Sif
הלכה א
דין שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ודין שעבוד דבר שלא בא לעולם. ובו ב סעיפים:הבא לגבות חובו בשטר מהלוה ולא הספיק כל הנמצא לו כנגד שטר חובו ה"ז טורף מקרקעות שהיו לו בשעה שלוה מזה ומכרם או נתנם אח"כ אבל קרקעות שקנה אחר שלוה מזה ומכרם או נתנם אינו טורף מהם ואם כתוב בשטר שהוא משעבד לו נכסין דקנינא ודאנא עתיד למקני גובה גם מהם אבל המטלטלים אין עליהם אחריות אפי' מטלטלים שהיו לו בעת שלוה שמכרם או נתנם לשעתו אין ב"ח טורף אותם ואם כתוב בשטר שהוא משעבד לו מטלטלי שיש לו אגב מקרקעי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי (ע' לעיל סי' קי"ג ור"ב) ה"ז טורף מהמטלטלים שהיו לו כשלוה כשם שהוא טורף מקרקעות ואם כתוב בשטר ששיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דקנינא ודאנא עתיד למקני דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא טורף אף ממטלטלים שקנה אחר שלוה ומכרם או נתנם כשם שהוא טורף מהקרקעות זהו דין הגמרא ועכשיו אע"פ שנהגו לכתוב בכל השטרות שהוא משעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי נהגו שאינו טורף מהמטלטלים שמכר או נתן או משכן מפני תקנת השוק ואפי' למנהג זה אם היה ללוה שטר חוב על אחר ומכרו בעל חוב גובה ממנו דלא שייך בשטרות תקנת השוק דלא שכיח וכן אם נתן כל נכסיו לאחר ולא שייר לעצמו כלום אומדנא דמוכח הוא שלהבריח עשה ולא שייך ביה תקנת השוק (וע"ל סי' צ"ט ס"ו):
משנה ברורה
1.
1. <b>The Laws of a Lien on Movable Items Via Real Property and the Laws of a Lien On an Item That Has Not Yet Come Into Existence, 12 Seifim:</b> If one comes to collect a debt from the borrower and the borrower does not have the funds corresponding to the entire debt, the borrower may collect from real property that the borrower had at the time he borrowed from this lender, which he later sold or gave away. With respect to real property that the borrower purchased after he borrowed from this lender that he later sold or gave away, however, the lender may not collect such land. If the document states that the borrower is mortgaging properties that he has already purchased and those that he will purchase in the future, the lender may also collect from them. There is no security, however, on movable items, even those that the borrower had at the time he borrowed, which for the time being he has sold or given away, and the lender may not collect from them. If the document states, “the borrower is mortgaging the movable items that the borrower has via his real property and it is not an asmachta nor is it the outline of the document”- see later Simans 113 and 202 – then the lender may collect from movable items that he had at the time he borrowed just as the lender may collect from the real property. If the document states, “the borrower is mortgaging the movable items via the real property that he currently owns and that he will own in the future and it is not an asmachta nor is it the outline of the document,” the lender may even collect movable items that the borrower purchased subsequent to the loan which he later sold or gave away just as he may collect from real property. This is all the law under the Talmud. Today, although we have the custom to write in all documents that the borrower is mortgaging movable items via real property, the custom is not to collect from movable times which the borrower sold, gave away or gave as collateral because of a “market regulation.” Even under this custom, if the borrower had a loan document on a third party which he sold, the lender may collect from that loan because the “market regulation” is not applicable considering this is an uncommon case. Similarly, if the borrower gave away all his properties to a third party and did not retain anything for himself, it is clear circumstantial evidence that he did it just to avoid the debt and the “market regulation” is inapplicable. See later 99:6.
Mishnah Berurah
הלכה ב
המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שנתחייב לזון את חבירו או לכסותו חמש שנים (או שלא נתן קצבה לשנים) (ב"י בשם הרשב"א) אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד להרמב"ם וחלקו עליו כל הבאים אחריו לומר שהוא משתעבד והכי נקטינן (וע' לקמן סוף סי' ר"ז):
משנה ברורה
2.
2. If one obligated himself to an unspecified amount, such as where he obligated himself to support or clothe his friend for five years <i>(or where there is no set amount of years) (Beis Yosef, in the name of the Rashba)</i>, the Rambam is of the opinion that he is not obligated, even if a kinyan was made. All those that came after the Rambam disagreed with him and said that he would be obligated and this is how we rule. See later at the end of Siman 207.
Mishnah Berurah
הלכה ג
המחייב לזון את חבירו הנותן אומר לתת לו פירות והלה אומר מעות הדין עם מקבל המתנה ואם התנה עמו בפירוש לזונו על שלחנו והוא אינו רוצה לאכול עמו אינו חייב ליתן לו אלא לפי ברכת הבית: הגה מיהו אם אין העיכוב מכח הניזון אלא מכח המתחייב חייב לתת לו כל דמי המזונות (ב"י בשם הריטב"א) ואם חלה הניזון אינו חייב ברפואתו רק בדמי מזונות כמו שהיה בריא (ב"י ס"ס ר"ז בשם הריטב"א פ' הנושא) וי"א דהמקבל עליו לזון חבירו סתם כל ימי חייו או כל זמן שצריך משמע (ר"ן פ' מי שאחזו וב"י בטור אה"ע סי' קי"ד בשם הרשב"א) וי"א דאם קבל עליו לזונו סתם או יתן לו ק' זהובים לשנה נפטר בשנה אחת מנדרו (תשובת הרא"ש כ"ו סי' כ"ד) המקבל עליו לזון חבירו לפי כבודו ב"ד ישיימו כפי מה שהיה נוהג קודם לכן (תשובת הרא"ש כלל ע"ה וטור סי' ר"ז) ואין מלבושים בכלל מזונות אא"כ אמר אזון ואפרנס דמלבושים הוא בכלל פרנסה (ב"י בשם הרשב"א) מי שכתב לחבירו לזונו זמן מה או לתת לו ק' דינרין וזנו קצת הזמן ופסק אינו חייב לתת לו ק' דינרין אלא לתשלום מזונות עד ק' דינרין ולא יותר דודאי לא כיון אלא אם לא יזונו כלל (ב"י בשם הרשב"א) ראובן שקבל עליו לזון לשמעון ואשתו והתחיל לזונן ומתה אשת שמעון פטור ממזונותי' ואפי' קצב סך לצורך מזונותיה אפ"ה פטור מחלקה (תשו' הרשב"א סי' תתק"ע):
משנה ברורה
3.
3. If one obligated himself to support his friend and the giver wants to provide fruit whereas the recipient demands money, the recipient is in the right. If the giver explicitly conditioned to support the recipient on the giver’s table and the recipient does not want to eat with him, the giver only is required to give him based on the cost of having the recipient eat in the giver’s home. <i>RAMA: If, however, the hold-up is not coming from the one being supported but from the obligated party, the obligated party must give the complete cost of the food. (Beis Yosef, in the name of the Ritva) If the recipient gets sick, the giver does not have to pay his medical expenses and must only pay the value of the food that the recipient received while healthy. (Beis Yosef, end of Siman 207 in the name of the Ritva, Perek 'HaNoseh') There are those that say that where one simply agrees to support his friend, the language implies he will support him his entire lifetime or so long as he needs it. (R"an, Perek Mi She'Achazu; Beis Yosef in the Tur Even HaEzer Siman 114 inb the name of the Rashba) There are those that say that if one simply agrees to support the other or provide him with 100 gold coins for the year, he will be exempt from just one year of his agreement. (Teshuvos HaRosh 26, Siman 24) If one accepts to support his friend based on his prestige, the court will evaluate what the recipient was accustomed to prior to the obligation. (Teshuvos HaRosh, Klal 75; Tur Siman 207) Dress is not included in the category of food unless the giver says he will feed and support because clothing is included in support. (Beis Yosef in the name of the Rashba) If one writes to his friend that he will support him for a set amount of time or give him 100 dinar and he supported him a little bit but then stopped, the giver does not need to provide 100 dinar. Rather, he must reimburse for the difference between the value for the food given and 100 dinar, but no more than 100 dinar, because he certainly did not intend to give 100 dinar unless he did not provide any support. (Beis Yosef, in the name of the Rashba) If Reuven accepts on himself to support Shimon and his wife and began supporting them and Shimon’s wife died, Reuven is exempt from providing her support. Even if Reuven had set up a set amount for the support of Shimon’s wife, he is still exempt from that portion. (Teshuvos HaRashba) </i>
Mishnah Berurah
הלכה ד
המתחייב לזון את חבירו סתם או לזונו על שלחנו ומת המתחייב חייבים היורשים לזונו כמה שהיה חייבו מורישו (דשלחנו לאו דוקא):
משנה ברורה
4.
4. If one obligates himself simply to support his friend or to support him on his table and the giver dies, the inheritors are required to support him in the same manner the deceased was required to <i>(because “his table” is not literal).</i>
Mishnah Berurah
הלכה ה
שנים שנתחייבו לזון לאחד דינו כדין שנים שלוו מאחד (וע' באה"ע סי' קי"ד ס"ז):
משנה ברורה
5.
5. If two individuals obligated themselves to support one person, the law is the same as where two individuals borrowed from one person. See Even Haezer 114:7.
Mishnah Berurah
הלכה ו
המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם או שאינו מצוי אצלו חייב אע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ כשהקנה לו בלשון מכר או בלשון מתנה ואפי' כתב לו שעבוד על שדה או קבל אחריות על כל נכסיו ואפי' נתן לו משכון אינו כלום אבל בלשון חיוב כגון שאמר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני בכך וכך חייב (וכן הוציאו מבעה"ת שער ס"ד) והוא שקנו מידו ראובן שהוציא שטר בקנין על שמעון שכתב בו מחמת שנתתי לו מאה זהובים ושעבדתי לו כל נכסי לגבות' מהם (אבל לא שעבד עצמו להתחייב) (ב"י) וטען שמעון שבשעה שכתבו על עצמו לא היו בידו ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם הזהובים שבשטר הוא מטבע שנושאים ונותנים בו אין מטבע נקנה בחליפין ואם אין נושאים ונותנים במדינה באותם זהובים נקנים בחליפין (וע"ל סי' רי"א ס"ו) אלא שצריך שיהיו ברשותו בשע' קנין ואם אין הדבר ידוע שהיו ברשותו על התובע להביא ראיה: הגה ואם טוען התובע ברי שהיה ברשותו והנתבע כופר צריך לישבע (טור בשם הרי"ף) ונאמן לומר נתתי במגו דאי בעי אמר שלא היה ברשותו (ב"י בשם הרי"ף) מיהו כל זה לסברת הרי"ף וקצת רבוותא אבל רבים חולקים על זה וס"ל דכל האומר נתתי לפלוני כך וכך הוי הודאת בע"ד וכמאה עדים דמי ואין מדקדקים כיצד נתן דמאחר שהודה אמרינן דודאי נתן באופן המועיל וקנה מקבל המתנה (טור בשם הראב"ד והרא"ש סוף כלל ל"ו ותו' ר"פ אע"פ וע' בב"י):
משנה ברורה
6.
6. If one obligates himself for a matter that is not yet in existence or is not available to him, he is still obligated notwithstanding the fact that one cannot make a kinyan on a matter not yet in existence because that is only with respect to a kinyan made in the language of a sale or gift. Even where one writes a lien on a field, mortgages all of his properties or even gives it as a collateral, it is of no effect. When one uses a language of being obligated however, such as where he says “you are my witnesses that I am obligated to so and so, such and such,” he would be obligated, so long as they made a kinyan from him. If Reuven produces a document with a kinyan against Shimon which says, “because I gave him 100 gold coins and mortgaged all my properties for him to collect from,”<i>( but did not obligate himself personally) (Beis Yosef)</i> and Shimon claims that at the time the document was written against him he did not have the money and a person cannot make a kinyan on something not yet in existence and the gold coins in the document are coins that people generally transact with, the coins cannot be acquired via chalipin [barter]. If that country does not generally transact with those gold coins, they could be acquired via chalipin - see later 211:6- but they must have been in Shimon’s possession at the time of the kinyan. If it is unknown whether it was in his possession, the plaintiff has the burden of proof. <i>RAMA: If the plaintiff claims with certainty that it was in the defendant’s possession and the defendant denies it, the defendant must swear. (Tur, in the name of the R"if) The defendant is believed to say he gave it already it with a migu that he could have said it was not in his possession at the time of the loan. However, this is all according to the reasoning of the R"if and some others. Many others, however, disagree with this and hold that anyone who says 'I gave so and so, such and such', is an admission by a party and has the status of 100 witnesses. We do not investigate how it was given because once he was confessed we assume he gave it in an effective manner and the recipient would acquire it. (Tur, in the name of the Raavad; the Rosh, end of Klal 36; R"if and see in the Beis Yosef)</i>
Mishnah Berurah
הלכה ז
ראובן הלוה לשמעון מנה ואחר זמן כתב לו שטר בקנין מחמת שלויתי מפלוני כך וכך ונתחייבתי לו בהם ומשכנתי לו קרקע פלוני זכה במשכונא:
משנה ברורה
7.
7. If Reuven lent a maneh to Shimon and some time after that, Shimon wrote a document for Reuven with a kinyan that states, “because I borrowed from so and so, such and such, I am obligated to him and I am giving my land as collateral,” so and so would acquire the collateral.
Mishnah Berurah
הלכה ח
ראובן הוציא שטר שלוה שמעון מלוי וטען ראובן שלוי היה שלוחו וכתב השטר על שמו ולא הקפיד עליו ושמעון טוען לאו בעל דברים דידי את (מאחר שאין לך הרשאה מלוי) (טור) אם הוד' לוי לראובן ששלוחו היה אם אינו חב לאחרים בהודאתו כופין את שמעון שיפרע לראובן ואם בא לוי למחול לשמעון אינו מחול:
משנה ברורה
8.
8. If Reuven produced a document that Shimon borrowed from Levi, Reuven claims that Levi was Reuven’s messenger and Levi just used his own name and Reuven did not object, Shimon claims that he has no privity with Reuven because Reuven does not have a power-of-attorney from Levi, (Tur) Levi admits to Reuven that he was a messenger and Levi’s admission does not cause harm to any others, we would force Shimon to pay Reuven. If Levi were to waive the loan to Shimon, the loan would not be waived.
Mishnah Berurah
הלכה ט
ראובן הלוה מנה ללוי ובשעת הלואה אמר ללוי שיכתבו (העדים) השטר על שם שמעון אך שיתנו השטר ליד ראובן וכשתבע ראובן מלוי בזמנו טוען לאו בעל דברים דידי את הדין עם ראובן ואם תבע ראובן לשמעון שיעשה לו שטר מכר מהשטר הזה שנכתב על שמו אין כופין אותו ואפי' הודה לו שמעון שיעשה לו שטר מכר יכול לחזור בו אבל אם אמר ללוה בשעת הלואה ע"מ כן אני מלוה לך שתעשה לי שטר בשם שמעון ולכשארצה תחזירנו לו על שמי כופין אותו על כך אפי' לא פירש דבריו אלא אמר לעדים בפני הלוה עוד שטר אחר תכתבו לי על הלוא' זו מחייבין אותו לכתוב שטר אחר על שמו שטר שהי' כתוב על שם ראובן וכתוב בסופו (קודם חתימת העדים) ואלו המעות הם מחכירות הקהל וטוען ראובן שכיון שכתובים על שמו שלו הם שהקהל נתנו לו שטר זה על מעות שהיה לו אצל הקהל והקהל מכחישין אותו הדין עם הקהל:
משנה ברורה
9.
9. If Reuven lent money to Levi and at the time of the loan Reuven tells Levi that the witnesses should write the document in Shimon’s name but give the document to Reuven, and when Reuven makes a claim from Levi at the prescribed time Levi claims that he has no privity, Reuven is in the right. If Reuven makes a claim against Shimon that he should write a sale document on this document that is written in Shimon’s name, we would not force Shimon to do so. Even if Shimon were to agree to write the sale document, he may retract. If, however, Reuven told the borrower at the time of the loan, that he is giving the loan on the condition that you write a document for me in Shimon’s name and when I decide you will replace it with one in my name, we would force the borrower on this point. Even if Reuven did not explain his words and just told the witnesses in front of the borrower that they will write another document for him, we would obligate the borrower to write another document in Reuven’s name. If a document was written in Reuven’s name and at the end before the witnesses’ signature the document states, “this money is from the congregation’s property,” and Reuven claims that since it was written in his name the congregation must have given him this document on money that he had entrusted with them and the congregation contradicts him, the congregation is in the right.
Mishnah Berurah
הלכה י
שמעון שהי' חייב מנה לראובן ונתפשרו ביניהם שיעש' שמעון שט"ח ללוי מעשרים דינרים ואח"כ עשה ראובן (לשמעון) שטר מחילה מכל תביעות ממון ועכשיו טוען שמעון שכיון שלוי לא הלוהו אלא ראובן כיון שמחל לו כל תביעת ממון גם זה בכלל הדין עם שמעון:
משנה ברורה
10.
10. If Shimon owed a maneh to Reuven and they compromised to have Shimon create a loan document for Levi of 20 dinar and subsequently Reuven created a waiver document for Shimon on all monetary claims, and Shimon now claims that because it was not Levi who lent him money, but Reuven, and Reuven has waived all monetary claims, this debt is included, Shimon is in the right.
Mishnah Berurah
הלכה יא
המלו' את חבירו על משכונות קרקע וצוה לכתוב הקרקע בשם בנו הקטן ועכשיו טוען הלוה למלוה לאו בעל דברים דידי את אין בדבריו כלום:
משנה ברורה
11.
11. If one lends another with a collateral on real property and the lender instructs to write the property in the name of the lender’s minor son, and now the borrower is claiming that the lender has no privity with him, there is no substance in the borrower’s words.
Mishnah Berurah
הלכה יב
אשה שטוענת על הקרקעו' שהניח בעלה שחציים שלה ממעות שנפלו לה מבית אביה והשטרות כתובים בשם שניהם הדין עם האשה ואם כתובים בשמה לבד והיא טוענת שכולם שלה כולם שלה:
משנה ברורה
12.
12. If a woman claims on real property that her husband left behind that half of it is from money that she inherited from her father’s home and the documents are written in both of their names, the woman is in the right. If the documents are written exclusively in her name and she claims they’re all hers, they all belong to her.
Mishnah Berurah