נראה על התפר: [ברוך שאמר]:
משנה ברורה
43.
The notch of the "ש" which is the sharp point on the bottom, it should reach to the place of the stitching. <i>Rema: And so too, the "י" of the "ש" needs to reach below to the edge of the "ש" [SMa"G]. And he should not extend the "ש" too much, rather, also the edge of the "ש" should be visible over the stitching [Baruch She'amar].</i>
Mishnah Berurah
הלכה מד
תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני והיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר הנקרא תיתורא מעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני והיינו שיעור התיתורא יהא ארוך מצד אחד ויעשה בו המעברתא כיצד יחתכנו משני צדדים שלא תהא רחבה כמו רוחב התיתורא כדי שיהא ניכר ריבוע התיתורא ובאותה מעברתא עוברת הרצועה ועל שם כך נקראת מעברתא. גם בתפילין של יד יעשה תיתורא ומעברתא. יגלגל כל פרשה מסופה לתחלתה וכורכם בקלף קטן ויש מקפידין מלכורכן אלא בקלף כשר והלכה למשה מסיני שיכרוך עליה שער בהמה או חיה הטהורים: הגה ונוהגין לכרוך שער על הפרשה ואח"כ כורכין עליו קלף כשר וחוזרים וכורכים עליו שער [אגור סי' מ"ה] ונהגו שיהיה שער זה של עגל ואם לא מצא של עגל כורך בשל פרה או של שור ורוחץ השער היטב בתחלה עד שיהא נקי קצת שער זה צריך שיראה חוץ לבתים:
משנה ברורה
44.
The <i>titora</i> of the <i>tefillin</i> is a law passed down to Moshe from Sinai, and they are that you place leather below the opening of the compartments to cover them, and it looks like the base of a bridge, this is called the <i>titora</i>. The <i>ma'abarta</i> of the <i>tefillin</i> is a law passed down to Moshe from Sinai, and in the measurement of the <i>titora</i> it should be longer on one side, and he makes in it the <i>ma'abarta</i>. How so? He cuts out [a piece] from both sides so that the width [of the <i>ma'abarta</i>] is not like the width of the <i>titora</i> in order that the squareness of the <i>titora</i> is recognizable, and we pass the strap through the <i>ma'abarta</i>, and for that sake it's called <i>ma'abarta</i>. Also the <i>tefillin</i> of the hand he makes a <i>titora</i> and a <i>ma'abarta</i>. He rolls all the chapters from its end to its beginning, and wraps it in a small parchment, and there are those that are insistent to only wrap with valid parchment, and it's a law passed down to Moshe from Sinai that he should wrap it with the hair of a domesticated or wild kosher animal. <i>Rema: And we are accustomed to wrap hair on the chapter and afterward wrap it in valid parchment and repeat and wrap it in hair.</i> And we have the custom that this hair should be of a calf, and if one can't find [hair] of a calf one wraps it in [hair] of a cow or of an ox. And one washes the hair very well first until it's clean. A little bit of this hair needs to be visible from the outside of the compartments.
Mishnah Berurah
הלכה מה
יתן כל פרשה בבית שלה שתהא זקופה מעומד בביתה:
משנה ברורה
45.
He should put each chapter into its compartment that they should be standing up straight in its compartment.
Mishnah Berurah
הלכה מו
יהיה הגליון עליון תחלה שזהו שורה העליונה וגליון תחתון לצד פה הבתים: הגה וראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקורא שאם בא לפתחן ולקוראן יהיה מונחים לפניו כהלכתן [תרומת הדשן ובית יוסף בשם אורחות חיים]:
משנה ברורה
46.
The top of the paper should go in first because that is the top line, and the bottom of the paper should be to the side of the opening of the compartments. <i>Rema: And the beginning of the chapter should be placed to the right side of one who would read it because if one comes to open it and read from it it should be [already] placed before him in the proper way.</i>
Mishnah Berurah
הלכה מז
אם כתב כל הארבע פרשיות בקלף אחד כשרים אפילו אין ריוח ביניהם ובלבד שיהא חוט או משיחה בין כל בית ובית של יד כותב הארבעה פרשיות בקלף אחד וגולל אותן מסופן לתחלתן וכורך קלף עליהם ושער עגל ומכניסם בביתם כמו של ראש אם כתבם על ארבע קלפים והניחם בארבעה בתים יצא והוא שיטלה [פי' יכסה] עור על הארבעה בתים שיהיו נראים כבית אחד הגה והמנהג לדבקם בדבק שיהא הכל כקלף אחד ויזהרו ליטול דבק כשר [ברוך שאמר ואגור סי' נ"ז]:
משנה ברורה
47.
If one wrote all the four chapters on one parchment it is valid, even if there's no space between them, and this only if there is a thread or a string between each compartment. [The <i>tefillin</i>] of the hand is written with all four chapters on one parchment and one rolls it from its end to its beginning, and one wraps parchment and the hair of a calf around it, and they are inserted into their compartment just like [the <i>tefillin</i>] of the head. If they are written on four parchments and are placed into four compartments [one who wears them has] fulfilled the requirement, and that's if he takes <i>(meaning he covers)</i> it with leather on the four compartments so that they will appear like one compartment. <i>Rema: And the custom is to attach them with glue so that they will all [look] like one parchment, and he should be careful to take kosher glue.</i>
Mishnah Berurah
הלכה מח
אם צפה הבתים בזהב או בעור בהמ' טמא' פסולים:
משנה ברורה
48.
If one covered the compartments with gold or with the leather of a non-kosher animal, it is invalid.
Mishnah Berurah
הלכה מט
הלכה למשה מסיני שיהו תפילין נתפרים בגידי בהמה וחיה טהורים וטוב לתפור בגידי שור:
משנה ברורה
49.
It is a law passed down from Moshe from Sinai that the <i>tefillin</i> should be sewed with the sinews of a kosher domesticated or wild animal. And it's better to sew with the sinews of an ox.
Mishnah Berurah
הלכה נ
אין לקנות גידים מעכו"ם משום דחיישינן שמא של בהמה טמאה הם מקום שאין גידים מצוים תופרים בטאליאדוראש שעושים מן הקלף עד שיזדמנו להם גידים:
משנה ברורה
50.
One should not buy sinews from a non-Jew because we are worried that maybe they are from a non-kosher animal. In a place where sinews can't be found, we sew with parchment-strings that are made from parchment until they will happen upon sinews.
Mishnah Berurah
הלכה נא
יתפור שלשה תפירו' בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב משתי רוחות ויעביר חוט התפירה בין כל בית ובית: הגה מיהו אם לא עשה רק י' תפירות או פחות מזה אינו נפסל [מרדכי] ויש מי שאומר שי"ב תפירות אלו יהיו בחוט אחד:
משנה ברורה
51.
He should sew three stitches on each side, and the sewing thread should go around [each sewing hole] from both sides, and he should pass the sewing thread between each compartment. <i>Rema: However, if one only made ten stitches or less than that it's not invalid.</i> And there are those that say that these twelve stitches should be with a single string.
Mishnah Berurah
הלכה נב
יכניס הרצועה תוך המעברתא ויעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד להשלים אותיו' שדי עם השי"ן שבשל ראש: הגה ונוהגים להעביר עור על הבית של יד לרוחב הזרוע ויהי רחבו כרוחב הבית (טור) ולא יעשה הקשרים אלא לאחר שעשה השי"ן בתפילין ואח"כ יעשה הדלי"ת ואחר כך היו"ד כסדר אותיות השם:
משנה ברורה
52.
He inserts the strap into the <i>ma'abarta</i>, and he makes a knot [in the strap] like the shape of a "ד" on the [<i>tefillin</i>] of the head, and like the shape of a "י" on the [<i>tefillin</i>] of the hand, to complete the letters of the almighty [G-d] (the word "ש"-"ד"-"י") with the "ש" of the [<i>tefillin</i>] of the head. <i>Rema: And we have the custom to pass leather over the compartment of the [<i>tefillin</i>] of the hand toward the width of the arm, and it will be that [this will make] its width like the width of the compartment. And he does not make the knots until after the "ש" of the [<i>tefillin</i>] of the head is made, and afterward he makes the "ד" and afterward the "י", like the order of the words in the name [of G-d].</i>
Mishnah Berurah