א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
115
116
117
118
119
120
121
122
Sif
הלכה א
דין בהמה נפולה. ובו י"ב סעיפים:נפולה אסורה כיצד בהמה שנפלה אם היתה עומדת על רגליה כשנפלה אם יש מכריסה עד המקום שנפלה שם י' טפחים חוששין שמא נתרסקו איבריה ואם היתה שוכבת ונתגלגלה ונפלה צריך שיהיה גובה המקום עשרה טפחים והא דבעינן גובה עשרה טפחים דוקא בנפלה מעצמה (ד"ע בב"י) או הפילוה אחרים וידעה שרוצים להפילה אבל אם הפילוה אחרים שלא מדעתה או אפי' ידעה בכך אלא שהפילוה בבת אחת אפילו בפחות מעשרה טפחים חוששין לה. (ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף דבעוף נמי דינא הכי) (טור ובית יוסף וכן משמעות הפוסקים):
משנה ברורה
1.
<b>D'un animal tombé</b><br>L’animal devient immangeable par suite d’une chute. Ainsi l’animal est immangeable lorsqu'il vient de glisser, s’il y a entre l'abdomen de l’animal et le sol sur lequel il vient de tomber une hauteur de quarante travers de doigt, de crainte que les membres n'en fussent luxés. Il en est de même lorsque l’animal vient de tomber d’une éminence de quarante travers de doigt de hauteur. On n’exige une hauteur de quarante travers de doigt qu'autant que l’animal est tombé seul ou qu'il pouvait prévoir la chute; mais si on le précipite à l’improviste, on appréhende une luxation des membres même à une hauteur inférieure. <small>G<small>LOSE</small>: Il n'y a aucune différence à ce sujet entre une bête à cornes et une volaille.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ב
העוף שדרסו אדם ברגליו או טרפו לכותל או שרצצתו בהמה או שנחבט על דבר קשה חוששין לו: הגה וכן אם נפל אבן או דבר קשה על גופו וכן בבהמה אם הוא בדבר שיש לחוש בבהמה (כל בו וא"ו הארוך וטור וב"י ור"ן ורשב"א ור' ירוחם):
משנה ברורה
2.
On appréhende la luxation des membres chez une volaille foulée par les pieds de l’homme ou de la bête à cornes, jetée contre le mur ou tombée sur un objet dur.<br><small>G<small>LOSE</small>: De même lorsque quelque pierre ou autre objet dur est tombé dessus. Ceci s'applique également à une bête à cornes.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ג
נפולה שאמרנו שחוששין לה אם לא עמדה אסור לשחוט אותה עד שתשהה מעת לעת ואם שחטה בתוך זמן זה אפי' בדקוה ומצאו אותה שלימה מכל איבריה טריפה ואם שהתה מעת לעת ואחר כך שחטה צריך לבדקה כנגד כל החלל כולו מקדקד הראש עד הירך אם ימצא בה טריפות מהטריפות שמנו חכמים או שנתרסק אבר מהאיברי' שבפנים ונפסדה צורתו הרי זו טריפה אפי' נתרסק אבר מהאיברי' שאם ניטלו כשרה כגון טחול וכליות הרי זה טריפה חוץ מבית הרחם שאם נתרסק הרי זה מותרת והסימנים אינם צריכים בדיקה שאין הנפילה ממעכת אותם: הגה ואם הוכתה באבן במקום אחד אינה צריכה בדיקה רק נגד המקום שהוכתה שם ולא בשאר אברים (כל בו וכן משמע מלשון הטור):
משנה ברורה
3.
Lorsque l’animal ne s'est pas relevé après la chute, il est défendu de le saigner avant vingt-quatre heures; si on l'a saigné avant, il est immangeable, alors même que les membres sont trouvés intacts après examen. Quand on le saigne après vingt-quatre heures, on examine toute la cavité abdominale; si l'on constate quelque anomalie, ou quelque viscère écrasé, même de ces viscères dont l’ablation n'offre point d’inconvénient, tels que la rate ou les reins, il est immangeable; mais si c’est la matrice qui est écrasée, il est mangeable. L'œsophage et la trachée n’ont pas besoin d'être examinés, la chute de l’animal ne les endommageant point.<br><small>G<small>LOSE</small>: Si l'animal fut frappé avec une pierre sur un point déterminé du corps, c’est ce point seul qui a besoin d'être examiné.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ד
אם עמדה תוך מעל"ע די לה בבדיקה. (ודוקא שעמדה מעצמה אבל העמידוה לאו כלום הוא (הר"ן פא"ט):
משנה ברורה
4.
Si l'animal s’est relevé dans les vingt-quatre heures <small>G<small>LOSE</small>: c’est-à-dire qu'il s’est relevé seul sans le concours de l'homme</small>, il suffit de l'examiner.
Mishnah Berurah
הלכה ה
יש מי שאומר שכל שעמדה והלכה אפילו נמצא שינוי באיבריה אין חוששין לה. (כל שאין השינוי מטריף בשאר בהמה) (ב"י בשם רשב"א):
משנה ברורה
5.
Quelqu'un opine que lorsque l'animal se relève et marche, on n'appréhende pas une luxation, alors même qu’on constate une anomalie. <small>G<small>LOSE</small>: Pourvu que cette anomalie ne soit pas de nature à rendre ipso facto l'animal immangeable.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ו
הלכה כשרה ואינה צריכה בדיקה ואע"פ שלא שהתה מעת לעת במה דברים אמורים כשהלכה הילוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעה צריכה בדיקה: הגה וי"א דאנן האידנא לא קים לן בבדיקה ואין להתיר רק בהלכה (בה"ג וטור בשם ב"ה וכל האחרונים) והכי נהוג ולא נקרא הלכה רק כשהלכה ד' אמות הלוך יפה כמו שהלכה קודם שנפלה או כשאר בהמה (רשב"א והרמב"ן ור"ן וא"ו הארוך) ואם הלכה ואחר כך אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת (מהרי"ק שורש ס"א):
משנה ברורה
6.
Lorsque l'animal marche, on n'a pas besoin de l'examiner, alors même qu'on le saigne avant l'expiration des vingt-quatre heures. Pourvu qu’il marche convenablement; mais si on remarque une claudication, il faut examiner l'animal.<br><small>G<small>LOSE</small>: D’aucuns opinent que nous ne sommes pas à même de procéder à un tel examen, et qu'il ne faut déclarer l'animal mangeable que s’il marche, c’est-à-dire s’il parcourt un espace de quatre aunes d’une façon correcte, ainsi qu'il le faisait avant la chute. Tel est l’usage. Si, après avoir parcouru l'espace exigé, il ne peut plus marcher, on le considère comme un animal malade et en danger de mort.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ז
עוף שנחבט על פני המים אם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים אין חוששין לו אבל אם שט ממעלה למטה עם הילוך המים חוששין לו וצריך בדיקה ואם קדם לתבן או קש שמהלכים על גב המים בשוה לו הרי זה שט מחמת עצמו ואין חוששין לו:
משנה ברורה
7.
Lorsqu'une volaille fait une chute, on ne craint point une luxation si elle nage encore après la chute, sur un parcours équivalent à sa propre longueur, en amont; mais la nage en aval ne prouve rien, à moins que la volaille ne devance la paille qui surnage également sur la même eau et au même instant.
Mishnah Berurah
הלכה ח
דבקו כנפיו בדבק בשעת צידה ונחבט אם שני כנפיו נדבקו בדף שצדין אותו בו חוששין וצריך בדיקה ואם לא נדבק בו אלא אחד מהם אין חוששין שהוא פורח מעט בכנף השני:
משנה ברורה
8.
Lorsqu'un oiseau vient d’être pris à l’aide d’un gluau, on appréhende une luxation si toutes les deux ailes furent collées; si non, non.
Mishnah Berurah
הלכה ט
זכרים המנגחים זה את זה ונפלו לארץ חוששין להם:
משנה ברורה
9.
Lorsque deux animaux mâles se frappent des cornes et se renversent, on craint une luxation.
Mishnah Berurah
הלכה י
שור שהרביצוהו לשחיטה אף על פי שנפל נפילה גדולה שיש לה קול בעת שמפילים אותו אין חוששין לו מפני שנועץ צפרניו ומתחזק עד שמגיע לארץ (לשון רמב"ם שם דין י"ב): הגה ודוקא שלא קשרו כל רגליו כשהפילוהו אבל אם כל רגליו קשורים בשעה שמפילין אותו חוששין לו (מרדכי פא"ט בשם ראבי"ה ומשמעות שערים שער ל"ד ולא כאו"ה):
משנה ברורה
10.
La chute que fait l'animal qu’on renverse avant la saignée, bien que violente et provoquant un bruit, ne fait pas appréhender une luxation, parce que l'animal s'appuie d'ordinaire sur les cornes des pieds quand on le renverse.<br><small>G<small>LOSE</small>: Mais à condition qu’on n’en lie pas tous les pieds avant de le renverser; s’il en est ainsi, on appréhende bien une luxation.</small>
Mishnah Berurah
הלכה יא
קפצה מדעתה אפילו ממקום גבוה הרבה אע"פ שאנו רואים שאינה יכולה לילך אין חוששין לה (ר"ן) לא שנא קפצה מחלון שבכותל לא שנא מארובה שבאמצע הגג לפיכך אם הניחה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין לה:
משנה ברורה
11.
Lorsque l'animal fait intentionnellement un saut, même d’une hauteur considérable, on n'appréhende guère une luxation, alors même qu'il ne peut plus marcher ensuite; peu importe la hauteur d’où il est tombé. Aussi n'appréhende-t-on une luxation quand on laisse un animal sur une éminence et qu'on le trouve ensuite en bas.
Mishnah Berurah
הלכה יב
גנבים שגנבו בהמה מהדיר אפילו השליכוהו מעבר לגדר שהוא גבוה מאד אין חוששין מפני שהם מכוונים להפילה על מתניה כדי שתוכל לרוץ לפניהם לכן בשעה שמחזירין אותה אם מחמת תשובה מחזירים אותה מותרת מפני שמכוונים להפילה בענין שלא יפסידוה אבל אם לא החזירוה אלא מחמת יראה חוששין לה:
משנה ברורה
12.
Lorsque des voleurs, après avoir enlevé un animal, l'ont jeté par-dessus une clôture, alors même que celle-ci est très haute, on n'appréhende pas une luxation, parce que les voleurs s’ingénient toujours à jeter l'animal de telle façon qu'il reste intact, afin qu’ils n'aient pas besoin de le porter ensuite, et qu'ils puissent le chasser devant eux. Aussi lorsque les voleurs restituent l'animal et le rejettent dans l’enclos, on n'appréhende guère une luxation si les voleurs ont été poussés à la restitution par le remords, car dans ce cas, ils font attention de ne pas causer de préjudice au propriétaire; mais on appréhende une luxation si c'est la crainte qui les a déterminés à cet acte.
Mishnah Berurah