Posuk

ח:א
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָתַ֞ן הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־בֵּ֥ית הָמָ֖ן צֹרֵ֣ר <span class="mam-kq"><span class="mam-kq-k">(היהודיים)</span> <span class="mam-kq-q">[הַיְּהוּדִ֑ים]</span></span> וּמׇרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ׃
רש"י
רד''ק
1.
That very day King Ahasuerus gave the property of Haman, the enemy of the Jews, to Queen Esther. Mordecai presented himself to the king, for Esther had revealed how he was related to her.

ח:ב
וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמׇרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֖י עַל־בֵּ֥ית הָמָֽן׃ <span class="mam-spi-samekh">{ס}</span>        
רש"י
רד''ק
2.
The king slipped off his ring, which he had taken back from Haman, and gave it to Mordecai; and Esther put Mordecai in charge of Haman’s property.

ח:ג
וַתּ֣וֹסֶף אֶסְתֵּ֗ר וַתְּדַבֵּר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו וַתֵּ֣בְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־ל֗וֹ לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת־רָעַת֙ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל־הַיְּהוּדִֽים׃
רש"י
רד''ק
3.
Esther spoke to the king again, falling at his feet and weeping, and beseeching him to avert the evil plotted by Haman the Agagite against the Jews.

ח:ד
וַיּ֤וֹשֶׁט הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת שַׁרְבִ֣ט הַזָּהָ֑ב וַתָּ֣קׇם אֶסְתֵּ֔ר וַֽתַּעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
רש"י
רד''ק
4.
The king extended the golden scepter to Esther, and Esther arose and stood before the king.

ח:ה
וַ֠תֹּ֠אמֶר אִם־עַל־הַמֶּ֨לֶךְ ט֜וֹב וְאִם־מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו וְכָשֵׁ֤ר הַדָּבָר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְטוֹבָ֥ה אֲנִ֖י בְּעֵינָ֑יו יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־הַסְּפָרִ֗ים מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־הַיְּהוּדִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכׇל־מְדִינ֥וֹת הַמֶּֽלֶךְ׃
רש"י
רד''ק
5.
“If it please Your Majesty,” she said, “and if I have won your favor and the proposal seems right to Your Majesty, and if I am pleasing to you—let dispatches be written countermanding those which were written by Haman son of Hammedatha the Agagite, embodying his plot to annihilate the Jews throughout the king’s provinces.

ח:ו
כִּ֠י אֵיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בָּרָעָ֖ה אֲשֶׁר־יִמְצָ֣א אֶת־עַמִּ֑י וְאֵֽיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בְּאׇבְדַ֖ן מוֹלַדְתִּֽי׃ <span class="mam-spi-samekh">{ס}</span>        
רש"י
רד''ק
6.
For how can I bear to see the disaster which will befall my people! And how can I bear to see the destruction of my kindred!”

ח:ז
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וּֽלְמׇרְדֳּכַ֖י הַיְּהוּדִ֑י הִנֵּ֨ה בֵית־הָמָ֜ן נָתַ֣תִּי לְאֶסְתֵּ֗ר וְאֹתוֹ֙ תָּל֣וּ עַל־הָעֵ֔ץ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ <span class="mam-kq"><span class="mam-kq-k">(ביהודיים)</span> <span class="mam-kq-q">[בַּיְּהוּדִֽים]</span></span>׃
רש"י
רד''ק
7.
Then King Ahasuerus said to Queen Esther and Mordecai the Jew, “I have given Haman’s property to Esther, and he has been impaled on the stake for scheming against the Jews.

ח:ח
וְ֠אַתֶּ֠ם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ בְּשֵׁ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וְחִתְמ֖וּ בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב׃
רש"י
רד''ק
8.
And you may further write with regard to the Jews as you see fit. [Write it] in the king’s name and seal it with the king’s signet, for an edict that has been written in the king’s name and sealed with the king’s signet may not be revoked.”

ח:ט
וַיִּקָּרְא֣וּ סֹפְרֵֽי־הַמֶּ֣לֶךְ בָּֽעֵת־הַ֠הִ֠יא בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֜י הוּא־חֹ֣דֶשׁ סִיוָ֗ן בִּשְׁלוֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִים֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מׇרְדֳּכַ֣י אֶל־הַיְּהוּדִ֡ים וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־וְהַפַּחוֹת֩ וְשָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר <b>׀</b> מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֗וּשׁ שֶׁ֣בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶ֨ל־הַיְּהוּדִ֔ים כִּכְתָבָ֖ם וְכִלְשׁוֹנָֽם׃
רש"י
רד''ק
9.
So the king’s scribes were summoned at that time, on the twenty-third day of the third month, that is, the month of Sivan; and letters were written, at Mordecai’s dictation, to the Jews and to the satraps, the governors and the officials of the one hundred and twenty-seven provinces from India to Nubia: to every province in its own script and to every people in its own language, and to the Jews in their own script and language.

ח:י
וַיִּכְתֹּ֗ב בְּשֵׁם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹ֔שׁ וַיַּחְתֹּ֖ם בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֣ח סְפָרִ֡ים בְּיַד֩ הָרָצִ֨ים בַּסּוּסִ֜ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים בְּנֵ֖י הָֽרַמָּכִֽים׃
רש"י
רד''ק
10.
He had them written in the name of King Ahasuerus and sealed with the king’s signet. Letters were dispatched by mounted couriers, riding steeds <sup class="footnote-marker">a</sup><i class="footnote">Meaning of Heb. uncertain.</i>used in the king’s service, bred of the royal stud,<sup class="endFootnote">-a</sup>

ח:יא
אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים <b>׀</b> אֲשֶׁ֣ר בְּכׇל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">(במגילות אשכנז לַהֲרֹ֨ג)</i> וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כׇּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃
רש"י
רד''ק
11.
to this effect: The king has permitted the Jews of every city to assemble and fight for their lives; if any people or province attacks them, they may destroy, massacre, and exterminate its armed force together with women and children, and plunder their possessions—

ח:יב
בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בְּכׇל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃
רש"י
רד''ק
12.
on a single day in all the provinces of King Ahasuerus, namely, on the thirteenth day of the twelfth month, that is, the month of Adar.

ח:יג
פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל־הָעַמִּ֑ים וְלִהְי֨וֹת <span class="mam-kq"><span class="mam-kq-k">(היהודיים)</span> <span class="mam-kq-q">[הַיְּהוּדִ֤ים]</span></span> <span class="mam-kq"><span class="mam-kq-k">(עתודים)</span> <span class="mam-kq-q">[עֲתִידִים֙]</span></span> לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם׃
רש"י
רד''ק
13.
The text of the document was to be issued as a law in every single province: it was to be publicly displayed to all the peoples, so that the Jews should be ready for that day to avenge themselves on their enemies.

ח:יד
הָרָצִ֞ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים יָ֥צְא֛וּ מְבֹהָלִ֥ים וּדְחוּפִ֖ים בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃ <span class="mam-spi-samekh">{ס}</span>        
רש"י
רד''ק
14.
The couriers, mounted on royal steeds, went out in urgent haste at the king’s command; and the decree was proclaimed in the fortress Shushan.

ח:טו
וּמׇרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א <b>׀</b> מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃
רש"י
רד''ק
15.
Mordecai left the king’s presence in royal robes of blue and white, with a magnificent crown of gold and a mantle of fine linen and purple wool. And the city of Shushan rang with joyous cries.

ח:טז
לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃
רש"י
רד''ק
16.
The Jews enjoyed light and gladness, happiness and honor.

ח:יז
וּבְכׇל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכׇל־עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃
רש"י
רד''ק
17.
And in every province and in every city, when the king’s command and decree arrived, there was gladness and joy among the Jews, a feast and a holiday. And many of the people of the land professed to be Jews, for the fear of the Jews had fallen upon them.

כְּתוּבִים אֶסְתֵר פרק ח
Kesuvim Esther Chapter 8