Posuk

ל:א
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ <span class="mam-spi-pe">{פ}</span><br>
אונקלוס וַאֲמַר משֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל דִּי פַקִּיד יְיָ יָת משֶׁה:
רש"י
רד''ק
1.
<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">This verse constitutes 29.40 in some editions.</i> So Moses spoke to the Israelites just as יהוה had commanded Moses.

ל:ב
וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה׃
אונקלוס וּמַלִּיל משֶׁה עִם רֵישֵׁי שִׁבְטַיָּא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַּקִּיד יְיָ:
רש"י
רד''ק
2.
Moses spoke to the heads of the Israelite tribes, saying: This is what יהוה has commanded:

ל:ג
אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכׇל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
אונקלוס גְּבַר אֲרֵי יִדַּר נְדַר קֳדָם יְיָ אוֹ יְקַיֵּם קְיָם לְמֵסַר אֵסַר עַל נַפְשֵׁיהּ לָא יְבַטַּל פִּתְגָּמֵיהּ כְּכָל דְּיִפּוֹק מִפּוּמֵיהּ יַעֲבֵּד:
רש"י
רד''ק
3.
If a householder<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote"><b>householder </b>I.e., an individual whose vows are not subject to another’s review—unlike the vows made by dependent men within his household, and unlike those made by his wife or daughter. Or more vaguely, “anyone.” See the Dictionary under <i>’ish</i>.</i> makes a vow to יהוה or takes an oath imposing an obligation<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote"><b>an obligation </b>Or “a prohibition.”</i> on himself, he shall not break his pledge; he must carry out all that has crossed his lips.<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote"><b>crossed his lips </b>Lit. “come out of his mouth.”</i>

ל:ד
וְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַיהֹוָ֑ה וְאָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ׃
אונקלוס וְאִתְּתָא אֲרֵי תִדַּר נְדַר קֳדָם יְיָ וְתֵסַר אֵיסַר בְּבֵית אָבוּהָא בְּרַבְיוּתָהָא:
רש"י
רד''ק
4.
If a woman<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote"><b>woman </b>Lit. “(female) participant whose involvement defines the depicted situation.” Unlike “woman” in contemporary English, Heb. <i>’ishshah</i> can denote girls within its scope, as here and in 31.18, 35; Judg. 21.14.</i> makes a vow to יהוה or assumes an obligation while still in her father’s household by reason of her youth,

ל:ה
וְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֙מוּ֙ כׇּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכׇל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם׃
אונקלוס וְיִשְׁמַע אָבוּהָא יָת נִדְרָהּ וְאֵסָרָהּ דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ וְיִשְׁתּוֹק לָהּ אָבוּהָא וִיקוּמוּן כָּל נִדְרָהָא וְכָל אֵסָרֵי דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ יְקוּמוּן:
רש"י
רד''ק
5.
and her father learns of her vow or her self-imposed obligation and offers no objection, all her vows shall stand and every self-imposed obligation shall stand.

ל:ו
וְאִם־הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֮ בְּי֣וֹם שׇׁמְעוֹ֒ כׇּל־נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽיהֹוָה֙ יִֽסְלַח־לָ֔הּ כִּי־הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ׃
אונקלוס וְאִם אַעְדִּי אָבוּהָא יָתַהּ בְּיוֹמָא דִשְׁמַע כָּל נִדְרָהָא וֶאֱסָרָהָא דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ לָא יְקוּמוּן וּמִן קֳדָם יְיָ יִשְׁתְּבֵק לָהּ אֲרֵי אַעְדִּי אָבוּהָא יָתַהּ:
רש"י
רד''ק
6.
But if her father restrains her on the day he finds out, none of her vows or self-imposed obligations shall stand; and יהוה will forgive her, since her father restrained her.

ל:ז
וְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ׃
אונקלוס וְאִם מֶהֱוָה תֶהֱוֵי לִגְבַר וְנִדְרָהָא עֲלַהּ אוֹ פֵּרוּשׁ סִפְוָתָהָא דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשָׁהּ:
רש"י
רד''ק
7.
If she should become someone’s [wife] while her vow or the commitment<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote"><b>commitment </b>Lit. “utterance of her lips.”</i> to which she bound herself is still in force,

ל:ח
וְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שׇׁמְע֖וֹ וְהֶחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ׃
אונקלוס וְיִשְׁמַע בַּעֲלַהּ בְּיוֹמָא דִשְׁמַע וְיִשְׁתּוֹק לַהּ וִיקוּמוּן נִדְרָהָא וֶאֱסָרָהָא דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ יְקוּמוּן:
רש"י
רד''ק
8.
and her husband learns of it and offers no objection on the day he finds out, her vows shall stand and her self-imposed obligations shall stand.

ל:ט
וְ֠אִ֠ם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֮ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַיהֹוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃
אונקלוס וְאִם בְּיוֹמָא דִשְׁמַע בַּעֲלַהּ אַעְדִּי יָתַהּ וּבַטַּל יָת נִדְרָהָא דִּי עֲלַהּ וְיָת פֵּרוּשׁ סִפְוָתָהָא דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ וּמִן קֳדָם יְיָ יִשְׁתְּבֵיק לַהּ:
רש"י
רד''ק
9.
But if her husband restrains her on the day that he learns of it, he thereby annuls her vow which was in force or the commitment<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote"><b>commitment </b>Lit. “utterance of her lips.”</i> to which she bound herself; and יהוה will forgive her.—

ל:י
וְנֵ֥דֶר אַלְמָנָ֖ה וּגְרוּשָׁ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָק֥וּם עָלֶֽיהָ׃
אונקלוס וּנְדַר אַרְמְלָא וּמְתַרְכָא כֹּל דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ יְקוּם עֲלַהּ:
רש"י
רד''ק
10.
The vow of a widow or of a divorced woman, however, whatever she has imposed on herself, shall be binding upon her.—

ל:יא
וְאִם־בֵּ֥ית אִישָׁ֖הּ נָדָ֑רָה אֽוֹ־אָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר עַל־נַפְשָׁ֖הּ בִּשְׁבֻעָֽה׃
אונקלוס וְאִם בֵּית בַּעֲלַהּ נְדָרַת אוֹ אֲסָרַת אֵסַר עַל נַפְשַׁהּ בְּקִיּוּם:
רש"י
רד''ק
11.
So, too, if, while in her husband’s household, she makes a vow or imposes an obligation on herself by oath,

ל:יב
וְשָׁמַ֤ע אִישָׁהּ֙ וְהֶחֱרִ֣שׁ לָ֔הּ לֹ֥א הֵנִ֖יא אֹתָ֑הּ וְקָ֙מוּ֙ כׇּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכׇל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם׃
אונקלוס וְיִשְׁמַע בַּעֲלַהּ וְיִשְׁתּוֹק לַהּ לָא אַעְדִּי יָתְהוֹן וִיקוּמוּן כָּל נִדְרָהָא וְכָל אֱסָרֵי דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ יְקוּמוּן:
רש"י
רד''ק
12.
and her husband learns of it, yet offers no objection—thus failing to restrain her—all her vows shall stand and all her self-imposed obligations shall stand.

ל:יג
וְאִם־הָפֵר֩ יָפֵ֨ר אֹתָ֥ם <small>׀</small> אִישָׁהּ֮ בְּי֣וֹם שׇׁמְעוֹ֒ כׇּל־מוֹצָ֨א שְׂפָתֶ֧יהָ לִנְדָרֶ֛יהָ וּלְאִסַּ֥ר נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם אִישָׁ֣הּ הֲפֵרָ֔ם וַיהֹוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃
אונקלוס וְאִם בַּטָּלָא יְבַטֵּל יָתְהוֹן בַּעְלַהּ בְּיוֹמָא דִי שְׁמַע כָּל אַפָּקוּת סִפְוָתָהָא לְנִדְרָהָא וּלְאֵסַר נַפְשַׁהּ לָא יְקוּמוּן בַּעֲלַהּ בַּטֵּלִנּוּן וּמִן קֳדָם יְיָ יִשְׁתְּבֵיק לַהּ:
רש"י
רד''ק
13.
But if her husband does annul them on the day he finds out, then nothing that has crossed her lips shall stand, whether vows or self-imposed obligations. Her husband has annulled them, and יהוה will forgive her.

ל:יד
כׇּל־נֵ֛דֶר וְכׇל־שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ׃
אונקלוס כָּל נְדַר וְכָל קִיּוּמַת אֵסָר לְסַגָּפָא נְפָשׁ בַּעֲלַהּ יְקַיְּמִנּוּן וּבַעֲלַהּ יְבַטְּלִנּוּן:
רש"י
רד''ק
14.
Every vow and every sworn obligation of self-denial may be upheld by her husband or annulled by her husband.

ל:טו
וְאִם־הַחֲרֵשׁ֩ יַחֲרִ֨ישׁ לָ֥הּ אִישָׁהּ֮ מִיּ֣וֹם אֶל־יוֹם֒ וְהֵקִים֙ אֶת־כׇּל־נְדָרֶ֔יהָ א֥וֹ אֶת־כׇּל־אֱסָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֑יהָ הֵקִ֣ים אֹתָ֔ם כִּי־הֶחֱרִ֥שׁ לָ֖הּ בְּי֥וֹם שׇׁמְעֽוֹ׃
אונקלוס וְאִם מִשְׁתַּק יִשְׁתּוֹק לַהּ בַּעֲלַהּ מִיּוֹם לְיוֹם וִיקַיֵּם יָת כָּל נִדְרָהָא אוֹ יָת כָּל אֱסָרָהָא דִּי עֲלַהּ קַיַּם יָתְהוֹן אֲרֵי שָׁתֵק לַהּ בְּיוֹמָא דִשְׁמָע:
רש"י
רד''ק
15.
If her husband offers no objection from that day to the next, he has upheld all the vows or obligations she has assumed: he has upheld them by offering no objection on the day he found out.

ל:טז
וְאִם־הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַחֲרֵ֣י שׇׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת־עֲוֺנָֽהּ׃
אונקלוס וְאִם בַּטָּלָא יְבַטֵּל יָתְהוֹן בָּתַר דִּשְׁמָע וִיקַבַּל יָת חוֹבַהּ:
רש"י
רד''ק
16.
But if he annuls them after [the day] he finds out, he shall bear her guilt.

ל:יז
אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין־אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃ <span class="mam-spi-pe">{פ}</span><br>
אונקלוס אִלֵּין קְיָמַיָּא דִּי פַקִּיד יְיָ יָת משֶׁה בֵּין גְּבַר לְאִתְּתֵיהּ בֵּין אַבָּא לִבְרַתֵּיהּ בְּרַביוּתָהָא בֵּית אָבוּהָא:
רש"י
רד''ק
17.
Those are the laws that יהוה enjoined upon Moses between a husband and his wife, and as between a father and his daughter while in her father’s household by reason of her youth.

תּוֹרָה בְּמִדְבַּר פרק ל
Torah Bamidbar Chapter 30