א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
115
116
117
118
119
120
121
122
Sif
הלכה א
שכל היוצא מן הטמא טמא (ודברים היוצאים מן החי והם מותרים). ובו ט' סעיפים:חלב בהמה וחיה טמאה או טריפה וצירה ומי רגליה אסורים כבשרה ויש מי שמתיר במי רגליה (רמב"ם פ"ד ד"כ) אבל מי רגלים דאדם לדברי הכל מותרים:
משנה ברורה
1.
<b>Du principe aux termes duquel est considéré comme impur tout aliment provenant d'un animal impur</b><br>Le lait, la partie séreuse du lait, et l'urine d’un animal domestique ou sauvage de la classe d'animaux impurs, ou d'un animal immangeable par suite d’une lésion, sont aussi défendus que la chair même de l'animal. Quelqu'un en permet l'urine. Mais l'urine de l’homme est permise d’après l'avis de tout le monde.
Mishnah Berurah
הלכה ב
גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצא טריפה אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה (ס"א שאירע לה עתה ועיקר) כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו מותרת דאמרינן השתא הוא דנטרפה אבל אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה כגון יתרת אבר שנטרפת בו או הוגלד פי המכה שבידוע ששלשה ימים קודם השחיטה היה כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות: הגה מיהו בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה שרי (סמ"ק והגהות מיימוני ומהרא"י בהגהת ש"ד ואו"ה כלל מ"ט ואגור) אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן מה שנעשה ממנה מעולם אסור (או"ה שם) ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות ונתערב חלבה עם חלב האחרות הולכים בו אחר שיעור ששים: הגה ואם יש ס' בהמות בעדר ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות אמרינן מסתמא דאיכא ששים ומותר (סברת עצמו) ודוקא בשנתערב החלב אבל אם נתערבו הגבינות אינן בטילות דהוי חתיכה הראויה להתכבד ואפילו באלף לא בטיל (תה"ד ובארוך כלל מ"ט ותשו' רשב"א סי' תקי"ז): ואם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרים הגבינות שנעשו מחלבה משום דהוי ספק ספיקא: הגה ויש אוסרין אפילו בסירכא מה שנחלב תוך שלשה ימים (רשב"א ור"ן) וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה:
משנה ברורה
2.
Lorsqu'on trouve, après la saignée, l'animal atteint d’une lésion qui en rend la viande immangeable, le fromage fait auparavant du lait de cet animal est permis, si la lésion est telle qu’elle permet de supposer que l'animal n'en fut atteint qu’après que le lait en a été tiré, par exemple, quand il s’agit de la perforation de la méninge, etc. Mais lorsqu'il est évident que la lésion existait déjà au moment qu'on à tiré le lait, par exemple, lorsqu'il s’agit d'un membre surnuméraire qui rend l’animal immangeable, ou bien lorsque la plaie est déjà cicatrisée, ce qui prouve que la plaie s’est produite au moins trois jours avant la saignée, tous les fromages faits auparavant du lait de cet animal sont défendus.<br><small>G<small>LOSE</small>: En cas de cicatrisation de la plaie, on ne déclare défendu que le fromage fait du lait qui était tiré dans les trois jours qui précédaient la saignée de l'animal. Mais en cas de membres surnuméraires ou d’autres lésions internes, on déclare défendus tous les fromages qui ont jamais été faits auparavant du lait provenant de cet animal.</small> Si l'animal en question faisait partie d’un troupeau, de sorte que son lait à été mêlé avec celui des autres animaux, le lait est permis si la quantité du lait des autres animaux est soixante fois supérieure à celle du lait de l’animal en question.<br><small>G<small>LOSE</small>: Si le troupeau est composé de soixante animaux, le lait est permis, alors même qu'on ne connaît pas la quantité du lait; car on suppose, en pareil cas, que la quantité du lait des autres animaux est soixante fois aussi grande que celle du lait de l’animal atteint d'une lésion. Cette dissolution ne s’accomplit que pour le lait; mais le fromage provenant d'un tel animal ne peut être dissous, même en se mêlant avec mille autres fromages, parce qu'un fromage est un « morceau présentable ».</small> Mais lorsque l'animal est reconnu immangeable par suite d’une adhérence filamenteuse du poumon, on n’en déclare pas les fromages défendus, attendu que, dans ce cas, il y a deux doutes qui militent en faveur des fromages.<br><small>G<small>LOSE</small>: D’aucuns défendent, même en cas d’adhérence filamenteuse, le lait tiré de cet animal dans les trois jours qui précédaient la saignée. Il convient d'agir ainsi, lorsqu'il n'est pas à craindre une grande perte.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ג
יאלי דיחמורתא (פי' כעין ביצי זכר שיחמורת משלכת מרחמה) מותרים:
משנה ברורה
3.
Les ovules détachés du tissu de l'ovaire de la femelle du buffle sont permis.
Mishnah Berurah
הלכה ד
שליא שהחמור נוצר בו מותר דפירשא בעלמא הוא:
משנה ברורה
4.
One is permitted to eat a donkey's placenta, because it is only considered a secretion
Mishnah Berurah
הלכה ה
מי רגלי בהמה וחיה הטהורים וחלב ומי חלב שלהן מותר וה"ה למימי חלב שלהן ויש מי שאוסר בזה (הר' אליעזר) . (והמנהג כסברא הראשונה) (טור):
משנה ברורה
5.
..
Mishnah Berurah
הלכה ו
כשרה שינקה מן הטריפה חלב הנמצא בקיבתה מותר וכ"ש טריפה שינקה מן הכשירה משום דחלב המכונס בקיבה פירשא בעלמא הוא ויש אוסרים בחלב צלול הנמצא בקיבת כשרה שינקה מהטריפה: הגה והכי נהוג ומיהו אין חוששין שמא ינקה מן הטריפה או מן הטמאה והכל מותר כל זמן שלא ידענו בודאי שינקה מהם (מרדכי פכ"ה) ויש אוסרים לכתחילה להעמיד בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה אפילו בקרוש משום מראית העין דנראה כאוכלין טריפות (הגהת מהרא"י וש"ד והגהת מיימוני) וכן נוהגין לכתחילה אבל בדיעבד או שנתערבה באחרות הכל מותר (שם):
משנה ברורה
6.
Lorsqu'on trouve, après la saignée, du lait dans la caillette d’un animal qui avait tété auparavant un animal atteint d'une lésion et, partant, immangeable, ce lait est permis. Il est d'autant plus permis lorsqu'il est trouvé dans la caillette d’un animal atteint d'une lésion et immangeable qui avait tété auparavant un animal sain et mangeable; car le lait contenu dans la caillette est considéré comme de simple chyme. D’aucuns défendent le lait aqueux trouvé dans la caillette d'un animal sain qui avait tété auparavant un animal atteint d’une lésion et, partant, immangeable.<br><small>G<small>LOSE</small>: Tel est, en effet, l’usage. Pourtant, quand on trouve du lait dans la caillette d’un animal sain, on n’appréhende guère que l’animal ait tété auparavant un animal atteint d'une lésion ou un animal impur. On ne déclare le lait de la caillette défendu qu'autant qu'on a vu l’animal téter auparavant un animal impur. D'aucuns défendent de cailler le lait, de propos délibéré, avec de la présure extraite de la caillette d'un animal atteint d'une lésion qui avait tété auparavant un animal sain; ceci est défendu, bien que la présure soit coagulée, par crainte de suspicion, car le spectateur pourrait croire qu'on mange la chair de l'animal lésé et, partant, immangeable. L'usage est d'agir ainsi de propos délibéré; mais si l’on se trouve en présence d’un fait accompli, ou si la présure d'un tel animal s’est mêlée avec celles provenant d'animaux sains, tout est permis.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ז
חלב אשה מותר והוא שפירש כגון שחלבתו לתוך כלי (או לתוך היד) (ב"י) אבל גדול היונק משדי אשה כיונק שרץ (אפילו חולבת לתוך פיו) (ב"י) והיו מכין אותו מכת מרדות (פי' על שמרד בדברי סופרים) ותינוק יונק עד סוף ד' שנים לבריא וה' לחולה אם לא פירש אבל אם פירש שגמלוהו שלשה ימים מעת לעת אחר כ"ד חדש לא יחזירוהו והוא שפירש מתוך בוריו אבל אם לא פירש אלא מתוך חולי שאינו יכול לינק ופירש יכולים להחזירו ואם יש סכנה מחזירים אפילו אחר כמה ימים ובתוך כ"ד חדש אפי' פירש מתוך בוריו חדש או יותר מותר לחזור ולינק עד סוף כ"ד חדש: הגה ועיין באבן העזר סימן י"ג אם חדש העיבור עולה למנין. חלב מצרית כחלב ישראלית ומ"מ לא יניקו תינוק מן המצרית אם אפשר בישראלית דחלב עובדת כוכבים מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע (ר"נ פא"מ בשם הרשב"א) וכן לא תאכל המינקת אפי' ישראלית דברים האסורים (הגהות אשי"רי) וכן התינוק בעצמו כי כל זה מזיק לו בזקנותו:
משנה ברורה
7.
Le lait d’une femme est permis, mais alors seulement qu'il est déjà extrait des mamelles, par exemple, quand il est cueilli dans un vase.<br><small>G<small>LOSE</small>: Ou dans le creux de la main.</small> Mais un adulte qui tette la mamelle d'une femme, commet un acte aussi répréhensible que celui qui tette un animal impur.<br><small>G<small>LOSE</small>: Alors même que ses lèvres ne touchent pas la mamelle, mais qu’il en fait couler le lait dans sa bouche.</small> On flagelle celui qui agit ainsi. Un enfant vigoureux peut téter jusqu'à la fin de sa quatrième année; un enfant malade, jusqu'à la fin de sa cinquième année. Ce délai n’est applicable qu'aux enfants auxquels on n'a pas encore ôté le lait de la nourrice. Mais si, après un allaitement de vingt-quatre mois, on à ôté le lait à l'enfant pendant trois jours francs, il ne faut plus l’allaiter après. Il n'en est pourtant ainsi que dans le cas où l’on a ôté le lait à un enfant vigoureux, afin de le sevrer; mais si on a ôté le lait à un enfant malade, parce qu'il ne pouvait pas téter, on peut l’allaiter après. En cas de danger, on peut allaiter un enfant, même après un sevrage de plusieurs jours. Avant l'âge de vingt-quatre mois, l'enfant peut être allaité, même après un sevrage d'un mois ou plus.<br><small>G<small>LOSE</small>: V. partie du Code, intitulée « Ebèn-Ezèr, § 13, au sujet de la question s’il faut compter parmi le nombre des vingt-quatre mois, le mois intercalaire. Le lait d'une femme fétichiste et anthropophage est identifié, de par la loi, au lait d'une femme juive. Pourtant, quand on peut trouver une nourrice juive, il ne faut pas faire allaiter un enfant par une nourrice fétichiste et anthropophage; car le lait de cette dernière abrutit l'enfant et en pervertit le caractère. En outre, la nourrice, même juive, ne doit pas manger des aliments défendus; l'enfant ne doit pas en manger non plus; l'infraction à cette loi portera du préjudice à l'enfant quand il sera plus âgé.</small>
Mishnah Berurah
הלכה ח
דבש דבורים מותר ואף על פי שגופי הדבורים מעורבים בו וכשמפרישים הדבש מהם מחממין ומרתיחין אותן עמהן מותר משום דהוי נותן טעם לפגם:
משנה ברורה
8.
Le miel extrait des fleurs par les abeilles est permis, bien qu'on y trouve parfois mêlés les corps mêmes des abeilles qui sont chauffés ensemble avec le miel au moment qu'on sépare celui-ci de la cire; parce que les corps des abeilles donnent un mauvais goût au miel.
Mishnah Berurah
הלכה ט
דבש צרעין וגיזין (פי' מיני דבורים וצרעין הם) מותר ויש מי שאוסר (רא"ש ורמב"ן): הגה ואין אנו צריכין לחוש לו כי אינו מצוי בינינו כלל (הגהות ש"ד וכן מ"כ ב"י על שמו):
משנה ברורה
9.
Le miel extrait des fleurs par les guêpes ou les muscæ hymenoptereæ est permis. Un certain auteur le défend.<br><small>G<small>LOSE</small>: Nous n’avons guère à nous occuper de ce cas, ces insectes étant très rares dans nos pays.</small>
Mishnah Berurah