א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
115
116
117
118
119
120
121
122
123
124
125
126
127
128
129
130
131
132
133
134
135
136
137
138
139
140
141
142
143
144
145
146
147
148
149
Sif
הלכה א
הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י סעיפים:היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזו' ולהתפלל וה"מ שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה: הגה וכל הנצרך לנקביו אסור אפילו בדברי תורה כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים [הגהת מיימוני פ"ד מהלכות תפלה]:
משנה ברורה
1.
<b>One who Needs to Relieve Themselves and the Laws of Washing for Prayer, and Other Preparations for Prayer - containing 10 s'ifim.</b><br>One who needs to relieve themselves should not pray, and if they prayed, their prayer is an abomination and they need to go back and pray again. And these things said are [regarding the case] of one who is not able to hold themselves back [without using the toilet] for the amount of time it takes to walk a parasang, but if one is able to hold themselves back for the amount of time of a parasang [and prays], they have fulfilled their obligation [to pray the Amidah] after the fact. But from the outset, one should not pray until they have checked themselves well beforehand. <small>Rem"a: And anyone who needs to relieve themselves is forbidden even from [engaging in] matters of Torah as long as their body is filthy from their waste. (Hagahot Maimoni, Chapter 4 on the Laws of Prayer)</small>
Mishnah Berurah
הלכה ב
אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק ואם בשעת קריאת שמע וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים קורא כדרכו: הגה ודוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו אבל בלאו הכי יותר טוב להפסיק [תשובת הרשב"א סימן קל"א פסק דמותר ותרומת הדשן סימן ט"ז פסק דאסור וצריך לחלק כן] ואם רצה להרחיק ולהטיל מים עושה:
משנה ברורה
2.
If, while in the middle of one's prayer [i.e. Amidah], he feels an urge [to relieve himself], he should maintain himself [in prayer] until he has finished, and not interrupt. And if at the time of the Recitation of the Sh'ma and its blessings he feels an urge, regardless of whether it is for urinating or defecating, he may read it normally. <small>Rem"a: And [this is] specifically if one does not feel so much of a urge that there is an element of "Do not cause an abomination" (Leviticus 20:25). But if this is not so, it is better to interrupt [one's prayer and use the toilet] (Responsum of the Rashb"a, section 131, who ruled that it is permissible, and the Terumat haDeshen section 16, who ruled that it is prohibited. And one needs to distinguish such [i.e. between those sources])</small> And if one wanted to distance himself and urinate [during the Recitation of the Sh'ma and its blessings], he may.
Mishnah Berurah
הלכה ג
צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו:
משנה ברורה
3.
One needs, before the prayer [i.e. the Amidah], to rid himself of his mucus and phlegm and anything which [might] distract him.
Mishnah Berurah
הלכה ד
צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם עד פרסה והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר ואם מתירא שיעבור זמן התפלה ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי [ועיין לקמן סימן רל"ג]:
משנה ברורה
4.
One needs to wash one's hands with water if he has [it]. If one does not have [water], he needs to travel up until [the distance of] one parasang [to find it]. And this is specifically when one is traveling on the road and water is found ahead of him. But if he needs to travel backwards to the location of the water, he [only] needs to travel up to a mil; [but] more than a mil, he does not [need to] go back. And if one is worried about missing the time of prayer, he should clean his hands on a rock or in dirt or in any cleaning substance [and see below, Orach Chayyim 233]
Mishnah Berurah
הלכה ה
רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים אף ע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך לחזור וליטול: הגה ואפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפלה אינו מברך וכדלעיל סימן ו':
משנה ברורה
5.
If one washed his hands in the morning, and he got distracted, they need a [re-]washing for prayer if he has water, even if one does not know whether they [i.e. his hands] have any dirt [on them], and he should not bless [for the washing of their hands]. And if he does not have readily available water, he do not need to go back and wash. <small>Rem"a: And even if his hands were dirty and he washes them for prayer, he should not bless - and see above Orach Chayyim 6</small>
Mishnah Berurah
הלכה ו
העומד בתפל' ונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל:
משנה ברורה
6.
One who is standing in prayer [i.e. the Amidah] and recalls that he touched a dirty place, it suffices for cleansing [to use] dirt or rocks or rub his hands on a wall.
Mishnah Berurah
הלכה ז
מקום מטונף היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש: הגה ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה או עוסק בתורה [כל בו] וכן בצואת האוזן והאף כ"א ע"י בגד [מהרי"ל]:
משנה ברורה
7.
A dirty place is [referring to] places that are [normally] covered on a person['s body] because they have beads of sweat on them, and similarly with scratching the head. <small>Rem"a: And therefore it is forbidden to touch these places at the time that one stands in prayer [i.e. the Amidah] or is engaged with the Torah (Kol Bo). And similarly with discharge of the ear [wax] and nose [mucus] except by means of a cloth (Maharil)</small>
Mishnah Berurah
הלכה ח
המשתין לא יתפלל עד שישהא כדי הלוך ד"א משום נצוצות והמתפלל לא ישתין עד שישהא כדי הלוך ד' אמות שכל ד"א תפלתו שגורה בפיו ורחושי מרחשין שפוותי':
משנה ברורה
8.
One who urinates should not pray until enough time has elapsed [between ending urination and beginning prayer] to walk four cubits, because of [lingering] drops [of urine]. And one who prayed [already] should not urinate until enough time has elapsed to walk four cubits, since for the entire 4 cubits, one's prayer still flows in one's mouth and one's lips are still moving.
Mishnah Berurah
הלכה ט
הרוקק לא יתפלל עד שישהא ד' אמות. המתפלל לא ירוק עד שישהא ד' אמות ודוקא לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מותר [ע"ל סי' צ"ז]:
משנה ברורה
9.
One who spits should not pray until enough time has elapsed [between ending spitting and beginning prayer] to walk four cubits. One who prayed [already] should not spit until enough time has elapsed to walk four cubits. And [this is] specifically [when one spits] on purpose, but if spittle happens to come forth on it's own, it is permitted. [See Orach Chayyim 97]
Mishnah Berurah
הלכה י
טוב ליתן צדקה קודם תפלה:
משנה ברורה
10.
It is good to give tzedakah (donate to charity) before prayer.
Mishnah Berurah