א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
115
116
117
118
119
120
121
122
Sif
הלכה א
כמה מיני טריפות בריאה. ובו י"ז סעיפים:הריאה יש לה שני קרומים ניקבו זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשרה עד שניקבו שניהם זה כנגד זה (טור בשם רשב"א): הגה ויש מטריפים בנקבו זה שלא כנגד זה (הגהות אשיר"י פא"ט ורבינו ירוחם וא"ו הארוך וע"פ) והכי נהוג:
משנה ברורה
1.
<b>De diverses lésions du poumon</b><br>Le poumon est revêtu de deux membranes; si une seule en est perforée, ou si la perforation de l’une ne fait pas face à celle de l’autre, l'animal est mangeable. Pour qu'il en soit autrement, il faut que toutes les deux membranes soient perforées et que la perforation de l'une soit en face de celle de l’autre.<br><small>G<small>LOSE</small>: D’aucuns déclarent l'animal immangeable alors même que la perforation d'une membrane ne fait pas face à celle de l’autre. Tel est, en effet, l'usage.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ב
אפילו נגלד (פירוש נקלף) קרום העליון כולו כשרה אלא שצריכה בדיקה: הגה מיהו אם נמצא בועה על מקום שנקלף העור העליון יש להטריף כי הוי כקרום שעלה מחמת מכה (בד"י) יש אומרים אם נפחו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה טריפה (בבדיקות):
משנה ברורה
2.
Alors même que la membrane extérieure a été entièrement enlevée, l'animal est mangeable, seulement il faut, en pareil cas, procéder à un examen.<br><small>G<small>LOSE</small>: Mais si l’on trouve une vessie à l'endroit où la membrane extérieure a été enlevée, il faut déclarer l'animal immangeable, car ce cas est assimilable à celui d’un tissu cicatriciel.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ג
ניקבה ועלה בו קרום ונסתם טריפה:
משנה ברורה
3.
L'animal est immangeable si, après que la membrane pulmonaire a été perforée, une pellicule s’est formée qui recouvre la perforation.
Mishnah Berurah
הלכה ד
ריאה שנשמע בה הברה כשנופחין אותה אם ניכר המקום שממנו נשמע ההברה מושיבין עליו רוק או תבן וכיוצא בו אם יתנדנד בידוע שהיא נקובה וטריפה ואם לא ניכר המקום מושיבין אותה במים פושרין ונופחין אותה אם בצבץ המים טריפה ואם לאו בידוע שקרום התחתון בלבד ניקב והרוח מהלך בין שני הקרומים ומפני זה ישמע בה קול הברה בשעת נפיחה וכשרה: הגה ואם שמו אותה פעם אחת במים חמין (אליבא דכ"ע) או קרים שוב אין לה בדיקה אפי' בפושרין (ב"י בשם הר"ן):
משנה ברורה
4.
Lorsque le poumon fait entendre un bruit quand on l’insuffle, on procède de la façon suivante: Quand on peut désigner l'endroit précis d'où le bruit s’échappe, on y dépose de la salive, une paille ou quelque chose de semblable: si l'on constate un remuement, on en conclut que les membranes sont perforées; l'animal est, par conséquent, immangeable. Mais si l’on ne peut pas désigner l'endroit précis, on plonge le poumon dans de l’eau tiède et on l’insuffle: si l’eau mousse, l'animal est immangeable; si non, alors il est évident que c'est la membrane intérieure seule qui est perforée, et que c'est l'air qui, en pénétrant entre les deux membranes, fait entendre le bruit quand on insuffle le poumon; aussi l'animal est-il mangeable.<br><small>G<small>LOSE</small>: Mais si le poumon a été déjà plongé une fois dans l’eau chaude ou froide, on ne peut plus l’examiner, même dans de l’eau tiède.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ה
נמצאת נקובה במקום שיש לתלות שנעשה אחר שחיטה כגון שהעביר הטבח ידו בכח או שתלשה בכח או שלקחה זאב והחזירה נקובה תלינן להקל וכשרה ואפילו יש נקבים הרבה שלא במקום שיניו תלינן כולהו בזאב: הגה ולא תלינן ביד הטבח אלא אם הנקב משוך שדרכו להיות מכח הטבח אבל אם הוא עגול (בד"י בשם מהרי"ל ומהר"י מולין) לא תלינן בטבח כי אין דרכו להיות עגול וכל נקב שהוא פתוח (הגהות מרדכי פ"ק דחולין) או שהושחר או אדום סביב הנקב (ב"י בשם מ"כ) ואפילו הוא רק אדום סביב הצלעות נגד הנקב טריפה ולא תלינן בשום דבר דבודאי מחיים נעשה (שם): וכן אם נמצאו עליה תולעים שנקבוה ואין ידוע אם נקבוה קודם שחיטה או אחר שחיטה כשרה ואם אין מקום לתלות והדבר ספק אם ניקבה מחיים עושים נקב אחר ומקרבין אצלו אם הם דומים כשרה שכמו שזה נעשה אחר שחיטה כן נעשה הראשון ואם אינם דומים טריפה ואין מדמין מריאה של בהמה דקה לריאה של בהמה גסה אלא מדקה לדקה ומגסה לגסה (רי"ף ורמב"ם ורשב"א ותוספות והגה"מ בשם ר"ח): הגה וי"א דאין מקיפין מבהמה זו לבהמה אחרת (רש"י ובה"ג ורא"ש וטור (ואגודה) וסמ"ג ור"ן ור' ירוחם הביאו דעת רש"י בסוף) ואפילו בבהמה אחת אין מקיפין אלא מגסה לגסה דהיינו מאומא לאומה או מדקה לדקה דהיינו מאונה לאונה מיהו בזמן הזה אין אנו בקיאין ואין לסמוך אהקפה כלל להכשיר (כל בו בשם הגאונים) (ומהרי"ל ושאר אחרונים):
משנה ברורה
5.
Lorsqu'on trouve le poumon perforé et que la conjoncture permet de supposer que la perforation ne s’est produite qu’après l’opération de la saignée, par exemple lorsque le boucher a passé brusquement sa main sur le poumon ou qu'il l’a arraché violemment hors du thorax, ou encore lorsqu'un loup, après avoir enlevé le poumon, l'a rapporté perforé, on incline à l’atténuation et on déclare l'animal mangeable; et alors même qu'on trouve sur le poumon de nombreux trous hors de la portée des dents du loup, on les attribue tous au loup.<br><small>G<small>LOSE</small>: Il ne faut attribuer un trou du poumon à la main du boucher qu'autant que le trou a la forme ovale, un tel trou pouvant être l'effet de l'effort fait par le boucher. Mais s’il est rond, on ne l’attribue pas au boucher; car les trous déterminés par la main du boucher ne sont pas ronds d’ordinaire. Tout trou béant, ou dont le bord est noirci ou rougi, alors même que la rousseur n'existe que sur un point de la paroi thoracique faisant face au trou, l’animal est immangeable; on n’attribue un pareil trou à aucune cause accidentelle, car il est manifeste qu'il existait déjà quand l'animal vivait encore. De même lorsqu'on trouve sur le poumon des vers qui l'ont perforé, et que l’on doute si ces parasites l'ont perforé avant ou après l'opération de la saignée, l'animal est mangeable. Lorsqu'on se trouve en présence d’un cas où rien n'autorise à attribuer le trou du poumon à une cause accidentelle quelconque, et que l’on doute quand même s’il existait déjà quand l’animal vivait encore, ou s’il ne s’est produit qu'après la saignée, on pratique sur le poumon un autre trou et on compare les deux trous: s'ils sont semblables, l’animal est mangeable, car on suppose alors que, de même que le second, le premier trou ne s'est produit qu'après la saignée. Mais si les trous sont dissemblables, l'animal est immangeable. On ne doit pas faire cette comparaison des trous d’un poumon d’animal du petit bétail d'avec celui d’un poumon d'animal du gros bétail, mais on compare le poumon d'animal du petit bétail avec un poumon d'animal semblable, et celui d'animal du gros bétail également avec un poumon d'animal semblable.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ו
ניקב אחד מהסמפונות (פי' קנים החלולים שבתוך הריאה) שבפנים לחבירו כגון במקום שמתפצלים זה מזה ואין בשר ביניהם טריפה שחברו קשה ואינו מגין עליו אבל ניקב לבשר הריאה הבשר מגין עליו וכשרה:
משנה ברורה
6.
Si un des tuyaux bronchiques vient d’être perforé à un endroit où les parois de deux tuyaux sont juxtaposées, par exemple au point où les bronches se bifurquent et où aucune substance pulmonaire ne les sépare, l'animal est immangeable, attendu que la paroi avoisinant le trou est trop dure pour boucher le trou. Mais si le trou du tuyau est ouvert du côté de la substance pulmonaire, cette substance molle bouche le trou; aussi l'animal est-il mangeable.
Mishnah Berurah
הלכה ז
הריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב אם הסמפונות עומדים במקומם ולא נמוחו כשרה ואם נמוק אפילו סימפון אחד טריפה כיצד עושים נוקבים אותה ושופכין אותה בכלי שהוא שוע באבר אם נראה בה חוטים לבנים בידוע שנמוקו הסמפונות וטריפה ואם לאו בשר הריאה בלבד הוא שנימוק וכשרה והוא שיהא מחוי המים זך אבל אם הם עכורים או סרוחים טריפה: הגה ויש מכשירין אפילו בעכורים וסרוחים (הרא"ש והרשב"א והרז"ה והר"ן וטור וסה"ת וסמ"ג והגה"מ וכל בו סימן ק"א וע"ל ר"ס ל"ז) ומי שהוא בקי לבדוק שלא נמוחו הסמפונות יכול לסמוך עלייהו לצורך הפסד מרובה:
משנה ברורה
7.
Lorsque le tissu pulmonaire s’est liquéfié, de manière que la substance présente des mouvements d'oscillation semblables à un liquide renfermé dans une cruche agitée, et que la membrane supérieure est restée intacte, ne présentant aucune perforation, l’animal est mangeable si les bronches sont restées à leur place sans se liquéfier; mais s’il y a également liquéfaction des bronches, ne fût-ce que d’une seule, l’animal est immangeable. Comment faire en pareil cas? On perce la membrane du poumon et on verse le liquide qu'elle renferme dans un vase étamé: si l’on y aperçoit des filets blancs, on en conclut que les bronches ont été également liquéfiées, et on déclare, par conséquent, l’animal immangeable; si non, on en déduit que c’est la substance pulmonaire seule qui a été liquéfiée, et on déclare l'animal mangeable. Cette dernière règle ne s'applique pourtant qu'au cas où la masse liquéfiée est limpide; mais si elle est trouble ou fétide, l'animal est immangeable.<br><small>G<small>LOSE</small>: D’aucuns déclarent l'animal mangeable alors même que la substance liquéfiée est trouble ou fétide. Celui qui est assez expérimenté pour pouvoir examiner si les bronches ne sont pas liquéfiées, peut, en cas de grande perte, suivre cette opinion.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ח
חסר מגוף הריאה ולא ניקבה כשירה ויש מי שאוסר: הגה והמנהג להכשיר אם החסרון ככ"ף פשוטה אבל אם החסרון ככ"ף כפופה כזה אם יוכל להניח בגומא ההוא אצבע אגודל מקרי חסרון וטריפה ואם לאו כשרה וכל זה כשנראה החסרון מבחוץ לאחר הנפיחה אבל אם היא מבחוץ כשאר ריאה אלא שנחסר מבשרה מבפנים אפילו מחזיק החסרון עד כדי רביעית כשרה יתר מכאן טריפה (מהרי"ו ובדיקות ישנים וראה מעשה וש"ס וטור ופוסקים וב"י בשם אהל מועד):
משנה ברורה
8.
S'il manque une partie du parenchyme pulmonaire sans que la membrane extérieure en soit perforée, l'animal est mangeable. Quelqu’un le déclare en pareil cas immangeable.<br><small>G<small>LOSE</small>: Il est d'usage de déclarer l'animal mangeable si le vide résultant du manque d’une partie du parenchyme a la forme de la lettre « Caf » droite; mais s’il présente la forme de la lettre « Caf » courbée, l’animal est immangeable, si la concavité formée par le vide est si large qu'on peut y plonger le pouce; car une pareille cavité constitue un manque considérable. Il n’est question ici que du cas où le vide formé dans le poumon est visible à la surface du poumon insufflé. Mais lorsque la surface du poumon ressemble à celle des poumons ordinaires et qu'il manque une partie de son tissu interne, l'animal est mangeable, même si la partie qui manque représente la valeur d’un quart de « Loug »; mais si elle représente une valeur plus considérable, l’animal est immangeable.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ט
הריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא (ל' רמב"ם פ"ז ד"ו) שאין הרוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה מביאין סכין וקורעין (הקרום לבד) (מהרי"ו וב"י בשם מ"כ ורשב"א בת"ה) סמוך ממש למקום האטום אם נמצא בו ליחה מותרת שמחמת הליחה לא נכנס שם הרוח ואם לא נמצא בו ליחה נותנין עליו מעט רוק או תבן או נוצה אם נתנדנד כשרה שהרי הרוח בא שם ואם לאו טריפה: הגה ולא מקרי אטום אלא כשמראהו דומה לשאר ריאה אלא שאינו עולה בנפיחה אבל אם מראהו דומה למוגלא אינו אלא טינרי וכשר בלא בדיקה (הגהות מיימוני וסמ"ג וב"י בשם רש"י) ואף באטום יראה תחילה ליתן הריאה במים פושרין או ליתן מים פושרין תוך הקנה ולנענע אותה (הגהות אשיר"י) או למשמש הרבה במקום האטום (רוקח) ולשפוך אחר כך מה שבתוך הקנה ואם עולה אחר כך בנפיחה כשרה ואפילו אם כבר נחתכה הריאה אם יוכל לבדוק על ידי שפופרת שיעלה מקום האטום בנפיחה יש להכשיר (מהרי"ו וערוך ערך אפי פי' כן פחיזה דש"ס):
משנה ברורה
9.
Lorsqu'une partie du poumon, si petite soit-elle, est imperméable à l'air, de manière que l’insufflation ne la dilate pas, on apporte un couteau et on pratique une entaille <small>G<small>LOSE</small>: à la plèvre seulement</small>, immédiatement à côté de l'endroit imperméable: si on y trouve une infiltration d'humeur, l’animal est mangeable, car il est évident que c’est l'humeur qui a empêché l'air de pénétrer dans cette partie du poumon. Mais si on n'y trouve pas d'humeur, on pose dessus de la salive, une paille ou une plume; si l’on constate alors, en insufflant le poumon, quelque mouvement dans les matières posées dessus, l’animal est mangeable, puisque l’on voit que l'air y parvient; si non, l’animal est immangeable.<br><small>G<small>LOSE</small>: On ne désigne un tel cas par le nom d'imperméabilité qu'autant que la partie en question a une couleur semblable à celle du reste du poumon, seulement qu'elle ne se dilate pas par l'insufflation. Mais si cette partie est puriforme, alors ce n'est qu'un bouton; l’animal est donc mangeable, sans autre examen. En cas d’imperméabilité, on ferait bien de plonger préalablement le poumon dans de l’eau tiède, ou de verser de l’eau tiède dans la trachée et d’agiter le poumon, ou encore de bien pétrir l'endroit imperméable; on vide ensuite la trachée et on insuffle le poumon: si l'endroit en question se dilate, l’animal est mangeable. Même dans le cas où le poumon a été découpé déjà, on peut déclarer l’animal mangeable, s'il y a moyen d’insuffler la partie imperméable à l’aide d’un tuyau et d’en provoquer ainsi la dilatation.</small>
Mishnah Berurah
הלכה י
ריאה שקשה כעץ במשמושה טריפה (וה"ה אם קלה כעץ טריפה) (מהרי"ו):
משנה ברורה
10.
Si le poumon est tellement dense qu’il provoque à la palpation la sensation qu'on éprouve en touchant le bois, l’animal est immangeable. <small>G<small>LOSE</small>: De même si le poumon est léger comme du bois, l’animal est immangeable.</small>
Mishnah Berurah
הלכה יא
ריאה שנתמסמסה דהיינו שנמצאת שלימה וכשתולין אותה תחתך ותפול חתיכות חתיכות טריפה:
משנה ברורה
11.
Lorsque le poumon est gangrené de telle façon qu'il n’a de la cohésion que tant qu’il reste à sa place, mais qu’aussitôt suspendu, il tombe en morceaux, l’animal est immangeable.
Mishnah Berurah
הלכה יב
ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל אוסרין אותה מספק:
משנה ברורה
12.
Si l’on trouve le poumon insufflé, à l'instar de l'écorce d’un dattier, on déclare l’animal immangeable, parce que le cas est douteux.
Mishnah Berurah
הלכה יג
ריאה שיבשה אפילו מקצתה טריפה והוא שתהא נפרכת בצפורן: הגה ואם משרטט בציפורן על בשר הריאה ונראה השרטוט בתוכה מקרי יבש וטריפה. (מצא כתוב וכן הוא בבדיקת האחרוני'):
משנה ברורה
13.
Si le poumon est desséché, ne fût-ce qu’en partie, l’animal est immangeable; mais à condition toutefois que la dessiccation soit telle que le poumon s’émiette sous la pression de l’ongle.<br><small>G<small>LOSE</small>: Si la raie tracée avec l'ongle sur la surface du poumon y laisse une empreinte, on considère ce cas comme une dessiccation, et l’animal est, par conséquent, immangeable.</small>
Mishnah Berurah
הלכה יד
צמקה כולה אם מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה טריפה ואם בידי שמים כגון שפחדה מקול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה או מפחד שאר בריות כגון מקול שאגת אריה וכיוצא בזה כשרה:
משנה ברורה
14.
Lorsque le poumon est entièrement ratatiné, l’animal est immangeable si ce rétrécissement pulmonaire est dû à la frayeur que l’animal a éprouvée par suite d’un acte humain, par exemple parce qu'on a saigné un autre animal en sa présence, ou par quelque autre motif semblable; mais si la frayeur de l’animal a été causée par quelque phénomène céleste, tel que le bruit éclatant du tonnerre, la vue de la foudre, ou quelque chose de semblable, ou même si elle a été causée par un autre animal, par exemple par le rugissement du lion, l’animal est mangeable.
Mishnah Berurah
הלכה טו
כיצד בודקין אותה (אם הדבר ספק מאיזה דבר בא לה) (דעת הר"ן) מושיבין את הריאה במים מעת לעת אם היה זמן הקור מושיבים אותה במים פושרים ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים כדי שלא יצוננו במהרה ואם היה זמן החום מושיבין אותה במים צוננים בכלי שהמים מתמצין מגבו כדי שישארו קרים אם חזרה לברייתה הרי זה בידי שמים או בידי הבריות ומותרת ואם לא חזרה בידי אדם היא וטריפה (כל הסעיף ל' הרמב"ם שם ד"י): הגה ונראה דאין לנו לסמוך על בדיקה זו כי אין אנו בקיאין בכל דבר שצריך בדיקה ואם נראה שבא לה בידי שמים אין להכשיר בלא בדיקה זו ובזה יש לסמוך על בדיקתנו (כ"פ רש"ל):
משנה ברורה
15.
Comment examiner ce cas? <small>G<small>LOSE</small>: lorsqu'il y a incertitude sur la cause de la frayeur</small>. On laisse tremper le poumon dans l’eau durant vingt-quatre heures, — en hiver, on le trempe dans l’eau tiède contenue dans un vase qui ne transpire point, pour que l’eau ne se refroidisse vite, et en été, on le trempe dans l'eau froide contenue dans un vase qui transpire, pour que l’eau reste froide — si le poumon revient ensuite à son état normal, on en déduit que la frayeur qui a déterminé le rétrécissement a été causée par un phénomène céleste ou par un autre animal; aussi l’animal est-il mangeable. Si non, on en conclut que la frayeur est due à un acte humain; aussi l’animal est-il immangeable.<br><small>G<small>LOSE</small>: Il me semble que nous ne devons pas nous baser sur cet examen; car partout où un examen est commandé, nous ne sommes pas à même d'y procéder. Alors même qu'il paraît certain que la frayeur de l’animal a été causée par un phénomène céleste, nous ne devons pas déclarer l’animal mangeable sans examen préalable, c'est dans ce cas seul que nous pouvons nous baser sur notre examen.</small>
Mishnah Berurah
הלכה טז
ריאה שהרגיש בה במשמוש היד שמחט בתוכה אם שלימה היא נופחין אותה אם עולה בנפיחה כשרה בין אם היא דקה או עבה בין אם נכנסה דרך חודה או דרך קופה (פי' דרך צד העב) ואם היא חתוכה טריפה. יש עליה קורט דם כנגד המחט בחוץ טריפה אפילו היא שלימה: הגה ובזמן הזה יש להטריף כל ריאה שנמצא בה מחט ואין דנין בה דין שלימה (ב"י בשם סמ"ק הגהות מיימוני פ"ז וא"ו הארוך ומהרא"י שער ל') אם לא במקום הפסד מרובה אז יש להקל ולבדוק ע"י נפיחה (ש"ד סימן צ"ב בהגהות ובית יוסף ומהרי"ל וכן משמעות כל הפוסקים):
משנה ברורה
16.
Lorsque on sent, en palpant le poumon, qu'il y a une aiguille dedans, on insuffle le poumon, en cas où il est encore intact, et s’il se dilate l’animal est mangeable, sans nulle différence si l'aiguille est mince ou forte, si elle est entrée par la pointe ou par la tête. Mais si le poumon est déjà découpé, l’animal est déclaré immangeable. Si l’on trouve à la surface du poumon, juste en face de l'aiguille, une goutte de sang, l’animal est immangeable, alors même que le poumon est intact.<br><small>G<small>LOSE</small>: De nos jours, il faut déclarer immangeable dans tous les cas où l’on trouve une aiguille, et on ne tire aucun avantage de l'intégrité du poumon, excepté en cas de grande perte où l’on incline à la modération en se basant sur l’examen à l’aide de l’insufflation.</small>
Mishnah Berurah
הלכה יז
מחט שנמצא בסמפונא רבה דריאה כשרה: הגה ואפילו בחתיכה שלא נוכל לבדוק בנפיחה יש להכשיר (ב"י בשם ר"ן וש"ד ומהרי"ו בשערים ור' ירוחם ולאפוקי כלבו ואו"ה):
משנה ברורה
17.
Si l'on trouve une aiguille dans le grand tuyau bronchique, l’animal est mangeable.<br><small>G<small>LOSE</small>: Il convient de déclarer l’animal mangeable, alors même que le poumon est déjà découpé, de sorte que nous ne pouvons plus l’examiner à l'aide de l’insufflation.</small>
Mishnah Berurah