א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
115
116
117
118
119
120
121
122
Sif
הלכה א
סימני בהמה וחיה טהורה. ובו ג' סעיפים:סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה והם שני סימנים מעלת גרה ופרסותי' סדוקו' וכל בהמה וחיה שאין לה שיני' בלחי העליון ולא ניבים שהם תלתלי בשר כעין שיני' בולטים בחניכים וי"א שניבין הם שני שינים למעלה אחד מכאן ואחד מכאן בקצוות הלסתות (פירוש ויכה את מיכהו על הלחי תרגומו על לסתיה) בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר בן גמל שאין לו ניבין עד שיגדיל וכל שמעלת גרה היא מפרסת פרסה חוץ מגמל וארנבת ושפן שהם מעלי גרה ואינם מפריסי' פרסה ולהם אין לחוש שיש להם שיני' למעלה או ניבין לפיכך המוצא במדבר בהמה ואינו מכירה ופרסותי' חתוכו' שהרי אינו יכול לבדוק בהם יבדוק אם אין לה שיני' ולא ניבין למעלה בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר בן גמל. וכל שמפרסת פרסה מעלת גרה חוץ מחזיר לפיכך מצא בהמה שפיה חתוך שהרי אינו יכול לבדוק בו יבדוק ברגליה אם פרסותיה סדוקו' בידוע שהיא טהור' והוא שיכיר חזיר יש לה קרני' יצא מספק חזיר וטהור' ואין בהמ' טמא' שבשרה שתחת העוקץ שלה הולך שתי וערב לאיזה צד שיחתכו אותו אלא הערוד (פי' חמור הבר) לפיכך המוציא בהמה שפיה ופרסותיה חתוכים שהרי אינו יכול לבדוק בהם יבדוק בבשר שתחת כנפי העוקץ אחר שישחטנה אם הולך שתי וערב טהורה והוא שיכיר ערוד (בשר אדם אסור לאכלו מן התורה) (ר"ן פ' אע"פ ורמב"ם כ"ב דמ"א ד"ג וה"ה וקרבן אהרן פ' שמיני דף ס"ד ע"ד דלא כמשמע בתו' פ' אע"פ ורא"ש דבשר אדם אינו אסור מן התור' ועב"ח):
משנה ברורה
1.
<b>The Signs of Pure Beasts and [Wild] Animals - 3 Paragraphs:</b> The signs of beasts and [wild] animals are explained in the Torah, and there are two signs: It regurgitates its cud, and its hooves are split. And any beast or animal that does not have teeth in its upper jaw nor protrusions (<i>nivim</i>), which are mounds of flesh-like teeth that protrude from the jaws - and some say that protrusions are two teeth above, one from here and one from there (canines), at the end of the mandible - it is certain that it is pure (kosher). That is when one recognizes that it is [not] a young camel that does not have protrusions until it grows. And anything that regurgitates its cud has a split hoof except for the camel, the hare, and the daman, as they regurgitate their cud but do not have split hooves; so with them, we do not concern ourselves if they teeth above or protrusions. Hence, if one was walking in the wilderness and found an animal but does not recognize it and its hooves were cut, such that he may surely not inspect them, he may inspect it [thus]; if it has no upper front teeth, it is certainly pure. And that is if he knows it is [not] a young camel. And anything that has split hooves regurgitates its cud except for the swine. Hence, if one found an animal and its mouth was cut, such that he may surely not inspect it, he may inspect its feet. If it has hooves that are split, it is certainly pure. And that is if he knows it is [not] a swine. If it has horns, there is no longer a doubt that it is a swine, so it is pure. And there is no impure animal, the flesh of the edges of the tailbone of which runs like warp and woof (part of it stretches vertically and part of it horizontally), to whichever side it is cut beside the <i>arod</i> (wild donkey). Hence, if one finds an animal whose mouth and hooves are cut, such that he may surely not inspect them, he may inspect the flesh of the edges of the tailbone after he slaughters it. If it runs like warp and woof, it is pure. And that is if he knows it is [not] a wild donkey. (It is forbidden by the Torah to eat human flesh - Ran in the chapter [entitled] Af Al Pi; Rambam, Laws of Forbidden Foods 22:3 with the Maggid Mishneh; Korban Aharon, Chapter 8 64d; not like it is implied from Tosafot in the chapter [entitled] Af Al Pi and the Rosh, that human flesh is not forbidden by the Torah. And see, Bach.)
Mishnah Berurah
הלכה ב
טמאה שילדה כמין טהורה אע"פ שיש לה כל סימני טהרה אסורה וטהורה שילדה כמין טמאה מותרת אע"פ שיש לה כל סימני טומאה ודוקא שילדתו בפנינו אבל אם הניחה מעוברת ואח"כ מצא מין טמא הולך אחריה אף על פי שכרוך אחריה ויונק אותה אסור שמא מן הטמאה נולד ונכרך אחר הטהורה:
משנה ברורה
2.
Quand un animal impur met bas un petit qui ressemble à un animal pur, ce petit est défendu, alors même qu'il porte toutes les marques d’un animal pur. Quand un animal pur met bas un petit qui ressemble à un animal impur, ce petit est permis, alors même qu'il porte toutes les marques d'un animal impur. Il n’en est ainsi que dans le cas où nous avons assisté à la mise bas du petit. Mais lorsqu'on trouve un petit qui ressemble à un animal impur, près d'un animal pur qui devait, en effet, mettre bas, le petit est défendu, alors même qu'il court après l'animal pur et le tette, car on appréhende qu'il n’ait été mis bas par un animal impur et qu'il ne se soit attaché ensuite à un animal pur.
Mishnah Berurah
הלכה ג
הנולד מן הטריפה מותר:
משנה ברורה
3.
That which is born of a treifah is permitted.
Mishnah Berurah